יקב מדבר, לבנים כרם יחידני, ויונייה
בלעם לכאורה היה בעל דרגה, שהרי אמר: "לא אוכל לעובר את פי ה'"! אם כן, הקשה רבי יעקב ניימן ז"ל, מה היתה הטענה עליו? הרי הוא לא רצה לעבור את פי ה'!
אלא מה שבלעם אמר "לא אוכל", היה זה רק מהפה ולחוץ, רצונו הפנימי היה לקלל בכל הכח, לבסוף הוא לא ויתר על רצונו, והתחכם עד שה' הסכים לרצונו, ללכת עם שרי בלק.
סיפור זה הוא עבורינו לימוד גדול. יש המקיימים מצות כדי לעשות את רצון ה', ויש שאמנם גם מקיימים מצוות, אבל בלי כוונה לרצון ה' יתברך, הם מוכנים לוותר על 'התענוג' של המצוות, אך נאלצים לעשותן בגלל המסורת שנכפתה עליהם. בסופו של דבר סרים השטחיים הללו מהדרך, כפי שאומרים חז"ל: 'בדרך שרוצה אדם לילך מוליכין אותו' (מכות י', ב'), בין אם יקיים מצוות או לא, רצונו הוא זה שיקבע את עתידו, וכך מכוונים אותו מהשמים, שהוא יגיע בהתאם לרצונו.
קראתי פעם מעשה נפלא שממחיש עד כמה 'בדרך שרוצה אדם לילך מוליכין אותו'.
שיכור אחד הפריז בשתייה, עד שנאלץ למכור את כלי ביתו, כדי לקנות עוד ועוד יין. אמרו בניו זה לזה: "באופן זה הוא לא ישאיר לנו רכוש". מה עשו? השקוהו יין עד שהשתכר, הוציאוהו אל קצה המדבר, והניחוהו במערת מתים, כדי שיתעורר, יראה היכן נמצא, ויתעשת לשוב מדרכו הרעה. הבנים שבו לביתם והאב נשאר שיכור במערה.
בדיוק באותו מקום עברו סוחרי יין, בדרכם לעיר הסמוכה למדבר, כשהגיעו ליד המערה, הם שמעו קול המולה מן העיר, היה נראה להם כקול מלחמה. מתוך דאגתה על הסחורה שבידיהם, חיפשו מקום להטמין את היין עד יעבור זעם. מצאו את המערה, והניחו בה את הכדים, מבלי להשגיח באיש הישן בירכתיים.
כשהתפכח השיכור מיינו, הוא לא האמין למראה עיניו, היה נראה לו שהוא בגן עדן! במערה שקטה, קרירה ונעימה במדבר, כזה שפע של יין! אפילו בדמיון הוא לא חלם על זה תענוג, ושתה לרוויה כאוות נפשו. כעבור שלשה ימים אמרו הבנים: עלינו לראות מה שלום אבינו. הגיעו למערה ולתדהמתם הם מגלים אביהם נינוח, מנמנם בצלע המערה, נוד יין בזרועותיו, ופי הנוד נתון בפיו. אמרו בניו: גם כאן הקב"ה אינו מזניח אותך. הואיל והוא נותן לך, אין אנו עושים מאומה נגד רצונו. קבעו ביניהם לארגן קופה משפחתית שתממן את היין של האבא (ויקר"ר יב/ו).
מסיפור זה התפעל הרב נימן ז"ל, לראות עד כמה מוליכים כל אחד בדרך שהוא רוצה, לא רק בדרך הטבע, אלא גם באופן שנראה כמו נס.
בסיפור זה אנו מגלים שגם במדבר יכול להיות יין, אבל דעו לכם, לא צריך להיות שיכור בשביל זה, אלא לקנות את יין המדבר המשובח לכבוד שבת קודש.
היין בסיפור רק הגיע למדבר, היין שאני ממליץ גדל במדבר!
אפילו שמו הוא "יקב מדבר" בחרתי לכתוב על אחד מהיינות הלבנים שעושים שם היות ובתקופה הזו חם, ובמדבר יותר חם מכל מקום אחר, וכששותים יין לבן קר זה מצנן ומאזן את האווירה.
זן הויונייה מגדלים אותו בכל העולם ויש בו מגוון ריחות פירותיים ופה במדבר מגדלים אותו בכרם יחידני וטוב.
הויונייה של "יקב מדבר" נותן את כל הריחות והטעמים העדינים והעזים יחד, צבעו זהוב, יין מאוזן עם סיומת ארוכה ונעימה.
כשרות: רבנות ערד והרב דב לנדאו. מחיר 110 ₪.
לחיים
שבת שלום
שרגא
