פרשת בשלח שירה תשפ"ב, יצחק רם, יקב רמת חברון.
אין כותרת יותר מתאימה ל'שבת שירה' מהקביעה "אין אומרים שירה אלא על היין" (ברכות לה/א).
מה זה 'שירה'? הנביא אומר: "פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ" (ישעיהו מד/כג). עוד נאמר: "כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" (ישעיהו נה/יב). כמו כן אומר דוד המלך: "אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" (תהילים צו/יב). גם לאיוב יש משהו דומה: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר" (איוב לח/ז). האם העצים שרים? ההרים והכוכבים שרים? התשובה היא שהאדם שר, הוא ה'מנצח' של הבריאה, ליבו מתרחב מהדברים הנפלאים, והשירה פורצת מליבו. לדוגמא: "שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ" (ישעיהו ה/א). באופן כזה שרה כל הבריאה. יעקב אמר לבניו: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג/יא). כשמסדרים את זה יפה על מגש, זה הופך להיות 'זִמְרַת הָאָרֶץ'.
משה רבינו מגדיר את הקב"ה בפרשת השבוע: "עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ" (שמות טו/ב). העוז והעוצמה הופכים להיות 'זמרה' בליבם של הניצולים! כשמתגלה משהו יפה, הנפש מתרוננת, ומהלב יוצאת קריאת התפעלות. זוהי 'זמרה'.
כתוב בספרי המקובלים ש'פסוקי דזמרה' 'מזמרים את הקוצים מהשושנה העליונה. אין לנו עסק בנסתרות, אבל אנו שומעים לפתע ש'מזמרה' ה'זומרת' קוצים, גם היא שייכת לזימרה, כיצד? פשוט מאד, הקוצים כיסו את השושנה, ולא ראו כלום, כשמסירים אותם, והשושנה נחשפת, בוקעת קריאת התפעלות.
עד כאן הייתה הקדמה. אשכול הענבים רוכב על 'זמורה'! המרגלים כרתו 'זְמוֹרָה' של ענבים (במדבר יג/כג). כלומר: כרתו את האשכול עם הענף שהוא רוכב עליו. לכאן מגיעה שאלה: 'מה הקשר בין ענף הגפן לבין 'זימרה'? תשובה לשאלה זו יודע כל מי שראה בעונת הבציר גפן מודלית על כלונסאות, ואשכולות נהדרים משתלשלים ישירות אל תוך ידיהם של היושבים בצל הגפן.
גם הגפן וגם הרימון [שניהם משבעת המינים], הם מכלול רב של פירות קטנים מלוכדים יחדיו. אצל הרימון הם ארוזים בתוך כלי מרהיב ביופיו, ומכאן שמו 'רימון', כמו שֶׁמִּקְבָּץ ברכות זה 'בִּרְכוֹן', ולקט שירים זה 'שירון', משהו מרומם את הנפש זה 'רימון'. עץ הרימון עצמו הרי אינו מרומם, התמר הוא המתנשא, וממנו מגיעה המילה 'תמרור' (ירמיהו לא/כ) = סימני דרך. ה'רימון' מרומם בעצמו, וזמורת גפן טעונת פרי בעצמה מזמרת. אכן משני פירות אלה עושים יין. את יין הגפן מכירים כולנו, ויש גם 'עסיס רימונים' (שיה"ש ח/ב). יש יקב 'רימון' שמנפיק עסיס רימונים (יין זה רק מענבים), גם מתוק וגם יבש.
כל השירה והזמרה הזו אינה אלא הכנה לשירה האמיתית שנאמר על היין, כפי שנאמר על הגפן והתירוש: "הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט/יג).
אז השבוע אנו צריכים למזוג את היין ויחד עם זאת גם 'לשיר'.
הפעם אספר על היין המצויין קברנה סוביניון "יצחק רם" של "יקב רמת חברון".
הענבים גדלים בהרי ירושלים והתיישנו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות וישנות.
צבע אדום כהה ומבריק, ריחות של פירות אדומים יין קריר, טעמים אלגנטיים ומאוד מתאימים לזן הקברנה, חמיצות נעימה מתובל בעדינות קצת שוקולד פלפל ירוק וסיומת נעימה וחלקה.
מומלץ מאוד לפתוח את הבקבוק כמה שעות לפני השתיה.
אלכוהול: 14.5% כשרות: רבנות מקומית, הרב ווסטהיים, הרב מחפוד, הרב גרובער מאנסי .O.U. המחיר לבציר 2018: 100₪.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
