פרשת שמות תשפ"ג, מרלו 2017, יקב שטו דה גליליי

פרשת השבוע פותחת בברכה נהדרת: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א/ז). חז"ל מתארים כמה דוגמאות של ריבוי על-טבעי. אבל לנו ידוע שברכה יכולה לחול רק היכן שמוכנה לה תשתית מתאימה, שם היא מסוגלת להגיע למימדים מדהימים. אבל עבור ברכה מרובה, לא צריך לפרוץ את מגבלות הטבע. די אם לכל זוג יש ארבעה ילדים, כעבור דור כמות האוכלוסין מכפילה את עצמה, עוד דור זה כבר כפול ארבע, אחר כך 8, 16, 32, 64, 128. מי שירצה לעשות חשבון, יגלה שכעבור ארבעים דורות, שזה בערך אלף שנים, תהיה כמות השבט הזו, כה גדולה, שכל בני האדם יצטרכו לחיות זה על גבי זה כמו סרדינים, גם במדבר, ביער ובים, כשכבה של עשרה מטר בני אדם, בדור הבא זה כבר עשרים מטר, וכעבור עוד עשרה דורות, זו כבר שכבה עד הירח. זה כמובן לא קורה, בגלל המגבלות הטכניות, הברכה מזיזה את המגבלות. במצרים נזקקו בני ישראל לניסים, כי הקב"ה לא רצה שהם ישארו שם אלף שנים.

לנו נותר לברר, מה התנאים של ברכה? מסתבר שהמפתח נמצא בפרשה של שבוע שעבר. בתחילת פרשת 'ויחי' כותב רש"י: "פרשה זו סתומה", בסופה כתוב על יעקב: "וישם בארון במצרים". כלומר: הנושא סגור הרמטי משני הצדדים, לא מאפשר לשום גורם חיצוני להפריע בתוך המערכת.

דוגמא זו פעולת בכל שטח, שלמה המלך אומר: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ, יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" (קהלת י/א). כלומר: חבית גדולה מלאה שמן משובח, שזבוב נגע בטיפת שמן בקצה החבית, אם לפני כן הוא ערך ביקור במקום רקוב, ה'ביקור' הקצר שלו בשולי החבית, יגרום שכולה תתסוס ותבאיש. אם הוא הצליח לקפץ על פני כמה חביות, יצטרכו לחטא את כל המפעל. הסיבה ברורה, חבית השמן היא מצע משובח לחידקים להתרבות. הרבה יותר מאשר במקום פתוח, אין להם כאלה תנאים אופטימליים.

מה שנכון בזיהום של חיידקים שליליים, נכון גם בחיידקי תסיסה חיוביים. לוּ הייתי שייך למחלקת החלב, הייתי מציע דוגמא מתעשיית היוגורט, אבל כיון שהמדור שלנו אינו מסייר ב'שביל החלב', אלא ב'בית היין', אספר לכם שגם כאן הדוגמא זהה. ביקב צריך רק להכניס ענבים משובחים, להרחיק את כל גורמי הנזק, ולהמתין לתוצאות טובות. בחז"ל כתוב שבאותו יום שנח נטע את הכרם, הוא שתה יין והשתכר. שם זה היה שלא בדרך הטבע, ביקבים שאני מסייר, הכל טבעי, ודווקא לכן יש להתפעל בכפל כפליים; כאלה יינות משובחים, כל כך הרבה טעמים וריחות, הכל מתרחש בתוך חבית חתומה, שלא מוסיפה שום דבר, רק עוצרת את המפריעים, שום נס לא מתרחש, אלא הכל מתנהל באופן שהקב"ה קבע בששת ימי הבריאה, לנו נותר להנות, להודות לה' ולברך זה את זה ב'לחיים'.

יקב "שאטו דה גליליי" הינו הגשמת חלומו של הסומלייה יוסי בן אודיס, יינות היקב זכו בפרסים ומדליות רבות בתחרויות חשובות ברחבי העולם.

והשבוע טעמתי את המרלו 2017 של היקב.

90% מרלו ו10% קברנה סוביניון שגדלים בכרמי בן זמרה ועלמה שבגליל העליון.

צבע אדום עמוק ובוגר, ריח מתובל, פירות יבשים, מעט קינמון וקוקוס שמגיעים בעיקר מ12 חודשי ההתבגרות של היין בחביות עץ אלון צרפתי.

גוף בינוני, טאנינים רכים, חומציות נכונה ומרירות עדינה כמו שבמרלו צריך להיות, יופי של יין.

13% אלכוהול והכשרות: רבנות ירושלים, בד"ץ בית יוסף ובד"ץ מנשסטר.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב