המלצות יין לשבת

זאת אומרת שמשה רבינו לא חטא, אלא עשה משהו טוב. הוא הביא מים לכל העם הצמא. הביקורת עליו היא שהוא צריך היה לעשות את זה טוב יותר. לרום גודלו של משה, כזו טעות נחשבת כעוון שצריך להיענש עליו.

זאת אומרת שגם על דברים טובים ונכונים שאנו עושים, אנו עלולים להיתבע, אם היינו יכולים להיות יותר יעילים וענייניים. אבל זה קשור לשיעורי מוסר, ויש אנשים שמופקדים ללמד נושאים אלה. לנו יש עניין להצביע על התמונה הכללית של חברה שכולם דואגים להיות יותר טובים.

כדי שהפרט יהיה חלק מהציבור, צריך להגיע למצב שהציבור יהיה מרוצה מהנוכחות של הפרט. מי שהוא זאב בודד, אפילו שאינו מזיק, אך גם אינו מועיל, הוא חשוף לביקורת נוקבת מאת ההשגחה העליונה, כי הוא אינו חלק מהציבור, וכשאין לו את הפרוטקציה של הציבור, הוא מנותק.

הנביא אלישע שאל את האלמנה: "מה לעשות לך? היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא"? היא ענתה לנביא: "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', ד/יג).

עדיף לא לבלוט אפילו בקשרים טובים עם בית המלך או עם שר הצבא, מפני שהתבטלות אל הציבור יש בכוחה להביא יותר שפע של בריאות וכלכלה מאשר התבלטות, אפילו אם זה בחסות הנביא, שהמלכים ושרי הצבא שחרו לפתחו, והם היו צריכים אותו יותר ממה שהוא צריך אותם. אף על פי כן, עדיף להיות מובלע בציבור, כי אז הנידון אינו נשפט באופן אישי, אלא זורם עם העם.

בקצרה: לא לחשוב "מה ייצא לי?", אלא "מה אני יכול לעזור?".

יש לכך הרבה דוגמאות והמחשות, אבל כידוע, אני נטלתי על עצמי משימה להציג את נושא היין, ומסתבר שגם כאן תקף כלל זה.

מי שלומד ייננות, משקיע בכרם, פותח יקב ומקווה להתפרנס, אם הוא עובד נכון, אין סיבה שהוא לא ירוויח. אבל מי שעושה בדיוק את אותן פעולות כדי שלציבור יהיה יין משובח, טעים, איכותי ואמיתי, העובדות מוכיחות שבמשך הזמן הרווחים שלו יהיו גדולים יותר.

הראשון שואל: "כיצד יכול הציבור להועיל לי?", והשני שואל: "כיצד יכול אני להועיל לציבור?". מבחינה טכנית זה נראה אותו דבר, אך בפועל יש שלוש סיבות לטובת המועיל לזולת:

א. סייעתא דשמיא מעניקה יותר רווחים מ"כוחי ועוצם ידי".

ב. מיין זול לא מרוויחים הרבה. יין יקר יודעים המבינים אצל מי לקנות, והם מעדיפים לא רק את מה שהם אוהבים, אלא גם את מי שהם אוהבים.

ג. המבקש להועיל משקיע יותר לב, אהבה ורצון, וביקב זה נצרך ביותר.

בפרשת "לך לך" תשפ"ה הבאתי דוגמה מתעשיית הוויסקי היוקרתי, כמו בסקוטלנד. מפקידים חביות לחמישים שנה ויותר, שבהן 50% עד 75% מהנוזל מתאדים לאט לאט לאוויר, "מנת המלאך", כדי להשאיר יצירת מופת צלולה לבאים אחרינו.

האמת הפשוטה היא שכזה דבר עושה רק מי שאוהב את הציבור. מי שחושב כיצד להרוויח ולנצל, אינו עושה כאלה דברים.

לקראת השנה החדשה, הבה נחפש סביב כיצד להועיל, ונגלה שזה טוב לא רק לסובבים, אלא שהמועיל בעצמו זוכה לחיי איכות נעימים.

זו שאלה רטורית שנשאל את הקב"ה בזמן שייקח נקמה משונאי ישראל לדורותיהם, וה' ישיב שאכן הוא ידרוך וירמוס את כל אלה שהציקו ליהודים במהלך ההיסטוריה.

ספרים רבים מבארים מהרבה זוויות את האופי והיופי של הנחמה. אני מבקש רק להתמקד ב"גת" שה' ידרוך שם את האויבים.

בימי קדם דרכו ענבים ברגליים. כשזו הייתה גת גדולה, היו עורכים בתוכה ריקוד. זה מעודד את המרץ, וזה נקרא: "הידד לדורכים בגת". אנשים שעשו יין לתצרוכת ביתית דרכו את הענבים בגיגית. (אצל סבא שלי סבתא דרשה לרחוץ את הרגליים לפני כן. אני סבור שבגתות הגדולות החצובות בסלע לא הייתה כזו דרישה.)

על כל פנים, גם גת גדולה אינה מסוגלת להשתלט על אלפי ק"ג של ענבים, וכל שכן לא על מאות אלפים. אבל כיום היקבים קולטים עשרות אלפי ק"ג של ענבים בבת אחת, כי ממקדים את תאריך הבציר לזמן המתאים ביותר, כך שבתקופה קצרה מגיעות משאיות בזו אחר זו.

על כן ה"דריכה" נעשית כיום באופן מכני, עם מכונה בשם "קרשר", שמפרידה ענבים מהשדרה וקצת שוברת אותם. לתוך קרשר גדול יכולה משאית לשפוך את כל התכולה. (אמנם יינות יקרים מקבלים טיפול מיוחד ומיון ידני, אבל יקב שמוציא חצי מיליון בקבוקי יין עממי בשנה, לשתייה יום יומית, בצרפת ובאיטליה, חייב לעבוד בסיטונאות.)

כלפי מה הדברים אמורים? במהלך ההיסטוריה הארוכה ורוויית הסבל היהודי, רציחות, שוד והצקות אכזריות, מאות מיליוני אנטישמים השתתפו בסוגי פרעות למיניהם. כיצד יכולה להספיק להם גת ביתית בגיגית של כביסה, או כזו שרוחצים בה תינוק?

ההסבר הוא שאין צורך במפעל השמדה ענק, כמו שהגרמנים ימח שמם עשו ליהודים, אלא הנביא מגדיר זאת: "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה" (ישעיהו יט/ב).

או מה שנאמר: "בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע" (תהילים קלז/ח־ט). זה עונשך, כי זאת עשו הבבליים בירושלים.

אך איש מבני ישראל לא יעשה זאת. היהודים אינם עושים דברים כאלה, אלא שביום מן הימים יפלוש אליהם אויב אכזר כמותם, וישיב להם את מה שעוללו לעם ישראל. כי הדברים הרעים נועדו כדי להעניש את האנשים הרעים.

למרבית הפלא, בתוך בבל ישנן קבוצות עוינות, והן בעצמן עושות זאת איש לאחיו. כדי לאשש את פסוקי התנ"ך הם מתגאים לצלם את האכזריות הזו ולפזר אותה על פני רשתות חברתיות פנימיות שלהם, ומטבע הדברים זוועה זו זולגת גם אל מחוץ לגבולות ארצם.

זאת אומרת שכל ארצות תבל הספוגות בדם היהודי תהיינה גת.

איני נביא, אבל כולנו הרי מצפים לגאולה. על כן חשוב לציין זאת דווקא כעת, לאור העובדה שהאנטישמיות מתחילה להרים ראש בכל כנפות תבל. זה כנראה כדי שאיש לא יוכל להתלונן אחר כך על מה שמצפה לו.

על כל פנים, לנו יש גת ידידותית המייצרת יינות משובחים לכבוד שבת וחג. ולהזכיר למי שלא ראה את הלוח העברי, שבת הבאה תהיה כבר שנת תשפ"ז. אחר כך יחול חג הסוכות, שנאמר עליו: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד).

אנו כבר עמוק בתוך ההכנות לשנה החדשה, סליחות ושאר הכנות, גם נפשיות וגם טכניות. הפעם אני מבקש רשות לקחת את מקומו של המשגיח ולדבר על הכנות נפשיות.

הרי אנו רוצים שנה שתהיה טובה לכלל ולפרט. לשם כך נתייצב בראש השנה ונבקש להיחתם לשנה טובה. אם בבית דין של מעלה ישאלו: "למה?", לא בטוח שתשובה: "כי אני רוצה" תהיה מקובלת שם. יבקשו שכנוע. אם נבטיח שהשנה תהיה טובה מאשתקד, ייתכן שלא כל כך יאמינו, כי זה כבר היה בשנה שעברה ולפני שנתיים. אולי יבקשו ערבונות וקבלות.

מאידך, לומר: "ריבונו של עולם, תעשה מה שאתה מבין שחשוב", למרות שזה הכי נכון, אין לנו די אומץ לכך, כי אנו רוצים שה' יעשה גם מה שחשוב לנו.

בספרים ובמאמרים לכבוד ראש השנה ישנן שלל הצעות הכנה ליום הדין, וברשותכם, לי יש הצעה מתחום היקב! גם שם יש "ראש השנה", "הבציר"! זה די מקביל לראש השנה שלנו, כי הבציר הוא בסוף הקיץ, וחג סוכות הוא הָאָסִיף (שמות כג/טז), שמסלקים מהר הכול מהשדות לפני הגשם.

על כל פנים, אני אתאר לכם איך נראה כזה ראש השנה. אבל לפני כן צריך לציין שיין זה לא פטל ולא קוקה קולה. לא מכניסים חומרים לפי מתכונים ובכמויות מדודות, אלא מכניסים אך ורק ענבים.

כיצד יש בשוק בקבוק יין בשלושה עשר שקלים, ואחר בשלוש מאות או בשבע מאות שקלים? התשובה פשוטה: מקווים שהיין יצליח, ואם הוא לא מצליח, נאלצים למכור אותו בשלושה עשר שקלים לבקבוק. וכמובן, לשמור על העקרונות הבסיסיים, שהניקיון הוא הדרישה מספר אחת.

אבל כדי שהיין יצליח, אסור לשבת ולהמתין עם ידיים בכיסים. יותר גרוע מזה כבר שופכים לכיור, לא כדאי הטיפול וההובלה. אז איך יש יין משובח? התשובה: "חשבון נפש"!

משחזרים את כל השלבים של הבציר בשנה שעברה. איזה ענבים? באיזה שלב נבצרו? כמה זמן תססו? איזו טמפרטורה הייתה בתסיסה? כמה זמן אחר כך עבר התירוש לנוח בחבית?

את חשבון הנפש הזה עשו בשנה שעברה, יישמו הלכה למעשה את המסקנות, ועכשיו בודקים האם התוצרת הסופית עמדה בציפיות, או שהיה יין טוב יותר מהציפיות או גרוע יותר מהן.

בהתאם לכך עורכים שוב את חשבון הנפש. תחילה בודקים כמובן, האם עמדנו בכל המסקנות של שנה שעברה, או שקצת יישרנו פינות, טייחנו ושיחקנו ראש קטן. כמובן שזה הדבר הראשון שצריך להחליט לעשותו בדייקנות.

לא אלאה אתכם עם דוגמאות ביקב. רשימת הביקורת היא ארוכה, ובכל שלב כתוב גם התאריך המדויק. זו הדרך היחידה לשפר יבול. כמובן שלא כל יקב צריך לעבור את כל התלאות, אלא הייננים לומדים זה מזה מניסיונם.

מכאן נעבור אלינו. בשנה שעברה כבר הייתה לנו תובנה שלא להבטיח הרים וגבעות, כי בגיל ארבע עשרה עוד הבטחנו להיות רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, או החפץ חיים זצ"ל. אחר כך כבר הבנו שאי אפשר לקפוץ, אבל הבטחנו להשתפר, לא בדברים גדולים, אלא קצת באדיבות בבית ובחוץ, קצת בשמירה על זמני התפילה והלימוד, רצינות וכדומה.

השנה לא נבטיח להשתפר, אלא נבדוק האם במשך השנה החולפת עמדנו בציפיות. אולי השנה התקדמתי להיות קצת יותר טוב ממה שהבטחתי, או שאני פחות טוב. ואז, במקום להבטיח שוב, נבדוק מה השתבש בדרך, למה, ומה הדרך לעצור את השיבושים.

גם כאן, כמו ביקב, אין צורך לעבור באופן עצמאי את כל הלבטים, הקשיים והטעויות האפשריות. ספרי עזר, חוברות ודפי הסברה רבים רואים אור לקראת השנה החדשה, בכל הסגנונות והאופנים, חסידיים, מוסריים, מחשבתיים, עידודים, הפחדות והמלצות מעשיות.

לחיים שבת שלום, שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה

שרגא – אתר היין הכשר

לחנות היין