פרשת וישלח תשפ"ב, שורש 2019, יקב צרעה

בפרשת השבוע כתוב: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ [הקב"ה]...  וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ" (בראשית לה/יד). מאורע זה היה באמצע הדרך, בין שתי תחנות.

לכאורה הנסך מיותר, הרי שופכים אותו כדי להעניק ריח נעים למקום. מהטעם הזה היו גם נוהגים לזלף יין משובח על הקרקע, באירועים חשובים. בזמנם הקרקע בבית לא הייתה מרוצפת, והיו זקוקים לזלף מעט מים מידי פעם, כדי להרביץ את האבק, ולכבוד אירוע חשוב לא זילפו מים אלא יין (פסחים כ/ב). כיום לא עושים את זה. אבל אם פעם נשבר בקבוק יין משובח, ונעשית שלולית על הרצפה, אם זה בפינה שלא צריך לעבור בה, לא כדאי לשטוף מיד, אלא עם מקל גומי לפזר קצת, ואז נגלה מטהרי אויר טבעיים ונעימים. על כל פנים, זו הייתה מטרת הנסכים על המזבח. אם כן מדוע שפך יעקב נסך במקום שאיש לא ישאר אחר כך?

עוד שאלה: בתוכחה כתוב: "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם" (ויקרא כו/לא). לכאורה זה לא ברור, אם בית המקדש יהיה חרב, ודאי שלא יהיה ריח ניחוח! ההסבר הוא שהריח נותר ספוג באבנים, בפרט במקום ששפכו יין פעם אחר פעם, המזבח כבר לא מקבל יין חדש, אבל במקום נותר ריח ברור, וה' אומר שאם לא נתנהג יפה, הריח ההוא לא יתקבל לפניו לרצון, זאת אומרת. שאם אנו כן נתנהג כראוי, ימשיכו הנסכים של פעם לגרום לנחת רוח לפני ה', עד עצם היום הזה. הסבר זה, הוא הסיבה שיעקב אבינו ראה לשפוך שפע של יין על המצבה. נכון, יעקב עכשיו ממשיך הלאה לדרכו, אבל הנסכים ימשיכו להשפיע טובה וברכה.

כיום כשמעניקים ציונים ליין, פרמטר אחד משקלול הציון הוא עצמת הריח ואיכותו.

לאור הריחות המשובחים של היינות שאני מכיר, אמליץ הפעם על "שורש 2019" של "יקב צרעה" ששתיתי בשבת האחרונה.

הכרם נמצא בהרים בדרך לירושלים באיזור מחלף שורש. היין מורכב מבלנד של 35% ענבי קברנה סוביניון, 25% סירה, 20% פטי ורדו ו20% מרלו שהתיישנו יחד 14 חודשים בחביות עץ אלון.

ריח אלגנטי ומאוזן של פירות יער שחורים, פולי קפה טריים, טבק תבלינים, אפילו מעט מנטה, חומצה עדינה, טאנינים חלשים שמאזנים את הטעמים. סיומת ארוכה ונעימה. למעשה, אף על פי שהיין מאוד צעיר ויש לו עוד שנים ארוכות להשתבח, כבר עכשיו מרגישים שזה יין ברמה גבוהה.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין כשר

לעמוד היקב