פרשת חיי שרה תשע"ח, יקב טפרברג, יין אדום מחוזק
תרשו לי לנחש על מה עשו 'לחיים' בסעודת האירוסין של רבקה אמנו, המוזכרת בפרשת השבוע.
אליעזר עבד אברהם יצא למסע ארוך, שאמור להתמשך חודש ימים ויותר, מבאר שבע עד בית לבן בצפון טורקיה. לבסוף הוא זכה לקפיצת הדרך, אבל הוא לא ידע זאת מראש.
למסע כזה ארוך על גב גמל, אי -אפשר לקחת יין רגיל, כי טלטולים רבים יקלקלו ויחמיצו אותו.
כך עושים חומץ משובח. לוקחים חביות של יין טוב, מעמיסים אותן למשך חודש באנית משא, ומשאירים אותה לעגון קרוב לשפך נחל סואן. אם זה היה יין טוב, הנידנוד המונוטוני הזה, יעשה מזה חומץ טוב.
הדרך לאפשר ליין לעבור כזו הרפתקאה, היא לעשות ממנו 'פורט', כלומר: "יין של נמל", מחזקים אותו בכוהל. כך העבירו בזמנם יינות ממדינה למדינה, כשהיה עליהם להשאר לפעמים זמן רב על הרציף בנמל, כשהם חשופים לשמש.
אם נכונים דברנו, הרי שאנו כבר יודעים על מה עשו לחיים בארוסין של רבקה.
את האפשרות שלבן העניק יין, צריכים אנו לשלול משתי סיבות:
א _ הוא היה קמצן.
ב _ מי אמר שהיין שלו כשר.
בטרם אמליץ השבוע על יינות פורט משובחים, חייב אני להקדים באזהרה כפולה: יין פורט הוא מתוק, ואחוז הכוהל בו גבוה יחסית.
שיתוף של שני הדברים הללו מחייב שתיה מבוקרת ומתונה, כי מי שיעשה על זה קידוש בכוס גדולה, וישתה רוב כוס, יתכן שירגיש שזה קצת יותר מדאי.
בסגנון של יינות פורט, חוץ מיותר טעים, חזק, עמוק וצבעוני, יש גם כמה גישות, יש כאלה שמגיעים עד 16% כוהל, ויש גישה המאפשרת אפילו 24%. ישנם כאלו מתוקים יותר או פחות, עם יותר טעמים של עץ או פחות ישנם עוד הרבה שינויים, בצבע ובחוזק, כדאי לטעום פעם את הקצה העליון ופעם את הקצה התחתון, ותחליטו לבד מה יותר טעים.
השבוע היה אירוע הפתיחה לחודש של 'פסטיבל הרי יהודה' ושם היו עשרות יקבים ומאות יינות,
ביניהם טעמתי את ה"יין המחוזק" של "יקב טפרברג" מסדרת "אסיינס" שעשוי מענבי מרלו ובמהלך התסיסה כשהיין הגיע לרמת המתיקות הנדרשת הוסיפו לו כוהל ענבים עד 16% ועל ידי זה עצרו את התסיסה. לאחר מכן השאירו אותו בחביות שעומדות מחוץ למרתפי היקב בגשם ובשמש כחמישה עשר חודשים. התוצאה היא יין נפלא, עדין, מתקתק ואפילו מעט פירותי. ריח וטעם מעט קלויים מהעץ של החבית.
לחיים ושבת שלום
שרגא
