פרשת וישב תשפ"ג, היילנדר, יקב הר ברכה

פרשת השבוע משופעת ביין, גם בפרשה וגם בהפטרה, ברשותכם אתמקד הפעם בנושא שמאז ומתמיד עניין אותי, ואשתף אתכם בו.

יש בביתו של פרעה 'שר הטבחים', 'שר האופים' ו'שר המשקים'. 'שר' בימיהם זה לא כמו היום, 'שר הבטחון', או 'שר האוצר', שיש לו צוות והוא צריך להימלך איתם, להעביר הצעות ולקבל אישורים. 'שר' בימי קדם היה 'מלך' בשטח שלו. כולל זכויות להרוג בלי משפט ובלי לאפשר לסנגור להביע דעה, וכמובן שהמלך יכול לעשות לו אותו דבר בלי משפט.

אנו מבינים שתפקיד השר הוא לדאוג לרווחת המדינה, אבל בימי קדם זה לא היה כך, השר צריך לדאוג למלך. נתמקד ברשותכם ב'שר המשקים', ואותו הדין הוא בשר הטבחים והאופים. שר המשקים מסתובב בין היקבים, טועם, בודק, ומחליט מה להחרים עבור המלך. עכשיו הוא צריך לערוך ניסיונות ובדיקות כיצד למזוג, כיצד לערבב, איזה רקע, איזו מנה להתאים לסוג היין, באיזה פלח לימון או תפוח, מתאים לקשט את היינות והליקרים המתלווים לארוחה. השר לא צריך לטעות כדי שיסירו את ראשו מעליו, זה צריך סך הכל לא למצוא חן בעיני המלך, וזה בהחלט יכול להיות בגלל סיבה צדדית, ומצב רוחו של המלך, שאכל לפני כן משהו מלוח, או שזבוב עיקצץ לו במצח.

כאשר שר המשקים נשלח לכלא, הגיע מישהו אחר במקומו, השר החדש לא ידע לערבב את המשקאות לטעמו של המלך, על כן לא תלו את הראשון, אלא החזירו אותו למשרה המכובדת "עבד, שחֶרֶב מצב הרוח של האדון מרחפת מעליו ללא הרף".

ישנן עוד דוגמאות על החיים האומללים של ימי קדם, והחלטתי להצביע על כך, כי לא פעם אנו שומעים אנחות אל המצב 'היום'. כמובן שתמיד יכול להיות יותר טוב, אבל הבה לא נטעה להתגעגע לימי קדם. העולם מתקדם, זו עובדה, והתפקיד שלנו הוא לשמור על איזון, לדעת היכן לאמץ את הקידמה והיכן לשמר את ניחוח העבר. בכל שבת ושבת, כשאנו עוצרים את כל המערכות הגשמיות, זו חוויה מחודשת של ימי קדם, שכיום נוח לחיות בהם, כי כל יום אחד כזה, מרופד בששת ימי מעשה.

קראתי פעם תיאור, כיצד הכינו כוס קפה לפני מאתיים שנים. לחטוב עצים, להכות באבנים כדי להוציא אש, ללכת לנחל לשאוב מים, לשפות קדירה על העצים הבוערים, לרוץ לרפת או לדיר, לחלוב רבע כוס חלב ועוד. התאור שם ארוך ומשכנע לוותר על הקפה, ולהבין שרק עשיר שיש לו עבדים יכול להרשות לעצמו כזו פריווילגיה. אבל ליין הרי זקוק כל בית אב לכבוד שבת. במכולת קנו קמח ושמן, על ידי שהביאו את הכלים מהבית. במכולת לא אהבו לפתוח חבית יין, כי השארית תתקלקל. בעיר גדולה הייתה חנות יין במרכזה, וכזה לוקסוס כבר נקרא: 'אַרְצוֹת הַחַיִּים' (תהילים קטז/ט. יומא עא/א). לאיש הפשוט בכפר, יהיה יין רק אם הוא יעשה אותו בעצמו, ורוב אזרחי תבל גרו בכפרים קטנים. זה מסביר את ה'מי שברך' שזוכים אלה שמכינים יין לקידוש ולהבדלה, בזמנם זה לא היה מובן מאליו.

אנו יודעים שאם מוזגים כוס יין שניה, מסוג אחר [או סוג משובח יותר, תלוי במנהגים], צריך לברך 'הטוב והמטיב', לאור ההבנה כאן, יתכן שכבר על הכוס הראשונה נצטרך לברך משהו כזה, אמנם מַטְבֵּעַ ברכות אין לנו רשות לקבוע, אבל נודה לפחות בלב על מגוון האפשרויות שה' העניק לנו, ליותר טוב תמיד אפשר לצפות, לקוות ולהתפלל. והשבוע פתחתי יין מ'יקב הר ברכה' 'קברנה פרנק' 2019 רזרב מסדרת היילנדר.

אמנם קוראים ליין קברנה פרנק אבל זה רק לפי התקן כי יש בו רק 85% קברנה פרנק. השאר, זה 10% מרלו ו5% פטי וורדו שגדלו בכרמי היקב בהר ברכה-גריזים, בגובה של 840 מטר, היין התבגר 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי והתוצאה היא נפלאה, יין שעשוי היטב, אלגנטי, ועם זה גם נאמן לזן הקברנה פרנק.

צבע היין אדום\סגול צלול ויפה, ריחות וטעמים עדינים של פירות אדומים, מזכיר את שזיף הסנטה רוזה (עגול, אדום מבחוץ וצהוב מבפנים) הרבה פלפל ירוק ואגוזי בונדוק, חומצה מאוזנת שמשאירה את הטעם הרבה זמן בפה.

כשרות: רבנות מקומית .O.K והרב ווסטהיים. המחיר: 160₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב