פרשת מסעי תשע"ט, קאיומי, יקבי כרמל

מיד בתחילת הפרשה מוצאים אנו הוראה של משה רבינו: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג/נב). המילה 'הורשתם' הכל כך מֻכֶּרֶת - להוריש, לרשת, יורש, דורשת התבוננות. יורש מקבל את נכסי אביו בלי שום קניין, זה הופך להיות שלו באופן אוטומטי כשהאבא נפטר. אבל נכסי העמים שגרו בארץ ישראל, הם הרי שלהם בלבד, והכובשים יכולים לעשות שבי, ביזה, שלל, או 'מלקוח' כמו שכתוב בפרשת השבוע על מלחמת מדיין, מה זו 'ירושה'? וכיצד היא מתבצעת? ההסבר הוא פשוט, ארץ כנען כבר מעכשיו היא של עם ישראל, אלא שישנם מחסומים, ובלשון חז"ל: "אריה רביע עליה" - אריה רובץ עליו. מפני שה' נתן את הארץ לאבותינו, ולא רק הבטיח. ממילא יש לנו הגדרה במושג 'ירושה' שהיא לא עתידה להיות שלנו, אלא כבר מעכשיו יש לנו בה איזשהו חלק וזכות.

הבנה זו תסביר את המילה הכל כל כך מֻכֶּרֶת 'תירוש' למיץ ענבים. מפני שלסחוט אפשר כל דבר. מיץ מלפפונים אינו 'תירוש', וגם לא מיץ תמרים או אבטיח, כי כל הדברים הללו נועדו לאכילה, ואפשר לְמַצּוֹת מהם מיץ, לא כן ענבי היין, הם אינם עומדים לאכילה, הם קטנים, הם לא טעימים, הם מידי מתוקים, יש להם קליפה עבה והרבה חרצנים. זאת אומרת שהמיץ אשר בתוך בשר הענב הוא 'יורש' טבעי, שלעת עתה הוא דייר זמני בתוך הענב, אך מקומו בתוך הבקבוק, על כן הוא 'תירוש'.

היציאה שלו מהענב היא פעולה מתבקשת, אבל עדיין כברת דרך ארוכה ממתינה לו, עד שאפשר יהיה לברך עליו 'בורא פרי הגפן' באופן מהודר. מי שירצה להתחקות מעט על מסלולו המרתק של ה'תירוש', אני מעביר הרצאות שמלמדות ומראות בין שלל העניינים גם את הדרך שעוברים הענבים עד שהם הופכים ליין, כמובן שגם טועמים יינות איכותיים ועוד.

אבל כעת להמלצה לשבת, לפני כמה שבועות היה פסטיבל יין בירושלים שם טעמתי את ה'קאיומי שיראז 2012' של 'יקבי כרמל'.

כרם קאיומי נטוע על מדרון דרום מזרחי בין מושב מירון לקדיתא, בגובה של כ-750 מטר מעל פני הים. הענבים שמגיעים משם מרוכזים מאוד ואכן רואים ומרגישים את זה, יין עוצמתי בריחות גוף בינוני עד מלא וטעמים מתובלים. יין שיכול להשאר בכוס שעה ארוכה ולהמשיך להתפתח.

14.5% אלכוהול. כשרות: הרב רובין. המחיר כ120 ₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב