פרשת תולדות תשע"ח, יקב רקנאטי, ביתוני 2016
יצחק בירך את יעקב: "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז/כח).
הנאמר: 'רוב' לא מתכוון לכמות, אלא לאיכות.
במרחבי סין והודו ישנם אלפי ק"מ של שדות חיטה ואורז, במורדות האלפים ישנם שורות גפנים בנות מאות ק"מ, הכל יש אצל הגויים בשפע רב, בדיוק כמו שיצחק אמר לעשיו: "משמני הארץ יהיה מושבך".
הברכה של יעקב באה לידי ביטוי באיכות.
מדגן הגדל בנגב עושים קמח צהוב, שבחו"ל משלמים עליו מחיר גבוה, עבור ספגטי ומקרונים בלי צבע מאכל. מקור 'אֵם החיטה' התגלה בארץ ישראל, אבל הקוראים יודעים שלא הקמחים והבצקים הם השטח שלנו, אנו נתמקד באיכות היין של ארץ ישראל.
ענבי מאכל צריכים להיות גדולים ועסיסיים, אבל ענבי יין, ככל שהם יהיו יותר מרוכזים, ויהיה בהם פחות מיץ, כך ישתבח היין עוד ועוד, בתנאי שמראש היו אלה ענבים איכותיים, בטעם, בצבע, בעובי הקליפה ובריכוז הסוכרים, ובעוד חומרים שעושים טוב ליין. לכאן משתלבת הברכה באופן נהדר. העובדה שיש בענבי ארץ ישראל רק קצת מיץ, אינה צריכה להוות בעיה, כי אם אי אפשר לעשות ליטר מיץ מק"ג ענבים, אז עושים ליטר מיץ משני ק"ג. אבל המיץ הזה לא יהיה כפול משובח ממיץ של ליטר לק"ג, אלא פי ארבע יותר משובח. זה בשעה שהוא עדיין מיץ, תירוש. אחר-כך כשהוא יתחיל 'לעבוד', לתסוס, להשתבח ולהפוך ליין, הוא כבר יהיה שווה פי עשר ופי עשרים, מיין שיש בו אחוז מים גבוה.
השבת בעזרת ה' כשאנו נעשה קידוש על יין תוצרת הארץ, נזכור שהטעם המשובח שלו, הוא חלק מהברכה שקיבל יעקב, המוזכרת בפרשת השבוע.
ממילא ברור שהשבוע אני חייב להמליץ על יין מקומי, ואני חושב להציע את ה'ביתוני' של 'יקב רקנאטי'. זהו אחד מתוך כמה זנים ישראלים מקוריים, בני אלפי שנים, שנמצאו בשנים אחרונות וגודלו לייצור המוני.
ה'ביתוני' שאני כותב עליו, גדל באיזור בית לחם, ולא בצורת ההדליה המוכרת לנו, אלא בהדליה של סוכה, כשהאשכולות משתלשלים כלפי מטה.
היין התבגר כתשעה חודשים בחביות, והתוצאה ממש מתאימה למזג האויר של ארץ ישראל. יין אדום שאפשר לשתות גם כשחמים בחוץ, ריחות של פירות ופרחים והטעם עדין וחלק. המחיר 100 ₪.
לחיים
שבת שלום
שרגא
