המלצות יין לשבת

פרשת פינחס תשפ"ו, סירה אוטר 2021, יקב היוצר

בפרשת השבוע מוצאים אנו את כל הקרבנות של מעגל השנה. זה מתחיל בקרבן עולת התמיד שמקריבים מדי יום ביומו, אחר כך קרבן מוסף של שבת. בסוף ההנחיה על כמות הקרבנות מזכירה התורה "על עולת התמיד" (במדבר כח/י). כלומר: קרבן זה הוא לא במקום קרבן התמיד, אלא "מלבד עולת התמיד".

אחר כך קרבן ראש חודש, ואחר כך כל הקרבנות של כל החגים. בחג הסוכות חוזרת ההוראה הזו שבע פעמים, כי כמות הקרבנות משתנה מיום ליום. על כל אחד ואחד מכל קרבנות המוסף בשנה מזכירה התורה בנפרד שהמוסף הזה אינו במקום קרבן התמיד, אלא חוץ ממנו. וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, בלי לדלג אפילו פעם אחת, למרות שהנושא ברור, אבל ההדגשה החוזרת על עצמה נועדה להעצים את גודל החשיבות דווקא של קרבן התמיד.

אכן יש הלכה שכולנו מכירים: "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם". ממילא אין שום קרבן שיכול להיות לפני קרבן התמיד. גם בברכת המזון של שבת אומרים קודם רצה ורק אחר כך יעלה ויבוא.

הסיבה שתדיר קודם היא מאותו שורש ש"כל הקדוש מחברו, קודם את חברו". החשיבות של התדיר היא בגלל העקביות. אכן השבוע חל שבעה עשר בתמוז. חז"ל מספרים שאחד האסונות שאירעו בו זה "בטל קרבן התמיד" (תענית כח ב). אפילו אם דילגו רק יום אחד, זה כבר לא תמיד! עקביות חייבת להיות רציפה. שרשרת שיש בה חור של חוליה אחת אינה שרשרת!

חוק זה חובק זרועות עולם. ראשי הישיבות אומרים שגדולי התורה לדורותיהם לא היו הגאונים אלא המתמידים. אם בנוסף לכך הוא גם גאון, זה ודאי מועיל, אבל המפתח הוא התמדה. רבי עקיבא הבין את זה כשראה טיפות מים מתמידות להכות בסלע.

בתחום האורתודונטיה יודעים להזיז שיניים קדימה או אחורנית במתיחת גומיות דקות ועדינות, אבל שהן ימתחו כמה חודשים, ואת התזוזה נוכל לראות בעיניים. מי שמרכיב משקפיים מגיל צעיר יבחין בקלות בשקעים בגולגולת מעל האוזניים, היכן שידית המשקפיים נאחזת. הלחץ אינו יותר מאשר כמה גרמים, אבל זה נעשה בהתמדה, בלי שינויים ובלי תזוזות.

רבי זליג ראובן בנגיס זצ"ל (רבה של ירושלים לפני כ80 שנים), כשהוא היה צעיר ולמד בישיבה, היה אביו מגיע אליו בכל שבוע ושבוע ובוחן אותו. ראש הישיבה (כנראה הנצי"ב) הסביר לאבא שאם שותלים עץ צעיר, וכל שבוע פותחים את האדמה לראות כיצד צומחים השורשים, זה לא מביא תועלת אלא רק נזק. ההתפתחות צריכה להיות אישית, איטית ותואמת את הגיל ואת היכולות. העיקר שלא תהיינה עצירות, גם לא לצורך מבחנים, אלא רק כאשר מסיימים מסכת או פרק.

אני יכול להביא עוד דוגמאות, אך אם הנושא מובן, אספר לכם שגם ביין זה אותו דבר. מהרגע שמכניסים את הענבים לתסיסה, מותר לפתוח את הברז התחתון לגנוב קצת מהנוזל הלא טעים בעליל, להריח ולהתרשם. אבל התהליך עצמו צריך להיעשות ברוגע, לא לחמם את הדוד כדי לזרז, ולא להקפיא כדי לעצור, אלא לעמוד על קצה האצבעות, להציץ בשקט אל תוך החבית, ולאפשר לתוצרת לפעול בקצב שלה.

כך זה גם אחרי הפרדת הקליפות והגרעינים. עכשיו צריך היין הצעיר לשקוע אל תוך עצמו, לקבל עומק, צבע וטעם. גם כאן מותר להקשיב בשקט, לא לעזור ולא להפריע, לא לזרז ולא להאט. כשהקצב עקבי ואחיד, ולא מתפרצות שום הפתעות, יש את מירב הסיכויים לקבל תוצרת מבורכת שנוכל ליהנות ממנה ולברך את ה' על הארץ ועל פרי הגפן.

לאחרונה נפגשתי ביין שאנשים רבים חולפים על פניו מבלי לתת עליו את הדעת. יין מסדרת אוטר של 'יקב היוצר',  סירה 2021. יש בו משהו שמתגלה רק למי שמוכן לעצור לרגע, להתבונן, ולהקשיב לתהליך הארוך שהוא עבר.

היקב מתאר אותו כיצירה ייחודית. הענבים מגיעים מכרם במדרונות קיבוץ עין דור בגליל, מקום שמעניק ליין צבע אדום ארגמני עז, עם  ניחוחות של תות בר ושזיף, עם רמזים של וניל ועישון, בעל גוף חזק ועוצמתי, חם ומלטף.

היין התיישן עשרים וארבעה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, ועוד שישה חודשים בבקבוק. ההתיישנות הארוכה היא חלק מהרעיון של הסדרה כולה. סדרת אוטר היא יצירה אישית של היינן פיליפ ליכטנשטיין, שניתנה לו האפשרות ליצור ללא מגבלות של אזור גידול, זן ענבים או שיטות עבודה. כמו יוצר שמבקש לתת ביטוי אישי, לא מתוך לחץ ולא מתוך דחיפות, אלא מתוך עקביות ושקט פנימי.

השם אוטר, שפירושו יוצר בצרפתית, מבטא את הקשר הזה בין היינן לבין היין. יש זמן, יש סבלנות, ויש תהליך שמתרחש בקצב שלו. לא לזרז ולא להאט, אלא לאפשר ליין להתפתח כפי שהוא צריך.

כשרות: בד"צ העדה החרדית. המחיר 150 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת חוקת תשפ"ו, אסנס בלאן דה בלאן 2023, יקב טפרברג

פרשת השבוע מדברת על פרה אדומה. היא נצרכת לתהליך טהרה מטומאת מת. בלעדיה אין אפשרות להיטהר. בבית המקדש צריכה העבודה להיעשות בטהרה, אבל אם כל הציבור טמא קובעת ההלכה: "טומאה הותרה בציבור". אף על פי כן, בבית המקדש השני רצו הכוהנים להתחיל את העבודה ברגל ימין. לא השתמשו בשמן טמא, אלא חיפשו ומצאו קצת שמן טהור, וה' עשה להם נס שהוא בער שמונה ימים. הנס מהווה אישור שההידור שלהם חיובי ונכון.

כלפי מה הדברים אמורים? בעזרת ה' בקרוב ייבנה בית המקדש. צריך יין לנסכים. כדי להיטהר אנו זקוקים לפרה אדומה של פרשת השבוע. תהליך הטהרה הוא שבוע תמים, אחר שכבר התארגנו כל ההכנות הבסיסיות סביב. אולי מיד אחר כך ימצאו חבית יין שמורה בחותמו של כהן גדול מלפני אלפיים שנים. אם זה יהיה עדיין יין טוב, זה נס. איני יודע אם זה נס יותר גדול מפח השמן שדלק שמונה ימים או נס יותר קטן, אבל זה נס ודאי. כמו כן יכול להתגלות להם היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.

אבל אני תמהתי האם בדרך הטבע אפשר לארגן יין טהור אחר שבית המקדש יהיה בנוי. כי יין זו בעיה יותר גדולה משמן. שמן עושים תוך שבוע, אבל יין, ראשית תקופת הבציר היא תקופה קצרה וחד פעמית בשנה בנוסף אם הוא לא היה לפחות בן שלושה חודשים, זה עדיין לא יין. האם זאת אומרת ששלושה חודשים אחר שכבר יהיה קרבן פרה אדומה עדיין יעבדו בבית המקדש בטומאה?

יש פתרון שאולי יצטרכו לקחת לתשומת לב, ואולי זה רק דמיון שלי. במשקים יש מושג שנקרא השקה, כשהכוונה לחבר את המים שבתוך כלי אל מי מקווה. יין אדום לא ניתן להשיק, כי אין לו צבע מים, אז הוא לא מתבטל. אבל יין לבן בהיר מאוד (יש כאלה דברים), אולי אפשר להשיק ולטהר. נצטרך לענות על שתי שאלות: א. האם יין לבן כשר לנסכים. ב. האם אפשר להשיק יין למים כדי לטהר את היין.

לכאורה אוכלין שנטמאו אין להם תקנה. גרעינים שנטמאו, אם יצמח מזה פרי הוא לא יהיה טמא. אבל בפרי עצמו לא תועיל לו טבילה במקווה. אם לו זה לא מועיל, אולי גם ליין לבן זה לא יועיל. מאידך, השקה אינה טבילה אלא ביטול הנוזל המושק בתוך המקווה.

על הרבה שאלות אומרים תיקו, תעמוד, אין תשובה. והמורים לגיל הצעיר אומרים שזה ראשי תיבות: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות" (אליהו הנביא הוא אליהו התשבי). ייתכן שההצעה שלי היא אפילו לא הצעה, ולא יצטרכו להטריח את אליהו הנביא.

השבוע טעמתי יין לבן חדש ומפתיע במיוחד. "יקב טפרברג" השיק יין מבעבע בסדרת 'אסנס', בסגנון שמפניה 'בלאן דה בלאן'. זהו יין שמיוצר בשיטה המסורתית, מתוד, בדיוק כמו שמפניה אמיתית, והוא נח על השמרים במשך שמונה עשר חודשים.

התוצאה מרשימה: יין יבש עם סוכר שיורו נמוך שמעניק עדינות מאוזנת, בועות קטנות ונעימות שממלאות את הפה, ורושם כללי של אלגנטיות ורעננות.

בקיצור, יין נפלא, כזה שמעלה חיוך כבר בלגימה הראשונה.

12% אלכוהול. כשרות הבד"צ העדה החרדית. מחיר: כ־130 שקלים.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בלק תשפ"ו ,ללנד דה פומרול, שאטו ברטינו

בלעם הזדרז לקלל את בני ישראל והתלהב לעשות כן. ה' עצר אותו מללכת ואמר לו: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר כב יב).

כתב רש"י: אמר לו (בלעם לה') אם כן אקללם במקומי. אמר לו (ה') "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם". אמר לו (בלעם לה') אם כן אברכם. אמר לו (ה') אינם צריכים לברכתך "כי ברוך הוא". משל אומרים לצרעה (לדבורה) "לא מדובשיך ולא מעוקציך". משל מפורסם וידוע.

אבל יש לשאול עליו. לדבורה אנו מוותרים על הדבש בגלל העקיצה, אבל בלעם הסכים לתת דבש בלי לעקוץ. הוא מציע רק לברך.

שתי תשובות מציע (בעיונים על מדרש רבה הוצאת מסורה) א'- אין כזה דבר ברכה אצל איש רשע. אפילו כשהוא מתכוון לברך מהפה הטמא שלו יזלגו קללות והצעות רעות כפי שלבסוף אכן היה. ב'- רשע לא מבין מה זה ברכה. הוא מתכוון לשפע גשמי מוגזם, מתירנות, פלורליזם ושאר ברכות המביאות חברה מסואבת.

התשובות מתקבלות על הדעת, אבל מראש לא ברור המשל. לדבורה אנו לא אומרים "לא מדובשיך ולא מעוקציך". עובדה שמדפי החנויות מציעים שלל סוגי דבש בשפע.

ההסבר הוא שעל הדבורה למדנו להשתלט, לקחת ממנה את הדבש בלי להיחשף לעקיצות, ועל בלעמ'ים למיניהם זה יותר קשה ולפעמים בלתי אפשרי. לכן מבקשים מהרשעים לעזוב אותנו, שלא יקללו, לא יברכו ולא יימצאו בשטח.

אחרי שעסקנו בדבורה ובעוקצה, אפשר לעבור אל היין, שגם בו יש דבש וגם בו יש עוקץ. על היין אנחנו מוכנים לשלם את המחיר, משום שהדבש שלו טעים, מעורר ולעיתים גם בריא. אבל העוקץ שלו מסוכן בהרבה מזה של דבורה. דבורה עוקצת, זה כואב שעה, אולי קצת יותר, ולמחרת כבר לא זוכרים איפה זה היה. לעומת זאת עקיצות האלכוהול ממלאות מחלקות בבתי חולים ומצבות בבתי קברות.

ובכל זאת איננו אומרים ליין לא מדובשיך ולא מעוקציך. כי כמו הדבש גם היין ניתן לשליטה. מי ששותה במידה, בכמות מבוקרת ואחראית, מגלה שהיין כלל לא עוקץ.

יהודי מאוקראינה שהיה בצבא שם, חבר של אבי, סיפר שביחידה שלהם מותר לשתות וודקה רק בכוסיות קטנות. לא בכוסות ולא מהבקבוק. חובה לספור כל כוסית, גם אם מותר לשתות כמה שרוצים. המגבלה היא לפעם הבאה, לזכור לשתות כוסית אחת פחות. מה שנכון לוודקה נכון גם ליין.

עונת הבציר של ענבי המאכל כבר בעיצומה. ענבי היין ממתינים לעוד כמה שבועות חמים כדי לקבל את הבישול הסופי. בעזרת ה' לקראת פסח תשפ"ז כבר יהיה יבול חדש של יין צעיר. לפי מה שנראה בכרמים כעת היבול טוב וממילא היין צפוי להיות משובח.

הגדה השמאלית נשענת בעיקר על קברנה סוביניון, עם תוספות של מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק. הגדה הימנית נשענת על מרלו, עם קברנה פרנק ולעיתים מעט קברנה סוביניון.

אחד היינות שתפסו אותי במיוחד היה 'שאטו ברטינו סנט וינסנט' מללנד דה פומרול שנמצא צמוד לפומרול שבגדה הימנית המרכיב של היין הוא כמובן קברנה פרנק ומרלו.

יין אלגנטי ומאוזן עם נוכחות. פירות שחורים ואדומים בשלים כמו שזיף שחור ודובדבן יחד עם שוקולד מריר, קקאו וסיגליות, רמזים של עור וטבק. יין שמצליח להיות עמוק ונעים לשתייה, כזה שמזמין עוד לגימה.

אלכוהול 12.5% כשרות כאמור בד"ץ העדה החרדית.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת קורח תשפ"ו, לאטור 2023, יקב נטופה

יש לי שאלה, ה' אמר למשה רבינו לקחת את המחתות של עדת קורח ולעשות מהם "רקועי פחים ציפוי למזבח" (במדבר יז/ג). זו הרי הייתה התארגנות שלילית לחלוטין, לכאורה צריך היה להשמיד ולאבד כל זכר של המאורע. לאורך תקופת המלכים, כמה מהם נענשו על שהיתה להם הזדמנות לבער פסלים וסמלים שליליים והם לא עשו כן, והנה כאן מתייצבת תהלוכה רבתי של התרסה, עם ציוד יקר במימונו של קורח, כל הקבוצה הזו נבלעה אלף ק"מ בתוך האדמה, אולי רק חצי ק"מ, רבה בר בר חנא היטה אוזן באיזשהו בקע בסלע ושמע אותם (ב"ב עד/א). ממזכרת העוון שלהם עושים אביזרים לבית המקדש? זה לכאורה תימה רבתי.

תשובה לשאלה זו נוכל להבין בהקדמת שאלה נוספת. מאתיים וחמישים איש הצטרפו לקורח, אשת און אמרה לו: אם משה ינצח תהיה הסגן שלו, ואם קורח ינצח תהיה הסגן שלו, למה אתה נדחף? תן להם להסתדר לבד.

על מאתיים וחמישים האנשים השאלה גדולה יותר, הרי מחתה בבית המקדש זו עבודת כהן גדול, זאת אומרת שהם תפסו טרמפ על המאבק של קורח והחליטו: אם הוא רוצה להיות כהן גדול, כל אחד מאיתנו רוצה זאת! בין קורח למשה היתה לקורח אשליה שהוא צודק, ואפילו אם יפילו גורל עדיין יש לו חמישים אחוזי הצלחה, אבל מתוך מאתיים וחמישים האנשים, גם אם התאוריה שלהם נכונה, שכל אחד מהם עשוי לזכות במינוי, אבל יותר מכהן גדול אחד הרי לא יהיה, זאת אומרת שרק אחת מתוך מאתיים וחמישים אנשים יזכה, כלומר לכל אחד יש ארבעה פרומיל של סיכוי.

וברור לכולם שמלבד הזוכה כל השאר ימותו, משה מזהיר זאת במפורש והם האמינו לו. מהי ההתאבדות הטיפשית הזו?

תשובה לשאלה זו תענה גם על השאלה הקודמת. הם לקחו בחשבון שסיכויי ההישרדות הינם אפסיים, אבל יהיה להם רווח עצום, להיכנס פעם לבית המקדש עם מחתה ולעשות את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. יתכן שהם ימותו אחר כך? לא חשוב! המבצע החשוב באמת בעיניהם הוכתר בהצלחה.

הרצון העצום הזה להיכנס לרגע לבית המקדש, ואנשים מוכנים לשלם על כך בחייהם, זה בהחלט ראוי להערכה, על כן נתבקש משה לעשות מהמחתות משהו חיובי עבור בית המקדש.

בבתי הכנסת מחולקים עלונים שבועיים 'תורת אביגדור', בפרשה של לפני שבועיים היה הסבר על אלה שביקשו פסח שני, שהרצון האמיתי שלהם הוליד משהו חדש, והרב הביא שם עוד כמה דוגמאות על אנשים שהצטערו על שלא עשו משהו חשוב, ובגלל הצער האמיתי והרצון הכנה התחשבו בהם כאילו שהם כן עשו. זה גם מה שהיה עם מאתיים וחמישים אנשי עדת קורח, את השאיפה החזקה להיכנס לבית המקדש הם אמנם לא הצליחו ליישם, אבל הרצון הזה לא נמחק אלא נשא תוצאות.

מכאן ממשיך רבי אביגדור על מי שבאמת מאד רוצה לבנות בית חולים אך אין לו כסף, או להקים ישיבה, או להחזיק כולל וכדומה, כסף אין לך? אבל רצון אמיתי יכול להיות לך! תתחיל לחשוב שאתה רוצה.

מכאן נעבור לבית המקדש וליין. מי שבאמת רוצה שיהיה בית מקדש, אבל אמיתי אמיתי אמיתי, מלבד לרצות צריך גם לעשות משהו, נניח ללמוד את דיני הקרבנות כדי שלא להיות מופתע וחסר ישע כשהרצון הזה יתממש. זו מטרת המאמר.

אני מכיר כמה ייננים שמשתדלים לעשות את היין באופן שהוא יהיה כשר לנסכים כשיבנה בית המקדש. לעת אתה הם נאלצים למכור את התוצרת לא לגזבר של בית המקדש אלא לחנויות היין ברחבי הארץ, אבל הרצון לא נמחק! הציפיה למשיח, לגאולה ובניית המקדש נמצאת אצלם באופן אמיתי ומעשי.

בקיץ אני בדרך כלל נוטה להמליץ על יינות לבנים, אבל כשמדברים על יין הראוי למזבח, נכנסים לשטח הלכתי אחר לגמרי.

בין הראשונים יש דיון אם יין לבן כשר לנסכים, אבל על יין אדום אין שום ספק ולכן, אם כבר לבחור יין שיכול לעמוד גם בסטנדרט של בית המקדש, זה בדיוק המקום להציג את אחד היינות המרשימים של יקב נטופה.

לאטור 2023 ים תיכוני, אלגנטי, ומדויק.

הלאטור 2023 הוא יין ים תיכוני מאוזן ואלגנטי, המבוסס על בלנד של סירה ומורבדר. יש בו טעמי פרי אדום רענן תיבול עדין שמוסיף עומק גוף מעודן ומדויק. תחושת רעננות שמלווה כל לגימה, זהו יין שממשיך את הקו האיכותי והמוכר של יקב נטופה ומוכיח שהיקב יודע לייצר יינות אדומים עם אופי, איזון ואלגנטיות.

אלכוהול 13.5%. כשרות: בד"ץ העדה החרדית. המחיר: 100 ש"ח

לסיכום: יין אדום, איכותי, מדויק, כשר למהדרין וכזה שאפשר לומר עליו בלי היסוס: אם בית המקדש היה עומד היום זה יין שהיה יכול להיכנס לשם.

לחיים, שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב