פרשת בהעלותך תשע"ח יקב צרעה, הרי יהודה לבן 2017

יינן יקב בוטיק שהוא גם בעל הכרם, אמר לי שהוא חייב להביא טועם מבחוץ, כי הוא עובד כל השנה על הכרם, ומלווה את הענבים בכל שלבי גדילתם, מאז הנטיעה, וכשהם הנצו ועד ההבשלה והבציר, ולכן תמיד יהיה היין שלהם טעים בעיני, וכדי לקבוע את מעמדו האמיתי, אני חייב להביא מישהו בחוץ, שאין לו סנטימנטים מיוחדים דווקא לענבים שלי.

כששמעתי זאת ממנו נזכרתי בשני דברים:

א _ רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו (ב"מ לח/א), כלומר: מה שצומח בגינה הפרטית טעים לבעליה פי תשע.

ב _ בפרשת השבוע נאמר שבני ישראל קצו במן ואף כינו אותו "לחם קלוקל", חשבתי שאולי זה בגלל שהם אספו אותו בלי שום מאמץ, אפילו לא לשלם ולא לעמוד בתור אצל הקופאי, כלום. קח ולך!

הכלל הזה נכון בכל דבר, הן בתפוחי אדמה, והן בככרות לחם.

אם הילד שהולך לסופר השכונתי,  נרשום לו פתק של רשימת המצרכים לשבת, ולא נוסיף גם "יין", אלא אותו נלך לבדוק בנפרד, מספיק פעם או פעמיים, לשמוע קצת מה זה 'קברנה', ומה זה 'מרלו', מה זו 'חבית', מה זה 'יין לבן'. המאמץ הקל הזה יחבר אותנו במעט למערכת טעמים, שמאד קשה יהיה לה לצוף, כשיגיע הביתה יין בלתי מזוהה, שהילד לקח מהמדף הראשון, והכי קרוב ליד שלו.

עם יין כזה שאנו בוחרים אולי לא נגיד: "נפשנו קצה ביין הקלוקל", אבל עם הזמן ודאי נשאל: "איזה עוד סוגי יין או טעמים אפשר למצוא"?

על כן צריך פעם אחת להחשף, ואחר כך לשנות מנגינה.

השבוע השתתפתי בטעימה מגוונת של יינות "יקב צרעה" וברוח מזג האוויר החמים אתן המלצה ליין לבן ממבחר היינות שטעמתי, המועדף עלי היה 'הרי יהודה לבן' 2017 יין נוח לשתיה 75% שרדונה ו25% סוביניון בלאן. השרדונה מהחבית נתן ליין רכות ומעט ריחות של וניל והסוביניון שנמצא שם בכמות מדוייקת נותן לו את הפריכות והחמצמציות הרעננה והרצויה.

המחיר סביבות 110 ₪ כשרות: רבנות מקומית ו o.k..

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב