פרשת ויחי תשפ"ה, פורט רובי אלמה דו מאר, פורטוגל

בברכת יעקב לבניו הוא מברך את יהודה, ואומר: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן; וּלְבֶן -שִׁנַּיִם, מֵחָלָב" (בראשית מט/יב). אני מבקש להתמקד בצמד המילים: 'חַכְלִילִי עֵינַיִם', כמובן בגלל המילה הבאה: 'מִיַּיִן', ואני מבקש לדעת מה עושה היין לעיניים, הנה קובץ פירושים:

א _ אונקלוס: "יסמקון טורוהי בכרמוהי" - יאדימו ההרים בכרמים.

ב _ תרגום יהונתן: "מה יאין הינון עינוי דמלכא משיחא כחמרא זכיכא" - מה יפים הן עיני מלך המשיח, כמו  יין זך. [מתאים לברכת שבט יהודה, שהרי המשיח יהיה מזרע דוד המלך, בן לשבט יהודה].

ג _  רש"י: לשון אודם כתרגומו וכן: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג/כט) שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין. [לכאורה זה משהו שלילי, ולא ברור כיצד זה השתחל אל רשימת הברכות, יבואר בהמשך].

ד _ אבן עזרא: יִקָּרֵא 'חכלילי עינים' מרוב היין שהוא שותה, כי החכלילות יֵרָאֶה בעין מִשִּׁכְרוּת היין [גם שלילי, כמו ברש"י].

ה _ רד"ק: מרחיב על שני גוונים חיוביים ביין, ומבאר את זה ביחס למשיח.

ו _ רבנו בחיי: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן". גם זה משל לריבוי היין, אמר: שכל אחד ואחד מארץ יהודה יהיה כחול עינים מן היין, והמילה הפוכה ומשפטה כחלילי, והענין, כי כאשר יכחול האדם את עיניו בפוך, כן יכחלו אותם בארץ יהודה ביין.

ז _ רמב"ן: אמרו המפרשים (רש"י, ראב"ע, והרד"ק) שהוא ענין אדמימות, שיתאדמו עיניו מרוב שתית יין, וכמוהו: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג/כט). והנראה בעיני שהוא הפוך, מן: "וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה לַאֲנָשִׁים בָּאִים מִמֶּרְחָק, אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ, כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ, וְעָדִית עֶדִי" (יחזקאל כג/מ), [גם מבלי שנבין את כל הפסוק, ברור שֶׁ'כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ', זה משהו חיובי]. ממשיך הרמב"ן: ונכפלה בו הלמ"ד כמנהג רבים, והוא כעניין מכחול העיניים הידוע ומורגל בדברי רבותינו (כלים פי"ג מ"ב) וכן שמו בערבי "אל כחול", יאמר שהוא כחול העיניים מן היין, כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך שהוא ה"אל כחול", כן יכחול אותם הוא ביין, וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים, כן ילבן אותם בחלב, והמשל לריבוי היין והחלב בארצו, כאשר הזכיר אונקלוס וכן: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם", כמו 'כחלילות', יאמר שעיניו כחולות ביין, ולא יוכל להסתיר שכרותו, או יאמר: "למי חכלילות עינים"; שיצטרך לכחול עיניו תמיד, "למאחרים על היין", כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה, ותימקנה בחוריהן, ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר. יספר הכתוב בגנות היין, ברעות הבאות לו מבחוץ במדנים ובפצעים, ושישמע בביתו אוי ואבוי, ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו חשכת עיניו ותחלואיהם הרבים, וזה פירוש וענין נכון.

ח _ ברשותכם אדלג על עוד ועוד פרשנים, הנה דבריו של ה'גור אריה': מה שפירש רש"י דברי אונקלוס בכתוב הזה שהוא מפרש "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן", שהוא לשון הרים או לשון מעיין [שייך לקטע הקודם]. תמה אני על פה קדוש כמו רש"י, למה נדחק בכל הדחקים שאין בהם צורך כלל, ידוע כי אונקלוס הוא תרגום, בא לפרש כוונת הכתוב, ומפני שהוקשה לו, כי 'חַכְלִילִי' אין זה דבר טוב, אבל הוא רע מאד להיות לאדם "חַכְלִילִי עֵינַיִם"! כמו שאמר הכתוב: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן", הרי הכתוב מגנה אותם! לפיכך תרגם אונקלוס כוונת העניין, שאין הפירוש כלל שיהיה לו חכלילי עיניים, אלא שפירושו על ההרים שיהיו אדומים, כי הכתוב בא להגיד שכל כך יהיה היין רב, עד שיהיה מאדים כל דבר שהיין שם, והיין עיקרו בהרים, וכן הוא ביקבים שבו מקומו, ומשם נוטף היין. וכוונת הכתוב כי המקום אשר יקבל היין, יאדים, ויהיה נוטף מן היקבים מפני הריבוי. ולכך מדמה הכתוב זה אל "חַכְלִילִי עֵינַיִם", כי השותים הרבה יין עיניהם אדומים, וגם עיניהם מוציאים לחות תמיד, לכך אמר 'יסמקון טורוהי יטופון נעווהי', לשון 'נטיפה' מפני שהכתוב המשיל אותו ל"חכלילי עינים".

לסיכום הבה נתמקד בדברי הרמב"ן: בגמרא מופיעה מִשְׁחָה בשם 'כּוּחְלָא' (שבת י/ב ועוד). בזמנם נהגו למרוח את זה בעיניים, או סביב העיניים. משחה זו משמשת הן לבריאות (ביצה כב/א) והן ליופי (כתובות יז/א). וזה גם מעוור (ברכות נח/א: 'כחלינהו'). אנו לא יודעים ממה הייתה עשויה המשחה ההיא, אבל מתוך ספרי מחקר על גלגול שמות, מסתבר שהמילה 'אל-כהל' היא הגיה אירופאית למשחת ה'כחלא' שהערבים יצרו, וקראו לו 'אל-כחל', כמבואר בדברי הרמב"ן, בגלל שלוש סיבות אפשריות, גם זה היה בצבע כחול, גם כי משתמשים בו ב'מכחול', וגם כי היו בה אחוזי כוהל גבוהים, והשימוש בה היה בהתאם לצורך: למהול את הצבע הכחול ב-2% כוהל, זה נשאר צבע בסיסי, למהול אותו ב-4% זה מחטא בעדינות, ולמרוח עם כל 70 אחוזי הכוהל, זה מעוור.

לאור ההתמקדות בכוהל, אני מציין שיינות מחוזקים, יינות 'פורט', או 'יינות קינוח ועוד, הם מתוקים ויש בהם אחוזי כוהל גבוהים, הממוצע הוא 18%, אך יש גם 24%, ויותר.

הנה דוגמא חביבה: פורט חדש שהגיע אלי השבוע. פורט נקרא כך, כי מקורו מעמק הדורו שבפורטוגל ומייצאים אותו מעיר הנמל פורטו.

הפורט שאני ממליץ עליו השבוע נקרא 'אלמה דו מאר'.

זני הענבים שמרכיבים את היין הם זנים מקומיים: טוריגה נסיונאל, טוריגה פרנקה, טינטה רוריז, טינטה קאו, טינטה ברוקה.

הפורט הצעיר והנפוץ ביותר נקרא רובי וככל שהוא מתיישן יותר הוא כבר מקבל שמות אחרים. תהליך יצור פורט קלאסי כולל תסיסה במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה, הוספת כוהל ענבים לחיזוק היין ועצירת התסיסה, התבגרות במכלים.

'אלמה דו מאר' הוא פורט רובי צעיר בעל מתיקות מאוזנת ואופי פירותי עשיר הממלא את הפה בטעמים מרוכזים ומתיקות טבעית מאוזנת.

אלכוהול 18.5%. כשרות: O.U. והמחיר 100₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר