פרשת וישלח תש"פ, הרי יהודה, יקב צרעה
בפרשת השבוע אנו מוצאים עבודת קרבנות מאד חדשנית, שאחר כך הפכה להיות חלק בלתי נפרד מעבודת בית המקדש.
כאשר יעקב שב בשלום לארץ כנען, הוא הקים את המצבה שבהלוך הוא יצק עליה שמן, ועכשיו הוא שוב יצק שמן, וגם 'נָסַךְ עליה נֶסֶךְ' (בראשית לה/יד). כלומר: שפך על המצבה גם יין. מהיכן בא לו כזה רעיון? הסיבה פשוטה, יעקב ידע שיין זה לא סתם משקה, כמו מיץ תפוזים או קולה.
יעקב העניק ליין מעלה, ומעתה הוא משהו שאינו שלנו. יש לו תפקיד לשרת אותנו בנושאי מצוה, קידוש, הבדלה, שמחת חתן, ברית, ניחום אבלים וכדומה, ובדרך אגב מורשים אנו 'לקחת' מהצד קצת לשימוש פרטי.
כשאדם הראשון היה בגן עדן, צלו לו המלאכים בשר וסיננו יין, זו לא היתה חלילה סעודת שחיתות, אלא אכילת מזבח, ברמה שה'אור החיים הקדוש', ו'מאור ושמש' יודעים לתאר אותה.
אדם הראשון גורש מגן עדן, ויחד עם זה נפלו כל העניינים, ועליו להתחיל לעשות תיקונים. נח נכשל. מלכי צדק שהוא שם בן נח (נדרים לב/ב), התחיל לעשות קצת תיקון, וקיים ביין מצוות הכנסת אורחים (בראשית יד/יח).
יעקב רומם את היין במאד, ועשה ממנו קרבן לה', ומאז מוצאים אנו את היין כחלק בלתי נפרד הנספח לכל קרבן וקרבן, ובחג הסוכות הוא אפילו מגיע כקרבן בפני עצמו.
כבר בשנה שעברה הסברנו מדוע אם גוי נוגע ביוגורט או בחלווה, זה לא פוסל אותם, ואילו ביין 'חס ושלום', הסיבה פשוטה: יין הוא לא שלנו, זה נחשב כ'כלי קודש'. בהיסטוריה היו אדמורים שנזהרו שגוי אפילו לא יביט על בקבוק יין סגור, לא בגלל שזה אוסר את היין, אלא בגלל שזה מוריד מהעניינים הגבוהים שידעו הצדיקים לכוון בזמן הקידוש.
אנחנו אמנם לא יודעים, אבל חשוב שנדע שיין לא נגמר בכוס ובגרון, אלא נלווים אליו דברים גבוהים וחשובים, והשמחה שהוא מעניק, זה רק תוצאה צדדית הנלווית לדברים הרבה יותר מרוממים.
במפורש אומרת הגפן בעצמה שהיא 'משמחת אלקים ואנשים' (שופטים ט/יג). הדרך היחידה שמשמחת הגפן את ה', היא מה שאנו חושבים בשעה שלוגמים חצי כוס יין.
מעתה כשנאמר 'לחיים', נבין שיש בזה משהו נוסף, מלבד הנימוס של ברכת איש לרעהו.
שבוע שעבר התקיים פסטיבל היין השנתי של מטה יהודה, היו כמה וכמה יינות שצדו את עיני או בעצם טעמי, אחד מהם היה של "יקב צרעה" שמייצר יינות נפלאים ומאוזנים. היין האדום מההסדרה 'הרי יהודה' פשוט הפליא אותי, יין שיצא לשוק ממש בשבועות האחרונים וכבר מרגיש מוכן לשתיה, אמנם הוא ישתבח בכוס עוד ועוד ויש לו גם עתיד טוב לעוד כמה שנים. 'הרי יהודה 2018' לעומת אותו יין משנים קודמות עשה קפיצה טובה.
היין מורכב מענבי קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו שגדלו על טרסות עתיקות של סלע גיר ובליית סלע העשירה במינרלים. לאחר יישון של כ 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, התקבל יין מאוזן עם טעמי פרי וסיומת נעימה וארוכה.
המחיר 105 ₪ כשרות: רבנות מקומית וO.K
ומה שנשאר להגיד עליו הוא לחיים, לחיים...
שבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
