פרשת תולדות תשפ"ה, מבעבע פראי, יקב פסגות
בפרשת השבוע מברך יצחק אבינו את יעקב בנו, בין הברכות מופיע גם הצמד הזה: "רֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ". ברור שהמילה 'רוב' מתייחסת לא רק לדגן, אלא גם לתירוש, לחם ויין הם שני מוצרי חקלאות, שמלווים אותנו לכל אורך התנ"ך.
'תירוש' למי שאינו יודע, זה 'מיץ ענבים'. כיום מצאו שיטות שימור ועיקור, ממילא יש בשוק 'תירוש' למכירה. אבל בזמנם את התירוש ראו רק הבוצרים. ההלכה קובעת שהמיץ הזב מהענבים אחר הבציר, נחשב כ'משקה' ביחס לקבלת טומאה, מפני שברגע קציצת אשכול הענבים מהענף, כבר מתחילה תסיסה, כמובן שאת השלבים ההתחלתיים הללו עדיין לא רואים, אבל כשמובילים את הענבים מהכרם ליקב, אם לא עושים זאת בקירור, בתחתית ארגז האשכולות, כבר מבצבצת תסיסה התחלתית. אם יובילו כזה דבר למכירה, יגיע לשוק משקה עכור ומדיף ריח לא נעים. ממילא ה'תירוש' הוא לא דבר שניתן לראותו בשוק, אלא רק אחר שהסתיימה התסיסה, וכל הנוזל הפך ליין, אז ניתן להכניסו לבקבוקים או קנקנים אטומים, ולהציעו למכירה.
חשוב לציין פרט, כדי להסביר בו מאמר חז"ל במדרש על פסוק זה, שם מציעים החכמים כמה פירושים, הסברים ודרשות למילה 'תירוש', שזה 'אגדה', שהכוונה לנשות ישראל הצדיקות, שהכוונה לנסכים של בית המקדש. מילה אחת לפני כן כתוב 'דגן', שם ברור מדוע ישנן במדרש כמה הצעות, כי באמת יש חמשת מיני דגן [חיטה, כוסמת, שעורה, שיפון ושיבולת שועל. אם במקום 'כוסמת' נכתוב 'חוּסֶמֶת', יהיה לנו סימן לזכור ששתי האותיות ח' הם מין חיטה, ושלוש האותיות ש' הם מין שעורה].
הסיבה שהדרשה על התירוש גם היא מתפצלת לכמה סוגים, למרות שאין כמה סוגי תירוש [כיום שעושים יין גם מענבים לבנים, וגם מבדילים בין הזנים, יש סוגי תירוש לרוב], אך בזמנם היו רק ענבי הארץ שמאותם ענבי מאכל יצרו גם יין, ממילא רק תירוש אחד היה, שאינו מדבר כל כך לאוזן השומע, על כן במקביל לסוגי הדגן, הציגו החכמים גם סוגי תירוש, כלומר: דרשות אחדות על התירוש. כי לאיש הפשוט אין אפשרות לפגוש את התירוש, אלא בסחיטת אשכול ענבים בביתו, ולשתות מיד את המיץ הטרי, (סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום (ב"ב צז/ב). וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים ערב/ב). את זה אפשר לעשות ביום שישי ולעשות על זה קידוש בשבת, אבל מי שיסחוט ביום רביעי או חמישי, זה כבר לא יהיה טעים בשבת, כי הבשלת הענבים והבציר הם בעיצומו של קיץ, ומקררים לא היו בזמנם.
לסיכום 'וְרֹב... וְתִירֹשׁ', הָ'רֹב' הוא גם בכמות, גם באיכות, וגם בסוגים, וגם דרשות הנלוות אל התירוש. בכל זה זכינו כשיעקב אבינו לקח את הברכות. הבה ניקח גם לעצמנו טעימה קלה מהברכות, וכשנעשה בשבת קידוש על יין משובח, נזכור שאנו מתחברים לברכה קדומה ואיכותית. לכבודה נצטרך הפעם לבחור דווקא ביין שנעשה מענבי ארץ ישראל.
שבוע שעבר הגיעו לביתי שני בקבוקים חדשים "מיקב פסגות" שני יינות מבעבעים, ולא על ידי הוספת גז אלא עשייה טבעית כמו השמפניות האמיתיות שהתסיסה מתהווה בבקבוק, השוני היחיד הוא זמן שהיית השמרים בתסיסה השנייה שקוצר לחודש ימים בלבד (להבדיל מהשמפניות הידועות שתהליך זה לוקח כמה שנים).
טעמתי את ה'לבנה-פסגות' שעשוי כולו מזן השרדונה שגדל בהרי יהודה.
שמפניה נהדרת, טעמים חדים, ביעבוע וקצף יפים.
באף מריחים את השמרים יחד עם ריחות לימוניים, טעם פירותי של טריות ופריכות. וכמו שכתבתי שמפניה נהדרת. הבעיה היחידה שהיא יותר מתאימה לקיץ, ועדיין אפשר מאוד להנות ממנה בסעודת השבת.
אלכוהול: 12% המחיר 99 ש"ח
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
