המלצות יין לשבת
פרשת לך לך תשפ"ז, בלנד בורדו 2024, שאטו לה קרוק
בפרשת השבוע מבטיח ה' לאברהם אבינו: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ" (בראשית יב/ג). זה חידוש. אברהם אבינו אינו זקוק לברכה שלנו, ובכל זאת, מי שמברך אותו יהיה מבורך בעצמו. כל שכן כשאנו מברכים זה את זה, כי יש ערך לכל ברכה של כל אדם, כפי שאומרים חז"ל: "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" (ברכות ז/א). כנראה שגם כיום, אחר מות אברהם, עדיין יש ערך למברכים אותו, וממילא זוכים גם הם בעצמם בברכה.
לכן כדאי לברך על כל צעד ושעל ובכל הזדמנות, לומר: 'בוקר טוב', 'ערב טוב' וכדומה. זו ברכה! אפשר לפזר עשרות ברכות כאלה בכל יום. אך צריך לדעת לנסח נכון את הברכה, כי בפרשת השבוע מסופר שמלכי צדק בירך את הקב"ה ואת אברהם, אך הקדים את ברכת אברהם לברכת ה', ועל כן הפסיד את הכהונה.
נושא הברכות קשור גם ליין. כך אומרים חז"ל: מי שנותנים לו כוס (יין) של ברכה (ברכת המזון), ואינו מברך, מתקצרים ימיו, שנאמר: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (בראשית יב/ג. ברכות נה/א). הכוונה לאורח שמתכבד לזַמֵּן בברכת המזון, כי הַמְּזַמֵּן מוסיף גם 'ברכת האורח', והוא מברך את אחד מבני בניו של אברהם אבינו, וזה מביא גם ברכה עליו בעצמו.
מכלל הן אתה שומע לאו. כלומר, מי שלא פוגש כזו הזדמנות, אין לו את הזכות והברכה, אלא נשאר בערכת הברכה הבסיסית שיש לו. מי שנותנים לו לברך ומברך, זוכה בברכה נוספת, ומי שדוחה את הברכה, לא רק שלא יקבל אותה, אלא "מקצרים את ימיו", מקזזים במערכת החיים הבסיסית שהוא קיבל בשעת לידתו.
כאן רואים אנו את להט חרב המתהפכת משני צדדיה, גם את הברכה למברכים וגם את הקללה לנמנעים מלברך. אמנם הפסוק מבטיח את הקללה למקללים ולא לנמנעים מלברך, אבל ההגדרה של 'נמנעים מלברך' היא גמישה. יש אחד היושב באפס מעשה. איש לא היטיב ולא הרע לו, ממילא הוא אינו חושב טוב או רע, לא אוהב ולא שונא. הוא אכן נחשב כ"לא מברך ולא מקלל".
"אבל אורח שסיים סעודה אצל בעל הבית, ומקבל לידיו כוס של ברכת המזון כדי לברך את בעל הסעודה, לומר את 'ברכת האורח' על כוס יין מלא, ודוחה את ההצעה בשתי ידיו, זו אינה מניעה מלברך, אלא כאילו שמכריז בקול רם: "איני מברך את בעל הבית"! "בעל הסעודה אינו זכאי לקבל ממני ברכה"! אמנם ייתכן שזו עדיין אינה קללה, אבל ברור שנמנע כזה מנתק את עצמו בכוח ממקור הברכה, ואינו זכאי להיות מחובר לאיזושהי מערכת של ברכות.
למרבה הצער, העובדות הן שניתוק מברכה מביא באופן מהיר וכואב הרבה מאוד קללות, המרחפות דרך קבע באוויר העולם. הדוחה את הברכה דומה למי שעורו נקלף. האם דרך הבשר הגלוי והחשוף יספוג הגוף ויטמינים ואבות מזון, או שיספוג שפע זיהומים? הרי שכדי לקבל קללות אין צורך לעשות דבר מה, אלא די להיחשף להן ללא אמצעי ההגנה שמעניקות הברכות.
המושג: 'אברכה מברכיך' הוא פשוט: מי שמברך אותך יהיה מבורך. אבל יש לתת את הדעת על ארבעה דברים:
א. מה הפירוש 'מברך אותך'?
ב. האם יש נוסח?
ג. האם אפשר לגשת לשכן ולבקש ברכה?
ד. האם הברכה תתקיים?
על ארבע השאלות הללו, התשובה היא 'כנראה, אולי כן', אבל רק אולי. כדי שזה יהיה בטוח, צריכה הברכה לפרוץ מעומק הלב, וזה קורה כאשר יש סיבה לכך.
כאן יש לנו דוגמה: האורח קיבל סעודה דשנה, משביעה ומכובדת. זו סיבה נהדרת לברך את בעל הסעודה. רבי יהודה החסיד ממליץ בצוואתו לבניו שתמיד יתהלכו עם כסף קטן בכיס, שכאשר מישהו יהיה זקוק לכזה דבר, יהיה לו מיד. כי בחנות לפעמים אין עודף, המקבל יברך את הנותן, והברכה שלו תתקיים (טוי"ב לך לך).
כמובן, רבי יהודה החסיד לא קבע מסמרים בהנחיה זו, אלא הצביע על דוגמה שהייתה מצויה ונצרכת בזמנם. לפני כחמישים שנים נהגו בעלי החסד למלא בכיסיהם אסימוני טלפון ציבורי כדי לעזור לנזקקים. כך מתחלפות הדוגמאות, ובעלי חסד יצירתיים מוצאים תמיד רעיונות מעשיים ונצרכים, ובכך זוכים בברכות מעומק הלב.
לסיכום, יש לנו חידוש מרנין. עד כה ידענו שיכול להיות משפט כזה: "תן כוס יין ותהיה מבורך". כאן התקדמנו וקיבלנו משפט כזה: "קח כוס יין ותהיה מבורך". זאת אומרת שהיין מבורך ומברך מכל הצדדים.
הבה ניקח כולנו בקבוק יין לכבוד שבת. הלא השבת היא 'מקור הברכה'. נהיה מבורכים בשולחן השבת, גם כשנמזוג וגם כשימזגו לנו.
בדרך כלל, כאשר מגיעים אורחים שאיננו מכירים היטב את טעמם בעולם היין, כדאי לבחור ביין נעים, מאוזן וידידותי לשתייה. יינות כאלה מצליחים בדרך כלל למצוא חן בעיני כולם. לעומת זאת, לא פעם ראיתי שיינות כבדים, עוצמתיים ויוקרתיים במיוחד דווקא זוכים להרמת גבה מצד מי שאינם מורגלים בהם.
לכן, ברוח המאמר על "ברכת האורח", הנה המלצה על יין שטעמתי השבוע במשרדי חברת הייבוא "צור עולם של יין" ונהניתי ממנו מאוד.
"שאטו לה קרוק" מגיע הישר מלב אזור סנט אסטף שבבורדו, צרפת. זהו אחד מאזורי היין היוקרתיים והמוערכים בעולם, הידוע ביינות בעלי אופי קלאסי, עומק רב ויכולת התיישנות מרשימה.
הבלנד מורכב מ83% קברנה סוביניון ו17% שניים מתוך ארבעת הזנים המזוהים עם הגדה השמאלית של נהר הז'ירונד. היין התיישן במשך כ 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, תהליך שהעניק לו עושר, מורכבות ואלגנטיות.
בכוס מתקבל צבע אדום עמוק ומרשים. באף עולים ניחוחות של פירות יער שחורים, שזיפים בשלים, לצד רמזים של וניל, תבלינים ועץ קלוי. בפה היין מרוכז ומאוזן, עם סיומת ארוכה, נעימה ומורכבת שנשארת זמן רב לאחר הלגימה.
הבציר הנמצא כיום על המדפים הוא בציר 2024. מדובר ביין צעיר מאוד, כזה שעתיד להרוויח לא מעט משנות התבגרות נוספות בבקבוק. ובכל זאת, כבר עכשיו ניתן ליהנות ממנו. פתיחה מוקדמת, חידרור של כשעה וערסול בכוס מאפשרים לפוטנציאל הגבוה שלו להתחיל להיחשף, ומעניקים הצצה מסקרנת למה שעוד צפוי לו בשנים הבאות.
אלכוהול: 12.5%, כשרות: בד"צ בית יוסף והרב זעקבאך. והמחיר: 330 ש"ח.
אם אתם מחפשים יין מכובד, איכותי ונגיש יחסית לחיך רחב של אורחים, כזה שיוכל ללוות סעודת שבת או אירוח משפחתי מבלי לאתגר יתר על המידה את המסובים, זו בהחלט בחירה ראויה.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
פרשת נח תשפ"ז, קברנה סוביניון 2012, צורי 26
הפרשה פותחת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו/ט). רבי יהודה ורבי נחמיה דנים במדרש רבה מה הכוונה: "בְּדֹרֹתָיו", הרי שום אדם אינו חי שלא בדורותיו!
רבי יהודה אמר: בְּדֹרֹתָיו הוא אכן היה צדיק, כי כולם סביב היו רשעים מופלגים, אבל אילו היה בדורו של משה רבינו, או בדורו של שמואל הנביא, ונמצא באותה רמה שהוא היה בזמן המבול, הוא לא היה נחשב צדיק. כמובן שגם לא רשע, אבל צדיקים רבים כמוהו היו בתקופת משה ושמואל.
חז"ל מציעים שני משלים והמחשות:
א. בשוק של עיוורים, טבעי להקצות להם פינה נפרדת. שם תהיה להם אפשרות למשש את הסחורה. יש שם גם מי שמסביר מה יש בדוכנים ובמדפים, וגם את המחיר שכתוב עליהם יש מי שמקריא. כמו כן, הקרקע שם נקייה ממכשולים, וכן שאר פרטים שבבית חינוך לעיוורים יודעים לפרט אותם.
יש לציין שבימי קדם היה אחוז עיוורים גדול יותר, מפני שלפעמים דלקת עיניים גורמת לעיוורון, ובטרם התגלתה האנטיביוטיקה נפגמו לפעמים עיניהם של סובלים מדלקת או מפצע מזוהם. גם מחסור בוויטמינים, כמו כן בגיל מתבגר מתכסה עדשת העין בשכבה של קרום מחוספס, שעם הזמן מסתיר את הראייה לגמרי, והסובל מכך רואה רק אור וחושך. כיום מסירים שכבה זו, אך בעבר היו זקנים רבים עם קשיי ראייה.
כל הסיבות הללו מצדיקות להקצות לעיוור שטח מחיה בטוח. שם קוראים לעיוור "סגי נהור", יש לו הרבה אור. כי בין העיוורים הוא משתלב כאחד מהם.
מסתבר שהשם הזה אינו גוזמה. ישנה תערוכה הממחישה את חיי העיוור, בשם "דיאלוג בחשכה". מכניסים קבוצת אנשים למקום חשוך באופן מוחלט, ושם הם מקבלים מדריך עיוור, שכמובן מכיר את המקום ורגיל להתמצא בחושך. הוא מוביל אותם, בוחן אותם, מציג בפניהם אתגרים, ועושה את כל מה שהפיקח עושה לעיוור מחוץ לאותה תערוכה. שם עושה זאת העיוור לפיקח. כולם חסרי אונים, והעיוור מתהלך ביניהם בביטחה, הרי שהוא ה"סגי נהור", בעל אור רב. האור נמצא אמנם במוח שלו ולא בעיניים, אבל נמצא שם באמת.
ב. משל נוסף: במרתף יין נפתחה חבית אחת ונמצאה חומץ. שנייה גם כן חומץ. שלישית נמצאה תוססת, עדיין ראויה לשתייה, אבל כבר לא טעימה וקרובה להיות חומץ, שאז בכלל לא ניתן לשתותה.
הקונים שמקבלים יין זה אומרים למוכר: היין תוסס! מדוע אתה מוכר לי יין גרוע כזה? והוא משיב: האם יש לך יין טוב מזה? אם אין משהו אחר, בלית ברירה ניקח אותו.
כך בְּדֹרֹתָיו היה נח צדיק, ואילו בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק.
מדוע צריך שני משלים? ומה ההבדל ביניהם?
במשל העיוורים, ה"סגי נהור" של השוק נמצא במצב קבוע. אולי הוא רואה קצת יותר טוב מהם, או שלמד להתמצא היטב בחשכה בגלל חושים חדים יותר. על כל פנים, אם הוא ה"סגי נהור" של העיוורים, הרי שהוא יכול להועיל ולעזור להם גם היום וגם בעוד עשר שנים. על כן, ביחס אליהם הוא באמת משובח.
ואילו במשל השני, היין התוסס הוא בדרך להיות חומץ. צריך לעצור את התהליך, למכור ולשתות, ובנמשל צריך להזדרז להביא את המבול בטרם כל היקום יתסוס, ואז ה' יצטרך להוריד את המתג ולכבות את השמש.
לעת עתה עדיין יש נח אחד, אשר גם ביחס לסובבים הוא אינו טוב אלא תוסס, שצריך לשתות מהר לפני שהוא ילך בעקבות כל החביות החמוצות שבמרתף. כלומר, או שגם הוא ייסחף, או שאחר מותו כבר לא יהיה אפילו נח אחד. לכך יש להציל אותו ולהתחיל ממנו עולם חדש.
במשל הראשון לא צריך להזדרז להביא את המבול, ואילו במשל השני הגיע המבול ברגע האחרון, בטרם יהיה את מי להציל.
בהשלכה לדורנו, ודאי שישנם הרבה "נח" שיעצרו את ההידרדרות. על כן אני הבאתי את המשל לא בשביל הנמשל, זה תפקידם של הנביאים, אלא בשביל המשל בעצמו.
היקב צריך להתנהג בהתאם. כשמגלים חביות שנדבקו באיזו פטרייה, אילו היה ליקב תקציב של בית חולים, הוא היה עושה מה שעושים שם. כשמתגלה בו מחלה מידבקת, נועלים את המחלקה, משמידים את כל האביזרים, מחטאים את הכלים, שוטפים את הקירות והדלתות בחומרי חיטוי חריפים.
יקב לא יכול להרשות לעצמו הוצאה יקרה כזו, אבל באמת זה מה שצריך לעשות כשמגלים שיותר מחבית אחת מתקלקלת, מפני שזה נזק שעתיד להמשיך גם ביבול של שנה הבאה ושל עוד חמש שנים. על כן צריך לעשות עצירה מוחלטת.
ייתכן שזה היה תפקידו של המבול: לְחַטֵּא!
לנו, ברוך ה', היה לפני חודש את יום הכיפורים. כולנו עברנו חיטוי והתחלנו שנה חדשה על מצע נקי, וה' יעזור לנו לשמור על היגיינה רוחנית, ונעבור את השנה כולה בטהרה ובשמחה.
האם ברוח המאמר הייתי צריך להמליץ השבוע על יין שנמצא על סף קלקול?
כמובן שאני שואל בציניות. אמנם יש אצלי כמה בקבוקים מיקבים שסבלו מתקלות כאלה ואחרות, והפגם בהם עדיין עדין כל כך עד שכמעט אי אפשר להבחין בו, ובהחלט ניתן לשתות אותם. אבל לכבוד שבת אני מעדיף להמליץ על יינות משובחים לכתחילה, ולא על כאלה שניצלו ברגע האחרון מגורל החומץ.
השבוע בחרתי ביין שמציג דווקא את הצד השני של הסיפור. לא יין שהתיישן יתר על המידה, אלא יין שהזמן היטיב עמו והוסיף לו עומק, מורכבות ואופי.
צורי 26 – קברנה סוביניון 2012
הענבים ליין זה נבצרו בכרמי הגליל, אזור הידוע בתנאי גידול מצוינים לזני יין איכותיים. שילוב של אקלים מתאים, קרקע מבורכת וידע יינני מקצועי מאפשר להפיק ממנו יינות בעלי אופי ועומק.
לאחר ארבע עשרה שנות התיישנות, היין מציג צבע אדום עמוק ובוגר, המעיד על התפתחותו היפה בבקבוק. בארומה משתלבים תבלינים, עץ שהתמזג היטב ביין וניחוחות של פירות יער בשלים, האופייניים לזן הקברנה סוביניון. בפה הוא מלא, קטיפתי, הרמוני ומאוזן, עם מורכבות שמגיעה רק עם השנים. הסיומת ארוכה, נעימה ומתובלת.
היין מרשים כבר בפתיחה, אך איוורור של שעתיים ואף יותר חושף רבדים נוספים של ארומה וטעם, מרכך את המבנה ומאפשר ליהנות ממלוא העומק שהוא צבר במהלך שנות התבגרותו.
זהו יין שממחיש כיצד התבגרות נכונה אינה בהכרח צעד לכיוון קלקול, אלא לעיתים דווקא הדרך להגיע לשיא.
אלכוהול: 13%. כשרות: בד"צ העדה החרדית והמחיר 170 ש"ח בלבד
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
חג סוכות תשפ"ז, יקב גרוס המבחר
לארבעת המינים שאנו נוטלים בחג הסוכות מעניקים חז"ל לכל אחד הגדרה יחודית. אתרוג שיש בו טעם וריח, הוא צדיק שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים. הדס יש בו רק ריח ולא טעם, הוא מעשים טובים בלי תורה. לולב, תמר, יש בו רק טעם בלי ריח, זו תורה בלי מעשים טובים. בערבה אין טעם ואין ריח, אלה פשוטי המון העם, וכולם צריכים להיות באגודה אחת (ויקרא רבה ל/יב).
הנה מאפיין נוסף בכל אחד מארבעת המינים: הדס הוא צמח בר מצוי, לא פוחד מיובש ולא רגיש למחלות. במקומות רבים עושים ממנו גדר חיה, וקל לקטוף אותו. הנושא של משולש, זה שייך לזן קצת יותר מפונק. ענף הדס שנקטם מהשיח יכול לשרוד שבועות אחדים כשהוא ירוק ורענן.
לולב הוא גם קוצני וגם נמצא בגובה. רק עם ציוד מתאים אפשר לאסוף ממנו המון רב.
ערבה היא מפונקת, זקוקה להרבה מים, וצומחת להפליא גם כשהגזע שקוע לגמרי בתוך המים, היכן שכל צמח אחר היה מרקיב. עץ הערבה אינו מפונק, ומתפתח יפה גם במים מצחינים ובביוב בואש, אם אין בו יותר מדי חומרים כימיים. בעבר, כשלא היה ביוב מרכזי, מאחורי כל בית היה "בור סופג", שהעודפים נשפכו מאה מטר מאחורי הגינה, ובכל שלולית קבועה כזו צמחו עצי ערבה. אבל היא כן מפונקת. כשקוטמים ענף ערבה, תוך כמה שעות הוא נכמש ומתכווץ.
הנה הגענו אל המפונק האמיתי, "אתרוג". כיום מערסלים ומשחילים אותו בשרוול סינטטי. אבל עד לפני שנים לא רבות, ליד כל דוכן לממכר אתרוגים היה שק גדול של אניצי פשתן לעטוף את האתרוגים. העשירים עשו זאת בצמר גפן. גם בפרדס מתייחסים ברצינות לטיפול כללי בכל העצים, ולהשגחה פרטנית על כל עץ בנפרד.
כך זה גם אחר שהאתרוג מגיע לידיו של הקונה ונלקח לבית הכנסת לתפילה. הוא נשמר בשיא הזהירות, כדי שמאומה לא ייפגם מההדר המהודר שלו. בימי קדם, כשלא כל אחד יכול היה להרשות לעצמו אתרוג פרטי, עמדו כולם בתור לברך על אתרוגו של הרב. מהר מאוד האתרוג החל לקבל פצעים, כתמים וקמטים מרוב משמוש ידיים. קבעו חכמי הדורות שהצורה המחודשת הזו של האתרוג לא רק שאינה פוגמת מיופיו, אלא זהו ההדר האמיתי של אתרוג שזכה לכל כך הרבה ברכות.
גם במרכיבים העיקריים של סעודת החג אפשר למצוא הבדלים דומים בין המוצרים. כמובן שאני מצביע על היין, עליו עובר התהליך של האתרוג. זה מתחיל בטיפול מסור בכרם, אחר כך בבציר ידני. בשלב הבא, מיד בכניסה ליקב, היבול עובר מיון מהלכלוכים שנקלעו בין האשכולות. אחר כך הפרדת השדרה, שבירת ענבים עדינה, שלא יתרסקו הגרעינים, שמירה על סטריליות, העברה למיכל עם טמפרטורה מבוקרת והגנה מפני חדירת אוויר מבחוץ.
אחר כך אחסון ארוך בחביות עץ, השוכנות במרתף חשוך וקריר. אחר הבקבוק, חוזר היין לנוח, להיסגר, עוד זמן רב בחדר מקורר. אם זה יין משובח, הוא זוכה גם לעטיפה יוקרתית, תעודת זהות וקופסה נאה. כך מטפלים ביין בכפפות של משי, בכל השלבים, מאז הכרם ועד בית הלקוח.
אבל מרגע שהוא עולה על שולחן החג, ה"הדר" שלו לובש צורה חדשה. במרכז השולחן, בלי התפאורה, ניצב הבקבוק ליד צלחות וקערות מזון, נמזג לכוסות בלי חשבון ומידה. הכוסות משתקשקות זו בזו בקריאת לחיים, וככל שהשולחן יותר עמוס במאכלים ובסוגי יינות, ברגעים אלה זהו ההדר שלו.
לכבוד החג היה מתבקש להמליץ על יינות יוקרתיים ומרשימים במיוחד. אבל עד שערב שבת והחג יגיעו והכתבה תעלה, סביר שרוב ההכנות כבר יושלמו. ובכל זאת, למי שעדיין מחפש בקבוק מיוחד לשולחן החג, יש לי המלצה חמה במיוחד.
בסוכות, כשאני מביט באתרוג שלי שמגיע מפרדסי משפחת גרוס, קל מאוד להיזכר גם ביינות המצוינים של "יקב גרוס". לכן הפעם בחרתי בשלושה יינות נהדרים של היקב, מהקל אל הכבד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בלנד אלגנטי המורכב מ־80% קברנה סוביניון, לצד סירה ומרלו בחלקים שווים. הענבים נבצרו בכרם קדיתא שבגליל, אל מול נופי הר מירון, והיין התיישן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
זהו יין אדום כהה בעל גוף בינוני, עם ארומות עשירות של פירות אדומים בשלים, נגיעות עץ עדינות ותבלינים רכים. החומציות הנעימה והסיומת הארוכה והמלטפת הופכות אותו לבחירה מצוינת לארוחת חג.
מחיר: 90 ₪.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יין אלגנטי ומאוזן להפליא, המשלב את מיטב זני הגליל: קברנה סוביניון, פטי ורדו וקברנה פרנק. היין נוצר בתהליך תסיסה מוקפד וסחיטה עדינה, ולאחר מכן התיישן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות.
התוצאה היא יין בעל גוף מלא, עומק מרשים ומרקם קטיפתי, המציע חוויית שתייה עשירה ומדויקת.
המחיר לבציר 2021: 110 ₪.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יין אדום יבש, עשיר ומורכב, המורכב מ־96% ענבי קברנה סוביניון ו־4% ענבי פטי ורדו. הענבים גדלים בכרם ייחודי בגובה 790 מטרים מול הר מירון שבגליל העליון, שם האקלים הקריר ותנאי הקרקע המיוחדים מעניקים להם אופי יוצא דופן.
לבלאק אוניקס גוף מלא ועוצמתי וארומות עשירות של פירות יער שחורים, דובדבן כהה, קקאו ועשבי תיבול. טעמו מורכב ומאוזן, עם טאנינים אלגנטיים, חומציות נעימה וסיומת ארוכה ומלטפת.
לחיים, שבת שלום וחג שמח
שרגא - אתר היין הכשר
פרשת בראשית תשפ"ז, שאריות מחג הסוכות
הרב אליהו גוטמכר זצ"ל, מכונה "הצדיק מגריידיץ", תלמידו של רבי עקיבא איגר. בין ספריו בהלכה יש גם ספר אחד של השקפה ומוסר. בו מאריך הרב לבאר את הנושא "התחלות" ומחבר אותו לנושאים רבים. הוא היה מפורסם כפועל ישועות, והמשחרים לפתחו קיבלו הצעות לפתוח באיזושהי התחלה חיובית, שממנה עשויה להימשך הברכה המבוקשת.
הדוגמה שכולנו מכירים היא לאכול תפוח בדבש בראש השנה. זו התחלה ברגל ימין. כדי שלא נחשוב שאולי זה מועיל רק קצת, לא ולא! כך ציווה ירמיהו הנביא את ברוך בן נריה: "וְהָיָה כְכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת, וְאָמַרְתָּ: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל" (ירמיהו נא/סד).
כדי שנבין איזו תועלת עצומה יש בכך, הבה נשמע סיפור בנידון: מלך ישראל פחד מארם. בא אל אלישע לבקש ברכה ועצה. אלישע לקח את המלך אל חלון הבית, הראה לו את ההרים השוממים ממול, וציווה אותו: "יְרֵה! וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַה', וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם" (מ"ב יג/יז).
המלך עשה כן שלוש פעמים, כדי לנחול חזקת ניצחון על אויביו, ואלישע הנביא כעס! מה זה שלוש פעמים? האם זה בכאילו? אלישע הבין שהמלך חושב שזו סתם הצגה, הוא לא רואה שעם היריות באוויר הוא באמת מפיל את ארם. הנביא ציווה את המלך לעשות זאת בכוח רב יותר, לפחות חמש או שש פעמים, "אָז הִכִּיתָ אֲרָם עַד כַּלֵּה". זאת אומרת שאלישע, בחזון הרוח, ראה את ה"התחלה" הזו, שהיא ממש מפילה אויבים.
מהטעם הזה ציווה הקב"ה את אברהם להתהלך בארץ ישראל, לארכה ולרחבה, כדי שבניו יירשו אותה (בראשית יג/יז). כך עשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות עם זרעו (רמב"ן בראשית יב/ו). כך כבש יעקב אבינו בפני בניו את כל הדברים הטובים, וסלל בפנינו דרך להתמודד עם כל הקשיים.
"זו חכמה נפלאה, לעשות לגזרה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפועל הטוב ותהי מקיימת הגזרה לטוב. לכך ראוי לעשות סימן ודמיון כמו שעשו הנביאים, וזהו ענין הדמיון, לאכול בראש השנה דברים שיש בהם סימן טוב, כדי שתצא לפועל גזרה טובה, ואין בזה ניחוש אלא הכנת הגזרה לטובה" (באר הגולה למהר"ל עמ' ל"ג).
ביאר הרמב"ן: מעשים אלה אינם ניחוש, אלא אות וסימן לגמר הדבר. כאשר תצא מהשמים גזרה, היא עדיין איננה מקוימת באופן מוחלט, אלא פועלת על פי דמיון כלשהו, ורק אחר כך תהיה הגזרה מקוימת. לכן עשו הנביאים מעשה. מהטעם הזה ציווה הקב"ה את אברהם להתהלך בארץ ישראל, לארכה ולרחבה, כדי שבניו יירשו אותה (בראשית יג/יז). כך עשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות עם זרעו (פירושו לבראשית יב/ו).
כיוון שגזרה היוצאת מהשמים עשויה להתמהמה זמן מה, הן גזרה לטובה והן לרעה, חלילה, לכן יעקב אבינו, שקיבל הבטחת עזרה מפורשת מהקב"ה, בכל זאת הוא פחד שמא יגרום החטא, והגזרה הטובה לא תצא אל הפועל (ברכות ד/א; סנהדרין צח/ב).
אבל אחר שהגזרה כבר מתחילה להתבצע, הרבה יותר קשה להחזיר אחורנית את גלגלי הזמן ולבטל אותה.
מהטעם הזה בחרו האבות והנביאים לתפוס גזרה טובה ולהתחיל אותה מיד, כדי שבבוא היום שבניהם יוכלו לקבל את כולה, הם ייחשבו כהמשך להתחלה הטובה, שכבר הספיקה לתפוס את הגזרה בעוד מועד, ומעתה לא בנקל היא תתבטל.
אין טעם להאריך בהוכחות ובעובדות. המפרשים מדמים את הנושא הזה לממציא שיש לו רעיון מוצלח, מועיל ומניב תשואה. הוא חיפש משקיע. הלך לכמה עשירים והתאכזב, מפני שכולם היו קצרי רוח. עמדו ליד דלת חצי פתוחה, לא הקשיבו מה בפיו, אלא הציעו תרומה כלשהי, שהוא כמובן לא רצה לקחת.
הפתרון שמצא הוגה הרעיון היה לפנות אל עשיר ולבקש ממנו כוס תה או קפה. זה הכול. איש לא יסרב לכזו בקשה קטנה. מתוך חמש כוסות הקפה שהוא שתה בבתי עשירים, היה אחד שגם ישב לידו, ולוגם הקפה בנחת, החל לגלגל שיחה מעניינת ואף הצליח להלהיב את בעל הבית.
השיטה עבדה! מה הוא עשה? חיפש דרך כיצד להכניס רק את הרגל, כיצד להתחיל את הפסיעה הראשונה. כל השאר כבר ילך לבד.
אם הרעיון ברור לנו, הרי שהשבוע אנו אמנם כבר בשבת החמישית של שנת תשפ"ז, אבל השבוע אנו זוכים לעשות את הפסיעה הראשונה בתורה. ביום שישי בלילה אנו נכנסים ל"שבת בראשית". הפעולה המעשית הראשונה שנעשה בה היא הקידוש.
הבה ניקח את הגביע, לא רק בגלל שיש בו יין טעים, אלא קודם כול כי יש בו יין שכמותו היו מנסכים יחד עם הקרבנות. הלוואי שהייתי יודע את כל הכוונות העמוקות של המקובלים, אבל הכוונה הבסיסית: "לעשות את רצון השם". זו ודאי פסיעה גדולה וחשובה שתעניק משמעות לכל השבת ולכל שבתות השנה.
בדרך כלל אחר החגים איני נוהג להציע יין, כי ההצעה החשובה ביותר היא לגמור את כל מה שנותר מהחג. יין בחבית מתיישן ומשתבח, אך יין פתוח מאבד חיש מהר את ערכו. (יין מתוק פחות, אך היבשים יכולים להיות מצוינים עד שבוע אחר הפתיחה. בשבוע שאחר כך הם כבר בטוח בירידת ערך).
לחיים, שבת שלום וחורף בריא
שרגא, אתר היין הכשר.
פרשת האזינו תשפ"ז, ספיישל רזרב 2023, יקב לה סיטאדל דה דיאמנט
פרשת השבוע מסיימת בעונש שקיבל משה רבינו על שהכה בסלע במקום לדבר אליו. רש"י מסביר שאם משה היה מדבר אל הסלע, העם היה מפיק לקח ואומר: הסלע, שאינו מקבל שכר ועונש, מציית. כל שכן שאנו צריכים לציית (רש"י על במדבר כ/יב).
זאת אומרת שמשה רבינו לא חטא, אלא עשה משהו טוב. הוא הביא מים לכל העם הצמא. הביקורת עליו היא שהוא צריך היה לעשות את זה טוב יותר. לרום גודלו של משה, כזו טעות נחשבת כעוון שצריך להיענש עליו.
זאת אומרת שגם על דברים טובים ונכונים שאנו עושים, אנו עלולים להיתבע, אם היינו יכולים להיות יותר יעילים וענייניים. אבל זה קשור לשיעורי מוסר, ויש אנשים שמופקדים ללמד נושאים אלה. לנו יש עניין להצביע על התמונה הכללית של חברה שכולם דואגים להיות יותר טובים.
כדי שהפרט יהיה חלק מהציבור, צריך להגיע למצב שהציבור יהיה מרוצה מהנוכחות של הפרט. מי שהוא זאב בודד, אפילו שאינו מזיק, אך גם אינו מועיל, הוא חשוף לביקורת נוקבת מאת ההשגחה העליונה, כי הוא אינו חלק מהציבור, וכשאין לו את הפרוטקציה של הציבור, הוא מנותק.
הנביא אלישע שאל את האלמנה: "מה לעשות לך? היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא"? היא ענתה לנביא: "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', ד/יג).
עדיף לא לבלוט אפילו בקשרים טובים עם בית המלך או עם שר הצבא, מפני שהתבטלות אל הציבור יש בכוחה להביא יותר שפע של בריאות וכלכלה מאשר התבלטות, אפילו אם זה בחסות הנביא, שהמלכים ושרי הצבא שחרו לפתחו, והם היו צריכים אותו יותר ממה שהוא צריך אותם. אף על פי כן, עדיף להיות מובלע בציבור, כי אז הנידון אינו נשפט באופן אישי, אלא זורם עם העם.
בקצרה: לא לחשוב "מה ייצא לי?", אלא "מה אני יכול לעזור?".
יש לכך הרבה דוגמאות והמחשות, אבל כידוע, אני נטלתי על עצמי משימה להציג את נושא היין, ומסתבר שגם כאן תקף כלל זה.
מי שלומד ייננות, משקיע בכרם, פותח יקב ומקווה להתפרנס, אם הוא עובד נכון, אין סיבה שהוא לא ירוויח. אבל מי שעושה בדיוק את אותן פעולות כדי שלציבור יהיה יין משובח, טעים, איכותי ואמיתי, העובדות מוכיחות שבמשך הזמן הרווחים שלו יהיו גדולים יותר.
הראשון שואל: "כיצד יכול הציבור להועיל לי?", והשני שואל: "כיצד יכול אני להועיל לציבור?". מבחינה טכנית זה נראה אותו דבר, אך בפועל יש שלוש סיבות לטובת המועיל לזולת:
א. סייעתא דשמיא מעניקה יותר רווחים מ"כוחי ועוצם ידי".
ב. מיין זול לא מרוויחים הרבה. יין יקר יודעים המבינים אצל מי לקנות, והם מעדיפים לא רק את מה שהם אוהבים, אלא גם את מי שהם אוהבים.
ג. המבקש להועיל משקיע יותר לב, אהבה ורצון, וביקב זה נצרך ביותר.
בפרשת "לך לך" תשפ"ה הבאתי דוגמה מתעשיית הוויסקי היוקרתי, כמו בסקוטלנד. מפקידים חביות לחמישים שנה ויותר, שבהן 50% עד 75% מהנוזל מתאדים לאט לאט לאוויר, "מנת המלאך", כדי להשאיר יצירת מופת צלולה לבאים אחרינו.
האמת הפשוטה היא שכזה דבר עושה רק מי שאוהב את הציבור. מי שחושב כיצד להרוויח ולנצל, אינו עושה כאלה דברים.
לקראת השנה החדשה, הבה נחפש סביב כיצד להועיל, ונגלה שזה טוב לא רק לסובבים, אלא שהמועיל בעצמו זוכה לחיי איכות נעימים.
יש יקבים שמטרתם העיקרית היא למכור בקבוקים, ויש יקבים הרואים את עצמם כחלק מתרבות, ממסורת ומציבור אוהבי היין. כאשר העשייה נובעת מהרצון להעניק לציבור חוויה אמיתית ואיכותית, התוצאה מורגשת בכל פרט: בכרם, ביקב, ובכוס עצמה. היין שלפנינו מבטא היטב גישה זו.
יקב לה סיטאדל דה דיאמנט הוא יקב בוטיק ישראלי המקושר לנופיה הקדומים של גבעת תיתורה, תל עתיק ועשיר בהיסטוריה באזור מודיעין. היקב מטפח שפה עיצובית קלאסית בעלת אופי צרפתי מובהק, עם חותם אצולה ושעווה אדומה על הפקק, ומתמקד ביינות אדומים בעלי מבנה מוצק ונוכחות.
תיתורה קברנה סוביניון ספיישל רזרב 2023 יין צעיר, חי ורענן, המבוסס על 100% ענבי קברנה סוביניון. צבעו אדום עמוק ונוצץ, ובאפו בולטים ניחוחות של פטל שחור ודובדבן שחור טריים, לצד רמז עדין לעשבוניות ים תיכונית. האלון מעניק מסגרת תומכת לפרי מבלי להשתלט עליו. המחיר 230 ש"ח. בכשרות של הרב רובין.
בפה מתקבל יין בעל גוף בינוני עד מלא וחמיצות רעננה השומרת על חיוניות וזרימה נעימה. אין צורך בדקנטר, ומספיק לפתוח את הבקבוק כעשרים דקות לפני ההגשה.
בשורה התחתונה: יין שמביא איתו שמחת פרי, רעננות ואותנטיות. בחירה מצוינת לארוחת שבת משפחתית, כאשר מבקשים יין נעים, זורם ומלא חיים.









