המלצות יין לשבת

פרשת נח תשפ"ו, קברנה סוביניון 'כרם אודם' 2021, יקב קרנאטי

הבה נדמיין אולם גדול, נניח סופרמרקט. כל המבנה מכיל חיות, בהמות, עופות, שקצים ורמשים לרוב. צפוף ממש. כולם דחוסים בו בערבוביה. גם אדם אחד נכנס לשם.

באולם זה אין תאורה, ואין חלונות. הרעש מורט עצבים, הסירחון בלתי נסבל, ההתנגשויות הבלתי פוסקות עם תושבי הג'ונגל מטריפות את הדעת. לטאה חודרת מהצווארון, נחש זוחל מהרגל אל תחת המכנסיים, קוף קופץ על הכתף, טווס צרחני נחבט בגב, גם נשיכה הגונה נספגת מידי פעם.

כמה זמן יכול אדם נורמלי לשהות בכזה גהינום? מי שיצליח לשרוד שם עשר דקות, סימן שיש לו עצבים מברזל. אחר יום אחד כזה, יצטרכו לקחת אותו לבית חולי נפש.

תתפלאו לשמוע, נח היה שנה תמימה בכזה 'בית משוגעים'! איך הוא יצא משם שפוי ובריא?

התשובה פשוטה. כשייכנס לשם מישהו, היודע שבחוץ יש קניונים, מדשאות, מסעדות, אתרי נופש, חופי ים מסבירי פנים, ושאר מקומות בילוי נעימים, אחד כזה ישתגע כעבור זמן קצר בתוך גן החיות הצפוף ההוא. אבל היודע שבחוץ יש נחשולי מים רותחים עם גופרית צורבת, והוא נמצא במקום הבטוח היחיד בעולם, ברגע שזה ברור לו לחלוטין, הופכת השהייה במקום ההוא לגן עדן נעים.

זאת אומרת שבין גן עדן לבין הגהינום יש הבדל מאוד קטן, צריך רק להוסיף איזושהי ידיעה נחוצה, ובין רגע יהפוך הגהינום לגן העדן. (גם להיפך זה נכון, מי שיושב במכונית נוחה, נסיעה נעימה, מזגן ומוזיקה, ולפתע נודע לו שהוא חטוף, בדרך לעזה, הנסיעה הופכת לסיוט).

מה שהיה לנח בתיבה, יש אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אמנם לא בעוצמת טירוף כל כך גבוהה, אבל כל אחד מאיתנו יכול לסדר את ה'גהינום' הפרטי שלו, בתוספת ידיעה ברורה.

יש לנו מגוון רחב של מנות בגהינום הפרטי: רגליים כואבות, לחץ דם גבוה, ראייה קלושה, מינוס בחשבון הבנק, מעוכב שידוך, חשוך ילדים, או שהם מרימים את האף. בפרטים מסוג זה אפשר למלא אנציקלופדיה שלמה, ערוכה לפי סדר הא"ב. בבית חולים לבד יש יותר ממאה מחלקות, שכל אחת מתפצלת לעשרים תת-מחלקות.

התכונה האנושית הטבעית היא להתמקד בכאב, בקשה וברע, מפני שהטוב שותק, והרע פועם.

לדוגמה: קניתי נעליים, הן נוחות? הרי שבין רגע שכחתי מזה, ואני כבר מתכנן את המהלך הבא. אבל אם הן לוחצות, או מסמר מבצבץ בקרקעית, עד שהבעיה לא תיפתר, הנעליים לא יתנו מנוח. כל שכן כשהצרה גדולה יותר.

אם זה נושא שאפשר לפתור, ניתן לאשר לכאב והצרה לפעום ללא הרף, כדי שזו תהיה תזכורת לתקן. אבל פעמים רבות רודפים אותנו כאבים, שאין לאל ידינו לעשות בהם מאומה. כגון איבוד כסף, מחלה או פטירה של קרוב או ידיד, וכדומה. הסיפור מנקר בלב, ומשבש את מהלך המחשבה התקין.

הדרך לצאת מכזו מועקה היא להסיט את המחשבה לכיוון חיובי. ישנן שיטות רבות תחת הכותרת: 'טיפול רגשי'.

בדרך כלל אנו לא זקוקים למטפל מקצועי, אלא לשבור מעגל של עצב. אפשר להיעזר ב'סטרטר' שיעניק התחלה חדשה.

אולי זו הסיבה שנח שתה יין בצאתו מהתיבה. אבל גם אם היו לו סיבות אחרות, הרעיון כתוב במפורש: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ (עוניו), וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי לא/ו–ז).

על צמד פסוקים זה אומרים חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים" (ערובין סה/א). היין לא יוציא לו את קרוב המשפחה מהקבר, אבל יסיט את המחשבות, ואז כבר אפשר להתמקד במאות אלפי הפרטים החיוביים שמקיפים אותנו, ולהבין שאנחנו בגן עדן, לא אשליה, אלא באמת באמת.

בשביל המאמר הזה איני צריך להציע איזהו יין מסוים, כל יין מסוגל לעשות זאת. אבל ביין שהיה שרוי בחביות עץ, יש לא רק כהל, אלא עוד כמה חומרים טובים למצב רוח. ומלבד זאת, יין משובח מעניק מצב רוח טוב עוד לפני שתייתו, כבר עם פתיחת הבקבוק ישנה תחושה שבעזרת ה' אנו לקראת עתיד טוב ומעודד.

והנה ההצעה מ"יקב רקנאטי"

בחג הסוכות האחרון פתחתי את בקבוק הקברנה סוביניון 'כרם אודם' 2021, אחרי שכבר טעמתי אותו פעמיים בעבר: פעם ראשונה בהשקה לפני כמעט שנתיים, ופעם נוספת לפני כשמונה חודשים.

בהשקה אמרתי לאנשי היקב: "היין הזה עדיין לא מוכן. אל תמהרו לשחרר אותו לשוק." כשטעמתי אותו שוב לפני חצי שנה, כבר הרגשתי שאפשר להתחיל לשתות, אבל המלצתי להמתין עוד קצת. ועכשיו, בחג, אחרי פתיחה ארוכה, היין פשוט נפלא.

הענבים גדלים בצפון רמת הגולן, בכרם אודם הגבוה, ונוצר בתהליך קפדני: בציר ידני וסלקטיבי, השריה קרה, תסיסה מבוקרת, שימוש בנוזל חופשי בלבד (ללא סחיטה), ויישון ארוך של 20 חודשים בחביות אלון צרפתי גדולות.

התוצאה: יין עשיר, פרי יער שחור, עשבי תיבול, וסיומת ארוכה, מלטפת ומאוזנת.

המחיר: כ180 ש"ח. כשרות: רבנות איזורית, O.U, בד"צ בית יוסף, חוג חת"ס ב"ב.

לחיים ושבת שלום

חורף בריא

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת האזינו, סוכות תשפ"ו, הופ, יקב גרוס

בפרשת השבוע אנו מוצאים צרור פסוקים המדברים בשבח ארץ ישראל: "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים, בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה, וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים לב/יג–יד).

לכאורה, הנושא הזה תלוש — אנו כאן באמצע תוכחה נוקבת. לא כאן המקום לתאר את מעלותיה של הארץ. התשובה היא שזו הקדמה לפסוק הבא: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". השפע מסביר את הרקע והסיבה לשקיעה בחומרניות (אור החיים הק' דברים לב/יג).

על כל פנים, ברשימת המעלות מופיע היין שלוש פעמים: "מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם", "עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ" (דברים לב/לב), "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים לב/יד).

את הקטע האחרון מפרש רש"י בשני אופנים: א. בימי עשרת השבטים: "השותים במזרקי יין" (עמוס ו/ו). ב. על פי אונקלוס: "ודם גבריהון יתאשד כמיא" = דם גיבורי האויבים יִשָּׁפֵךְ כמים (דברים לב/יד).

שתי סיבות לכנות את היין בשם 'דם': א. בגלל צבעו האדום. ב. היין הביא מוות לעולם, כשחוה האכילה את אדם מעץ הדעת, שהיה גפן (רבינו בחיי).

על ההסבר השני יש לשאול: מדוע דווקא במקום בו מתואר היין לשבח, הזכירו את הדם ואת המוות שנגזר על האנושות? התשובה היא שגם צדדים חיוביים יש ביין בשעת מלחמה. הקיסר אדריאנוס היה מְסַפֵּק יין לחייליו בשעת מלחמתם (ע"ז לב/א). הוא לא היה קל דעת שחיפש תבוסה. בזמנם הייתה המלחמה פנים אל פנים — כמות של יין מבוקרת מסלקת פחדים, וזה מה שזקוק החייל כשהוא עומד מול חרב נוצצת של האויב.

גם את היוצא להיסקל היו משקים ביין — זה מפיג את הפחד. גם התאונות, לא עלינו, נגרמות מהסיבה הזו. הנהג השתוי אינו פוחד מהמכונית המגיחה מולו. אלא שבשדה הקרב יש אפשרות לנצח, ובכביש...

מה שנוגע לענייננו לקראת השנה החדשה, ולקראת חג סוכות ושמחת תורה — ששום דבר אינו 'שחור או לבן' — יין יכול להיות מצויין כשנוהגים בו בתבונה. על חג סוכות כתוב בתורה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז/יד). יין מסוגל להעניק תרומה נכבדה לאווירה שמחה זו. כמו כן, חלק נכבד מהריקודים הסוערים בשמחת תורה הם בהשפעת היין.

על כן, מתבקש הציבור הנכבד להזדרז בזמן הקצר עד חג הסוכות, ולהצטייד בכמות נדיבה של המשקה "המשמח אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט/יג).

לקראת חג הסוכות, 'יקב גרוס' משיק יין חדש ומסקרן בשם "הופ" — בלנד אלגנטי של 80% קברנה סוביניון, בתוספת סירה ומרלו בחלקים שווים.

הענבים נבצרו מכרם קדיתא שבגליל, מול נופי הר מירון, והיין התיישן במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

הופ הוא יין אדום כהה, בעל גוף בינוני, ארומה עשירה של פירות אדומים בשלים, נגיעות עץ עדינות, תבלינים רכים, חומצה נעימה, וסיומת ארוכה ומלטפת.

להריח את האתרוגים וללגום יין כזה — זו שמחת יום טוב אמיתית. היין הזה לא רק משמח אלוקים ואנשים, הוא גם מוסיף ניחוח חגיגי לריקודים של שמחת תורה ולסעודות הסוכה.

אלכוהול: 14% כשרות:בד"צ העדה החרדית והמחיר 90 ש"ח.

לחיים!

שבת שלום וחג סוכות שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

בראשית תשפ"ו

סיכום הבריאה מקבל מהקב"ה אישור ואף ציון לשבח: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א/לא). מסתבר שהתורה מגדירה 'טוב מאד' אחרת מאיתנו.

הבה נמחיש: מטוס יוצא מושלם מהמפעל, ומקבל ציון "טוב מאד". הנוסעים מוזמנים לעלות, לשבת, להתרווח ולזכות בטיסה נעימה, שקטה ובטוחה. אבל אם כל נוסע היה צריך לקחת איתו כלי עבודה, לחזק את הדלתות, לייצב את הכנפיים, לתחזק את אביזרי הבטיחות וכדומה, לכזה מטוס לא היינו מעניקים ציון 'טוב מאד'. לכאורה, זה מה שה' עשה.

מסתבר שכל זה הוא רק ביחס לבני האדם. הבריאה כולה מושלמת, כל פרודה בודדת נמצאת בדיוק במקום שלה, לא חסר שום דבר, ואין שום דבר מיותר. בהמה נקראת כך, כי זה מרכיב את צמד המילים 'בָּהּ מָה', כלומר, יש לה את כל מה שהיא צריכה.

לשלמות זו יש יוצא מן הכלל: בני האדם. כבר בערש הבריאה קיבל אדם הראשון ארגז כלים, שאפילו צבת הייתה בו (אבות ה/ו). קרנפים ודולפינים אינם זקוקים לכלי עבודה. גם הגוף שלנו זקוק לתיקון ולהסרת הערלה. אנו זקוקים ל'תיקונים' על כל צעד ושעל. זה לא חסרון בבריאה, אלא תכנון מראש. לכולם יש בעולם מקום, ואילו האדם צריך לבנות זאת לעצמו.

על כן, בסיכום הבריאה נאמר: "[בשבת] שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב/ג). אנו רגילים לפסוק זה, כי מאז היותנו ילדים שמענו אותו בכל ליל שבת בקידוש. אבל צמד המילים "בָּרָא לַעֲשׂוֹת" אינו מסתדר, כפי שלא ניתן לומר 'עָשָׂה לִבְרֹא'. מבאר הנצי"ב זצ"ל: 'ברא' זה מה שה' יצר, ו'לעשות' הוא השאיר לנו. לכן מיד אחר כך אומרים 'ויכולו', ומי שעושה כן, נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (שבת קיט/ב). יש לשים לב, 'שותף' זה 'תשפ"ו'.

ישנן שתי דרכים לעשות שותפות עם הקב"ה, או על ידי 'סור מרע', ואכן בשבת אנו לא עושים שום מלאכה, או על ידי 'עשה טוב', בפעילות מבורכת כל השבוע. חכמי המדרש דנים על איזו משתי הדרכים בחר ה' להשתית את התוכנית האנושית (בראשית רבה ב/ה), מפני שלמעשה אנו זקוקים לשלב את שתיהן. לאחת קוראים 'אהבה', והשנייה 'יראה', והן כמו שתי כנפי היונה, שתתקדם רק כשתחתור בשתיהן.

כיוון ששני הכוחות קיימים בבריאה, ואנו נדרשים להשתמש בהם באופן מאוזן, ישנה אפשרות להציג דוגמאות מהרבה שטחים, וכמובן שאני בוחר באלכוהול. זה הרי הנושא שעליו מושתת המדור שלנו.

את הכהל לא גילה ולא המציא האדם. הוא קיים בצורה הזו מאז בריאת העולם, ונמצא בטבע במקומות רבים. הגבעולים של צמחי המים רְווּיִים בכהל, על כן הם אינם מרקיבים. כמו כן, אם תמעכו קליפה של תפוז ליד נר, תראו כיצד להבות קטנות קופצות מהנר אל הקליפה, כי התזתם כהל על האש. קל להפיק אותו. תסיסה של כל פרי מתוק יוצרת כהל. כאשר ביער נופלים פירות אל שלולית רדודה, התסיסה שלהם יוצרת מעין בירה זולה, ופילים אוהבים לשתות אותה.

אבל למעשה, אין מעיין או נחל של כהל. זה דבר שהאדם למד לייצר. ולכאן מגיעה הנקודה המרכזית שעליה נסוב המאמר: מה עושים עם התוצרת?

בהרבה תרבויות ודתות בעולם הרחב, נחשב הכהל כדבר מאוס, ובחלק מהן אף נאסר באופן מוחלט. מאידך, במקומות אחרים ישנה תרבות מאד מפותחת סביב נושא זה. אצלנו ישנה לכהל התייחסות גם חיובית וגם שלילית. ישנם הרבה פסוקי ומאמרי שבח, וגם להיפך, כפי שידוע. ברור שההבדל ביניהם הוא אך ורק בכמות, באופי ובמטרה. הרי לנו דוגמה ברורה לשני הצדדים של אותה מטבע.

זמן כה קצר אחר חג סוכות, אינו זמן לקנות יין, אלא לגמור תחילה את כל מה שנותר. יין משתבח רק כשהוא מאוכסן באופן מתאים. מה שיש לכם בבית, אל תשאירו לפסח או לסוכות הבא.

אצלנו, ברוך ה', התחדש מלאי של יינות משובחים, אחר ירידת המפלס בעקבות החגים. ובעזרת ה', נשמח לשרת אתכם הלאה והלאה.

לחיים, חורף בריא ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר

פרשת וילך תשפ"ו, שאטו שאבל נובל אדום 2023, מדוק בורדו

השבת, 'שבת שובה' היא בגלל ההפטרה שבה קורא הנביא לעם ישראל: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל". בפרק זה משתמש הנביא בכמה וכמה דוגמאות משטח הבוטניקה והחקלאות: "יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה", "יְהִי כַזַּיִת". "יְחַיּוּ דָגָן", "יִפְרְחוּ כַגָּפֶן", "כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן". בגפן ובשושנה מצביע הנביא על הפריחה שלהם, לנביא היו סיבות עמוקות וחזקות להגדיר נכון כל מילה וכל מושג. ברוח 'בית המדרש' שלנו יש לציין קשר בין השושנה לגפן, השושנה רגישה לכל מחלות הגפן, וכשהיא פורחת לתפארת בראש השורה, זה אומר שהכרם בריא. הנביא לא העניק הנחיות חקלאיות, אלא הציג חזון על שיבת ציון, עבודת בית המקדש, קירבה אל ה' וכדומה, כמו כל הנביאים, אבל איש מהם לא השתמש במשלים שאינם לקוחים מחיי היום יום, חייהם הטבעיים העניקו להם המחשות למכביר.

ברוח הימים הנוראים אני מבקש להציג את השושנה והגפן. הנביא ממשיל את עם ישראל ביחס לגויים 'כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים' (שיה"ש ב/ב). חז"ל מציעים במדרש כמה וכמה דוגמאות לכך, אחת מהן היא שהקוצים דוקרים את השושנה, פוצעים את עליה היפים, ובכל זאת היא נשארת מרהיבה ביופיה, וְהַ'דּוֹד' הקב"ה אוהב אותה, ומקשט בה את שלחן השבת.

יש לשאול שתי שאלות: א. האם שושנה פצועה היא יפה? ב. איזה יופי יש לעלה הכותרת הבלתי סימטרי של שושנה?

תשובה אחת לשתי השאלות. עלה כותרת יחיד אכן אינו משכנע, כל שכן אם הוא שסוע מהקוצים שסביבו. היופי הוא כשהרבה עלים צפופים מסודרים סביב, ואז גם כשעלה או שנים קרועים קצת, זה לא מפחית מהיופי הכללי. בדיוק כך זה גם עם ישראל, אבל נבאר זאת רק אחר שנצביע על העובדה שזה נכון גם באשכול ענבים. בתלמוד מגדירים צדיק וחכם כ'איש אשכולות' (סוטה מז/א ועוד). אשכול ענבים אינו גדול כמו דלעת או אבטיח, כל שכן שהענבים עצמם, הם הרי קטנים, אבל כשמסודרים הרבה ענבים קטנים באשכול פרופוציונלי, זה מה שעושה אותו יפה, ואז גם אם יש כמה ענבים רקובים, או בוסר, או קצת קורי עכביש בין הענבים, שום פגם לא מעיב מהיופי הכללי.

השושנה והגפן מספרים לנו שבימים נוראים, לא נצביע על עצמנו, כל אחד מאיתנו אינו אלא עלה כותרת או ענב בודד, אך כשאנו מאוחדים בקבוצה, זו כבר שושנה מרהיבה ואשכול מעורר הערכה. תשפ"ו יוצרת את המילה 'שותף'! נשכיל לחיות בשיתוף פורה, ונזכה להגשמת הנבואה לפרוח כשושנה וכגפן.

כהקדמה להמלצה, הרשו לי להזכיר בעדינות: אם אינכם רוצים להוריד אותי פעם אחר פעם מהסוכה אל "בית היין" – אנא, נותרו לנו ימים ספורים בלבד עד חג הסוכות, שהוא, כידוע, חג שדורש הרבה יין. ברוך ה', יש לי אפשרות למלא את הדרישה של הציבור היקר, שמתבקש לזרז את הקנייה ולהיערך מראש.

והשבוע – יין חדש ומרשים "שאטו שאבל נובל אדום 2023" מגיע אלינו מאזור מדוק שבבורדו, מצפון ללב האזור הקלאסי.

זהו יקב בוטיק קטן ואיכותי, שמתמקד ביינות בדרגת כניסה עם תמורה מעולה למחיר. היין הוא בלנד של הזנים הקלאסיים: קברנה, מרלו, פטי וורדו – עם גוף בינוני פלוס, פרי אדום ושחור נוכח, וסיומת נעימה ומאוזנת.

היין התיישן 8 חודשים בחבית, מה שמעניק לו עומק מבלי להכביד.

מתאים במיוחד לשולחן חג, לארוחה בסוכה, או לרגע של נחת בין ארבעת המינים.

לחיים, שבת שלום
שנה טובה ומתוקה
שרגא – אתר היין הכשר