פרשת יתרו תשפ"ב, וריאיישנס חבית אמריקאית, יקב הרצוג

בשנה שעברה בפרשת יתרו בירכו את חודש אדר, אז כבר טבעי היה לכתוב על יין, אבל השנה נצטרך להמתין עוד שישה שבועות עד שיברכו את חודש אדר ב'. אז כרגיל, נתמקד בפרשה עצמה.

כאשר יתרו ראה את משה רבינו שופט את העם ומלמד אותו את תורת ה', הוא הציג רשימת שיפורים ויעילות, בין הדברים הוא אומר: "והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח/כ). על 'המעשה אשר יעשון', אומרים חז"ל שהכוונה 'לפנים משורת הדין' (בבא קמא ק/א. בבא מציעא ל/ב). כלומר: לוותר. אל תמציא עקרונות ואל תתעקש על פרנציפים.

למרות שזה פסוק מפרש, יש צורך להדגיש ולחזור להדגיש, ולזכור שישנה הוראה מפורשת להתנהג לפנים משורת הדין. הטבע האנושי שנולדנו איתו אינו מסכים עם זה. כל תינוק נולד אנוכי [אגוצנטרי. זו הסיבה שהוא יונק, זו הדרך שלו, לכבוש ולאסוף. האגרופים נקפצים, וכיסים אין בחיתול], כשהגיע לגן ולבית הספר, וגילה שיש עוד ילדים חזקים, והוא לא יכול לקחת את כל מה שהוא רוצה, מכל מי שהוא רוצה, הוא לומד מהר מאד לשמור על שלו, ושאחרים לא יעשו לו את מה שהם לא מרשים לו לעשות להם. דעה זו אמורים בני האדם להמשיך לאמץ לעצמם כל החיים, "ביתי הוא מבצרי", כך יכול היה להיות, אם התורה לא הייתה מתערבת לשבור את חומת האנוכיות הזו, ולצוות לעשות יותר ממה שהחוק היבש מחייב. העושה לפנים משורת הדין, שלא יטעה לראות את עצמו כמתנדב, שמגיע לו הערכה, ישר-כוח ומחיאות כפים, לא ולא, הוא ממלא חובה בסיסית.

"לפנים משורת הדין" אינה מתנה או צדקה, אלא אחד מהסעיפים של חוק ומשפט. יש חוק ומשפט אשר לפעמים פועל לטובתי, ואני בוחר להיות "מחוץ לשורת הדין" דהיינו: 'לפנים' =מהצד הפנימי של שורת הדין. הגדרה זו מורה על התנהגות עם הבריות באהבה ובחיבה, הרבה יותר ממה שניתן לדרוש בתוקף סמכות המשפט (מאירי).

המעלה של העושה לפנים משורת הדין, לא נמדדת כניהול פנקסים, וחשבון של הכנסות והוצאות, הרווח האמיתי הוא בנפש שלו בעצמו. ממעשה טוב למעשה טוב, אנו בעצמנו הופכים להיות טובים יותר, ממילא חיים בעולם איכותי יותר, ומעניקים לבני הדור הזה והדור הבא תשתית אנושית אצילה ובריאה.

למרות הכלל: "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", כלומר: שכר המצוות נשמר כולו לעולם הבא (קידושין לט/ב). דבר זה נאמר רק על המצוות עצמן, אך מי שעושה "לפנים משורת הדין", קרן המצווה קיימת אמנם לעולם הבא, אך הוא זכאי לאכול את הפירות אף בעולם הזה (כתבי רמב"ן אמונה ובטחון עמ' שע"ה. ראה ב"ק ט/ב תוס': "משל הקב"ה". שד"צ).

אפשר להציג עוד דוגמאות לזכותו של המתנהג לפנים משורת הדין, ולצטט עוד מאמרים בנושא, אבל זה מיותר. יחשוב נא כל אחד מאיתנו, איך אנו מרגישים בליל שבת או שבת בבוקר אחר הקידוש, האם לא מתרחב לפתע הלב, ומפרגן לכל אחד את כל מה שהוא רוצה, פי שנים ושלוש, ממה שהיה רגע אחד לפני כן? זו אינה המצאה של הייננים, זה כתוב במפורש: "יתן בכוס עינו יתהלך בְּמֵישָׁרִים", כלומר: שובר מחסומים (משלי כג/לא). זו תכונה נהדרת, כי המחסום הראשון שלנו הוא האנוכיות, אבל זו תכונה שצריך גם להיזהר ממנה, כי כעבור שתים או שלוש כוסות, זה כבר מתחיל לשבור גם מחסומים בלתי עבירים. אכן שורש המילה 'עבירה' היא 'לעבור', לחצות קו אדום, לשבור מחסום.

כמה מתאים שדווקא כהקדמה למתן תורה, יש את ההוראה של 'לפנים משורת הדין', כי התורה היא מסגרת, 'חוק ומשפט', קובעת דינים, וכהקדמה לכך צריכים אנו לדעת שהחובה הבסיסית שלנו היא להתנהג באופן של 'לפנים משורת הדין', שהרי "לא חרבה ירושלים, אלא שהעמידו את דיניהם על דין תורה" (ב"מ ל/ב). איש לא רצה לזוז לטובת רעהו. אנו ברוך ה' כן רוצים, ועושים זאת בשמחה, היין יעזור לעשות עוד שתי פסיעות לקראת הזולת ורצונותיו.

אין שאלה: "איזה יין מתאים לזה"? מפני שכל יין יעשה את זה באופן יעיל. כמובן שיין משובח וטעים, יעשה את זה טוב יותר, כי אנו נקח ממנו עוד חצי כוס.

על כן אני ממליץ הפעם על יין אמריקאי ששייך לקונצרן הענק של היינות הכשרים 'הרצוג' סדרת- 'variations' והפעם 'חבית אמריקאית' - כך שם היין, להבדיל מחברו בסדרה שעשוי בדיוק מאותם ענבים ומגיע מאותם כרמים והתיישן גם הוא 9 חודשים רק התיישן בחבית צרפתית. (הכי יפה זה, לקחת את שניהם יחד ולהשוות מה עושה החבית האמריקאית ליין לעומת זו הצרפתייה).

כאמור היין היה תשעה חודשים בחביות עץ אלון אמריקאיות חדשות שנתנו ביין טעמי עץ קלויים וטאנינים עדינים, פירות יער אדומים, שזיפים בשלים, פלפל ירוק, מרקם עשיר וסיומת ארוכה.

14.5% אלכוהול המחיר כ130₪

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר