פרשת עקב תשפ"ד, גודין, יקב רקואה. עמק הדורו, פורטוגל
הנה הפתיחה המעודדת של פרשת השבוע: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן... וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז/יב-יג).
על המילה 'עַשְׁתָּרוֹת' כותב רש"י: "למה נקרא שמם 'עַשְׁתָּרוֹת'? שמעשירות את בעליהן" 'עַשְׁתָּרוֹת' מורה על עוצמה וחוזק, כמו שנאמר: "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" הכוונה שהיו במקום חזק ומבוצר (בראשית יד/ה, וכן דברים ז/ד). רב חיסדא שואל: מדוע התורה מכנה את הצאן: 'עַשְׁתָּרוֹת'? לכאורה זה מתאים להאמר על אריה לוחמני, ולא על כבש וגדי, והשיב שהמלה 'עַשְׁתָּרוֹת' מורכבת מהמלה 'עשירות', כשהאות ת' = ארבע מאות השתרבבה פנימה, כי מספר זה מורה על ריבוי מאד גדול, אך עדיין בתוך מסגרת הטבע. כי 'ארבע' הם 'ארבע רוחות השמים', דהיינו: המסגרת הטבעית של העולם. 'ארבעים' הם כמו ארבע, אבל מעל שער ה'עשר', דהיינו: ריבוי טבעי מתון, ואלו ארבע מאות מורה על ריבוי מופלג, כפי שעשיו בא לקראת יעקב עם ריבוי מופלג של חיילים; 'ארבע מאות איש' (בראשית לב/ו). האות ת' מסמלת על עצמה מכוח היותה סוגרת את רשימת הא'-ב'. הרי שה'עשתרות' נקראות כך כיון שמעשירות את בעליהן בריבוי מבורך (ע"פ חולין פד/ב).
בגלל כושר הפוריות של בני הצאן, האלילו אותם עמי קדם רבים, כפי שאמר משה רבנו לפרעה, שבני ישראל אינם יכולים לשחוט את קרבן פסח על אדמת מצרים: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ" (שמות ח/כב). המאמינים באלילים ובסמלים בחרו בצאן לאלוהים, בגלל העוצמה הכלכלית הטמונה בו.
הנה אנו מגלים מפתח להבין את הלך רוחם של עובדי העבודה זרה. את האלוהים הם בוחרים על פי אינטרסים פיננסים, כשיגלו איזשהו סמל שאולי מניב תשואה גבוהה יותר, כגון תמונה של בנק משגשג, או מכרה זהב מבטיח, או מפעל מצליח, הם ינטשו את אלוהיהם הישן מבלי לבקש ממנו סליחה על שהם נאלצים להפסיק להאמין בו, כי הם מצאו מישהו אחר היושב על הררי ממון גדולים יותר, והמסתופפים בצילו זכאים לאחוזים גבוהים יותר. כיום שהאמונה המיסטית בעבודה זרה דעכה (חולין יג/ב), הורים גויים מעניקים לילדיהם שמות בתחומי טכנולוגיה, צבירת ממון ושאר נושאי הערצה פיננסית.
עשירות שמקורה בעדרי צאן אינה גורמת לעין רעה, כי זה נראה עושר טבעי. כל עז ממליטה תאומים, מתחילה בגיל שנתיים וממליטה עד גיל חמש עשרה, זאת אומרת בממוצע עשרים וחמש לידות, אם הזכרים והנקבות הם חצי חצי, הרי שיש לה שתים עשרה בנות, שכל אחת תתחיל להמליט בגיל שנתיים. אם ניקח מחשב נגלה שריבוי טבעי, עם תנאים טובים, שפע מרעה, בלי מחלות ונזקים. תוך פחות מששים שנים מכסה עדר עיזים את כל כדור הארץ, כולל המים והמדברות, בעוד שנה זה יהיה כפול-פעמיים כדור הארץ, אחר כך ארבע פעמים ותוך עוד ששים שנה, כבר יהיה כל החלל צפוף בעיזים. כמובן שזה לא קורה, בגלל מגבלות למיניהם. על כל פנים ברור מדוע נקרא הצאן 'עַשְׁתָּרוֹת'. יעקב אבינו עבד אצל לבן סך הכל שבע שנים לטובת עצמו, הוא לא השקיע שום דבר בבורסה ובשאר עסקים, רק רעה את הצאן, וחזר לארץ ישראל ברכוש עצום, לפי כל קנה מידה [היו לו 120,000 כלבי שמירה לצאן].
קוראי הפינה שלי יודעים שאיני יועץ פיננסים, אבל הבאתי את זה לכאן, כדי להבין שבשביל להתעשר, הדרך הפשוטה היא ירושה של דוד עשיר, אבל הדרך הטבעית היא להתמקם בצומת שברכת ה' תגיע לשם בלי שזה ייראה נס וחריגה מחוקי הטבע. אם לפקיד שחי על משכורת, יש לפתע עשרה מיליון שקלים, ברור שזה לא מהמשכורת. אני מציין זאת, בגלל שגם תעשיית היין יושבת על צומת שההפתעות הן בדרך הטבע, ואיש לא יזקוף גבה בתמהון. יין פשוט ועממי נמכר בסביבות שלושים שקלים בקבוק, יין טוב נמכר במאה שקלים, משובח במאתיים, ומשובח מאד יכול להגיע גם לחמש מאות שקלים ויותר. ביין יקר כזה, לא מכניסים זהב, ולא מתסיסים אותו במיכלים של זהב. כמובן שמשקיעים באיכות, אבל התוצאה הסופית היא 'סייעתא דשמיא' בלבד. כיום שלכל יקב יש יינן מקצועי, טועם ומחליט בכמה למכור את היין, לא יכול להיות מה שהיה לפני כארבעים שנים באחד היקבים העממיים בירושלים, שמכרו יין בעשרים שקלים לבקבוק, ורק אחרי שרוב הבקבוקים כבר היו במדפי החנויות, הם גילו שהיין הזה הצליח ברמה מדהימה ובקלות אפשר לקחת עליו מחיר גבוה פי עשר. מי שכבר קנה קנה, הם הזדרזו לאסוף את כל הבקבוקים, כמובן שלא סיפרו למה, כדי שלא יהיה מחטף המוני. העבירו את היין הזה לבקבוק הרבה יותר יפה, תווית בהתאם והנה יש להם בבת אחת רווח גדול פי עשרים. כזה מאורע יכול להיות גם בלי טעויות ובלי החזרת בקבוקים. אמנם עדיין לא שמענו שיקב נקרא 'עַשְׁתָּרוֹת', אך בעל יקב צריך להבין שתפילה איכותית, שתתלווה לעשיה איכותית, עשויה להכפיל ולשלש את הרווחים.
המאמר הזה לא אמור להריץ אנשים לתעשיית היין, בדיוק כפי שאיש לא רץ לגדל עיזים וכבשים, גם בצאן וגם ביקב זו עבודה שדורשת התמסרות והשקעה, אבל עלינו לדעת שיכולה להיות מתנה נאה בצידה של השקעה זו.
כבר כתבתי שלאחרונה קשה להציע משהו מעניין, כי השוק מוצף בהרבה דברים מעניינים, גם מתוצרת מקומית וגם מחו"ל בהכשרים מהודרים.
אז הנה עוד משהו טוב מחו"ל שטעמתי לאחרונה.
"גודין אדום" הוא יין שמגיע מ'יקב רקואה' שבפורטוגל, הענבים גדלים בעמק הדורו שנחשב לאחד מאזורי היין היפים בעולם.
היין עשוי מזנים פורטוגזים קלאסיים שגדלים באיזור: טוריגה נסיונאל, טינטה רוריז וטוריגה פרנקה.
ליין יש צבע אדום לא כהה, עם ריחות של פירות אדומים טריים, טעמים עדינים ומרעננים, מזכיר קצת יין לבן בקלילות שבו.
13% אלכוהול. כשרות: הרב רוטנברג צרפת. והמחיר 60 ₪ (שווה כל שקל)
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
