המלצות יין לשבת

פרשת ויקהל - פרה תשפ"ה, הכנה לארבע כוסות

שלמה המלך אומר: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", כלומר: לא ניתן להגיע עד קצה גבול החכמה (רש"י). כמו כן אומר שלמה, כשגיליתי שקשה להגיע אל החכמה, וראיתי שהיא רחוקה ממני, התאמצתי והצלחתי להגיע אל היעד שקבעתי לעצמי (אב"ע). ועוד אומר שלמה שאת חכמת הטבע אפשר לדעת, שהרי הכל נמצא גלוי, רק צריך לחקור, לבדוק וללמוד היטב את הנושא. כך גם חכמת ההיסטוריה, הכל גלוי, ומי שבודק מגיע אל היעד, לא כן חכמת התורה היא 'אין סוף', בה אפשר לחקור ולחקור, להתעמק ולהתעמק עד אין חקר, ומראש אין להציב יעד: 'קצה גבול החכמה', כי אין לה גבול וקצה.

שלמה אמר פסוק זה, כשלמד את חוקי פרה אדומה, שהאפר שלה מטהר את הנטמא בטומאת מת, ואילו האיש שמזה את האפר, הוא בעצמו נטמא (נדה ט/א). שלמה החכם מכל האדם (מ"א ה/יא), לא יכול היה להבין כיצד יכולים המים לעשות שני דברים הפוכים. צמד המילים: 'והיא רחוקה', שווה בגימטריה לצמד המילים 'פרה אדומה' (רבינו בחיי במדבר שם). אם שלמה המלך ביקש להחכים בדיני פרה אדמה, הבה נלך בעקבותיו, וננסה להחכים אף אנו.

בפרשת 'חוקת' כתובים דיני פרה אדמה, וכמו בכל התורה, רש"י מפרש את הפרשה, אבל בשונה משאר המקומות, בסוף הנושא [בפסוק כ"ב], חוזר רש"י שוב להתחלה, ומפרש את הפרשה שוב, על פי דרשתו של רבי משה הדרשן [ישנם מקומות נוספים שרש"י עושה כן], וכה דבריו: 'פרה אדמה' משל לבן של שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו [מנהלי המקום]: תבוא אמו ותקנח את הטינוף. כך [גם כאן] תבוא פרה [אדומה] ותכפר על העגל - עגל הזהב (ע"כ).

(כיום אנו מכירים את הזהב הצהוב, הוא יותר קשיח, אבל בימי קדם אהבו את הזהב האדום, ברבות הימים קראו לו 'זהב פרסי') כלומר: הפרה האדומה מקנחת את הלכלוך של העגל האדום. כיצד היא עושה זאת? במתן תורה הגיעו בני ישראל לדרגה של אדם הראשון קודם החטא, שמלאך המוות לא ישלוט בנו יותר, כנאמר: "אני אמרתי [קויתי] אלהים [מלאכים] אתם, ובני עליון כולכם" (תהילים פב/ו). אבל חטא העגל החזיר את המצב לקדמותו, כפי שכתוב בפסוק הבא: "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהילים פב/ז וברש"י שם). אם לא היה מוות יותר, הרי שלא הייתה טומאת מת בעולם, עגל הזהב החזיר את המוות ואת הטומאה הנגזרת ממנו, על כן צריך להביא את ה'אמא' שלו - הפרה האדומה לטהר את טומאת המת.

דווקא צבע אדום יעשה את המלאכה, כי הוא צבע נועז חזק ועוצמתי, דם אדום מביע חיים וכוח. על עשיו האדמוני נאמר: "עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז/מ), הוא 'אֱדֹם' (בראשית כה/ל). השור והפרה הם סמל העוצמה הפיזית, אותם רותמים למחרשה, זה משהו מקביל לטרקטור כיום, כנאמר: 'רב תבואות בכח שור' (משלי יד/ד). החקלאי מעדיף את הפרה, למרות שהשור יותר חזק, אך על הפרה קל יותר להשתלט. לשרוף את הטרקטור האדום - את העצמה הבולטת הזו עד כלותה, זה לקחת את פסגת הגשמיות ולבטל אותה מכל וכל, וכשמזים זאת על טמא מת, מוחקים לו בכך את העבר שלו, ומאפשרים לו להתחיל את המסלול מחדש, ובמסלול החדש אין טומאה.

לליל הסדר יש להדר לקחת דווקא יין אדום, הסיבה מפתיעה: כדי להזכיר את צבע הדם של הילדים שפרעה הרשע הרג (ט"ז ומג"א או"ח תעב/ט, מובא במשנה ברורה שם). לאור המבואר כאן, יש בכך גם הדגשה, להשתמש דווקא בצבע העז, הנועז והמדגיש עוצמה.

קרוב לפסח אנו קוראים פרשת פרה, הצבע העוצמתי שלה, ידגיש את כוח הטהרה שבה, ואנו מתעתדים להגיע בעזרת ה' טהורים לחג, שנוכל להקריב את קרבן  הפסח בזמנו וכהלכתו.

תזכורת. יש די זמן עד פסח לבחור יין המתאים לארבע כוסות ולכל החג, אבל אם הקונים החביבים יסמכו על כך שיש די זמן, הרי שדווקא בשבוע האחרון הלחוץ, נצטרך להקדיש זמן למה שעכשיו יכולים אנו לעשות בניחותא.

לחיים, פסח כשר ושמח ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת תצוה - זכור תשפ"ה, מעליא 777, יקבי כרמל

אנו כבר לקראת סוף חומש שמות, בחומש הבא, חומש ויקרא ישנה הרחבה על סוגי הקרבנות, המטרה והאופי שלהם וממה הם מורכבים. חלקו השני חומש שמות עוסק במשכן בעצמו, אך בפרשת השבוע יש חריגה, כאן יש כבר ציווי על קרבן התמיד, ואני מזכיר את זה, כי לכל קרבנות העולה מתווסף יין, ואכן זו הפעם הראשונה בתורה שמוזכרים הנסכים.

בחומש בראשית מוזכר רק יין לשתיה, נח שתה יין, יעקב נתן ליצחק יין, יוסף שלח יין ליעקב. כאן ועכשיו אנו נפגשים לראשונה עם המעלה הרוחנית והאמיתית של היין, ולכן הוא כה חשוב, עושים עליו קידוש והבדלה, ואת כל שאר המצוות, ונזהרים שגוי לא יטפל בו.

אנו משתוקקים לדעת, מה עושים איתו בבית המקדש, כלומר: כיצד שורפים אותו על המזבח, הנה לשון הרמב"ם והשגת הראב"ד עליו: היין והסולת שמביאים עם הקרבן, הם הנקראים 'נסכים'... ויתנסך היין על המזבח, ואין נותנים אותו על האש, אלא [הכהן] מגביה [את] ידו ויוצק על היסוד, והוא יורד לשיתין.

השגת הראב"ד, אמר אברהם: זה שיבוש! שלא היה יוצק על היסוד, אלא בספל של יין, שהיה בקרן מערבית דרומית עם ספל של מים של ניסוך המים בחג (מעשה הקרבנות ב/א).

אל תשאלו אותי 'תכל'ס, מה עושים? כך או כך? כי כשיבנה בית המקדש, ויתחילו להקריב קרבנות, בעזרת ה' במהרה, הרי גם משה רבינו ואהרן הכהן יהיו שם, וממילא כבר נדע. אבל דעו לכם קוראים יקרים, תלמידי החכמים של כל הדורות, לא אהבו כזה תירוץ, הם רצו לדעת כאן ועכשיו, ולא להמתין שיגידו להם בסוף הימים. אמנם כשלבסוף לא הגיעו למסקנה, הם אמרו 'תיקו', כלומר: 'תעמוד', והדרשנים המציאו לזאת ראשי תיבות חביבים: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". (הגיע פעם איזשהו תימהוני אל רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל ואמר: 'אני המשיח'! אורו עיניו של הרב ואמר:  יש לי הרבה שאלות בלתי פתורות בתורה, אולי כבודו יכול להאיר את עיני. כמובן שה'תשבי' הזה נמלט כל עוד רוחו בו.) אנו על כל פנים נמתין לאליהו מבשר הגאולה, כי תפקידים רבים ממתינים לו.

כיוון שאנו שבוע לפני פורים מתאים לציין שגם בנס המגילה היה לאליהו הנביא תפקיד חשוב, לערבב את אחשוורוש ואת המן.

על כל פנים בקשר לפורים, ישנם רבים שמתלבטים אם לשתות בפורים קוניאק\וודקה\וויסקי וכדו' או יין, ביין יש מעלה שהוא מתון, ובמשקאות האלכוהולים האחרים יש מעלה למי שרוצה להשתכר, זה הולך מהר יותר.

השנה 'יקבי כרמל' באו לקראתנו עם שילוב מוצלח, שקוראים לו 'מעליא 777', זה אומר שאת היין המחוזק 'מעליא' איכסנו בחביות של ברנדי למשך כ 16 חודשים שנתן ליין ארומות עדינות של עץ ויחד עם המתיקות נוצר יין מתוק, חזק, ריחני ומעורר השראה.

19% אלכוהול, כשרות :הרב רובין. והמחיר 120 ש"ח.

לחיים, שבת שלום ופורים שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

בס"ד פרשת כי תשא תשפ"ה

השבוע פורים, ואכן במאמר שלי יש נהפוכו.

כל שבוע אני מחפש רעיון מהפרשה, שהוא קשור באיזושהי צורה ליין, השבוע מצאתי במדרש דרך הפוכה, מאמר על יין וגפנים, ובאיזושהי צורה הוא קשור לפרשת השבוע. כלומר: לא מוכיחים מהפרשה אל היין, אלא מהיין אל הפרשה. הנה שתי הדוגמאות שחז"ל מציגים אותן בזו אחר זו: משה רבינו לימד סנגוריה על עם ישראל במעשה העגל התפלל ה' ואמר: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות לב/יא). על פסוק זה שואלים חז"ל במדרש: מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרָיִם? [כלומר: מה הקשר? ואיזה לימוד זכות זה?] אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה בּוּר, אָמַר לָאָרִיס: לֵךְ פַּרְנְסָהּ [תטפל בה] וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ כֶּרֶם [משובח], הָלַךְ הֶאָרִיס וּפִרְנֵס את השדה [זיבל והשקה] וּנְטָעָהּ כֶּרֶם, הִגְדִּיל הַכֶּרֶם וְעָשָׂה יַיִן וְהֶחֱמִיץ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהַיַּיִן הֶחֱמִיץ, אָמַר לָאָרִיס: לֵךְ וְקֹץ [תקצץ] אוֹתָה, מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַכֶּרֶם? [האם כדי שהיא] תעשה חֹמֶץ? אָמַר הֶאָרִיס: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, [אל תזדרז להשמיד גפנים צעירים, ראה] כַּמָּה יְצִיאוֹת הוֹצֵאתָ עַל הַכֶּרֶם עַד שֶׁלֹּא עָמַד, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקָצְצוֹ? וְאִם תֹּאמַר בִּשְׁבִיל שֶׁהֶחֱמִיץ יֵינוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא נַעַר לְכָךְ הֶחְמִיץ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יַיִן יָפֶה. [כלומר: הגפנים צעירים, אין להם עדיין שורשים עמוקים, והם לא מצליחים לשרוד את הקיץ החם, שמעניק לענבים את הריכוז הרצוי עבור יין משובח]. כָּךְ כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל את העגל, בִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְכַלּוֹתָם, אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם לֹא מִמִּצְרַים הוֹצֵאתָם? מִמְּקוֹם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְעַכְשָׁו [עדיין] נְעָרִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" (הושע יא/א), הַמְתֵּן מְעַט לָהֶם, וְלֵךְ עִמָּהֶם וְעוֹשִׂים לְפָנֶיךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים, זהו הנאמר: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לב/יב).

הלאה ממשיכים חז"ל עם הגפנים: רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מצטט את הפסוק: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ" (תהילים פ/ט). שואל רבי תנחומא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן? התשובה: כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְּשִׁים שֶׁתַּשְׁבִּיחַ, עוֹקְרִים אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִים אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבַּחַת. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְהוֹדִיעַ [את עם] יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, עֲקָרָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם לַמִּדְבָּר, הצליחו שָׁם, ואף קיבלו את הַתּוֹרָה ואמרו: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד/ז), וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ" (יחזקאל טז/יד).

אם נתמקד לרגע בכרם, הרי שכתוב כאן יסוד שהכורמים יודעים, נטיעת גפן צעירה רצוי להתחיל באדמה סטרילית, לחה חמימה ומאווררת, שם יכו הזמורות שורש. אבל על מצע כזה לא ניתן להניב פרי משובח. הגפנים זקוקים לאדמה יחודית 'טרואר'. לכל זן יודעים הכורמים לבחור עבורו את אופי האדמה המתאים. הנה מגלים אנו שבדיוק כך זה אצל בני אדם, לא שולחים ילדים קטנים לישיבה, ולא משאירים נערים בוגרים אצל הגננת. אלא מתחילים באוירה חמימה, ואחר כך עוברים ל'מדבר', הגפן באדמות טרשים, ואנו בהתמודדויות היום-יומיות. כאן כתוב שביחס לעם שלם, גם כן פועלים חוקים אלה, העם מתחיל את דרכו ברקע מתאים, וכשהוא מבשיל לתפקידו, עליו לעבור לחזית של התמודדויות התואמות את אישיותו, ויובילוהו אל יעדו.

אם דברתי גבוהה גבוהה, הריני יורד מהעץ, כי לכבוד פורים היעד נמצא במרחק נגיעה: "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ראיתי באיזשהו מקום ליקוט של עשרות הסברים על מאמר קצר זה, אני מציע שכל אחד מהקוראים יאמץ הסבר אחד, ויהיה לנו גיוון מעניין של שותי יין בפורים.

הפעם איני מציע מה לשתות, אלא אשאל "מה שתיתם"? כי אנו כבר עמוק בתוך הפורים, אזי נסיים באיחול לבבי לחג פורים שמח

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת תרומה תשפ"ה, טרהוינו

הנה קטע של מדרש רבה על הפרשה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה/ח), אָמַר הַקָּבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם צֹאנִי וַאֲנִי רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד/לא), וַאֲנִי רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה" (תהילים פ/ב), עֲשׂוּ דִּיר לָרוֹעֶה שֶׁיָּבוֹא וְיִרְעֶה אֶתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". אַתֶּם כֶּרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה/ז), וַאֲנִי שׁוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהילים קכא/ד), עֲשׂוּ סֻכָּה לַשּׁוֹמֵר שֶׁיִּשְׁמֹר אֶתְכֶם. אַתֶּם בָּנִים וַאֲנִי אֲבִיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד/א), וַאֲנִי אֲבִיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב" (ירמיהו לא/ח), כָּבוֹד לַבָּנִים כְּשֶׁהֵם אֵצֶל אֲבִיהֶם, וְכָבוֹד לָאָב כְּשֶׁהוּא אֵצֶל בָּנָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים" (משלי יז/ו), עֲשׂוּ בַּיִת לָאָב שֶׁיָּבוֹא וְיִשְׁרֶה אֵצֶל בָּנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (מדרש רבה שמות לד/ג).

המדרש ממשיך בעוד כמה דוגמאות, אבל במסגרת נושא היין נעצרתי בקטע: "אַתֶּם כֶּרֶם, וַאֲנִי שׁוֹמֵר, עֲשׂוּ סֻכָּה לַשּׁוֹמֵר שֶׁיִּשְׁמֹר אֶתְכֶם". האמת שזה מרגש באותה מידה כמו שאר הקטעים, אבל את נושא הכרם אני מכיר מקרוב, ויודע במה דברים אמורים. הכורם מגיע אל הכרם, לא רק בעונת הבציר לבצור ענבים ולמכור. אלא במשך כל השנה הלב שלו בכרם, את הקרקע המתאימה, הוא בדק כבר כמה שנים לפני הנטיעה. ואחר כך הוא מבקר תדיר בכרם בכל עונות השנה. גם באמצע החורף, כשהגפנים בתרדמה, בלי עלים, נראים כגזעים מתים, הגיזום מגיע אז, וכשיש הצפת גשמים, הוא מגיע  לראות אם אין יותר מידי שלוליות סביב הגזעים, בזמן הליבלוב מבקר הכורם, בפריחה, בחניטה, בהבשלה, בבציר, מיד אחר כך, תמיד הכורם נמצא עם יד על הדופק, גם כשהכל נראה הולך למישרים. אין כזה דבר להזניח את הכרם, לשכוח ממנו לכמה שבועות, ולקוות לחזור ולראות שהכל בסדר. צריך לראות כל הזמן שהכל בסדר. אלה שמכירים תחומים אחרים, יציגו אותה תמונה. אבל עבורנו די בכך.

כשבעזרת ה' נעשה בשבת קידוש על היין, נניח שעל הבקבוק כתוב 'בציר 2023', הבה נזכור שזה התחיל לפחות עשר שנים מוקדם יותר, עם פיקוח צמוד כל הזמן, וזה רק משל למה שה' משגיח עלינו, גם מתי שהכל נראה בסדר, אין העלמת עין, לאיש מאיתנו לא צריכה להיות חרדת נטישה, כי על הקטע הזה מציין המדרש: 'הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל"(תהילים קכא/ד). ממילא עבורנו זה 'קל וחומר', אם כך משגיחים על הכרם, אנו ודאי זוכים לטיפול אישי אוהב וצמוד, נודה לה' על כל הטוב, ובלי ספק שה' ישמח להעניק לנו עוד ועוד טובה וברכה.

תזכורת: חודש אדר כבר כאן, אין השנה אדר ב' ולא אדר ג', פורים בעוד שבועיים, אנא מכם, אל תריצו אותי באמצע סעודת פורים, כי נזכרתם שאין לכם די יין. השנה סעודת פורים זה ביום שישי, צריך לקחת מראש גם עבור פורים וגם עבור שבת, יש לנו שבועיים, זה די זמן, למי שאין זמן להגיע, יש אפשרות משלוח. רק תבחרו, יש מבחר נהדר, ברוך ה'.

השבוע השתתפתי כשופט בתחרות יינות של 'איש הענבים' התחרות נקראת 'טרהוינו' ומתקיימת פעם בשנה כבר עשרים שנה. התחרות היא בסטנדרטים בינלאומיים.

את רשימת הזוכים ב"ה אפרסם באתר שלי.

לחיים , שבת שלום וחודש טוב

שרגא – אתר היין הכשר