פרשת עקב תשפ"ב, בלאק אוניקס 2019, יקב גרוס
בפרשת השבוע אנו מוצאים שני ביטויי שבח לארץ ישראל. הראשונה "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים יא/ט), והרשימה של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, גם היא מופיעה בפרשת השבוע (דברים ח/ח). ישנו הבדל מהותי באופי של שני סוגי הברכות. ה'חלב ודבש' זבים מאליהם בארץ פוריה ומבורכת, כפי שמספר רמי בר יחזקאל, שהוא הזדמן להיות בבני ברק. זהו האזור של צומת מסובין, [בשטח הכי פורה בחרו להקים את המזבלה 'חיריה', ולזהם את הקרקע]. שם ראה רמי בר יחזקאל עיזים תחת עצי התאנה, מעטיניהן זב חלב ומהתאנים זב דבש, והיו שלוליות צמיגות של תערובת דבש וחלב, ששקעו בהן עד הקרסוליים [הקרסול הוא החיבור בין השוק לבין כף הרגל]. זה אם כן זבת חלב ודבש, הכל טבעי ובשפע.
מאידך בשבעת המינים צריך לטפל. חיטה ושעורה טוחנים ואופים, את התאנה, הגפן, הרימון והתמר אפשר אמנם לאכול חיים, אבל בגלל המתיקות שלהם, הם נועדו לשימור והכנה לחורף, מהגפן עושים יין וצימוקים, תאנה מייבשים, מרימון עושים עסיס, מתמר סילן וגרוגרות [גושי תמר מיובשים]. הזית גם אותו אפשר לאכול אחר כבישה, אך נועד בעיקר לשמן, לכן סוכות נקרא 'חג האסיף' (שמות כג/טז).
עד כאן הסקירה פשוטה וברורה, אבל על גפן היין ישנו סיפור היסטורי מעניין שיחבר את שני סוגי הברכה. בזמן חזקיהו המלך, הייתה תקופה של שפע, בגלל הרבה שלל וביזה של רבבות חיילי סנחריב, שצרו על ירושלים, ונפחו את נשמתם בליל פסח (מ"ב יט/לה). ליהודים בתקופה ההיא לא היו עיניים גדולות, ואם יש שפע רב, אפשר להזניח את עבודת השדה וכרם, ולשבת מבוקר עד ערב בבית המדרש, כך זה כתוב בנביא: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה" (ישעיהו ז/כג). כלומר: גם כרם שמניבה תוצרת משובחת, שאפשר למכור אותה באלף כסף, תהיה מוזנחת ל'שמיר ולשית' [סוג קוצים]. מעט ענבי בר יגדלו גם בלי טיפול, מזה אפשר לעשות קצת יין לבית המקדש, וכן לקידוש והבדלה, ודי היה להם בזאת.
כלומר באותה תקופה נפלאה התחברו שני סוגי הברכות של ארץ ישראל, 'שבעת המינים' זו רשימה של פירות הזקוקים לטיפול, 'זבת חלב ודבש' זה משהו שצומח מעצמו. כאשר שורה ברכה מיוחדת, הרי שגם הענבים והיין נכנסים לקטגוריה של 'זבת חלב ודבש', וזוכים לקבל תוצרת משובחת בלי יותר מדי עבודה.
הרעיון הזה נכון גם השנה, שנת שמיטה, היקבים שקיבלו על עצמם לעבוד עם אוצר בית דין, יקבלו ענבים שאינם 'שמור ונעבד', כלומר: לא זמרו את הגפן בחורף, ולא טיפלו בקיץ, מלבד מה שנחוץ שלא יהיו נזקים, ובעזרת ה', בחג הפסח נהנה מיין שיש בו שלוש מעלות: א. את המעלה של שבעת המינים. ב. את המעלה של 'זבת חלב ודבש'. ג. על פרי השמיטה נאמר בתורה: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה/ו).
להזכירכם, השבת יתחילו הדגים לרעוד! מברכים אלול. האם זה אומר שעלינו לשדרג את רמת היין? אולי לפחות לשדרג את ההתייחסות הרצינית למשקה האציל שמלווה כל סעודת מצוה.
אני מתלבט איזה יין מתאים לכזה מאמר, מפני שברוך ה' אני כבר מתכונן לתקופת החגים, רואה וטועם הרבה דברים טובים.
והשבוע טעמתי את "בלאק אוניקס" 2018 של 'יקב גרוס'.
בלנד: קברנה סוביניון ופטי וורדו.
הענבים הגיעו: מכרם קדיתא שבגליל העליון מול הר מירון (790 מטר) והתיישנו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות.
ליין יש צבע אדום כהה, גוף מלא, ריחות וטעמים של פירות אדומים ושחורים בשלים ואפילו קצת בשרניים, קקאו ועשבי תיבול, חומצה עדינה וטובה, מעט טאנינים עם סיומת נפלאה.
כוהל- 14% מחיר- 150₪ כשרות: בד"ץ העדה החרדית.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
