פרשת שמות תשפ"ו, נחל יתיר 2021, יקב יתיר
אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. משפחת יעקב נכנסה למצרים, ויחד עם יוסף ובניו שהיו במצרים היו הם שבעים נפש, אבל בפירוט מוצאים אנו רק שישים ותשע. מסבירים חז"ל: "יוכבד (אמא של משה) נולדה בין החומות" (רש"י בראשית מו טו). כבר שאלתי בעבר: מה הפירוש "להיוולד בין החומות"? אם עובי החומה היה שלושים קילומטר, ואחרי שמשפחת יעקב צעדו כבר שעתיים ועברו עשרה קילומטרים, ולפתע אשת לוי כרעה ללדת – אי אפשר לומר לה: נלך עוד ארבע שעות, נעבור את החומה ונעצור במקום מתאים, מפני שהיא אינה מסוגלת ללכת עוד ארבע שעות. אבל הרי החומה אינה כה עבה; היא אולי מטר, אולי שני מטר. ומדוע שלא נעזור לה לעשות שתי פסיעות כדי להתיישב בנחת בצל החומה ולהתארגן ללידה מסודרת?
אלא ש"בין החומות" זה לא הגדרה גאוגרפית אלא מהותית. להיוולד בין החומות פירושו להיות גם כאן וגם שם. כלומר: לצאת מהקופסה. לקחת את הנכון והנצרך גם מכאן וגם משם. בקיצור, ללדת את משה רבנו, שמוגדר בתורה "איש מצרי" (שמות ב יט), ומאידך "איש האלקים" (דברים לג א). הוא זה שיגבש את משפחת העבריים ויעשה אותם לעם ישראל, כדי להשיבם לארץ ישראל.
הרעיון של "בין החומות" קשור להרבה נושאים. נרות חנוכה מדליקים "בין השמשות" – שתי שמשות: השמש של אתמול והשמש של מחר. אנו תופסים את האמצע, וקושרים עם נרות החנוכה את האתמול עם המחר, ואת נס החשמונאים שהיה פעם עם העתיד שלנו שימשיך לנצח.
בכמה מקומות בתלמוד מסופר שרב אמר דבר־מה "כד ניים ושכיב", כשהיה במצב של חצי ישן (יבמות כד א, בכורות כג ב ועוד). ברגעים אלה אמר רב דברים הקשורים לרזי התורה וסודותיה. זה משהו שהישן לא יכול להגיע אליו, כי הוא לא מגיע לשום מקום, ומי שהוא ער גם כן לא יכול להגיע למקומות כה גבוהים, אלא רק בדמדומים, שבין החומות.
כך היה גם עם יופיו המדהים והמיוחד של רבי יוחנן: אי אפשר לראות באור וגם לא בחושך, אלא רק במצב של "חצי צל" (בבא מציעא פד א). בטור הקבוע שלנו, פרשת ויגש תשע"ט, הבאתי עוד דוגמאות.
יש גם יין שהוא בין החומות, אבל במקרה שלנו זו אינה מעלה. כלפי מה הדברים אמורים? ברחבי תבל יש הרבה מאוד זני גפנים שלא נקלטים היטב אצלנו, אם זה בגלל הרכב אדמה, טמפרטורה, לחות, גובה מעל פני הים וכדומה. אבל לחלק מהם יש אופי מעניין: יש גפנים שמפיקים יין סמיך, יש שצבע היין שלהם עוצמתי מאוד, לחלקם יש ריח פירותי כזה או אחר. ייננים יודעים כיצד לעשות מהדברים הללו בלנדים מעניינים. אך דא עקא, ישנם זנים שאינם מצליחים להביע את מלוא עוצמתם בארצנו.
הפתרון הוא להביא אותם משם. כיצד עושים זאת? בוצרים אותם ועושים את התהליך הראשוני של התסיסה שם, והיין הראשוני הזה מגיע במכליות לארץ. פה בארץ ממשיכים את התהליך, שכולל בלנדים והתיישנות. יינות אלה הם פירות חוץ לארץ שגמר מלאכתם היה בארץ ישראל. זה חשוב לדיני תרומות ומעשרות, אבל בברכה אחרונה לא נאמר עליהם "על הארץ ועל פירותיה", אלא "על הארץ ועל הפירות". זה במקרה של יין שכולו גדל בחו"ל. אבל בתערובות, כשיינות חו"ל משרתים רק כתוספת באחוזים בודדים, הברכה נשארת "על הארץ ועל פירותיה".
לנו יש כיום יינות שנולדו בין החומות: יש בהם את השבח של גידולים בהרים גבוהים ומושלגים, או של גידול בקרקע רוויית מינרלים, משם נקבל את התוספת הרצויה: צבע, סמיכות, ריח וסיומת. ומהגידולים המשובחים של ארץ ישראל נקבל את הבסיס המשובח ואת הברכה המיוחדת "על הארץ ועל פירותיה". זה לא רק שינוי של שתי אותיות; היו במהלך הדורות צדיקים רבים שהידרו דווקא על יין מארץ ישראל, בגלל מעלותיה של ארץ ישראל, שנוסח הברכה הוא החותם שלהם.
לכבוד המאמר, הנה יין שכולו תוצרת ארצנו הקדושה.
לכבוד שבת האחרונה פתחתי נחל יתיר 2021 – יין אדום יבש שמביא איתו את כל העוצמה של הרי דרום יהודה. הענבים נבצרו ממספר חלקות ביער יתיר, בגובה 650 עד 900 מטר. האוויר הקריר, הקרקע הדלה והגובה המרשים מעניקים ליין אופי ישראלי מובהק: מרוכז, אלגנטי ומדויק.
היין התבגר במשך שנה במכלי עץ גדולים (3,800–5,400 ליטר), שמרככים את היין מבלי להשרות טעמי אלון כלל. לאחר מכן בוקבק והושאר ביקב עוד כשנתיים להתבגרות בבקבוק. זהו יין שמוכן לשתייה, אך בהחלט ימשיך להתפתח בחמש עד עשר השנים הקרובות.
צבעו ארגמני עמוק. באף – דובדבן שחור, קאסיס ושקדים קלויים. בפה – פרי עסיסי, טאנין מגורען ומעט מלוח, וסיומת עם מרירות עדינה ונעימה.
כשרות: רבנות מקומית, O.U והרב רובין. המחיר 200 ש"ח
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
