פרשת נצבים וילך תשפ"ג, אספרו לבן, יקב טוליפ

כולנו זוכרים שאנו בחודש הרחמים והסליחות, אבל בל נשכח שאנו גם בתוך 'שב דנחמתא', שבעת שבועות הנחמה, שהם המשך טבעי לשלושת שבועות האבל, המתחילים בשבעה עשר בתמוז, ומסתיימים במוצאי תשעה באב.

בהרבה קהילות יש מנהג שבתשעה באב, לא לוקחים את ספר הקינות חזרה הביתה, אלא גונזים אותו, כדי להביע תקווה ברורה שבשנה הבאה כבר לא נצטרך לומר קינות. בין אלה שאינם נוהגים כן, היו שטענו שאת ההמלצה הזו המציאו המדפיסים, כדי שיקנו מהם בשנה הבאה שוב את הספר. כמובן שזו אינה אלא הלצה, שהרי מנהג זה הוא של גדולי עולם.

מאידך אלו שלוקחים חזרה את הקינות לביתם, זה לא מתוך הנחה שגם בשנה הבאה נמשיך לשבת על הקרקע ולבכות מתוך הספר. אלא מתוך תקוה שעד שנה הבאה תבוא הגאולה, ואנו ניקח את ספר הקינות הזה לבית המקדש בתשעה באב, ונערוך  סעודה ושפע של מעשר שני (ראה מג"א תקנב/יא), שם נגיד את הקינות, כמובן שבמנגינה שונה לחלוטין, משהו של נוסטלגיה וריענון הזכרון מהימים הקשים שעברנו. סביר להניח שאת סעודת ההודיה על הגאולה העתידה, נעשה דווקא על בשר ויין, שהרי את שני הדברים הללו אסור היה לנו לאכול בגלל האבלות. בשר, זה ברור, זהו קרבן התודה והשלמים, ואת היין נצטרך להביא באופן נפרד.

התכנית הזו אמנם אינה הנחיה מגבוה, אך סביר להניח שכך יהיו פני הדברים, ועכשיו הבה נקרא שני פסוקים בהפטרה של השבוע, שהיא כבר השישית משבע הפטרות הנחמה: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ, אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ. כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ, וְהִלְלוּ אֶת ה', וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי" (ישעיהו סב/ח-ט). כמובן שאפשר לעשות זאת כל השנה, אך כשפרשת הנחמה מדגישה את זה, ואנו יודעים שבתשעה באב יערוך כל אחד סעודה רבתי בחצר בית המקדש, הרי שאנו צריכים כבר להתחיל להכין יין לימים ההם.

אמנם תהיה לנו בעיה להביאו לחצר בית המקדש, כי שם צריך הכל להעשות בטהרה. ולפני הכל נצטרך לאפר פרה אדומה, להיטהר מטומאת מת, ורק אז להתחיל את תהליך עשיית היין הטהור. חשוב להדגיש את זה דווקא עכשיו, כי אנו בעיצומה של עונת הבציר, תהליך הטהרה של אפר הפרה הוא שבעה ימים, לפני - כן עוד נצטרך ללמוד את דיני טומאה וטהרה, אם נתעכב בשבוע או שבועיים, נאחר את הרכבת, ונצטרך להמתין לשנה הבא. זאת אומרת שיש לנו חלון הזדמנויות ממש קצר, כדי שכבר בשנה הבאה יהיה לנו יין טהור לבית המקדש, אמנם יין צעיר, אבל אם הוא יהיה לבן, או רוזה, חצי שנה זה גיל אופטימלי ליין זה.

היין ששתיתי לכבוד שבת שעברה היה 'אספרו לבן' של 'יקב טוליפ'.

עשוי מבלנד של ענבי קולומבארד מכרם שגדל בבנימינה, וענבי ויוניה ושרדונה מכרמים מאיזור מטע שבהרי ירושלים. הויוניה תסס בחביות עץ אלון 225 ליטר במשך 3 חודשים. השרדונה והקולומבארד הותססו בנפרד במיכלי נירוסטה.

ריחות וטעמים של פירות לבנים, אשכולית ואפרסק לבן, עשבי תיבול ים תיכוניים וסיומת מרעננת וארוכה.

אלכוהול: 11.5%. המחיר: 90₪. כשרות: רבנות המקומית, O.K, הרב באב"ד ובד"צ בית יוסף.

לחיים, שבת שלום ושנה טובה

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב