פרשת פנחס תשפ"ג, ירדן מרלו, יקב רמת הגולן

השבוע חל שבעה עשר בתמוז, והנה סיפור יפה בנושא, שלקח מחכים בצידו.

סבי אתונה הביעו בפני רבי יהושע שאלה: הם הביאו לפניו שתי ביצים הדומות זו לזו, ושאלוהו איזו היא של תרנגולת לבנה ואיזו של תרנגולת שחורה? (בכורות ח/ב). בל ננסה לחשוב על איזושהי חכמה טבעית שהם בחנוהו בה, כי לפי פשוטם של דברים אין כאן אלא הבלי-הבלים, שאפילו הנכד הצעיר של רבי יהושע בן לוי, שעדיין לא מלאו לו עשר שנים, לא היה מבזבז את זמנו היקר בשביל כאלה שטויות, ועל אחת כמה וכמה שהרב הגדול והנכבד 'חכימא דיהודאי', לא היה משקיע דקה אחת קלה מזמנו היקר, בשביל להתעמק על המקור של ביצים ולהתחקות על צבעה של אמא תרנגולת, "הבל הבלים, הכל הבל" (קהלת א/ב).

ננסה לדמיין את אחת מרבני השכונות, שסוחפים אותו לכזו קלחת של שאלות טיפשיות לחלוטין, הלא הוא ודאי ינוס כל עוד נפשו בו. מותר לנו לחשוב מה ראה רבי יהושע בן לוי לעזוב את הישיבה בארץ ישראל, לכתת את רגליו עד אתונה הרחוקה, ושם להתעמת עם כמה פילוסופים תימהוניים צמאי הרפתקאות, על צבען של תרנגולות נעלמות. אלא שהשאלה כאן נוגעת לאחת מהיסודות של ישיבת היהודים בגלות. כופרי אתונה הציגו שאלות מהותיות ועקרוניות, על אמונת בני ישראל שה' בחר בהם, והציגו אותן בצורת משל וחידה.

הביצה רומזת על משך הריון התרנגולת, שהוא עשרים ואחד ימים, זהו גם משך ימי האבלות על הגלות וחורבן המקדש, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, והביצה היא הרי מאכל של אבלים (ב"ב טז/ב: "אין לה פה"). גם עץ השקד חונט פרי כעבור כזה זמן, ואף הוא רומז על החרבן: "מקל שקד אני ראה... כי שקד אני על דברי לעשותו", להביא את החרבן והגלות (ירמיהו א/יא). זהו השקד וזוהי הביצה שצריכים אבלים לאכול. זאת טענת סבי אתונה, ומאחר ולא ניתן לדעת איזו ביצה שייכת לתרנגולת השחורה, כך לא ניתן לדעת סוף לגלותכם, שתישאר שחורה וקשה עד שתכלו ותעלמו מהעולם, עפ"ל.

התשובה לכך היא שלא רק הריון הגלות נמשך עשרים ואחד יום כמו הביצה השחורה, אלא גם החגים והשמחה נמשכים זמן דומה. מראש השנה ועד שמיני עצרת ושמחת-תורה, זוהי הביצה הלבנה. סבי אתונה הכירו את מועדי ישראל, וידעו לספור עד 21, אבל לא עלה בדעתם שיום הדין, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, שייכים למחלקה הלבנה של ימי שמחה. אמנם כשמסתכלים על שתי הביצים מבחוץ, לא ניתן לדעת איזו תרנגולת הטילה כל אחת מהן, אבל ישנה דרך פשוטה לדעת זאת, לתת לתרנגולת לדגור עליה, וכשיבקע אפרוח צהוב, נמתין שבועות אחדים, ונוכל לראות בברור אם הוא מצמיח נוצות לבנות או שחורות. לא יתכן שלתרנגולת לבנה יהיה אפרוח שחור, או להפך. בכך ביאר רבי יהושע באופן ברור שיש סוף וקץ לצרות, ואור לבן ובוהק של גאולה, עתיד לזרוח בסוף החושך השחור של הגלות (מהרש"א). כמו-כן ה'ביצה השחורה' אינה שחורה כפי שאתם סוברים, שהרי 'ייסורים מכפרים', וזו הסבה שהתרנגולת השחורה מטילה ביצים לבנות, כי ה'שחור' עצמו הוא זה שגורם את ההלבנה והציחצוח, יש בכך כדי לבטא את הרעיון: "תהא החשכה סיבת האור" (שע"ת לר"י ב/ה).

שם בגמרא יש המשך הציגו בפניו גם שני חריצי גבינה, שאת האחת חבצו מחלב של עיזה שחורה, ואת השניה מחלב של עיזה לבנה, שם יש חשבון מעניין שלביצה יש עתיד ולגבינה היה עבר, השילוב של הביצים והגבינה יחדיו, דהיינו: לחבר את העתיד עם העוגנים של העבר, זה מה שיביא להביא לנו עתיד מאיר, זורח ובוהק כשלג צח.

אני הבאתי הסיפור לכאן בגלל שגם ביין יש 'שחור ולבן', תתפלאו לשמוע היין האדום נוצר מענבים שחורים! ככל שהן כהות יותר, ייצרו מהם יין כהה יותר. אלא מאי? למה היין לא שחור? כי רק הקליפה שחורה, הבשר בפנים לבן, מהבשר העסיסי נוצר היין, והקליפות מעניקות צבע, חומצות ועוד כמה חומרים משובחים ומבריאים. מאידך ביין הלבן יש את המעלות שלו, הוא קליל ומרווה [לכן צריך להיזהר בשתייתו, וכששותים כוס ועוד כוס, טועים לחשוב ששותים מים, ולוקחים עוד, אבל הסיחרור יהיה בלתי נמנע].

על כך פנים ביין אין סודות, ענבים לבנים מנפיקים יין לבן, ומענבים אדומים יוצא יין אדום (אם מפרידים את הקליפות מבשר הענב במהירות יצא יין בהיר מענבים שחורים), הסיבה לכך פשוטה, היין עצמו הוא סוד, גם 'יין' וגם 'סוד' יש להם גימטרייה זהה (סנהדרין לח/א). והיין הוא כל כך קשור לתקופה זו, עד שמראש חודש אב עד אחר תשעה באב אסור לשתות יין, אותו מנסכים על המזבח, והוא שייך לעידן של שמחה. אבל בשבת אין אבלות, בין אם ניקח יין לבן או יין אדום, נזכור שחוץ מהצבע והטעם יש בו גם 'סוד', בגמרא כתוב ש'סוד' היין  הוא ההצלחה שלו לפתוח לבבות אטומים (סנהדרין לח/א). כדי שהלב שלא יאטם חלילה, מתחושת געגועים לימי בית המקדש, שלא זכינו להכיר, נשתה הפעם את היין של שבת, לא רק בגלל שהוא טעים, אלא גם נזכור שאנו שותים עתה יין המתאים לנסכי בית המקדש, וזה יהיה יין שמחבר אותנו אל העתיד, ובעזרת ה' נזכה עוד השנה להיות בתשעה באב בחצר בית המקדש הבנוי, לאכול שם זבחים ולשתות יין. אמן.

הנה יין שפגשתי השבוע, ואשמח להציג אותם בפניכם: 'יקב רמת הגולן' הוציא השבוע את היינות האדומים מסדרת 'ירדן' בציר 2020.

בחרתי לפתוח לכבוד שבת את המרלו.

היין מציג ניחוחות של פטל ודובדבן, תה שחור מרירות קלה ומאוזנת. יין אלגנטי עם בעל גוף בינוני וסיומת ארוכה.

המחיר 110 ₪ כשרות הרב אוירבך אב"ד טבריה, ו O.K

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב