פרשת משפטים תשע"ח, מחול הכרמים, יקב גבעות
בפרשת השבוע נאמר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך" (שמות כג/יט). כתב על כך רש"י: אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי [רפיה] לסימן ומקדישה. ואין בכורים אלא משבעת המינים.
עם תאנה ותמר זה פשוט, ואכן אבי שיחיה נוהג כל שנה לחפש את אשכול הענבים שביצבץ לראשונה, מסמן אותו בסרט אדום, והוא מציין שזה "בלי נדר", כשבעזרת ה' יבנה המקדש, הוא יקח את האשכול הזה ירושלימה. אצלו זה ברור, ענבי מאכל צומחים לו בגינה. אבל בענבי יין לא ברור, כיצד אפשר לעשות "ביכורים", הרי לא נדרש מבעל הכרם לעשות חצי בקבוק יין נפרד, במיוחד עבור כמה אשכולות ענבים שהזדרזו לצמוח. הרי את כל הכמות מתסיסים יחד במיכל אחד.
בזמנם היקב לא היה תעשייתי, אלא רוב האוכלוסיה היו חקלאים, ולכל אחד היו כמה חביות יין במרתף, לשימוש אישי. כיצד אירגנו את הביכורים?
בלי אחריות הלכתית, יש לי הרגשה שאת הביכורים במקרים מעין אלה, קובע היינן! הוא מחליט מה הכי נכבד כדי להביא לירושלים.
חכמי ההלכה יביעו את דעתם, אם יש הגיון בהנחה זו, אבל הלב והרגש לפחות מסכימים, לכן אם ההלכה לא תקבע כך, אני מציע לבעל הכרם להביא לבית המקדש שני בקבוקי יין, האחד שנעשה מהאשכולות הזריזים, והבקבוק השני יהיה בהתאם להמלצת היינן.
את היין שנעשה מהאשכול הזריז, יאהב בעל הכרם, כי הוא התחבר אליו נפשית, במשך כל הקיץ, כשישב יום יום לפנות ערב בצל הגפנים, ראה את התקדמות האשכול, ונקשר אליו.
את הבקבוק השני, יאהבו כל המצטרפים אליו בעליה לרגל.
היין המתאים להמליץ אחר כאלה דברי הלל על יין הביכורים, הוא יין שגם אנו נאהב. כדי שזה יקרה צריך שיהיו ליין שני מדדים:
א. טעם. ב. מחיר.
על כן אני מציע הפעם את היין טוב לדעתי, במחיר הוגן, אבל לפני זה כמה מילים על היקב.
"יקב גבעות" נמצא בגבעת הראל אשר בלב השומרון, על מצוקי נחל שילה, כ-800 מ' מעל פני הים, באזור הררי בעל מסורת עתיקת יומין של גידול כרמים.
היין שבחרתי לכתוב עליו השבוע הוא הבלנד שלהם "מחול הכרמים" שכשלוקחים את היין הטוב, ומערבים אותו בבלנד נכון ומאזנים את היין, מתוצאה טובה אפשר לצאת בריקוד.
מחול הכרמים עשוי ממסך של הזנים פטי ורדו, קברנה סוביניון ומרלו שהתיישנו יחד 12 חודשים בחביות עץ אלון.
מחירו 100 ₪ כשרות: הרב אלחנן בן נון, רבנות אזורית .O.K. הרב מרדכי אונגאר דומ"ץ ניו סקווירא ניו יורק.
לחיים ושבת שלום
שרגא
