פרשת בא תשפ"ו, קברנה סוביניון 'אסיינס', יקב טפרברג
בפרשת השבוע מסופר על המצווה של עריכת ליל סדר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות יב/ח. יש עוד פרטים בפרשה). גם המצווה "והגדת לבנך" מופיעה בפרשתנו (שמות יב/כו).
ארבע הכוסות הנלוות לליל הסדר הן מצווה מאוד חשובה. חז"ל קבעו אותן על פי ארבע לשונות הגאולה, כדי לפרסם את הנס. מצווה זו מקבילה להדלקת נר חנוכה, והיא כה חשובה שמי שאין לו כסף לקנות יין, ייקח מקופת הצדקה (פסחים צט/ב). למרות שעל מצוות אחרות אין צורך לקחת צדקה. כי גם הדלקת נר חנוכה נועדה לפרסום הנס, על כן למי שאין כסף לנרות, ייקח מקופת צדקה. ברור לנו מדוע לכבוד נס החנוכה מדליקים נרות. בכך אנו מראים מה עשו החשמונאים בבית המקדש: הם הדליקו כראוי, על כן גם אנו עושים כן. אבל מה פתאום בליל הסדר מפרסמים את הנס עם יין? אולי עם נעליים חדשות. יותר נכון להניף דגל גבוה וברור שכתוב בו איזשהו משפט של גאולה. אולי המשפט הראשון שמשה אמר לפרעה היה "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (שמות ה/א). זה היה הסלוגן של דרישת יהודי רוסיה לצאת משם. איני בא להציע כאן אפשרויות, אלא לשאול: בשר קרבן הפסח, המצות והמרורים הם שייכים לגאולה, אבל כיצד הפך היין להיות "מחותן" בגאולה?
לכאורה התשובה היא: בדיוק כמו שהנרות הם ה"מחותנים" של חג החנוכה. כך גם כאן. היהודים קיבלו שחרור, ועכשיו יש להם מצווה להביע אותו בנתח הגון של צלי אש עם מצות ומרור. היין אמור להיות הנלווה המועדף והבסיסי לכזו סעודת ניצחון שמחה. על כן נתבקשו "לצלם" את המאורע ולשחזר אותו בכל שנה ושנה.
אם הנחה זו ברורה, הבה נעשה פסיעה קדימה ונבין שזה יכול להיות בכל התארגנות ספונטנית שלנו. אם היא חיובית, עם משמעות חשובה, יש לה סיכוי להיקבע בנצח, או לפחות בקרב המשפחה. ואכן ישנם הרבה מאורעות וחגים פנימיים שמשפחות משמרות, בגלל סבא לפני כמה דורות שאירע לו משהו. במשך חייו הוא שמר את המאורע, ובניו אחריו עשו מזה חוק משפחתי שכבר עובר מדור לדור.
המאמר עוסק אמנם בנושא ליל הסדר. לנו יש עוד כחודשיים וחצי עד אז, על כן לא אציע עתה את היינות המתאימים לליל הסדר, אלא לימי חורף סגריריים, כדי לעשות "לחיים" עם הכרמים שמתחילים להתעורר מתרדמת החורף. חז"ל אומרים שבט"ו בשבט מתחיל השרף לעלות באילנות (רש"י ר"ה יד א: "הואיל"), גם אלה שעדיין אינם פורחים או מלבלבים, כדוגמת השקדיה.
שבוע שעבר ביקרתי בתערוכת היין הגדולה סומלייה. בין הדוכנים פגשתי את שיקי ראוכברגר, היינן הראשי של 'יקב טפרברג', והוא המליץ לי לטעום את ה'קברנה אסיינס' מהבציר החדש.
היין מגיע משני כרמים מובחרים בגליל העליון ובהרי אפרים, מה שמעניק לו עומק ואיזון יפה. אחרי יישון של שמונה עשר חודשים בחביות, מתקבל יין כהה ומרוכז עם ניחוחות פטל ואוכמניות, לצד רמזים עדינים של אלון וקקאו. המרקם עשיר, הטעם מלא בפרי בשל, והאיזון בין מתיקות לחמיצות נעים מאוד. בעיניי הוא עדיין מעט צעיר ונכונו לו עוד ימים טובים מאוד,מי שמחפש את השיא ימצא אותו בבצירים קודמים, שבהם עוד שנה או שנתיים של התבגרות בבקבוק עושות ליין הזה לא רק טוב, אלא מצוין ממש.
כשרות:בד"צ העדה החרדית
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
