פרשת ויחי תש"פ, תובנה 2017, יקב ויתקין

מיד בתחילת הפרשה השביע יעקב את יוסף פעמיים, בפעם הראשונה הוא אומר לו: "שים נא ידך תחת ירכי" (בראשית מז/כט), זאת אומרת: כל כובד משקלי נתון עתה בידך. זו צורת השבעה. יוסף עונה לו: "אנכי אעשה כדברך". התגובה של יעקב מפתיעה: "ויאמר השבעה לי". מה לא טוב היה ליעקב בשבועה הראשונה?

תשובה לכך מבוארת בחז"ל, יוסף ביאר ליעקב שגם הוא בעצמו ציווה את ילדיו להעביר את ארונו לארץ המובטחת [סיפור זה מופיע ממש בסוף הפרשה, כולל הקוד המפורסם: 'פקוד יפקוד']. כשיעקב שמע שיוסף כורך את שניהם בהעברה משותפת, הוא דרש שבועה נפרדת, שלא ידחו את העברתו לארץ ישראל.

כדי שנבין ממה חשש יעקב, הבה נשמע סיפור שהיה לפני יותר ממאה שנים בליטא, שהייתה תחת שלטון רוסי. הממשלה קבעה סדרי לימוד אחידים בכל בתי הספר, וזה כלל 12 שעות שבועיות של לימודי חול, היסטוריה וגאוגרפיה של  רוסיה, רוסית רהוטה וספרותית, אולי גם קצת מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל (ידוע כרבי יושע בער), ה'בית הלוי', ראה בזאת גזירה רעה על תלמודי התורה, שצריכים להיות על טהרת הקודש. כדי לבטל את הגזירה. שכרו עסקני ווילנה עורך דין יקר ורהוט, שיסע לפטרבורג, שם היו משרדי הממשלה , ואצל שר ההשכלה יבטל את הגזירה.  

רבי יושע בער בעצמו התלווה אל עורך הדין, למרות שזו הייתה נסיעה ארוכה, ומי יודע כמה זמן יצטרכו לשהות שם. כאשר חזרו השנים, שאלו התלמידים את הרב: "מדוע הצטרפת לעורך הדין"? הרי הכל יודעים שהוא מקצועי, והוא גם קיבל כסף רב על עבודתו, למה לא סמכת עליו? השיב רבי יושע בער, העורך דין עצמו אוהד לימודי חול, ואם הוא היה מצליח לשכנע את השר שמספיק ללמוד 6 שעות בשבוע, הוא היה רואה בכך רווח מכל הצדדים, הוא גם ביצע את השליחות, וגם הצליח לדחוף שיעורי חול מהדלת האחורית. לכן נאלצתי לשמור את צעדיו.

עכשיו ברור מדוע חזר יעקב להשביע את יוסף. מערת המכפלה כיום נראית מפוארת, אבל בזמן האבות, זו הייתה מערה חשוכה בצלע ההר. עפרון שמח להתפטר ממנה, כי היא לא הייתה שווה מאומה בעיניו. שם רצה יעקב להיקבר, ואילו ליוסף היו תכניות אחרות לגמרי, הוא רצה קבר מפואר באחת הפירמידות, 'קברניט של מלכים' בלשון חז"ל (סוטה יג/א). בבוא היום, בעוד הרבה דורות, כשבני ישראל יעזבו את מצרים, שייקחו גם את ארונות הזהב שלו ושל אביו. כשיעקב הבין את התכנית של יוסף, הוא דרש שבועה נוספת. כי יעקב רוצה קבר אמיתי, לא פאר ולא הצגה, ועבור זה הוא מוכן לכל מאמץ ותרחיש.

גם ביין יש כאלה שרוצים שהוא יהיה אמיתי. ביקב תעשייתי משלבים יין עם כסף, עורכים מאזן הכנסות והוצאות, ועל פי זה מחליטים את מחיר היין, אם זה יוצא מדי גבוה, ולא יכול לעמוד בתחרות, הפתרון הוא להוריד חלק מהיין לסדרות נמוכות יותר, לא להשאיר את היין 24 חודשים בחבית, לא להחליף חביות כל שניים שלושה מחזורים, לא לקנות ענבים סוג א' א', יש עוד הרבה מקומות, שאפשר לקצץ.

אבל יש גם יקבים שבהם היינן עושה את היין הטוב ביותר שאפשר, אחר כך מנסה כמובן  גם למכור בלי לסבסד. לפעמים זה לא כל כך מצליח. כי המאזן דורש מחיר שבעל החנות לא מוכן לשלם. לכן יקב מסוג זה יכול להחזיק רק מי שיש לו עוד הכנסה, או אוהדים פרטיים שלא עומדים על המקח. כי לפעמים השוק האכזרי 'חותך בבשר החי' של הארנק. בפינת  היקב יש חנות, שם משיגים סחורה שאין לה סיכוי להגיע לחנות, מפני שהיא עולה בחמישה שקלים יותר ממה שבעל החנות מוכן לשלם, אבל היא שווה 30 שקלים יותר מהממוצע של יין ברמה זו.

יקב כזה הוא 'יקב ויתקין' שמתוך מגוון היינות שהם מייצרים , יש יין אחד שניתן לקנות אך ורק ביקב.

שם היין 'תובנה', היין עשוי מזן ענבים ספרדי ששמו מקבאו, בספרד קוראים לו ויורה Viura.

לפני למעלה מעשר שנים הביא אסף פז היינן של היקב שתילים של ענבי מקבאו מספרד, לאחר שנפלה אצלו התובנה שזהו אחד מהזנים שמתאימים לגידול בארץ.

במשך כחמש שנים הענבים נבצרים ואסף עושה בהם ניסיונות כדי להבין איך אפשר להגיע לדיוק רב ככל הניתן. רק ביין מבציר 2017 הוא החליט (תובנה) שהנה יש פה משהו.

מהיין הזה נעשתה רק חבית אחת בגודל 500 ליטר. 645 בקבוקים בלבד.

התירוש תסס בחבית ישנה ונשאר שם עם השמרים עוד כששה חודשים, זה הוסיף ליין מעט שומניות. בכוס, ליין יש ריח של פרחים וחמיצות עדינה של קרמבולה (פרי הכוכב). בטעם, אשכוליות, חמיצות קלה, מינרליות ומליחות עדינה בקצוות, יין מורכב בטעמים וטעם שיורי ארוך עם הרגשת מתקתקות קלה. יופי של יין.

האמת שזה יין קייצי, אבל בגלל שטעמתי אותו רק השבוע, ואני יודע שנשארו מעט מאוד בקבוקים ביקב, כדאי שכל חובב יין יטעם את היין הזה ויבין שיש יינות לבנים מזנים פחות מוכרים ברמה גבוהה.

כוהל 12.8 מחיר: 165 ₪. כשרות: רבנות מקומית, O.K, חרדים הרה"ג אשר אנשיל כ"ץ.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב