פרשת עקב תשפ"ג, מגנום, דבל מגנום, ט"ו באב
השבוע היה חמישה עשר באב, זהו חג השידוכים, את המחול המפורסם איפשרו הנביאים רק בעיר שבה היה בית המקדש, בזמן שהוא היה בשילה, בנוב, ובגבעון, שם היו המחולות, וכשבית המקדש היה בירושלים, לא היו מחולות בערי ישראל מלבד בירושלים, זה אמור להיות משהו קדוש, הסטרטר של בית יהודי בישראל.
מסתבר שכל הנערות שבין שבע עשרה לשמונה עשרה, מכל רחבי הארץ נהרו באלפיהן לכרמים שבצלעות ההרים שסביב ירושלים, וגם הסעות מיוחדת של בחורי חמד קדושים וטהורים מכל הישיבות בארץ עלו ירושלימה. איש אינו רוצה לחזור על המבצע הזה שוב בשנה הבאה. כולם רואים את הוריהם המאושרים, שם זה התחיל, בשנה שעברה התחתן האח, והוא מאושר, לפני שנתיים האחות, היא כבר חובקת שני ילדים בלי עין רעה, ושני בני הזוג עדיין בעננים, מעופפים, כאילו בשבוע שעבר התחתנו. אין מי שלא ירצה 'שידוך משורש הנשמה', לנו נשמע שזה משהו טוב, המתעסקים בשלום בית מסבירים, שלא יכול להיות משהו יעיל מזה, זה ממש כמו התייחסות של יד ימין ליד שמאל. מי לא רץ על זה? 'עפים על זה'.
שידוכים כאלה נסגרים תוך רבע שעה, והשבת, פרשת עקב, מגיעה עונת ה'החלפות' הענקית, כל החתנים נוסעים להתארח בבית הורי הכלה, ובשבת הבאה תבוא הכלה אל הורי החתן [או להיפך].
כיון שאיני מתעסק בשידוכים ובשלום בית, על כן דעו לכם זו רק ההקדמה, עכשיו צריך להכין בבית שולחן של שבת לכבוד החתן/הכלה. לא לוקחים חד-פעמי לבן מהמכירה השכונתית, חבילות של חמש מאות צלחות דקיקות שנסדקות עוד לפני השימוש, אלא או שמורידים מהבוידם את הפורצלן שהוא ירושה מהסבתא-רבה, או שקונים חד פעמי דמוי קריסטל. האחיות של החתן ושל הכלה יודעות היטב כיצד לאבזר את השלחן, בכל סוגי 'מלאכת יד'. השלחן מצועצע, ססגוני, מדהים, עומד כך כבר מיום חמישי בצהרים, ומצולם מכל זווית. כשהכלה תכנס, יתרחבו עיניה בתדהמה, והיא תשכח את כל ההכנות שהיא תכננה לקראת הכניסה, אלא מיד תזעק בהתפעלות 'איזה יופי'.
את הפאר הזה צריך לענוד בכתר הולם, כמובן שהוא בקבוק היין בראש השלחן. לכאן מגיעים טיפים של בעלי ניסיון, בקבוק גדול - כפול [מגנום] מציג נכוחות לא פי שנים, אלא פי ארבע וחמש. כמובן שבקבוקים יותר גדולים [שלושה/חמישה/שישה ליטר - דבל מגנום,ירבעם,מתושלח] מציגים יותר נוכחות, אבל זה מומלץ רק בשלחן שיש הרבה אוהבי יין. כי קשה לשמור אותו לשבוע הבא. אלא רק במקרר, אבל בעמידה אין לו מקום שם, ובשכיבה הפקק האורגינלי שלו יטפטף אחר פתיחה וסגירה חוזרת. אז נסתפק במגנום. תתפלאו לשמוע בדרך כלל לא חשוב איזה יין, כמובן שלא זול ופשוט, מפני שאם יש הרבה אנשים, אז בין כך ובין כך תהיינה כמה וכמה דעות, מה עושים? מדביקים תמונה של החתן והכלה או ברכה על הבקבוק, זה ישדרג אותו מאה פסיעות קדימה, זו תהיה שיחת היום בפתיחה של הסעודה, וכשהסעודה מתחילה ברגל ימין, בעזרת ה' השמחה תהיה כבר עד הסוף וכך גם ליום המחרת, וממילא הזוג מתחיל את חייו החדשים ברגל ימין, בהבנה ואהבה.
אני דבק במה שאמרתי: "לא חשוב איזה יין", יש ברוך ה' כמה וכמה המלצות במחיר שווה לכל נפש, ואני חושב שהקוראים הנכבדים אינם צריכים להמתין לחתן חדש או כלה חדשה בשלחן השבת, השבת עצמה גם היא נקראת 'כלה' [לכה דודי]. מתאים לכבד אותה בשולחן מפואר ובכתר כבוד בראשו.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
