המלצות יין לשבת

פרשת תולדות תשפ"ו, וירטואוז 2021, יקב חמש אבנים

האם צרה היא סיבה שבגללה מתפלל הצדיק? וכשלא תהיה צרה, לא תהיה תפילה? לא! הצרה לא מולידה את התפילה, להפך, התפילה היא העיקר, וכדי שהיא תהיה איכותית, חמה ומעומק הלב, מביא הקב"ה איזשהו רקע מתאים, כפי שאומרים חז"ל: מפני מה היו אבותינו עקרים? (הרי עובדה זו נראית כחריגה מהתכנית), אלא מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילת צדיקים (סוכה יד/א).

כלומר: לא העקרות הביאה את התפילה, אלא התפילה הרצויה היא זו שהביאה את העקרות, שתביא תפילה איכותית. כאשר אדם סובל, לא את הדמעות שלו רוצה הקב"ה, הדמעות הן תוצאה טבעית מהסבל, אבל יחד עם הדמעות, זז גם משהו בלב. הכאב, הסבל, הצער, הבכי והדמעות מרטיטים נימה סמויה בלב, ומניבים החלטות בונות וקבלות טובות. זוהי תכלית הצער.

בפרשת השבוע מסופר על התהליך שקדם ללידת התאומים יעקב ועשו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם... 'ויעתר' יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא, 'ויעתר' לו ה', ותהר רבקה אשתו" (בראשית כג/יט–כא). התבאר שהקב"ה מתאווה לתפילת הצדיקים. הנה ההוכחה: נושא הפרשה הוא העובדה שליצחק ורבקה אין ילדים. אם כן, היה למקרא לומר: "ותהי רבקה עקרה", ורק אחר כך לכתוב: "ויעתר יצחק לה'". אבל המקרא הפך את הסדר והתחיל: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו", ורק אחר כך נאמר: "כי עקרה היא". משמע שהעובדה שרבקה הייתה עקרה אינה הנושא המרכזי של הפרשה, אלא תפילת יצחק היא הנושא המרכזי, אף על פי שהפרשה מבארת את העובדה שתחילה הייתה עקרה, ורק אחר התפילה היא הרתה, והלכה לבקש את ה' וכו'. ניתן להסיק מכאן שהנושא המרכזי הוא אכן "תפילת יצחק". מדוע התפלל? כי אשתו הייתה עקרה.

על הלשון: 'ויעתר', אומרים חז"ל: למה נמשלה תפילת הצדיקים ל'עתר'? (כלי חקלאי ההופך את התבואה), לומר לך: כמו שעתר הופך את התבואה בגורן (כדי לאוורר את החלק הטמון), כך תפילת הצדיקים הופכת מידותיו של הקדוש ברוך הוא לרחמנות, שהייתה נסתרת וטמונה עד עתירת צדיק. כלומר: התפילה לא יצרה דבר חדש שלא היה בעולם. כמו 'עתר' שהופך את ערימת השחת, החלק שהיה טמון הופך להיות מגולה ומאוורר, ואף התפילה עושה כן — היא חושפת רחמים נסתרים.

מי שקורא כל שבוע את המאמר באתר (לא עתר), כבר מבין את ההמשך. אף היין הוא כך, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית. מבחינה פיזית, אנו רואים על תווית היין את הטעמים הנלווים: שזיפים, תפוח, דשא, שוקולד ועוד. אלה אינם תבלינים וחומרי טעם שהוסיפו ביקב. את כל זה הענב הביא איתו מאדמת הכרם. התסיסה חשפה קצת, והרגיעה הארוכה בחבית, ועוד בין כמה שנים בבקבוק, לפני יציאתו לשוק, רגיעה זו בודדה והפרידה בין הטעמים שהיו כבר בהתחלה.

כך זה גם בצד הרוחני של היין. חז"ל אומרים שלא במקרה הגימטרייה של 'יין' היא 'שבעים', מפני שגם 'סוד' הוא שבעים, ובתוך הענב טמון סוד. אבל אם יאכלו אשכול ענבים, או ישתו תירוש (ענבים סחוטים), עדיין לא יגלו שום סוד. התירוש צריך לתסוס, והתסיסה צריכה לשקוע, ואז מגיע הסוד שהוא "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד/טו). כמו בטעמים גם כאן, את הכוהל לא הוסיפו ביקב, זו תוצאה טבעית של תסיסת הענבים. אפילו ביין 'פורט' שמוסיפים כוהל, זה מה שזיקקו מהיין עצמו.

במהלך הכתיבה למאמר השבועי, חיפשתי יין שיספר את הסיפור שעליו דיברנו. סיפור שבו לא מוסיפים טעמים מבחוץ, אלא חושפים את מה שכבר היה טמון בפנים. כמו תפילה של צדיק, כמו רחמים שהיו חבויים, כמו סוד הענב שמבקש להתגלות.

והנה, בדיוק בשבוע שעבר, הגיע אליי הבציר החדש של יין שאני מכיר ואוהב כבר שנים. 'וירטואוז' בציר 2021 מ'יקב חמש אבנים'.

היין הזה הוא לא רק יין, הוא שיעור. הוא חדש כי זה בציר טרי. הוא ישן כי יש לי ממנו מבצירים קודמים, ואני יודע לאן הוא יכול להתפתח.

הכרמים שלו נטועים בתל עזקה שבעמק האלה, מקום שבו דוד פגש את גוליית. מאז ועד היום הרוח שם לא הפסיקה לנשוב. האדמה פורייה, המשקעים נדיבים, והגפנים הוותיקות יודעות לספר סיפור דרך כל ענב.

'וירטואוז' 2021 הוא בלנד של ארבעה זנים 60% קברנה סוביניון, 18% מרלו, 12% פטי ורדו ו10% מלבק. כל זן התיישן בנפרד חמישה עשר חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות, ורק אז נוצרה התערובת.

התוצאה היא: יין בצבע אדום עמוק, עם ארומת פירות יער שחורים, נגיעה של עץ אלון, וסיומת ארוכה שממשיכה לדבר גם אחרי שלגמת.

אבל מה שהכי חשוב, זה לא מה שהוסיפו לו, אלא מה שגילו בו. כמו בתפילה של יצחק, כמו בתסיסת הענב, כמו בסוד של היין — העומק היה שם מההתחלה. רק היה צריך להפוך, לעתור, להמתין, ולתת לו לעלות.

אלכוהול:14.5%  כשרות: רבנות מקומית, או יו, הרב דוב לנדאו. מחיר: 260₪.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא — אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת וירא תשפ"ו, שאבלי, דומיין דה לה מנדלייר

בשני מקומות בפרשת השבוע היה היין גורם מכריע בהתפתחות העניינים. האחד כתוב במפורש, בסיפור המפורסם שבו בנות לוט השקו את אביהן יין. הסיפור הנוסף הוא חידוש שלי (בערבון מוגבל ובלי אחריות), המתבסס על "סמוכין", כפי שאומרים חז"ל: "סמוכין מן התורה מניין? שנאמר: סמוכים לעד לעולם, עשויים באמת וישר" (תהילים קיא/ח, ברכות י/א).

לפני שאציע את ה"סמוכין" שבפרשה, אציג רקע. קורה לעיתים שבשולחן השבת ילד קטן מתחיל להתנהג בשמחה מופרזת ומשונה. רק אז נזכרים ההורים שהמשפחה הלכה למטבח ליטול ידיים לאחר שסבא עשה קידוש, וכשחזרו, הגביע של סבא היה ריק. זה היה יין מתוק, והשובב בן ארבע או חמש ניצל את ההזדמנות, עשה מחטף, ועשר דקות אחר כך כבר רואים תוצאות.

בכל שמחה יש יין על השולחן. צעירים מביטים בזהירות ימינה ושמאלה, לא רואים? מוזגים לעצמם כוס הגונה, מוחים את פיהם ומצטרפים למעגל הריקודים הסוער. אלה עובדות שכל אחד מכיר.

ועכשיו הקדמה נוספת: לאחר שתיית יין נפרצים מחסומים. זה לפעמים טוב ולפעמים גרוע. אצל מי שמחשבות זימה מתרוצצות בליבו, נושאי צניעות הופכים בעיניו ל"כמישור" (יומא עה/א). אין צורך לספר לציבור מה מתרוצץ בליבו של ישמעאלי, די לדעת כיצד הם מדמיינים את גן העדן.

כעת נצטט שני פסוקים סמוכים בפרשה: "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" והנה הפסוק הבא: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" מפרש רש"י: "גילוי עריות" (בראשית כא:ח–ט; ברש"י יש הצעות נוספות).

בעקבות מאורע זה גורש ישמעאל מבית אברהם, והפך לפרא אדם במדבר. כך סובלים ממנו כיום כל יושבי תבל. כלומר, כוס וחצי יין בלתי מבוקר הוליד את כל כאב הראש הזה של העולם כולו.

היה אחר כך עוד סיפור לא מוצלח, כאשר אברהם אבינו כרת ברית עם אבימלך מלך גרר הפלשתי. אולי גם שם היה יין. בכל אופן, הברית הזו חיברה את הפלשתים הפולשים לארץ ישראל, וזה כבר כאב ראש פרטי שלנו.

אנו נשתה בעזרת ה' יין באופן מבוקר ומפוכח, וייצא לנו מזה רק טוב, ועוד יותר טוב. אמן.

והנה ההצעה השבועית

דומיין דה לה מנדלייר שאבלי - כשר

היין מגיע מכפר פלה, מזרחית לשאבלי שבצרפת – אזור הידוע בגידול ענבי שרדונה. היין בעל גוון ירקרק-זהוב בוהק, עם ניחוחות מבושמים של פריחה אביבית ופירות קיץ בשלים. הטעם רענן, חד ומינרלי – שאבלי קלאסי מצוין, שמתאים במיוחד למנות דגים, גבינות רכות או פשוט לשבת רגועה עם כוס ביד.

אלכוהול: 12.5%. המחיר: 100 ₪. כשרות: באישור הרבנות הראשית ובד"צ אגודת ישראל.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת חיי שרה תשפ"ו, לה אנפור, יקב מאסו אנטיקו

פרשת השבוע פותחת בפטירת שרה אמנו, בהספד, בבכי ובקבורתה. חז"ל אומרים שהמטרה העיקרית של יין היא לנחם אבלים (עירובין סה/א, סנהדרין ע/ב). בנושא זה יש לי סיפור חמוד, אך הוא זקוק להקדמה.

שלמה המלך אומר: "עת לחשות ועת לדבר" (קהלת ג/ז). "לחשות" - לשתוק, כפי שעשה אהרן הכהן כשנפטרו שני בניו (ויקרא י/ג). מספרים חז"ל: אשתו של רבי מנא נפטרה בציפורי. הגיע רבי אבון להראות לו פנים, כלומר: לנחמו. חז"ל מדגישים את התנחומים בלשון "להראות לו פנים", כלומר: להיות מולו בדומיה. האבל שאל את המנחם: מדוע אינך אומר משהו? השיב המנחם: עכשיו זה זמן שתיקה (קהלת רבה ג/ט). כך גם בבראשית רבה, על מה שה' ניחם את יעקב אבינו במות רבקה אשתו – אומרים חז"ל שה' הראה לו פנים (בראשית רבה ח/יג). המנחם צריך רק להציג את עצמו ולהביע איכפתיות.

הנה דוגמה: אל רב חשוב הגיע טלפון בהול באישון לילה, על אישה מהקהילה שמקשה ללדת. רופאי בית החולים דואגים מאוד, כי אינם שומעים את הדופק של העובר. זה היה הריון סבוך, אחר הרבה שנות ציפייה. לזוג אין עוד ילדים. הרב מיד החל להתפלל, אך לא הספיק לעשות זאת זמן רב, כי מיד הגיעה הודעה עצובה שהלידה הסתיימה בכאב לב – העובר אינו חי. הרב התאמץ מאוד לחפש באיזה בית חולים נמצא האב האומלל, ומיד התארגן לנסוע אליו. אשת הרב התפלאה ושאלה: "האם מחר בבוקר האיש המסכן הזה לא יקבל תנחומים?" השיב לה הרב: איני הולך לנחם, אין לי מה לומר לו. גם מחר בבוקר לא יהיה לי מה לומר לו. אני הולך לשבת לידו, כדי שהוא יוכל לשים את ראשו על הכתף שלי ולבכות.

מכאן לסיפור שהיה אצל חבר של אבי שיחי'. החבר מספר כך: בבית הכנסת שלנו מתפלל בעל תשובה שקט ומופנם, בסביבות גיל שישים. ילדיו מפוזרים בעולם. הוא ישב שבעה על אביו, והיה לבדו בבית. אין אחים, אין אחיות, אשתו בעבודה והוא לבד. מכיוון שאיש לא מכיר אותו, גם מבקרים לא הגיעו. מספר החבר: כשגיליתי שהוא כל היום לבד, ואני לא מכיר אותו, לא יודע אם הוא אוהב יין – מטעמי זהירות קניתי בקבוק של יין קליל, מבעבע מתוק, 5% כוהל. האיש שמח בכניסתי. ציפה שאומר משהו. לא היה לי מה לומר, אז שאלתי: בן כמה היה אביך? האם הוא סבל? ועוד כמה שאלות בנאליות כאלה. ותוך כדי כך הוצאתי את הבקבוק. גם כוסות חד פעמיות היו בשקית. לא שאלתי כלום, אלא מזגתי שתי כוסות. הוא התנצל שהוא לא אוהב שום יין, רק מיץ ענבים. אמרתי לו שהיין נברא במיוחד לצורך זה. היה ש"ס בבית, הראיתי לו את זה בפנים. הסכים, בירך ושתה. פטפטנו עוד קצת, ואמרתי לו שמחר אביא יין יותר אמיתי. הוא נענה. אכן, למחרת הבאתי יין יבש, עם כוס יותר גדולה. פטפטנו, הוא לא הרגיש איך נגמרה לו כל הכוס. אבל מצב רוחו השתנה מקצה לקצה. זה היה בשעה ארבע אחר הצהריים. הלכתי והבטחתי לו שאנסה להביא מניין למנחה וערבית בשעה 7:30 (זה היה בקיץ). לא היה קשה לארגן כמה אנשים, והגעתי. זה היה יותר משלוש שעות אחרי היין, ומצב רוחו היה כה משופר, שהוא זרם עם הציבור, פטפט, סיפר, דיבר שוטף ומעניין. מאז כבר עברו כמה שנים, והוא עדיין איש שיחה נעים וחברותי עם כל הסביבה. פרט נוסף: מאז הוא עושה קידוש והבדלה רק על יין, למרות שתחילה הוא לא אהב את זה. הוא עשה זאת מטעמי הכרת הטוב – ליין ששחרר אצלו את מחסומי החברה. אולי בסוף הוא עוד יהיה לקוח קבוע שלי...

המלצת היין השבועית

השבוע ביקרתי באיטליה ביקב ענק, וכשאני כותב "ענק", הכוונה ליקב שמייצר כ־60 מיליון בקבוקים בשנה! (היקב הזה מייצר יותר מכל יקבי ישראל יחד). הקונצרן שייך למשפחת שנק, ומייצר גם מגוון יינות כשרים בכשרות מהודרת: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו־O.U. היינות כוללים מבעבעים קלילים (5–6%), לבנים, רוזה, אדומים קלים וכבדים.

והיום – בחרתי להמליץ על La Anfor – לה אנפור: היין עשוי מענבים שנבצרו ידנית מכרם אורגני, התיישן שנה באמפורות חרס כמו המסורת שם כבר מאות שנים, ועוד חצי שנה בחביות עץ אלון צרפתי. היין מורכב, עשיר, אלגנטי ונעים מאוד לשתייה.

יבואן: חברת "לא-ל", כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית, O.U, המחיר 155 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת לך לך תשפ"ו, עולה 2023, יקב הצבי

בסוף פרשת בראשית נאמר שנח מצא חן בעיני ה'. אחר כך הגיעה הפרשה של שבוע שעבר, ושוב היה כתוב שנח היה צדיק תמים, והתהלך לפני ה'. לאחר מכן מספרת התורה על תפקיד שהוא קיבל עקב היותו כזה צדיק, וזה ברור ומובן. אבל לפתע אנו מגלים שינוי קיצוני. בסוף הפרשה של שבוע שעבר מסופר על משפחת תרח, ואין שם שום ציון חשוב עליהם, רק שמות ילדיו ועוד כמה פרטים שוליים (רש"י בראשית לז/א). לפתע אנו פוגשים בפרשת השבוע הוראה דרמטית: "ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב/א). בלי הקדמה, ללא נימוק, בלי סיבה, ואנו אפילו לא מכירים את אברם הזה. חז"ל חושפים אמנם כמה סודות, ומגלים כמה ניסיונות קשים שעברו עליו, אבל עדיין לא ברור מה זו השליחות הנעלמת לאיש עלום.

התשובה היא שנח באמת נבחר בגלל היותו צדיק, אבל אברהם, יצחק ויעקב לא נבחרו, השליחות שהוטלה עליהם מקובעת בשורשי הבריאה. עוד לפני שה' ברא את העולם, הוא כבר קבע את התפקיד והשליחות של האבות (בראשית רבה א/ד). אכן, בסיכום הבריאה נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם" (בראשית ב/ד). אותיות המילה "בהיבראם" הן כמו "אברהם", לרמוז שהוא נמצא בתוך תכנית הבריאה (בראשית רבה יב/ט). זה הרי ברור, מפני שאם ה' ברא את העולם עבור התורה ובני ישראל מקבלי התורה, זה צריך להיות עם שורשי, וממילא חייב שיהיו להם אבות ומסורת אבות.

זה לא אומר שלאברהם אבינו לא הייתה בחירה חופשית להתנער מתפקידו, אבל אם הוא היה עושה כן, ה' היה מאלץ אותו ליישר קו, כי עצלן ומרדן אינם מסוגלים לבטל לה' את התכניות שלו. אלא את מה שהם לא רצו לעשות ברצון, הם יצטרכו לעשות באילוץ (ראה יחזקאל כ/לג). לעת עתה אנו עדיין לא אמורים להכיר את אברם בן תרח האנונימי, אלא רק אחר שיעבור הכשרה וסדרת אימונים. לבסוף, הפתעה, אברהם אבינו רץ בשמחה וביוזמה פרטית שלו לבצע את כל מה שה' אמר לו ואת כל מה שה' רוצה, גם בטרם יאמר לו. הוא אינו זקוק להכשרה, ולא צריך אימונים. על זה משבח דוד המלך: "אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים" (נחמיה ט/ו). כלומר, תחילה ה' בחר באברהם למען המטרה ההיסטורית, אך צריך לבדוק אם הוא מוכן לכך או שצריך ללמד אותו. על כן ה' העמיד אותו בניסיונות, ועל כך מסיים דוד המלך: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט/ח). כלומר, לא צריך לאלץ אותו, הוא שמח לקחת את התפקיד (בן איש חי).

נעזוב לרגע את הנושא, נעבור ליין, ואחר כך נגלה הפתעה. יין או שיכר אפשר לעשות מכל פרי. אמנם ככל שהוא יותר מתוק, יש בו יותר סוכר שיהפוך לכוהל, ישנן שיטות לאלץ גם פרי סורר שאינו משתף פעולה. בכל אופן, כל העולם יודע מאז ומעולם שיין זה מענבים. מדוע? כי אותם לא צריך לאלץ. ההלכה קובעת שהמיץ הנשפך מהאשכול בזמן הבציר כבר נחשב כמשקה לגבי הכשרת הפירות לקבל טומאה. ועם ירידת קצת תירוש לגת, למיץ הזב מהאשכול, יש כבר דין של יין. מדוע? כי הוא באמת מתחיל לתסוס עוד לפני שמצפים זאת ממנו. הסיבה לכך היא שעל קליפת הענב יש שמרי תסיסה. ברוב היקבים מעקרים את השמרים הללו, ומוסיפים אחר כך שמרים שלהם, כדי שתהיה להם ביקורת על טיב היין. אבל קיימים גם יקבים שמייצרים "יין פראי", זאת אומרת שהוא תסס ממה שיש בענב.

על כל פנים, הענבים מזדרזים מאליהם לעשות יין עוד בטרם יבקשו זאת מהם, כמו אברהם אבינו. הנה ההפתעה, את הזריזות של אברהם אבינו לבצע את מה שה' רצה, משווה הקב"ה לענבים. וכך אומר הנביא בשם ה': "כענבים במדבר מצאתי ישראל, כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" (הושע ט/י).

באתר זה, בפרשת "במדבר" ערב חג השבועות תש"פ, ישנו מאמר על עד כמה איכותיים ותמציתיים הם ענבי המדבר, דווקא בגלל היותם מצומקים, ובתירוש שלהם אין עודפי מים. זו עוד מעלה שהנביא משווה את האבות דווקא לענבי מדבר.

נסיים את המאמר בהערה, כשנמזוג את היין לגביע הקידוש, נזכור שהענבים שמחו לבצע את תפקידם, לכן יצאה מהם תוצרת משובחת. אבותינו הקדושים שמחו למלא את תפקידם, לכן יצא מהם עם ישראל. ואנו נשמח למלא את התפקיד שלנו, ובעזרת ה' יצאו כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה. אמן.

השבוע הגיעו אליי היינות המצוינים של 'יקב הצבי'. לבעלים של היקב יש המון כרמים שהוא מגדל עבור יקבים אחרים, אבל יש כרם אחד, במורד ואדי, שעליו הוא לא מוותר.

את הענבים מהכרם הזה הוא שומר לעצמו, ומייצר מהם יין ליקב הצבי בלבד.

המעלה של הכרם היא בזווית השיפוע של ההר. השמש שמכה בו עדינה מאוד, רק כמה שעות בודדות ביום, וזה גורם להבשלה איטית ומדויקת של הענבים. לכן הם נבצרים מאוחר מאוד, כשלושה וחצי חודשים אחרי תחילת הבציר.

ליין קוראים "עולה", וכל שנה הוא מורכב מבלנד שונה. בבציר 2023 יש בו 71% קברנה ו־29% מרלו. היינות מתבגרים 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, והתוצאה היא יין עוצמתי, אלגנטי, מדויק ומאוזן.

צבעו אדום כהה, גופו בינוני, עוצמות הפרי טובות, החומצה נעימה, יין שמצליח לשלב עוצמה עם רכות.

אלכוהול: 15.5% כשרות: רבנות מקומית, חוג ח"ס בני ברק, O.K. מחיר: 140 ₪

לחיים, ושבת שלום

שרגא, אתר היין הכשר

לעמוד היקב