פרשת ויגש תשפ"ב, וירטואוז, יקב חמש אבנים
לפני שלוש שנים, הצענו במדור שלנו כאן הסבר לעובדה שמשפחת יעקב נכנסה למצרים, ויחד עם יוסף ובניו שהיו במצרים, היו הם 'שבעים נפש', אבל בפירוט מוצאים אנו רק 69. מסבירים חז"ל: "יוכבד (אמא של משה) נולדה בין החומות" (רש"י כאן מו/טו, ע"פ סוטה יב/א).
מה הפירוש 'להיוולד בין החומות'? אם עובי החומה היה 30 ק"מ ואחר שמשפחת יעקב צעדו כבר שעתיים, ועברו עשרה ק"מ, ולפתע אשת לוי כרעה ללדת, אי - אפשר לומר לה: נלך עוד 4 שעות, נעבור את החומה ונעצור במקום מתאים. מפני שהיא אינה מסוגלת ללכת עוד ארבע שעות. אבל הרי החומה אינה כה עבה, היא אולי מטר, אולי שני מטר, ומדוע שלא נעזור לה לעשות שתי פסיעות, כדי להתיישב בנחת בצל החומה, ולהתארגן ללידה מסודרת, למה באמצע הכביש?
אלא ש'בין החומות' זו לא הגדרה גאוגרפית, אלא מהותית. להיוולד בין החומות זה אומר להיות גם כאן וגם שם. כלומר: "לצאת מהקופסא"! לקחת את הנכון והנצרך גם מכאן וגם משם.
עד כאן שייך למאמר של שנת תשע"ט. יש שם תשובה יפה והסבר משכנע, אבל מאז עברו שלוש שנים, ומותר לנו להציע עוד כיוון.
ה' דחה במעט את לידת יוכבד, כדי שהיא דווקא תיוולד במצרים, ולא חמישה מטרים לפני כן. היא צריכה להיות 'מצרית מבטן ומלידה', כך היא תצליח להתחבר אל העם באופן טבעי, ולא כצופה המשקיפה מבחוץ, והעם מביט בה כאילו שהיא מריונטה, מכבדים את הזר, אבל בלב מבקשים ממנו שלא יתערב. לא כן המקומי, הוא מקבל באופן טבעי תשומת לב, ומלבד זאת, יש לו גם דרכים לדרוש זאת. בעוד שאורח מתבקש לא להביע דעה.
זו הסיבה שהנביא מגדיר את עשיו, 'בָּזוּי אַתָּה מְאֹד' (עובדיה א/ב), מבארים חז"ל, שאינם מעמידים מלך בן מלך (ע"ז י/א). הגנרל הצבאי שעשה חיל בשדה הקטל, מתכבד לנהל את הממלכה שנים אחדות, שם הוא דואג לאזרחים עד כמה שזה מסתדר עם האינטרסים האישיים שלו, וכשהוא גומר לְמַצּוֹת את כל האפשרויות, מפטרים אותו ומעמידים גנרל חדש.
ממלכה היא דוגמא בולטת אך לא יחידה, 'וֶתֶק' חשוב בכל מקום שזקוק לאמון. בחנות נעלים לא צריך שלט: "כבר מאה שנים", אבל בבנק חשוב שיזכירו כזה פרט, זה גורם שאנשים יסכימו להשקיע שם כסף, אם הבנק שרד מהפיכות וקשיים, זאת אומרת שהוא אמין.
למרבית הפלא אנו מוצאים שגם יקבים ותיקים מתכבדים להתפאר בַּוֶּתֶק שלהם, מה ההבדל בין חנות נעלים לחנות יין? בשניהם קונים משלמים והולכים! התשובה היא שלא צריך להיוולד במפעל הנעלים בכדי לייצר נעלים משובחות, ואילו יינן שמריח יקב מגיל צעיר, קשור ליקב מסורתי, הוא לא יסכים לאבד את המוניטין שלו, יבול שלא הצליח, הוא לא מתקן עם תמציות, אלא מוכן להפסיד אותו, כדי לשמור על אמון.
כבר ראיתי יקבים מתחילים, שלא היה להם לב לשפוך חבית שלא הצליחה, כזו תופעה לא תקרה אצל מי שנולד לתוך משפחת ייננים. החבית הבלתי מוצלחת, אינה מילה נרדפת לכסף, לכן היא נפסלת על הסף.
איני יודע אם יקב בן מאה שנים הוא הרבה יותר טוב מיקב בן שלושים שנים, אבל יקב בן עשרים הוא ודאי יותר טוב מיקב בן שלוש. אף על פי כן תתפלאו לשמוע, אני פוגש יקבים חדשים, שמוציאים סחורה טובה, בדרך כלל זה בזכות היינן שהוא אינו חדש.
השבוע התחיל חורף קצת יותר אמיתי, וזה הזמן ליינות אדומים כבדים, עם השראה וסיומת.
לכבוד שבת שעברה, שבת חנוכה וראש חודש השקעתי בבקבוק מכובד וכבד מיקב "FIVE STONES - חמש אבנים", היקב די חדש (6/7 שנים) אבל היינן (ששון בן אהרן) וותיק ומוערך.
יין הדגל של יקב חמש אבנין נקרא "וירטואוז" דהיינו רב אמן, ואכן היין הוא אלגנטי, חלק ונעים, בלנד שהתבגר בחביות עץ אלון 15 חודשים.
ריחות של פרי יער שחור עם ניחוח עץ האלון ובעל טעם רענן, פירותי, יין מורכב עם רבדים עמוקים, אלגנטי וסיומת ארוכה.
המחיר: 250₪. O.U. כשרות: הרב אברהם דוב חרל"פ, והרב דוב לנדא.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
