המלצות יין לשבת

פרשת שמיני תשפ"ו, שאריות מפסח

פרשת שמיני כידוע מדברת על חנוכת המשכן ועל המאורעות המופלאים שאירעו ביום השמיני. המדרש פותח נושא זה בפסוק: "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה" (משלי ט/א-ב). המדרש מחבר כל מילה בפסוק זה לארבעה מאורעות שהיו ושיהיו בעולם. הדרשה הראשונה מדברת על בריאת העולם, השניה על גוג ומגוג, השלישית על התורה והרביעית על המשכן. נזכור שבפסוק יש גם "מסכה יינה", ממילא בכל אחת מארבע הדרשות מוסבר נושא זה מזווית אחרת. בבריאת העולם היין הוא כל האוקיינוסים. בגוג ומגוג היין הוא דם האויבים שיסתערו על ירושלים שישפך כמים. בתורה היין הוא יינה של תורה, כללי הלימוד; גזירה שווה, קל וחומר. באהל מועד היין הוא יין, יין הנסכים של הקרבנות.

למעשה יש גם "יין חלבון" (יחזקאל כז/יח), החלב המשובח של היין (לשון שניה ברש"י שם). גם "יין תרעלה" (תהילים ס/ה), דהיינו תרכיז של רעל. "יין חמסים" (משלי ד/יז), זה לא יין שגנבו אלא תמצית הגניבות. כמו כן יש גם "יין ענושים" (עמוס ב/ח), כלומר יין שהשיגו בעושק ובמרמה. בקונקורדנציה מופיע היין מאה ארבעים ואחת פעמים בהטיות ובהקשרים שונים.

חשבתי מדוע זכה היין להשתתף בכל כך הרבה הטיות ואסוציאציות. אבל מסתבר שזה לא כך, היין עצמו זה לא שם עצם כמו ספר, אבן, עץ וכדומה, אלא מילה זו מביעה את התמצית, את החלב, את הלשד המשובח של מה שרוצים להפיק, ובמקרה שלנו הכוונה לתירוש הגפן. אמנם יש גם מיץ תפוזים או עסיס רימונים, אבל כל הדברים הללו אינם גדלים לשם המיץ שלהם, אלא זה אילתור יצירתי. לא כן הענבים, הם צומחים במיוחד לשם יין. כיום פיתחו גם זנים של ענבי מאכל גדולים ובשרניים, אבל ענבים אומרים יין.

אמנם גם זית גדל בשביל השמן, אך אותו לא שותים בפני עצמו, על כן השותה רבע כוס שמן לא מברך "בורא פרי העץ", אלא אולי "שהכל" (רמב"ם ברכות ח/ב), או שאינו מברך כלל (ברכות לה/ב), כי זה לא בריא לשתות אותו בפני עצמו.

על כל פנים אני שמח לשתף אתכם בחידוש לשוני שהתעוררתי עליו, שיין זו אינה מילה בפני עצמה אלא זה היין, דהיינו התוצרת המשובחת של התירוש.

השבוע, במקום להמליץ על יין חדש ומסקרן, אני רוצה להמליץ על משהו הרבה יותר חשוב: לגמור את הבקבוקים הפתוחים שנשארו מהחג.

כן, כן, זה אולי פחות נוצץ, אבל הרבה יותר חכם.

בשבת הגדול טעמתי יין משובח מאוד, כזה שבדרך כלל פותח שולחן ומרים מצב רוח. אבל הפעם? מקולקל לגמרי. שאלתי את בעל הבית מתי הוא פתח את הבקבוק, והוא ענה בתמימות: "בפורים. אבל הוא היה פקוק כל הזמן."

ופה טמונה הטעות הגדולה של הרבה אנשים.

ברגע שפותחים בקבוק, אפילו אם סוגרים אותו היטב, קצת חמצן נכנס פנימה, ומאותו רגע היין מתחיל "לעבוד". בימים הראשונים זה נהדר, היין נפתח, מתעגל, משתבח. אבל זה לא עוצר שם. העבודה ממשיכה, והיין מתחיל להתפרק, להתחמצן, עד הסוף המר או החמוץ שלו.

יש יינות שמחזיקים יותר, יש שמחזיקים פחות. מקרר תמיד עדיף אחרי פתיחה, במיוחד בימים חמים או כשמאחסנים את היין בחדר לא ממוזג. אבל כלל הברזל נשאר: בקבוק פתוח לא משתבח. הוא נסוג.

אז לפני שאתם רצים לקנות עוד יין, תנו כבוד למה שכבר פתחתם. תנו לו להיגמר בזמן. תנו לו לספר את הסיפור שלו כמו שצריך.

שיהיה לנו קיץ בריא

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת צו, שבת הגדול, תשפ"ו, ארבע יינות לארבע כוסות

בפרשת צו תש"פ כתבנו מאמר על: Time is money, והוכחנו בבירור שזה לא נכון, אלא: "Time is life". אפשר אמנם לנצל את החיים כדי לעשות כסף, אך זאת יעשה מי שהכסף הוא הדבר החשוב ביותר בעולמו, יש לו אלהי כסף ואלהי זהב. אבל למי שיש דברים חשובים נוספים, יחלק את הזמן בין לעשות כסף לבין לבצע עוד דברים, בפרט כאשר הדברים האחרים יותר חשובים מכסף. תורה, מצוות, משפחה, בריאות, חברה וכדומה, אלה דברים שכל בר־דעת משקיע בהם זמן, משאבים וממון.

בכל אופן, יכול להיות גם מצב של זמן שווה כסף. מי שמלווה בריבית, הזמן שנוקף מכניס לו כסף. חז"ל אומרים שמלווה בריבית לא יקום לתחיית המתים (סנהדרין צ/א). המהר"ל מסביר שהמידה כנגד מידה היא: הוא מצא דרך כיצד להתפרנס בלי לעבוד, הכסף ממשיך להרוויח גם כשהוא ישן, הוא מיותר, הכסף עובד לבד. על כן הוא יכול להמשיך לישון בקבר לנצח נצחים, וההון שלו יגדל ויתפח עד בלי די. כמובן שזה הסבר ציני, אבל ההיגיון שבו הוא שבעל הממון סילק את מעורבותו ונותן לנכסים שלו לנסוע לבדם.

אבל יש גם זמן שווה כסף אחר. אחר שנשתכנע שהוא כשר, נגלה שהוא מומלץ. למעשה כל השקעה יכולה להביא תשואה נאה, אלא שיש בה גם הימור. לדוגמה: כאשר מחשבי מקינטוש הראשונים יצאו לשוק (תשמ"ו), הדגם הראשון עלה 500$, וניתן היה להשיג אותו בלי פרוטקציה. מי ששמר מאז את המחשב שלו שלם ונקי, יכול למכור אותו היום לאספנים בהון רב. כמובן שזה אינו פתרון, מפני שאיש לא יכול היה לדעת זאת בזמנו. כמו כן, אם עשרת אלפים אנשים היו שומרים היטב את מחשביהם, היו מציפים את שוק העתיקות ומורידים את המחיר.

אמנם דירות, מגרשים וכדומה בדרך כלל מתייקרים, אבל זה צריך גם השקעה גדולה, וגם רישום, עבודה, מיסים וכדומה. בדרך כלל בכל מה שעשוי להרוויח, הוא עלול גם להפסיד, או רק לשמור על הערך. אבל יש משהו שתמיד מחירו יעלה, אמנם בעלייה מתונה, אבל תמידית: יין. יין משובח, נניח ב־300 ₪, יעלה בשנה הבאה גם צמוד למדד וגם באחד עשר אחוזים יותר. כלומר: 333 ₪. בשנה הבאה זה יהיה אחד עשר אחוזים נוספים מהמחיר החדש (ריבית דריבית). כך שכעבור עשר שנים יכול היין לשלש את מחירו. מלבד הפתעות, כאשר אזל הסוג הזה, ואז יש לו ביקוש במחיר הרבה יותר גבוה.

זו אינה עסקה שאפשר להתחיל עם בקבוק אחד. כשהיינו ילדים הייתה לנו קופת חיסכון, הכנסנו אגורות. אין לנו קופה להכניס מדי פעם חמש מאות ₪, ולא נרוץ לבנק עם כל חמש מאות ₪ שאפשר להסתדר כמה שבועות בלעדיהם, אבל בכל פעם שקונים יין לשבת, אפשר לקחת עוד בקבוק או שניים, לשים בקופת החיסכון.

אבל לשם כך צריך מקום מתאים. במרפסת דרומית שטופת שמש היין יתקלקל הרבה לפני שהוא ישתבח. האחסון צריך להיות בטמפרטורה מבוקרת. למי שיש כזו אפשרות יכול להתקיים אצלו זמן שווה כסף. אך כמובן שכדאי להתייעץ עם יינן מקצועי איזה יין מתאים להתיישן ולאיזה יין יש שוק, אלא אם כן רוצים זאת לתצרוכת עצמית, אז אתה ובני משפחתך תוכלו להתפנק בעוד עשר שנים ביינות משובחים.

לא צריך להתחיל את זה השבוע, כי הפעם אנו נקנה בין כך ובין כך הרבה יין לחג, אבל אם יישאר בקבוק או שניים סגורים, אפשר לעשות מהם את הסנונית הראשונה למבצע.

ארבע כוסות – ארבעה יינות איטלקיים

סט איטלקי מהודר, כולו בכשרות בד"צ העדה החרדית

בשנים האחרונות המלצתי בערב פסח על מגוון יינות לליל הסדר, חלקם מוכרים וחלקם חדשים. השנה, לצד כמה סטים שהצעתי בפלטפורמות שונות — איטלקי, צרפתי, ישראלי, ואפילו סט רוזה איטלקי מתקתק עם אחוזי אלכוהול נמוכים — בחרתי כאן להתמקד בסט אחד: הסט האיטלקי. ארבעה יינות, ארבעה סגנונות, ארבע כוסות — וכל אחד מהם מתאים בדיוק לרגע שלו.

ליל הסדר הוא ערב ארוך, עשיר בטקסטים, טעמים ורגשות. כשמתאימים לכל כוס את היין הנכון, הערב הופך להרמוני, נעים וזורם. הנה ההמלצה המדויקת לפי סדר הכוסות:

הכוס הראשונה – Amicale 2023

היין השמאלי בתמונה הפתיחה צריכה להיות עדינה. מגיעים לשולחן הסדר עם קיבה ריקה, והדרך עד הסעודה עוד ארוכה. זה הזמן ליין רענן, קליל ונעים לשתייה — כזה שמכין את הגוף והנפש לערב שלם של חוויה. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס השנייה – Amicale Limited Edition – Old Spirit

היין השני משמאל הכוס השנייה ממתינה בגביע זמן רב בזמן אמירת ההגדה. לכן היא דורשת יין בעל עומק, גוף ונוכחות. יין עשיר, עוצמתי ומלא אופי — כזה שמחזיק לאורך הקריאה ומוסיף תחושת חגיגיות אמיתית. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס השלישית – Masso Antico – Le Anfore

היין השלישי אחרי הסעודה, הכוס השלישית צריכה להיות מאוזנת: מלאה אך לא כבדה, עגולה אך לא משתלטת. יין שמלווה את סיום הארוחה בהרמוניה, ומאפשר להמשיך את הערב בנחת. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס הרביעית – Masso Antico Primitivo

היין הימני אחרי סעודה מלאה ושלוש כוסות, הכוס הרביעית צריכה להיות קלילה וזורמת. יין רך, נעים, עם סיום חלק — כזה שמסיים את הלילה בתחושה טובה, מאוזנת ומכובדת. כשרות: בד"צ העדה החרדית

מחיר הסט: 520 ₪

סט אלגנטי, איכותי, מאוזן — ובעיקר כזה שמכבד את ארבע הכוסות ואת כל מי שיושב סביב השולחן.

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח

שרגא – אתר היין הכשר

יש לנו במהלך השנה בערך שישים וארבע פעמים לעשות קידוש: חמישים ושתיים שבתות, עוד יומיים חג פסח, יומיים חג סוכות, יום אחד חג השבועות ויומיים ראש השנה. קידוש עושים בערב ובבוקר — הרי שזה מאה עשרים ושמונה פעמים לעשות קידוש. זה הרבה! כל כוס קידוש היא בערך מאה וחמישים גרם יין — זה עשרים ליטר, דהיינו חמישה עשר בקבוקים. וזה עוד לפני מה שמקבל כל אחד משאר בני הבית, ומה שמוגש שוב בין הדגים לבשר, ולקראת הסוף שוב.

גם בליל הסדר יש קידוש. האמנם? לא! אמרתי משהו לא נכון — רק בליל הסדר יש קידוש! בליל הסדר אנו מוזגים לתוך הכוס את "יין החרות", ואחר כך מוזגים אותו לתוך הגוף, כדי להמחיש לנו את יציאת מצרים בכל מיני צורות אפשריות. הכוס הראשונה של ליל הסדר היא חלק בלתי נפרד מההגדה — כך מתחילה הרשימה: "קדש ורחץ".

במשך כל השנה אנו עושים קידוש זכר ליציאת מצרים. איזה קידוש היה ביציאת מצרים שאנו עושים לו זכר? הכוונה לקידוש של ליל הסדר. הוא הקטר, וכל הקידושים של כל השנה הם הקרונות הנגררים אחריו.

אני מציין זאת עכשיו כדי שנזכור לעשות את הקידוש של ליל הסדר באופן הכי נכון, בצורה הכי טובה, באווירה הכי יפה, בדרך הכי יעילה, עם היין הכי משובח, עדין ונעים לחיך — והעיקר שכל הלילה יהיה הכי נעים למשפחה. כי אחר כך תהיה לנו שנה שלמה של מאה עשרים ושמונה קידושים זכר לקידוש המרכזי שיהיה לנו השבוע. על כן זה חייב להצליח, בעזרת ה'.

לחיים! פסח כשר ושמח

שרגא - אתר היין הכשר

יהודים לא שיכורים!!!

זו לא הייתה תופעה יהודית בשום מקום בכל ארצות אירופה, שבה בכל יום ראשון התגוללו שיכורים בפינות הרחוב. למרות שאצלם אין שום מצוה לשתות בשום הזדמנות, ואילו את היהודים מלווה היין מיום הלידה עד יום הפטירה. מתחיל ב"שלום זכר", שיש בו גם יין, אבל בירה זו מסורת מימי קדם. בברית עושים את הברכות על היין, בר מצוה הנער מזמן בברכה על כוס, חתונה עם יין, בבית האבל תיקונו עשר כוסות (כתובות ח/ב).

מלבד זאת במעגל השנה היין הוא הכוכב הראשי. מתחיל בקידוש של שבת וחג, לא עושים אותו על סרדינים או מפה לבנה אלא על יין. בזמירות שבת מופיעה השורה: "שתות יינות מבושמים ותענוגי מעדנים בכל שלש פעמים". על החג נאמר: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (פסחים קי/א). גם דוד המלך אומר: "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד/טו). נמשיך. ברוב ארצות אירופה, כשהיה למישהו יארצייט, יום זיכרון של אחד ההורים, הוא היה מביא "לחיים" לבית הכנסת לתפילת שחרית. אפילו נוסח איחול קבוע היה: "די נשומע זאל האבן עליע, אין די יידן ישיעה" (לנשמה תהיה עלייה וליהודים ישועה). מה שנשאר אחר התפילה המשיכו לטעום המתפללים של המניין הבא, למרות שבעל היארצייט כבר לא נמצא לקבל את האיחול. במקומות קטנים שיש רק מניין אחד נשאר הבקבוק ליום המחרת. במנחה וערבית איש לא נגע בזה.

אפשר להרחיב בעוד דוגמאות, אבל התמונה ברורה. המשקאות הכוהליים מלווים את היהודי בכל צעד ושעל, ובפועל רק הגויים היו שיכורים. כי ליהודי היה די בכוסית אחת קטנה. היו גם מקומות שהכוסית הזו הייתה כהל נקי. לגמו כוסית קטנה, עצמו את העיניים, הפליטו אנחת רווחה ונחת וזה הכול. כיום ידוע שזה לא בריא, אבל להם הייתה תאוריה שזה בריא בגלל... תקשיבו טוב: זה עושה "אסטריליזאצייע" (חיטוי).

המאמר הזה הוא מחאה על מה שכותבים על היין שהוא מזיק לבריאות. אמנם הכתבה מתכוונת לשתיית השיכורים שאחר כך לוקחים הגה לידיים. רופאי בית החולים במשמרת לילה חוזרים בבוקר עם כמה וכמה סיפורים, חלקם עצובים קצת וחלקם עצובים מאד. אבל יין זה לא סיגריות. לא צריך לבזות משהו כל כך קדוש, שהוא מרכיב עקרוני בכל הקורבנות, ולנו יש פרוטקציה להעביר אותו לשולחן השבת והחג.

מכאן לפרשת השבוע. חומש ויקרא פותח בקרבן עולה ואחר כך שלמים ורק אחר כך קרבן חטאת, למרות שהכלל הוא "כל הקדוש מחברו קודם את חברו" (הוריות יב/ב). חטאת יותר קדושה מקרבן עולה וכל שכן מקרבן שלמים שהם קדשים קלים. אכן כשהכהן מגיע לבית המקדש ורואה לפניו עולה וחטאת הוא צריך לגשת אל החטאת תחילה, אפילו אם העולה הגיעה לחצר בית המקדש ראשונה ואף נשחטה לפני החטאת. כל זה בדיני קדימה. אבל בפרשת ויקרא וכן בפרשה הבאה, פרשת צו, יש את ההגדרה של הקורבנות, כרטיס הביקור. שם לא מזדרזים להציג את החטאת. בחזית אנו מראים את הדברים היפים ומעודדים.

מכאן לנושא שלנו. תווית היין היא כרטיס הביקור שלו. ודאי ששתייה מרובה גורמת לסכנה, אבל מדוע לבייש את היין עם כזו תווית. יין זה לא סיגריות. יין הוא נכבד וקדוש, וצריך להכניס לנו היטב לראש את הכותרת של המאמר: "יהודים לא שיכורים"!!! וממילא אינם זקוקים לאזהרות מעליבות.

יש דברים שלא צריך להזכיר לאף אחד. הרי ברור לכולנו שעוד מעט פסח, וברור שלפסח צריך הרבה יין. לא "עוד בקבוק", אלא ממש מלאי מסודר — ארבע כוסות, קידושים, אורחים, משפחה, וגם קצת לעצמנו.

והכול טוב ויפה, ברוך ה'. החנות פתוחה, המבחר רחב, והלב שמח.
אבל יש כלל קטן שכדאי לזכור: מי שמתארגן מוקדם — שותה רגוע. לא בגלל החשש שייגמר (הלוואי), אלא כי בימים האחרונים שלפני החג יש לחץ אצל כולם. גם אצלכם וגם אצלי.

כבר כתבתי בעבר שהשוק נהיה מרתק.
יבואנים זריזים גילו את הפוטנציאל של יין כשר, שולחים משגיחים ליקבים משובחים ברחבי העולם, ומביאים לכאן יינות שאפילו שמות הזנים שלהם חדשים לאוזן.
אני משתדל לטעום כמה שיותר, להיות בתערוכות ובהשקות, אבל גם אם פספסתי משהו — תאמינו לי, המבחר עדיין מרשים מאוד.

והפעם בחרתי להמליץ על שני יינות קינוח — אחד אדום ואחד לבן — שכל אחד מהם יכול להיות תוספת מושלמת לשולחן החג.

יין קינוח אדום: פורט מפורטוגל
סגנון: פורט אדום מתוק מחוזק
אזור: עמק דורו, פורטוגל
אלכוהול: 19% והמחיר 125 ש"ח.

מאפיינים: יין עשיר, עם חומציות מאוזנת וטעמי שזיף ודובדבן שחור. נגיעות של קרמל ווניל, וסיומת עדינה עם רמז לקינמון.
יין שמלטף את החיך ומשאיר חיוך. 

יין קינוח לבן: גוורצטרמינר בציר מאוחר 2024, אינספייר – טפרברג
100% גוורצטרמינר
מקור הענבים: הרי יהודה
אלכוהול: 10% והמחיר 85 ש"ח.

מאפיינים: צבע קש בהיר וצלול. ארומות של ליצ'י, פסיפלורה, מי ורדים, יסמין ופריחת תפוז. בפה הוא רך, פריך, עם חמיצות רעננה שמאזנת את המתיקות העדינה.
יין שמרגיש כמו אביב בתוך כוס.

שני היינות בכשרות בד"צ העדה החרדית.

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח
שרגא - אתר היין הכשר