המלצות יין לשבת

פרשת בהר בחוקותי תשפ"ה, פומרול 2022, שאטו מונטוויל

דיני שמיטה כתובים בפרשת השבוע, על כן עלי להקדים: השנה לא שנת שמיטה, גם לא בשנה הבאה וגם לא בעוד שנתיים, ממילא לא יחשדו בי שאני ממליץ על יין בקדושת שביעית, בגלל אינטרסים, אולי יש לי מחסן של אוצר בית דין וכדומה. אין לי כל כך קשר ליין שמיטה, אם כי התעסקתי כמה פעמים בנושא זה, היה זה בשמיטה הקודמת שעזרתי ליקבי ירושלים להפיץ את היינות שעשו באוצר בית דין של הרב רווח שליט"א, ועוד פעם כאשר נתנו לאבי שליט"א כמה עשרות ארגזים כאלה, ועזרתי לו לחלק אותם, הם נמכרו במחיר הקרן, וההובלה הייתה בהתנדבות. אני מקדים זאת כי אני רוצה להתמקד במצווה של אכילת פירות הארץ הקדושים בקדושת שביעית.

איש אינו חושב שאין עניין לאכול אותם, להיפך! זה ודאי חשוב מאד, הרמב"ן כותב שזו מצוות עשה מדאורייתא, ממש כמו לאכול כזית מצה בליל פסח. פגשתי תלמידי חכמים רבים, שאמרתי באזנם שזו מצווה, הם השיבו: "נו, נו, לפי הרמב"ן". כאילו שהרמב"ן זה האדמו"ר מ'צנעה-גבעתיים', או מ'אודסה-חדרה'. הרמב"ן הוא אחד מעמודי התווך של כל חלקי התורה, ביאורה והלכותיה. אבל גם אם זה היה רק אחד האדמו"רים המצויינים לעיל, צריך לבדוק על מה הוא מסתמך. הנה דוגמא. לפני כחמישים שנים הוציא הרבי מזוטשקא זצ"ל קריאה, שבשבת כדאי להימנע מלפתוח בחוזקה סידור או חומש חדשים, כי זה 'מכה בפטיש'. תלמיד חכם אחד ראה את חברו עושה כן, ושאל: 'מותר'? הרי היה 'קול קורא' להיזהר מכך. השיב הפותח: 'איני חסיד של הרבי ההוא'. שאל המוכיח: 'של מי אתה חסיד'? הוא השיב: של הרב שמואל וואזנר והרב ניסים קרליץ זכר צדיקים לברכה. שאל המוכיח: אז למה לא שאלת אותם? השיב הפותח: כי אולי הם יגידו שהרבי צודק. אפשר לפגוש הרבה ויכוחים ברמה כזו, אבל איש אינו מתווכח על מה שכתוב במפורש ברמב"ן.

מכאן לענייננו. פגשתי אנשים שפוחדים לקנות יין של שמיטה, כי "אולי ישפך קצת". מעניין מדוע אין אנשים שפוחדים להניח תפילין, כי "אולי יפול על הריצפה", או חשש יותר מצוי, "אולי נסיח את הדעת", שזה ודאי יותר חמור, מאשר כמה טיפות יין שנשפכו בשגגה על השולחן. שהקוראים לא יטעו לחשוב שאני מציע להפסיק להניח תפילין, מפני שאם אכן זה כך, הרי שצריך פשוט לא לעשות שום דבר!

כשהתורה הציעה את "מתנת השמיטה", היה זה כדי להתנהג איתה באופן הרגיל, הנורמלי והשגרתי. לא לשפוך בכוונה, לא 'להשפריץ' יין שמיטה זה על זה, ובהפגנות מחאה לא להשליך עגבניות של שמיטה...

כבר הקדמתי שאין לי בזה אינטרס אישי, אבל אני יודע שישנם יקבים, שעדיין יש בהם יין של שביעית, וגם אם לא נדאג לפרנסתם של בעלי המחסנים של אוצר בית דין, הרי שלשמיטה הבאה יסרבו היקבים להמשיך לשמור שמיטה, הם היו מוכנים לעבוד תמורת 'מחיר הקרן', אבל לא כדי להפסיד את כל הקופה.

אמנם בדרך כלל אין יינות משובחים בקדושת שביעית [רק בהיתר מכירה, שלא מקובל על כל שכבות הציבור], מפני שתמורת מחיר הקרן, מוכנים ביקב רק לעשות יין בסיסי, כדי שהענבים לא ירקיבו בכרם, אך לא להשקיע ביין עוד ועוד. אבל גם יין בסיסי של יקב יוקרתי הוא משובח, מפני שיש להם גפנים משובחים, שמניבים תירוש איכותי, ממילא גם היין הבסיסי שלהם הוא בהחלט משובח. באחד היקבים ניסו בשמיטה הקודמת לעשות מיץ ענבים, הניסיון לא הצליח, לא בגלל שהתוצרת לא הייתה טעימה, אלא היא לא הזכירה את מיץ הענבים העממי שאנו מורגלים אליו. תירוש של 'מרלו' או 'סירה' או 'קברנה', גם כשאין בו כהל, הוא מזכיר 'יין', ואוהבי המיץ לא מכירים כאלה טעמים.

אם הייתי מורה הוראה הייתי מסיים: "למסקנה, עלינו לעשות כך וכך", אך אני איש יין  שמכיר את השטח, על כן אני מציג את העובדות לשיפוט הקוראים הנבונים.

בדרך כלל אני מסיים מאמר ומציע יינות בסגנון המאמר, הפעם אני מצטער, אין לי!  אבל אנו כבר קרובים לחג השבועות, שבו מרבים במאכלי חלב, ישנם יינות לבנים עדינים שמשתלבים היטב עם מאכלי חלב עדינים, ואילו עבור הגבינות המעושנות והשמנות מתאימים יינות אדומים כבדים.

השבוע היה אירוע היין השנתי הכשר הגדול בעולם, בהובלת חברת "צור עולם של יין" שם פתחו מאות סוגים של משקאות ויין (כל הקטלוג). לטעום את כולם לא שייך בערב אחד, אבל טעמתי כמה עשרות נבחרים, את חלקם אני כבר מכיר ואחרים שהם בעיקר עניינו אותי, בהם התמקדתי.

אחד היינות שאהבתי הוא משנת השמיטה, אבל הוא לא מארץ ישראל כך שאין בו קדושת שביעית.

'שאטו מונטוויל' הוא יקב שנמצא בבורדו באיזור שנקרא פומרול בגדה הימנית של בורדו, בדרך כלל יין כשכתוב על תווית הבקבוק 'פומרול' יודעים שהזן הדומיננטי שמרכיב את היין הוא מרלו ולפעמים גם קברנה פרנק.

ואכן היין שאני כותב עליו מרכיב 80% מרלו ו20% קברנה פרנק שגדלו במדרון ההר, יין עם צבע אדום עמוק וחלק, התבגר 18 חודשים בחביות עץ אלון, ריחות וטעמים עדינים של פירות אדומים יין עשיר ומלא עם סיומת מתקתקה ארוכה במיוחד.

אלכוהול: 15%. כשרות: הרב זעקבך והמחיר 320₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת אחרי מות-קדושים, לג בעומר תשפ"ה, מרקו 2018 קוט דה גליליי

ברשותכם אני מעתיק מאמר שכתבתי  לפני שנתיים:

ח"י רוטל יין מקבל את פני רבבות העולים מירונה. הבה נבדוק שלושה דברים:

א _ כמה זה 'חי רוטל'?

ב _ היכן זה התחיל?

ג _ מה התועלת כיום בזאת.

התשובות:

תשובה א _ 'רוטל' זה שלושה ליטר! כפול ח"י = חמישים וארבעה ליטר.

תשובה ב _ במשך אלפיים שנות הגלות והחורבן היה הר מירון שמם, לפני כמאתיים שנים, כשהחלו תלמידי הבעש"ט זיע"א לעלות לארץ ישראל, גם פקידת קברות הצדיקים החלה לפרוח. ההליכה מירושלים למירון הייתה כרוכה בקשיים מרובים, לא היו כבישים, ולא אכסניות, ולא פונדקים על אם הדרך. הצדיקים הגיעו אל היעד כשנשימתם כמעט בקצה אפם. צדיק אחד החליט לקבל את פני הבאים במשקה מחמם את הלב ומשובב את הנפש, וזה היה עבורו מבצע לא פשוט. לסחוב הרבה נאדות יין על גבי שיירת חמורים. כל הבאים בירכוהו מעומק ליבם, והחליטו שזה מעשה נשגב מאין כמותו. בשנים הבאות כבר הגיעו איתו עוד כמה מתנדבים לעזרה, כך נפתחה 'הכנסת אורחים' לרווחת העולים. כשגדולי האדמו"רים הגיעו למירון, וראו את משקה שמקבלים שם, הם סמכו את שתי ידיהם על המבצע הנפלא. רבי שלמה הלבשטאם זצ"ל מבאבוב הגיע לשם לפני כמאה וחמישים שנים (תרע"ב), וסיפר על הכנסת האורחים הנפלאה הזו בהתלהבות, ואף הבטיח שהמסייעים לכזו מצוה עילאית, יזכו לישועות ונחמות.

מכאן לתשובה ג': האם כיום יש תועלת בכך?

התשובה באופן עקרוני הוא חד משמעית, ודאי שכן! אם זו מסורת כל כך חשובה, זה לא יכול להיפסק ברגע קט. אלא שבאופן מעשי יש לבדוק כיום את התועלת, מפני שבפועל ישנם הרבה עודפים. עד היום מצטטים בכל מקום ובכל הזדמנות את הסגולה, ומספרים על ישועות. גם אם נניח שיש בסיפורים הללו גוזמאות, אבל הרי אפילו אם רק חמישים אחוז מהסיפורים נכון, הרי שזה הרבה יותר מהממוצע. אמנם הפרסומים עצמם משכנעים פחות, מפני שאוספי התרומות הם המפרסמים, אבל ידועים לנו גם סיפורים של התארגנות עצמית, שגם כן נשאו פרי מבורך.

בדקתי קצת בספרות של הדור האחרון, והנה חלק קטן מה'אופוזיציה':

נפתח בתשובה של הרב חיים קניבסקי זצ"ל: "לא ידענו מזה אף פעם"! (דרך שיחה עמ' תכ"ט). הנה תשובה של חכם מקובל: שאלה: האם יש יסוד למנהג שנותנים ח"י רוטל יין במירון ובקברות צדיקים? תשובה אין לזה שום יסוד, ואיני יודע שום מקור לזה, לא בזוהר ולא בבן איש חי, עדיף לחלק שם עוגות, שתייה, תה, קפה, סודה או קולה במקום ח"י רוטל יין, ומי שנותן, שלא יגביל עצמו לשיעור ח"י רוטל אלא יתן כמה שיותר לכל מי שצמא (הרב מרדכי אליהו זצ"ל, 'דברי מרדכי' דף רס"ז). כך כותב גם רבי חיים רבי שליט"א: "אצלנו הספרדים, לא שמענו מזה" ('הנהגות' ל"ג בעומר). הנה דבריו של רב חסיד: "ללימוד תורה במקום חלוקת 'חי רוטל' יש ערך גדול יותר" (אחים בהספידא, לרבי יצחק מאיר קנובלוביץ זצ"ל).

עד כאן זה מלפני שנתיים, מאז התחוורו לי עוד כמה תובנות, אחת מהן אציג בפניכם. ישנה עיר המרוחקת מהים ומנחל כמאה ק"מ. הם ניזונו ממי תהום. גם יהודים גרו בעיר הזו. בגלל המרחק מאגמי המים, לא היו שם דגים, בימיהם לא היו אפשרויות שינוע, לא הייתה הקפאה, ולא אפשרות להעביר את הדגים עם המים. עשיר החליט שהוא רוצה דג, שכר פועל שיתפוס דג, ויביא אותו במהירות האפשרית, ידהיר את  הסוס בכל כוחו, וכשהסוס יתעייף, שלא ימתין להתאוששותו, אלא יחליף אותו בסוס חדש, כך יצליח הדג להגיע ליעדו לפני שיתחיל להרקיב ולתסוס. כמובן שזו הרפתקאה יקרה, אבל חשוב היה לו לספר לכולם שהוא אוכל דגים. סוחר ממולח החליט שזה יכול להיות מקור פרנסה, בירר כיצד הוא עושה זאת. העמיד פועל ביום חמישי כל היום והלילה ליד הנחל, כל דג שתפס הכניס לשק שהיה טבול במים וקשור לגדה. ביום שישי השכם בבוקר הוציא את השק, עם עשרה או עשרים דגים העמיס על הסוס ודהר מהר מהר לעיר, למכור ליהודים דג לכבוד שבת. היהודים שאינם חוסכים בהוצאות שבת, ששו על המציאה, ותמיד קנו את כל הכמות שהגיעה לשוק. הדגים הגיעו אחר הצהרים, על סף רקבון, צריך להכין אותם חיש מהר, ולאכול אותם בסעודה הראשונה של הלילה, לבוקר זה  כבר 'פג-תוקף. רב העיר ידע  שסעודת הבוקר חשובה מסעודת הלילה, לכן זה נקרא 'קידושא רבה', קבע שאם יש דגים רק לערב, ולא לבוקר, אזי אסור לאכול דגים בשבת.

עם הארץ שהגיע מהעיר הזו לעיר אחרת, שקרובה לים,  ויש בה שפע דגים, ראה את היהודים אוכלים דגים בשבת, ומחה בהם: 'אסור לאכול דגים בשבת'. מי שהאמין לו החליט לעשות כך בביתו, ועד היום ישנם צאצאים של משפחות שיש להן מסורת שאסור לאכול דגים בשבת, והם לא יודעים מדוע. כמובן שזה לא נכון. הרי זו הייתה תקנה מקומית בעיר אחת, בגלל סיבות אובייקטיביות.

את הסיפור הזה לא ידעתי לפני שנתיים, ויש לי הרגשה שפיזור שפע מוגזם של יין במירון, נובע ממעשה בערך דומה, אבל את האיסור לאכול דגים בשבת איש אינו מתדלק, לכן הוא דועך, לא כן ח"י רוטל, הרבה אנשים עושים מזה פרנסה, על כן שופכים עוד ועוד דלק בפרסומות על חשיבות העניין, וכפי שכתבתי לפני שנתיים, מנהג זה חצוב מהררי קודש, ומי שעושה זאת, ודאי עושה נכון, ובכל זאת כדי לבדוק אם בכזה סכום ומאמץ, אי אפשר לעשות דברים שמביאים יותר תועלת.

הקטע שלי בנושא הוא, שאם היה עניין להביא לשם יין משובח, ולא מיץ ענבים בשקיות חד פעמיות (כמו טרופית), כנראה שגם אני הייתי מצטרף למפרסמים, ואולי גם מעמיד במירון דוכן, אבל לעת עתה הדוכן הוא בחנות שלי, ומי שמבקש יין משובח, יש ברוך ה' יותר מאשר ח"י רוטל.   

באווירת המאמר אני רוצה להציע יין טעים, שאם תסתכלו על התווית, תגלו זני ענבים מעניינים, זו היצירתיות של דור הייננים, שהחליט לצאת מהקבעון של שנים או שלושה זנים שכולם מכירים.

ז'אק קפסוטו שתל כרם בפקיעין שבגליל המערבי ובו זני יין מחבל הרון שבצרפת.

בלנד מרקו 2018 עשוי מ40% גראנש נואר, 40%  מורבדר, ו20% סירה. זנים מעניינים והשילוב ביניהם יצר יין  אדום לא כהה מידי, יין קליל, עם טעמים אחרים ממה שאנחנו רגילים אליהם.

סגנון יותר חומצי שמשתלב בקלות עם ארוחה, טעמים של פירות אדומים טריים וכמעט בשלים דובדבן צעיר וכדו'. הכי טוב לתת ליין לאתחדרר כשעה בכוס ואז מרגישים את העדינות של היין.

13.9% אלכוהול, המחיר 80₪ כשרות: רבנות מקומית ו O.K

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת אמור תשפ"ה, גודין אדום, יקב רקואה פורטוגל

בפרשת השבוע מופיעים כל חגי השנה, בסיכום שלהם כותבת התורה פסוק, שאנו מכירים, כי הוא כללי לכל המועדים, וגם בקידוש של הבוקר בחג, מזכירים חלק ממנו: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג/ז).

מתוך כל עבודת המקדש המורחבת, מוזכרים כאן רק ארבעת הדברים העיקריים, ואנו שמים לב שניסכי היין נמצאים ברשימה, ולא רק זאת אלא שהם מוזכרים בלשון רבים.

מפני שהיין הוא משהו חשוב, מטרת הגפן היא לא כדי לאכול ענבים, ויש אפשרות לעשות יין, אלא היין הוא המטרה של הכרם. והמטרה של היין, היא אך ורק עבור בית המקדש, 'משקה המלאכים', בפיהם של כורמים וייננים מיסטיים. אין עוד דברים שהעיקרון שלהם הוא קדוש, ובכל זאת מתאפשר לנו לקחת אותו לשימוש אישי.

כמובן שבעיקר יש לעשות בו סעודות מצוה, קידוש, הבדלה, שמחת חתן, ברית, ניחום אבלים וכדומה, ובדרך אגב מורשים אנו 'לקחת' מהצד קצת לשימוש פרטי.

זה מסביר מדוע שונה היין משאר המאכלים והמשקאות, שמותר לגוי לגעת בהם, ואפילו לייצר אותם, בעוד שעל היין אנו מקפידים במאוד. כי היין שייך לבית המקדש, ומותר לנו להושיט יד ולקחת.

עד כאן זה ברור ופשוט, אני הבאתי נושא זה לכאן, כדי להזכיר לנו, שכל מה שמקבלים צריך לומר תודה, זוהי הברכה שלפני ואחרי, וכשלוקחים משהו מתוך בית המקדש, מלבד תודה צריכים אנו גם להתייחס בכובד ראש מירבי.

לגימת כוס יין אמנם לא גורם לנו להיות מזבח, אבל אנו צריכים לזכור שזה חידוש, והגישה הטבעית צריכה הייתה להיות שעלינו לעמוד בחרדת קודש בזמן שתיית יין, משהו כמו תפילת 'כל נדרי' של ערב יום כיפור.

הבה נזכור לעשות כן לפחות ברגעי הקידוש, זה יעניק לנו אוירה איכותית לכל הסעודה. בשנים האחרונות הגיעו לשוק יינות טובים מארצות תבל, חלקם מזני ענבים שאינם מוכרים, מניסיון שלי כדאי לכם שלא להיות שמרנים, ולנסות דברים שעבורנו הם חדשים לגמרי, ונגלה שהפתיחות תשתלם.

הנה דוגמא ליין אחד כזה.

אז הנה עוד משהו טוב מחו"ל שטעמתי לאחרונה.

"גודין אדום" הוא יין שמגיע מ'יקב רקואה' שבפורטוגל, הענבים גדלים בעמק הדורו שנחשב לאחד מאזורי היין היפים בעולם.

היין עשוי מזנים פורטוגזים קלאסיים שגדלים באיזור: טוריגה נסיונאל, טינטה רוריז וטוריגה פרנקה.

ליין יש צבע אדום לא כהה, עם ריחות של פירות אדומים טריים, טעמים עדינים ומרעננים, מזכיר קצת יין לבן בקלילות שבו.

13%  אלכוהול. כשרות: הרב רוטנברג צרפת. והמחיר 60 ₪ (שווה כל שקל)

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת תזריע מצורע תשפ"ה, מאסו אנטיקו לה אנפור, פרימטיבו

מצאתי בפרשת השבוע תגלית חשובה: "קמצנות מביאה נגעים"! אמנם זה כתוב במפורש בגמרא: שצרעת היא בגלל צָרוּת עין (ערכין טז/א). הפשטן יאמר שהוא התקמץ לקנות סבון, התקמץ לחמם את מי המקלחת, התקמץ להשתמש בקרם ארומטי וכדומה. אי אפשר לומר שזה לא נכון, אבל זה יותר מדי פשטני, זה כמו שסכין על האצבע גורם לפצע, ואין טעם שכזה דבר יזכה לאזכור בתורה.

אבל במדרש על הפרשה מוזכר פרט חשוב: צפור דרור שותפה בטהרת המצורע, כהכרת הטוב על שאוכלת מפתו ושותה את מימיו (ויקר"ר טז/ז). לכך צריך להוסיף, שציפורים אינן פוקדות את ביתו של צר עין (סוטה לח/ב), אינן אוכלות את שיירי לחמו, ולא נכנסות לרשת שהוא פורס להן. בכך הן אומרות לו: "לא קיבלנו ממך אוכל, קשה יהיה לך לתפוס אחת מאיתנו". אבל למעשה לא זמן ארוך הן מפסידות, מפני שבנגעי בתים, צריך לְפַנּוֹת את כל הבית, ולהוציא הכל החוצה.

בעונת הקציר, המסיק, הקטיף והבציר, אצרו הכל במחסן בתוך הבית. כשהבית מנוגע, הכל במגרש הריק שבקצה הרחוב. בזמנם לא היו 'מחסני ערובה' (בונדד), את הכל נאלצו להשאיר פתוח וחשוף לעוברים ושבים, שיראו מה היה לקמצן, אשר סיפר שאין לו כלום (יומא יא/ב). כיום, שדיני נגעים אינם נוהגים, יש להשגחה העליונה דרכים רבות ומגוונות, כיצד לחשוף את מה שהקמצן אוגר בביתו, כגון: קריסת-תיקרה, פיגוע, מפולת, שריפה, הוצאה לפועל, או כל דוגמא אחרת, שנכנסים לביתו נגד רצונו (הרמ"ג). גם צלמים מלווים כזה אירוע, ומנציחים את מה שצר-העין מאד ביקש להסתיר, ואת מה שבעבר ראו השכנים רק שבוע או שבועיים, מונצח כיום לאורך ימים. את מה שהעוברים ושבים רואים קצת, רואה השמש לגמרי, וכך זה אמור להשאר שלושה שבועות ויותר. תבואה וקטניות לא יתקלקלו תוך כזה זמן קצר, אבל העכברים יחגגו מלמטה והציפורים מלמעלה. הן לוקחות עכשיו את המגיע להן בתוספת ריבית הגונה.

תמונה ברורה זו של 'מידה כנגד מידה' אינה קשורה למדור הקבוע שלנו, אבל... גם יין יש במחסן!

את היין שומרים בקומת המרתף הקרירה, היין היה מאוכסן בזמנם בכדי חרס שהם נושמים, מפרישים לחות, וממילא שומרים על צינה. ביום שישי מוציאים קנקן, כדי לשתותו בשבת.

כשהבית מצורע, צריך להעביר את כל מחסן היין לרחבה שמול הבית, ואחר שלושה שבועות לשפוך הכל בשדה, עדיף לו להציע לכל השכנים לקנות את היין בחצי מחיר, ואם הם יעשו קרטל, הם יאלצו אותו להוזיל את היין ב-90%, ולא תהיה לו לברירה אלא להיכנע. אם שכחנו לרגע שמדובר בקמצן כרוני, הרי שהספקנו כבר לרחם עליו.

אנחנו כבר אחר פסח, מתחילים להרגיש את הקיץ, הרבה דברים מרעננים מציעים מדפי הסופרמרקט, גם בשטח האלכוהול ישנן הצעות מגוונות. הכי פשוט זה יין לבן או רוזה קל, קריר ומבעבע, אלה בעלי אחוז האלכוהול הנמוך, הם כדי להוציא מהמקרר ולשתות, אפשר בין המנות, ואפשר גם בסוף הסעודה. יש גם יינות לבנים עם אחוזי כוהל רגילים, קלילים ונעימים לשתיה. בהם אני מציין שצריך זהירות כפולה, כי במשובחים שבהם, לא מרגישים את הכוהל כלל וכלל, זה ממש כמו לשתות מים טעימים, אבל את הגוף אי אפשר לְשַׁקֵּר, אלא לְשַׁכֵּר, על כן 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' (קהלת ב/יד). "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב/א). כמובן שלא צריך לוותר על היינות האדומים והכבדים, גם לא בימים חמים, יחד עם מנה כבדה של חמין עם בשר ושומן, או כל אוכל דומה, שום דבר לא יכול להשתוות לכוס יין אדום שמציג נוכחות כבדה. יש לי ברוך ה' מבחר הצעות רחב.

והשבוע אמליץ על יין אדום שהוא מצד אחד הוא מרגיש קליל, אבל יחד עם זאת הוא יין מורכב, משובח וטוב.

ליין קוראים "מאסו אנטיקו לה אנפור". זן הענבים הוא פרימיטיבו (יש כאלו שמכירים אותו בשם זינפנדל), היין מגיע מכרם אורגני באיטליה ונבצר בבציר ידני בלבד.

לאחר מכן היין מתבגר שנה באמפורות חרס וחצי שנה בחביות אלון צרפתי.

יין מורכב ועשיר.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו-O.U המחיר: 155₪

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר