המלצות יין לשבת

הפרשה פותחת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו/ט). רבי יהודה ורבי נחמיה דנים במדרש רבה מה הכוונה: "בְּדֹרֹתָיו", הרי שום אדם אינו חי שלא בדורותיו!

רבי יהודה אמר: בְּדֹרֹתָיו הוא אכן היה צדיק, כי כולם סביב היו רשעים מופלגים, אבל אילו היה בדורו של משה רבינו, או בדורו של שמואל הנביא, ונמצא באותה רמה שהוא היה בזמן המבול, הוא לא היה נחשב צדיק. כמובן שגם לא רשע, אבל צדיקים רבים כמוהו היו בתקופת משה ושמואל.

חז"ל מציעים שני משלים והמחשות:

א. בשוק של עיוורים, טבעי להקצות להם פינה נפרדת. שם תהיה להם אפשרות למשש את הסחורה. יש שם גם מי שמסביר מה יש בדוכנים ובמדפים, וגם את המחיר שכתוב עליהם יש מי שמקריא. כמו כן, הקרקע שם נקייה ממכשולים, וכן שאר פרטים שבבית חינוך לעיוורים יודעים לפרט אותם.

יש לציין שבימי קדם היה אחוז עיוורים גדול יותר, מפני שלפעמים דלקת עיניים גורמת לעיוורון, ובטרם התגלתה האנטיביוטיקה נפגמו לפעמים עיניהם של סובלים מדלקת או מפצע מזוהם. גם מחסור בוויטמינים, כמו כן בגיל מתבגר מתכסה עדשת העין בשכבה של קרום מחוספס, שעם הזמן מסתיר את הראייה לגמרי, והסובל מכך רואה רק אור וחושך. כיום מסירים שכבה זו, אך בעבר היו זקנים רבים עם קשיי ראייה.

כל הסיבות הללו מצדיקות להקצות לעיוור שטח מחיה בטוח. שם קוראים לעיוור "סגי נהור", יש לו הרבה אור. כי בין העיוורים הוא משתלב כאחד מהם.

מסתבר שהשם הזה אינו גוזמה. ישנה תערוכה הממחישה את חיי העיוור, בשם "דיאלוג בחשכה". מכניסים קבוצת אנשים למקום חשוך באופן מוחלט, ושם הם מקבלים מדריך עיוור, שכמובן מכיר את המקום ורגיל להתמצא בחושך. הוא מוביל אותם, בוחן אותם, מציג בפניהם אתגרים, ועושה את כל מה שהפיקח עושה לעיוור מחוץ לאותה תערוכה. שם עושה זאת העיוור לפיקח. כולם חסרי אונים, והעיוור מתהלך ביניהם בביטחה, הרי שהוא ה"סגי נהור", בעל אור רב. האור נמצא אמנם במוח שלו ולא בעיניים, אבל נמצא שם באמת.

ב. משל נוסף: במרתף יין נפתחה חבית אחת ונמצאה חומץ. שנייה גם כן חומץ. שלישית נמצאה תוססת, עדיין ראויה לשתייה, אבל כבר לא טעימה וקרובה להיות חומץ, שאז בכלל לא ניתן לשתותה.

הקונים שמקבלים יין זה אומרים למוכר: היין תוסס! מדוע אתה מוכר לי יין גרוע כזה? והוא משיב: האם יש לך יין טוב מזה? אם אין משהו אחר, בלית ברירה ניקח אותו.

כך בְּדֹרֹתָיו היה נח צדיק, ואילו בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק.

מדוע צריך שני משלים? ומה ההבדל ביניהם?

במשל העיוורים, ה"סגי נהור" של השוק נמצא במצב קבוע. אולי הוא רואה קצת יותר טוב מהם, או שלמד להתמצא היטב בחשכה בגלל חושים חדים יותר. על כל פנים, אם הוא ה"סגי נהור" של העיוורים, הרי שהוא יכול להועיל ולעזור להם גם היום וגם בעוד עשר שנים. על כן, ביחס אליהם הוא באמת משובח.

ואילו במשל השני, היין התוסס הוא בדרך להיות חומץ. צריך לעצור את התהליך, למכור ולשתות, ובנמשל צריך להזדרז להביא את המבול בטרם כל היקום יתסוס, ואז ה' יצטרך להוריד את המתג ולכבות את השמש.

לעת עתה עדיין יש נח אחד, אשר גם ביחס לסובבים הוא אינו טוב אלא תוסס, שצריך לשתות מהר לפני שהוא ילך בעקבות כל החביות החמוצות שבמרתף. כלומר, או שגם הוא ייסחף, או שאחר מותו כבר לא יהיה אפילו נח אחד. לכך יש להציל אותו ולהתחיל ממנו עולם חדש.

במשל הראשון לא צריך להזדרז להביא את המבול, ואילו במשל השני הגיע המבול ברגע האחרון, בטרם יהיה את מי להציל.

בהשלכה לדורנו, ודאי שישנם הרבה "נח" שיעצרו את ההידרדרות. על כן אני הבאתי את המשל לא בשביל הנמשל, זה תפקידם של הנביאים, אלא בשביל המשל בעצמו.

היקב צריך להתנהג בהתאם. כשמגלים חביות שנדבקו באיזו פטרייה, אילו היה ליקב תקציב של בית חולים, הוא היה עושה מה שעושים שם. כשמתגלה בו מחלה מידבקת, נועלים את המחלקה, משמידים את כל האביזרים, מחטאים את הכלים, שוטפים את הקירות והדלתות בחומרי חיטוי חריפים.

יקב לא יכול להרשות לעצמו הוצאה יקרה כזו, אבל באמת זה מה שצריך לעשות כשמגלים שיותר מחבית אחת מתקלקלת, מפני שזה נזק שעתיד להמשיך גם ביבול של שנה הבאה ושל עוד חמש שנים. על כן צריך לעשות עצירה מוחלטת.

ייתכן שזה היה תפקידו של המבול: לְחַטֵּא!

לנו, ברוך ה', היה לפני חודש את יום הכיפורים. כולנו עברנו חיטוי והתחלנו שנה חדשה על מצע נקי, וה' יעזור לנו לשמור על היגיינה רוחנית, ונעבור את השנה כולה בטהרה ובשמחה.

 שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

הרב אליהו גוטמכר זצ"ל, מכונה "הצדיק מגריידיץ", תלמידו של רבי עקיבא איגר. בין ספריו בהלכה יש גם ספר אחד של השקפה ומוסר. בו מאריך הרב לבאר את הנושא "התחלות" ומחבר אותו לנושאים רבים. הוא היה מפורסם כפועל ישועות, והמשחרים לפתחו קיבלו הצעות לפתוח באיזושהי התחלה חיובית, שממנה עשויה להימשך הברכה המבוקשת.

הדוגמה שכולנו מכירים היא לאכול תפוח בדבש בראש השנה. זו התחלה ברגל ימין. כדי שלא נחשוב שאולי זה מועיל רק קצת, לא ולא! כך ציווה ירמיהו הנביא את ברוך בן נריה: "וְהָיָה כְכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת, וְאָמַרְתָּ: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל" (ירמיהו נא/סד).

כדי שנבין איזו תועלת עצומה יש בכך, הבה נשמע סיפור בנידון: מלך ישראל פחד מארם. בא אל אלישע לבקש ברכה ועצה. אלישע לקח את המלך אל חלון הבית, הראה לו את ההרים השוממים ממול, וציווה אותו: "יְרֵה! וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַה', וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם" (מ"ב יג/יז).

המלך עשה כן שלוש פעמים, כדי לנחול חזקת ניצחון על אויביו, ואלישע הנביא כעס! מה זה שלוש פעמים? האם זה בכאילו? אלישע הבין שהמלך חושב שזו סתם הצגה, הוא לא רואה שעם היריות באוויר הוא באמת מפיל את ארם. הנביא ציווה את המלך לעשות זאת בכוח רב יותר, לפחות חמש או שש פעמים, "אָז הִכִּיתָ אֲרָם עַד כַּלֵּה". זאת אומרת שאלישע, בחזון הרוח, ראה את ה"התחלה" הזו, שהיא ממש מפילה אויבים.

מהטעם הזה ציווה הקב"ה את אברהם להתהלך בארץ ישראל, לארכה ולרחבה, כדי שבניו יירשו אותה (בראשית יג/יז). כך עשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות עם זרעו (רמב"ן בראשית יב/ו). כך כבש יעקב אבינו בפני בניו את כל הדברים הטובים, וסלל בפנינו דרך להתמודד עם כל הקשיים.

"זו חכמה נפלאה, לעשות לגזרה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפועל הטוב ותהי מקיימת הגזרה לטוב. לכך ראוי לעשות סימן ודמיון כמו שעשו הנביאים, וזהו ענין הדמיון, לאכול בראש השנה דברים שיש בהם סימן טוב, כדי שתצא לפועל גזרה טובה, ואין בזה ניחוש אלא הכנת הגזרה לטובה" (באר הגולה למהר"ל עמ' ל"ג).

ביאר הרמב"ן: מעשים אלה אינם ניחוש, אלא אות וסימן לגמר הדבר. כאשר תצא מהשמים גזרה, היא עדיין איננה מקוימת באופן מוחלט, אלא פועלת על פי דמיון כלשהו, ורק אחר כך תהיה הגזרה מקוימת. לכן עשו הנביאים מעשה. מהטעם הזה ציווה הקב"ה את אברהם להתהלך בארץ ישראל, לארכה ולרחבה, כדי שבניו יירשו אותה (בראשית יג/יז). כך עשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות עם זרעו (פירושו לבראשית יב/ו).

כיוון שגזרה היוצאת מהשמים עשויה להתמהמה זמן מה, הן גזרה לטובה והן לרעה, חלילה, לכן יעקב אבינו, שקיבל הבטחת עזרה מפורשת מהקב"ה, בכל זאת הוא פחד שמא יגרום החטא, והגזרה הטובה לא תצא אל הפועל (ברכות ד/א; סנהדרין צח/ב).

אבל אחר שהגזרה כבר מתחילה להתבצע, הרבה יותר קשה להחזיר אחורנית את גלגלי הזמן ולבטל אותה.

מהטעם הזה בחרו האבות והנביאים לתפוס גזרה טובה ולהתחיל אותה מיד, כדי שבבוא היום שבניהם יוכלו לקבל את כולה, הם ייחשבו כהמשך להתחלה הטובה, שכבר הספיקה לתפוס את הגזרה בעוד מועד, ומעתה לא בנקל היא תתבטל.

אין טעם להאריך בהוכחות ובעובדות. המפרשים מדמים את הנושא הזה לממציא שיש לו רעיון מוצלח, מועיל ומניב תשואה. הוא חיפש משקיע. הלך לכמה עשירים והתאכזב, מפני שכולם היו קצרי רוח. עמדו ליד דלת חצי פתוחה, לא הקשיבו מה בפיו, אלא הציעו תרומה כלשהי, שהוא כמובן לא רצה לקחת.

הפתרון שמצא הוגה הרעיון היה לפנות אל עשיר ולבקש ממנו כוס תה או קפה. זה הכול. איש לא יסרב לכזו בקשה קטנה. מתוך חמש כוסות הקפה שהוא שתה בבתי עשירים, היה אחד שגם ישב לידו, ולוגם הקפה בנחת, החל לגלגל שיחה מעניינת ואף הצליח להלהיב את בעל הבית.

השיטה עבדה! מה הוא עשה? חיפש דרך כיצד להכניס רק את הרגל, כיצד להתחיל את הפסיעה הראשונה. כל השאר כבר ילך לבד.

אם הרעיון ברור לנו, הרי שהשבוע אנו אמנם כבר בשבת החמישית של שנת תשפ"ז, אבל השבוע אנו זוכים לעשות את הפסיעה הראשונה בתורה. ביום שישי בלילה אנו נכנסים ל"שבת בראשית". הפעולה המעשית הראשונה שנעשה בה היא הקידוש.

הבה ניקח את הגביע, לא רק בגלל שיש בו יין טעים, אלא קודם כול כי יש בו יין שכמותו היו מנסכים יחד עם הקרבנות. הלוואי שהייתי יודע את כל הכוונות העמוקות של המקובלים, אבל הכוונה הבסיסית: "לעשות את רצון השם". זו ודאי פסיעה גדולה וחשובה שתעניק משמעות לכל השבת ולכל שבתות השנה.

בדרך כלל אחר החגים איני נוהג להציע יין, כי ההצעה החשובה ביותר היא לגמור את כל מה שנותר מהחג. יין בחבית מתיישן ומשתבח, אך יין פתוח מאבד חיש מהר את ערכו. (יין מתוק פחות, אך היבשים יכולים להיות מצוינים עד שבוע אחר הפתיחה. בשבוע שאחר כך הם כבר בטוח בירידת ערך).

לחיים, שבת שלום וחורף בריא

שרגא, אתר היין הכשר.

זאת אומרת שמשה רבינו לא חטא, אלא עשה משהו טוב. הוא הביא מים לכל העם הצמא. הביקורת עליו היא שהוא צריך היה לעשות את זה טוב יותר. לרום גודלו של משה, כזו טעות נחשבת כעוון שצריך להיענש עליו.

זאת אומרת שגם על דברים טובים ונכונים שאנו עושים, אנו עלולים להיתבע, אם היינו יכולים להיות יותר יעילים וענייניים. אבל זה קשור לשיעורי מוסר, ויש אנשים שמופקדים ללמד נושאים אלה. לנו יש עניין להצביע על התמונה הכללית של חברה שכולם דואגים להיות יותר טובים.

כדי שהפרט יהיה חלק מהציבור, צריך להגיע למצב שהציבור יהיה מרוצה מהנוכחות של הפרט. מי שהוא זאב בודד, אפילו שאינו מזיק, אך גם אינו מועיל, הוא חשוף לביקורת נוקבת מאת ההשגחה העליונה, כי הוא אינו חלק מהציבור, וכשאין לו את הפרוטקציה של הציבור, הוא מנותק.

הנביא אלישע שאל את האלמנה: "מה לעשות לך? היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא"? היא ענתה לנביא: "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', ד/יג).

עדיף לא לבלוט אפילו בקשרים טובים עם בית המלך או עם שר הצבא, מפני שהתבטלות אל הציבור יש בכוחה להביא יותר שפע של בריאות וכלכלה מאשר התבלטות, אפילו אם זה בחסות הנביא, שהמלכים ושרי הצבא שחרו לפתחו, והם היו צריכים אותו יותר ממה שהוא צריך אותם. אף על פי כן, עדיף להיות מובלע בציבור, כי אז הנידון אינו נשפט באופן אישי, אלא זורם עם העם.

בקצרה: לא לחשוב "מה ייצא לי?", אלא "מה אני יכול לעזור?".

יש לכך הרבה דוגמאות והמחשות, אבל כידוע, אני נטלתי על עצמי משימה להציג את נושא היין, ומסתבר שגם כאן תקף כלל זה.

מי שלומד ייננות, משקיע בכרם, פותח יקב ומקווה להתפרנס, אם הוא עובד נכון, אין סיבה שהוא לא ירוויח. אבל מי שעושה בדיוק את אותן פעולות כדי שלציבור יהיה יין משובח, טעים, איכותי ואמיתי, העובדות מוכיחות שבמשך הזמן הרווחים שלו יהיו גדולים יותר.

הראשון שואל: "כיצד יכול הציבור להועיל לי?", והשני שואל: "כיצד יכול אני להועיל לציבור?". מבחינה טכנית זה נראה אותו דבר, אך בפועל יש שלוש סיבות לטובת המועיל לזולת:

א. סייעתא דשמיא מעניקה יותר רווחים מ"כוחי ועוצם ידי".

ב. מיין זול לא מרוויחים הרבה. יין יקר יודעים המבינים אצל מי לקנות, והם מעדיפים לא רק את מה שהם אוהבים, אלא גם את מי שהם אוהבים.

ג. המבקש להועיל משקיע יותר לב, אהבה ורצון, וביקב זה נצרך ביותר.

בפרשת "לך לך" תשפ"ה הבאתי דוגמה מתעשיית הוויסקי היוקרתי, כמו בסקוטלנד. מפקידים חביות לחמישים שנה ויותר, שבהן 50% עד 75% מהנוזל מתאדים לאט לאט לאוויר, "מנת המלאך", כדי להשאיר יצירת מופת צלולה לבאים אחרינו.

האמת הפשוטה היא שכזה דבר עושה רק מי שאוהב את הציבור. מי שחושב כיצד להרוויח ולנצל, אינו עושה כאלה דברים.

לקראת השנה החדשה, הבה נחפש סביב כיצד להועיל, ונגלה שזה טוב לא רק לסובבים, אלא שהמועיל בעצמו זוכה לחיי איכות נעימים.