המלצות יין לשבת

פרשת עקב תשפ"ו, שאנין בלאן 2025, יקב תניא

הפרשה פותחת והיה עקב תשמעון, ועל כך ישנה רשימה מרשימה של ברכות. רש"י מתמקד במילה עקב, ומביא את דברי חז"ל, שהכוונה למצוות שאדם דש בעקביו. אם נהיה זהירים בזאת, ממתינה לנו רשימת ברכות.

המושג דש בעקביו הוא רחב. באופן כללי הכוונה אינה למה שלא עושים, אלא למה שעושים בשטחיות, ונראה לנו לפעמים שגם חצי מספיק, או לקצץ מההתחלה ומהסוף. בנוסח ספרד עלינו לשבח זו התפילה האחרונה, ובעדות המזרח אין אחריה קדיש. יש שיוצאים תוך כדי שאומרים תפילה זו, ממשיכים וגומרים אותה מחוץ לבית הכנסת. זה לא מצא חן בעיני הרב, והוא אמר לציבור שעלינו זו אינה תפילת הדרך.

אני רוצה להציג את הזמן כדוגמא של דש בעקביו. בישיבת קלם היה לפני תפילת מוסף של שבת סדר לימוד של חמש דקות. לא בגלל שאת חדר האוכל פתחו רק חמש דקות אחר התפילה, אלא הסבא מקלם רצה להחדיר בתלמידים את החשיבות של זמן קצר. חמש דקות כאן, שלוש דקות שם, זה נראה שום דבר, אבל לא. קובעים סדר למשך חמש דקות. חמש דקות אינם שום דבר, הם חפצא בפני עצמו.

הרב ברנפלד זצ"ל מחוג חתם סופר היה מקפיד להגיע לכל מקום בזמן שקבעו לו, אך ידע שהציבור מאחר. על כן הייתה לו גמרא קטנה בכיס, ולכל מקום שהזמינוהו, כגון לסדר קידושין או להיות סנדק, הוא הגיע בזמן, התיישב בצד, פתח את הגמרא, והמשיך מהיכן שהפסיק בפעם הקודמת שהמתין.

כעבור כמה שנים הוא הזמין את בני משפחתו לסיום הש"ס מיוחד. הסיום של הש"ס מהגמרות הקטנות שהיו בכיסו. אמנם לפעמים הוא המתין גם שעה ויותר, אבל כל שתים שלוש דקות שהיו לו נכנסו לחשבון. באמת זה פסוק מפורש קובץ על יד ירבה (משלי יג/יא, מורחב בערובין נד/ב). יש לי שתי דוגמאות, השנייה היא משטח היין.

א בעוד חודש וחצי תהיה לנו שנת תשפ"ז. היא שנה מעוברת, ונשים לב שבתפילת מוסף של ראש חודש בשנה מעוברת מוסיפים את צמד המילים כפרת פשע. כדי להבין מה הוא הפשע הגדול שאנו צריכים להזכיר בשנה מעוברת, עלינו לדעת תחילה מה זה פשע. הנה קטע ממה שכתבתי לפני פסח תשפ"ב.

מאז גן הילדים נדמה לנו שפושע זה מישהו או משהו מפחיד, מקועקע, עם צלקות, מעין שודד ים כולל התלבושת המסורתית שלהם. זו היא שפת הילדים. בתורה פושע הוא מי שהתרשל בתפקיד. כשחבר מפקיד ביד רעהו דבר מה, והשומר שכח לנעול את הדלת, התורה מכנה אותו פושע שחייב לשלם, אפילו אם הוא שומר חינם. זאת אומרת שגם מחדלים קטנים הם פשיעה. אבל יש לשאול למה. האם זה לא קטנוני לתפוס אותנו על זוטות.

חודש אדר ב' מוכיח שאין כזה דבר זוטות. ההבדל בין שנת חמה לשנת לבנה הוא סך הכל אחד עשר ימים, פחות מיום אחד לכל חודש. בחודש יש שבע מאות עשרים שעות. עשרים וארבע שעות היממה אינם אלא אחד חלקי שלושים. זה מאד קצת, דקות בודדות ביום, ועוד כמות כזו בלילה. מי מתייחס לרגעים קטנים אלה, מבזבזים אותם כאילו שיש לנו מהם מיליונים. אבל כשזה מצטבר, לפתע מגיע אדר שני. חודש שלם נבנה מחצאי הדקות הנשכחות של סך הכל שלוש שנים. אדם בן תשעים יש לו שלוש שנים תמימות כאלה.

החפץ חיים זצ"ל היה נועל נעלי סירה, כי בשרוכים צריך עשרים שניות בבוקר ועשרים שניות בערב לשרוך ולהתיר. כלומר שלושת רבעי דקה ביום. זה באמת קצת, אבל שלושים שלושת רבעי דקה זה כבר כמעט שלושת רבעי שעה בחודש. כפול שנים עשר חודשים זה כבר ארבע וחצי שעות. זה הזמן שאנו קושרים נעלים בשנה. אפשר להמשיך עם הרבה דוגמאות שאורכות קצת יותר זמן, ובקלות אפשר לעבור את מאה ועשרים השנים שלנו מבלי להשגיח על הרגעים הללו. בדיוק לשם כך מגיע צמד המילים כפרת פשע, להכיר לנו שיש הרבה פשעים קטנים ומצטברים.

הדוגמא השנייה היא מהיין. בגמרא מסופר על חכם בשם אבא שאול, שהיה לו חנות לממכר יין. בזמנם היין היה בחבית, וכל לקוח הביא מביתו קנקן או כד או בקבוק, ומילאו לו בחנות. החנות של אבא שאול הייתה במקום מרכזי, אולי ליד בית המקדש. אנשים רבים עמדו בתור, ולא היה להם סבלנות להמתין שהקצף ישקע בכד של הקונה והמוכר ימשיך למזוג. על כן הם שילמו על לוג או ליטר, ובפועל קיבלו קצת פחות. אבא שאול החמיר על עצמו, ועשה חשבון תמיד כמה נשאר לו שהקונה שילם ולא לקח. כשהוא הגיע לכמות של שלוש מאות גרבי יין שאינם שלו, כנראה שגרב זה כד, ולפי התמונות הארכיאולוגיות בכדי יין ממוצעים היה בערך ליטר, כדי מים היו עשרה ליטר, נשאו על השכם, אבא שאול הלך אל החכמים לשאול אותם מה עושים עם חבית יין שלמה שאינה שלו. החכמים אמרו לו שהוא אינו צריך להחזיר ללקוח שוויתר מרצון, אבל אם לא נעים לך למכור יין שכבר מכרת פעם, תתרום את הסכום הזה לצרכי רבים. צרכי רבים זו ההצעה המועדפת לכאלה מקרים, כי על פי הסטטיסטיקה זה ששילם ולא קיבל גם הוא יהנה מדבר שנעשה לטובת הציבור. על כל פנים בנוגע לנושא שלנו, הנה דוגמא של אדם דש בעקביו. לא מתייחס לקצת קצף של יין. לבירה יש הרבה קצף, ליין יש קצת. וכשעושים חשבון במשך הזמן מצטברת כמות גדולה. יש יקבים שמייצרים חצי מיליון בקבוקי יין. אם נקח מכל בקבוק רק כפית אחת חמישה גרם, הרי שמאתיים כפיות זה ליטר. חצי מיליון בקבוקים זה חמשת אלפים ליטר.

מה שותים? מזג אויר חם, בין הזמנים, יוצאים החוצה, במרפסת, בחצר, בגינה או בפארק. זה הזמן ליין לבן קר, כזה שמרענן את הגוף ואת הנפש. רק לזכור כלל אחד: חייב להיות מי שמחזיר אתכם הביתה, והוא כמובן מוחרג לחלוטין מהשתיה.

השבוע נפגשתי עם יין שממש שווה את תשומת הלב: שנין בלאן 2025 של יקב תניא.

היין מיוצר מענבי שאנין בלאן92% וגוורצטרמינר8%, הגדלים בהרי בנימין בגובה של 850 מטר, בכרם הסמוך ליקב, תוך הקפדה על יבול נמוך. הבציר נערך בסוף אוגוסט.

ומה בטעם? היין מצטיין בעומק של טעמים מובהקים של פירות קיץ טריים כגון משמש, אפרסק ופסיפלורה. ממש ממתק לבן, קריר, נקי ומענג.

אלכוהול: 12.8% כשרות: רבנות מקומית, O.U והרב גרובער-מונסי. המחיר: כ 120 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ראה תשפ"ו, קברנה פרנק 2023, יקב טורא

הפרשה פותחת: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". המדרש מתמקד בשתי שאלות על הניסוח:

א. לראות מתאים לומר על משהו פיזי, ברכות וקללות זה משהו שצריך להבין.

ב. מה זה 'נותן לפניכם'? מתאים לומר: 'נותן לכם', או 'מטיל עליכם'.

תשובה אחת לשתי השאלות, הדיבורים של משה רבינו היו כמו במעמד הר סיני, שראו את הקולות (שמות כ/יד). כך גם בפרידה של משה מעמו, כשהוא תאר באזניהם את הברכות והקללות, הוא עשה את זה מוחשי, או בהסברה, ואולי בדרך נס, עד שהם ראו ממש את הפער הגדול שבין ברכה וקללה, ואם זה מוחשי, מתאים לומר: 'ראה', ו'נותן לפניכם'.

הברכה והקללה אינם משהו שה' מאלתר בהתאם לצורך שהופיע לפתע. ה' אינו מחפש מתנות למי שמגיע לו שכר, ולא מחפש דרכי ענישה לחוטאים, אלא כבר מראש, עוד בטרם נברא העולם, היו מוכנים מסלולי הטוב והרע. הצדיק והרשע בוחרים לעצמם מסלולים קיימים, הכל נמצא בילד-אין בתוך מערכת חוקי העולם. דוגמה לדבר היא מה שאומרים חז"ל: "הקב"ה מקדים רפואה למכה" (מגילה יג/ב), כלומר: עוד לפני שהחוטא קיבל עונש, כבר מוכנה לו הרטייה המתאימה בדיוק לצורה, לאופי ולחוזק של המכה, ולא צריך לאלתר ולחפש פתרונות, הם קיימים. צריך רק להטות את המאזנים לכף זכות, והכל מסתדר מאליו לטובה וברכה. עובדות אלה מפוזרות על פני כל החיים, ממש על כל צעד ושעל. לא תמיד אנו מתבוננים כדי לקשר בין מעשים לתוצאות, ולפעמים זה קצת בהסתרה בתחילה, ורק כעבור זמן מתגלה למפרע שהייתה כאן תכנית מוכנה מראש.

כשהגרמנים פלשו לפולין, ברחו יהודים רבים לוילנא, גם תלמידי ישיבת נובהרדוק היו ביניהם. וילנא הייתה תחת שלטון רוסי, ואסור היה להסתובב ברחוב בלי תעודת זהות. הרב של תלמידי נובהרדוק אמר להם שזה לא פיקוח נפש להחזיק תעודת זהות, ואין לשאת אותה בשבת ברחוב. יום בהיר אחד פשטו חיילי רוסיה על כל אזור הפליטים, וכל מי שלא הייתה לו תעודת זהות הוגלה לסיביר. אכן תלמידי נובהרדוק רבים הוגלו למחנות אסירים, חלק גדול מהם התרעם על פסק הרב שלא לשאת תעודת זהות, אבל כעבור ימים אחדים נכבשה וילנא בידי הגרמנים, כל היהודים הוגלו למחנות מוות, והאסירים בסיביר שרדו את המלחמה. דוגמה זו אינה מתוך אלף או מיליון, אלא כל החיים הם כאלה. תמיד הטוב והרע נמצאים כבר מראש בתוך המערכת, ואנו מנווטים אותם ומתנווטים על פיהם, למרות שלא תמיד אנו מגלים את התכנית הסמויה.

גם תעשיית היין פועלת כך. כשאנו רואים אשכול ענבים, כבר מראש יש בו את כל התכניות והאפשרויות. את כל טעמי היין מהזן הזה שאנו מכירים מיקבים רבים, גם אלה שבקבוק עולה שלושה עשר שקלים, וגם אלה שבקבוק עולה שלוש מאות שקלים, כל האפשרויות נמצאות באשכול הזה. היינן אינו יכול לשנות מאומה, הוא רק יכול להציע תנאים יותר טובים ויותר טובים, וכמובן תפילה והוספת זכויות. אבל הטוב והרע לא יגיעו אל החבית מבחוץ, הם נמצאים בתוך החבית, והיינן צריך להשגיח שהרע לא ימצא הזדמנות לפרוץ, לא רע גדול שיקלקל את היין לגמרי, וגם לא רע קטן שיוריד את ערכו. הבציר צריך להיות בזמן המתאים, האכסון צריך להיות באופן המתאים. זה יאפשר לתירוש את מלוא האפשרות למצות מעצמו את המרב, כדי שבקבוק יין מכובד יזכה לעלות על שלחן השבת, מבלי שיוסיפו בו שום דבר, לא תבלינים, לא חומרי טעם וריח, ולא צבע. הכל יש באשכול. מאידך, גם האשכול הזה מסוגל להפיק נוזל בואש ודלוח, גם בשביל זה לא צריך להוסיף בו שום דבר, גם זה כבר נמצא בתוכו.

השבת אנו כבר מברכים את חודש אלול. באירופה, יש מקומות שבהם שכבת כפור דקה מכסה לפנות בוקר את ניצני הענבים, ואצלנו החום עוד מלווה את הימים. זו תקופה שבה יין לבן קר מתאים במיוחד, אבל יש גם מסורת יפה שלפיה יין אדום מביע רצינות ומכוון את הלב לקראת השנה החדשה. שנה מעוברת כבר מציצה באופק, ולכן ראוי לפתוח אותה בסימן טוב עם יין אדום משובח אחד. זו ההצעה שלי לשבוע זה.

קברנה פרנק 2023 של 'יקב טורא' הוא יין אדום זני שמצליח לשלב בין הירקרקות המתובלת הטבעית של הזן לבין פרי בשל שמבטא היטב את הטרואר המקומי. הענבים מגיעים מכרם ברכה שבהר ברכה, בגובה של כ 850 מטר מעל פני הים. הגובה והפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה מעניקים ליין חומציות טבעית ורעננות מרשימה. היין התבגר במשך עשרים ושניים חודשים בחביות עץ אלון.

הגוון אדום כהה ועמוק. באף עולים ניחוחות נקיים של דובדבן ופטל, לצד ירקרקות אופיינית לזן כמו פלפל ירוק ועשבי תיבול, ונגיעות עדינות של עץ אלון ותבלינים. בפה מורגש גוף מלא, חומציות מאוזנת וטאנינים עדינים. הסיומת ארוכה ומאוזנת.

אלכוהול 14.5%. כשרות: רבנות מקומית, O.U, בד"צ בית יוסף והרב באב"ד. מחיר 135 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ואתחנן תשפ"ו, קברנה סוביניון לודי, יקב טווין סנס

הפסוק הראשון של הפרשה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר". על המילה לאמר כותב רש"י: זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום הקב"ה: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מציין שתופעה דומה אנו מוצאים גם אצל חוני המעגל, שאמר: איני זז מכאן עד שיירד גשם (תענית כג/א. איילת השחר).

האם מישהו מאיתנו יכול לעמוד בחצר בית הכנסת, קבל עם ועדה, ולהכריז: איני זז מכאן לפני שיהיו לי שלושים מיליון שקלים. הקב"ה יאמר לו שיזמין חברא קדישא שיקחו אותו כשהוא ימות. האם יש מישהו שמעיז להתמודד נגד הקב"ה בכיפוף ידים.

שלוש תשובות:

א הצדיקים יודעים שה' יסכים לבקשות שלהם.

ב אלה בקשות ציבוריות, משה צריך לדעת כיצד להורות לבני ישראל להמשך הדרך מדרש רבה, וחוני המעגל התפלל על כל הרעבים בעקבות הבצורת.

ג לא מדובר על עקשנים שמחליטים איני זז מכאן, אלא על עיקביים, שאם הם מחליטים לעשות משהו חיובי, הם באמת לא ירפו את שהנושא יהיה מושלם. זו אינה הצהרה אני לא זז מכאן, אלא הוא באמת אינו זז משום דבר בטרם ישלים אותו. אחד כזה אינו צריך להמתין עשר שנים או שבועיים עד שתתמלא בקשתו. אם ה' יודע שהוא כזה, הרי שבקשתו תתמלא עוד בטרם יכנס לעיגול שהחליט לא לצאת ממנו. זה נקרא וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע (ישעיהו סה/כד).

אנשים הדבקים במטרה חיובית, ה' עוזר להם תכף ומיד, והם זוכים לסיים את המבצע בזמן קצר יחסית ובקיצורי דרך. בחובות הלבבות כתוב שהנותן את נפשו לדבר מה יזכה להגיע אליו.

למרבית הפלא תכונה זו נכונה גם בנושאים כלליים. ישנם יסודות במתמטיקה, בפיזיקה ובכימיה שבזמן הנחתם זה היה נראה כנבואה, כי עדיין לא היו את המכשירים והמחשב לחקור, לבדוק ולאמת. כגון יחידת המידה קירי בפיזיקה, נקראת על שם מי שגילה אותה מבלי אפשרות להוכיח.

ישנן עוד דוגמאות, ואני רוצה להצביע דווקא על דוגמא בשטח היין.

לואי פסטר נקרא פעם לחקור יקב שייצר גם בירה וגם יין, ושם התחוללו נזקים מסתוריים שפגעו באיכות המשקאות. בעלי היקב לא הבינו את מקור התקלה, וגם פסטר בתחילה התקשה לזהות את הגורם. אך בניגוד למה שסברו אז, פסטר לא ירה בחושך. הוא השתמש במיקרוסקופ, זיהה את המיקרואורגניזמים שגרמו לקלקול, והוכיח שהחיידקים והשמרים הם האויב הבלתי נראה. התגלית הזו הצילה את תעשיית היין בכל האזור, והניחה את היסוד למה שנקרא היום פסטור.

מאז ועד היום, מי שמבקש לייצר יין משובח יודע שאין קיצורי דרך. חובב יין עם השקעה קטנה יכול לחלום על יין איכותי, אבל חלום אינו תחליף לנוכחות. מי שרוצה באמת ליצור יין טוב לא יוצא לטיולים, לא יושב עם חברים ומקווה שהזמן יעשה את שלו. הוא חי את היקב, נושם את החביות, ומקדיש את עצמו לכל שלב בתהליך.

יש כלל אחד שמבדיל בין יינן חובב ליינן אמיתי: אני לא זז מכאן עד שייצא יין משובח. אם זו רק הצהרה רברבנית, ייתכן שזה יצליח וייתכן שלא. אבל אם זו מחויבות אמיתית, כזו שמחזיקה את האדם ביקב במשך שנתיים לפחות ובעונות הקריטיות במיוחד, אז התוצאה כמעט תמיד תהיה יין איכותי. כל יין משובח שאנו פוגשים נולד מתוך אדם שהצהיר כך ופעל כך.

השבוע יחול חמישה עשר באב, יום טוב שמח ומאיר פנים. לכבודו אני מציע יין נעים ומוצלח שפגשתי לאחרונה: 'טווין סאנס לודי קברנה סוביניון'. זהו יין אדום יבש המופק מ 100% קברנה סוביניון שגדל בעמק לודי שבקליפורניה. ליין אופי קלאסי והוא מתאפיין בטעמי דובדבן שחור, קטורת, עץ אלון קלוי ווניל.

כשרות: O.U והרב עקיבא אשר פדווא. המחיר: 85 שקלים.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר