פרשת וישלח תשע"ח, יקב עמק האלה, מרלו וואלי 2013

כאשר יעקב נכנס לארץ ישראל, ושמע מה' שזו הארץ המובטחת לבניו, הוא בנה מצבה.  שם נאמר: "ויסך עליה נסך" (בראשית לה/יד).  בחג הסוכות יש ניסוך נפרד, שנקרא: "ניסוך המים", אבל שאר הניסוכים נעשים ביין.

התפקיד המרכזי של יין, הוא כדי להתנסך על המזבח, ומכיוון שהוא כבר קיים, זוכים גם אנו לקבל מהברכה שלו, שממוקדת בעבודת הקרבנות, ואנו נהנים משיירי הקדשים, לכן נאמר על הגפן שהוא "משמח אלקים ואנשים" (שופטים ט/יג).

עובדה זו תסביר, מדוע אנו כה דואגים, שלא יהיה קשר בין היין לבין אנשים שאינם בני ברית. מותר לגוי לגעת בארגז קישואים, או בקרטון נקניקיות, ואילו ביין, חס-ושלום, כי היין הוא לא שלנו, הוא של המזבח, אנו טרמפיסטים, וצריכים לזכור את זה, וכשנעשה בשבת קידוש, ננסה להיזכר שברגעים אלה ממש, אנו אורחים של ה', וכאילו כהנים בבית המקדש.

אם סבורים הקוראים שאני מגזים, אז זה באמת נכון, אלא שאני מגזים  כלפי מטה, מעלתו של היין היא עוד יותר נעלה. כשאנו שותים בשבת יין, זו "חזרה גנרלית" לקראת היין המשומר שאנו נזכה לו לעתיד לבוא, ועכשיו זה "מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה", זהו זמן האימונים לאותה סעודה מפוארת (ביאור הלכה האחרון של הסימן הראשון בהלכות שבת רמ"ב).

כשאני צריך להציע את סוג היין אחרי כזה מאמר,  זה גורם לי פיק ברכיים. כי זה יהיה גם היין שעליו אומר דוד המלך: "כוס ישועות אשא" (תהילים קטז/יג), זהו "כוס של ברכה" באותה סעודה (פסחים קיט/ב). אני לא עניו, אבל התפקיד הזה באמת מדי גדול עלי.

אז הבה נחלק את ההצעה, ואני רק אמליץ לחברים, ואף על פי כן נצטרך להתרומם קצת, כי אם זה צריך להזכיר את היין המשומר, זה לא יכול להיות מהיינות של שבעה בקבוקים במאה ש"ח.

אנו נכבד את שלחן השבת ביין של 'יקב עמק האלה' מזן 'מרלו' שנת בציר 2013 שטעמתי לאחרונה. רובו (85%) ענבי מרלו עם קצת קברנה סוביניון ומעט פטי וורדו. היין התיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון.

הצבע הוא אדום כהה, ובריח ממש יש פירות אדומים ושחורים, אדמה וריח של עץ מהחבית, הטאנינים עדינים והיין רגוע ונעים לשתיה טיפה מתיקות שוקולדית וסיומת עשירה וארוכה. אלכוהול 15%. מחיר 120.

לחיים

שבת שלום

שרגא

לעמוד היקב