המלצות יין לשבת

פרשת תזריע מצורע תשפ"ה, מאסו אנטיקו לה אנפור, פרימטיבו

מצאתי בפרשת השבוע תגלית חשובה: "קמצנות מביאה נגעים"! אמנם זה כתוב במפורש בגמרא: שצרעת היא בגלל צָרוּת עין (ערכין טז/א). הפשטן יאמר שהוא התקמץ לקנות סבון, התקמץ לחמם את מי המקלחת, התקמץ להשתמש בקרם ארומטי וכדומה. אי אפשר לומר שזה לא נכון, אבל זה יותר מדי פשטני, זה כמו שסכין על האצבע גורם לפצע, ואין טעם שכזה דבר יזכה לאזכור בתורה.

אבל במדרש על הפרשה מוזכר פרט חשוב: צפור דרור שותפה בטהרת המצורע, כהכרת הטוב על שאוכלת מפתו ושותה את מימיו (ויקר"ר טז/ז). לכך צריך להוסיף, שציפורים אינן פוקדות את ביתו של צר עין (סוטה לח/ב), אינן אוכלות את שיירי לחמו, ולא נכנסות לרשת שהוא פורס להן. בכך הן אומרות לו: "לא קיבלנו ממך אוכל, קשה יהיה לך לתפוס אחת מאיתנו". אבל למעשה לא זמן ארוך הן מפסידות, מפני שבנגעי בתים, צריך לְפַנּוֹת את כל הבית, ולהוציא הכל החוצה.

בעונת הקציר, המסיק, הקטיף והבציר, אצרו הכל במחסן בתוך הבית. כשהבית מנוגע, הכל במגרש הריק שבקצה הרחוב. בזמנם לא היו 'מחסני ערובה' (בונדד), את הכל נאלצו להשאיר פתוח וחשוף לעוברים ושבים, שיראו מה היה לקמצן, אשר סיפר שאין לו כלום (יומא יא/ב). כיום, שדיני נגעים אינם נוהגים, יש להשגחה העליונה דרכים רבות ומגוונות, כיצד לחשוף את מה שהקמצן אוגר בביתו, כגון: קריסת-תיקרה, פיגוע, מפולת, שריפה, הוצאה לפועל, או כל דוגמא אחרת, שנכנסים לביתו נגד רצונו (הרמ"ג). גם צלמים מלווים כזה אירוע, ומנציחים את מה שצר-העין מאד ביקש להסתיר, ואת מה שבעבר ראו השכנים רק שבוע או שבועיים, מונצח כיום לאורך ימים. את מה שהעוברים ושבים רואים קצת, רואה השמש לגמרי, וכך זה אמור להשאר שלושה שבועות ויותר. תבואה וקטניות לא יתקלקלו תוך כזה זמן קצר, אבל העכברים יחגגו מלמטה והציפורים מלמעלה. הן לוקחות עכשיו את המגיע להן בתוספת ריבית הגונה.

תמונה ברורה זו של 'מידה כנגד מידה' אינה קשורה למדור הקבוע שלנו, אבל... גם יין יש במחסן!

את היין שומרים בקומת המרתף הקרירה, היין היה מאוכסן בזמנם בכדי חרס שהם נושמים, מפרישים לחות, וממילא שומרים על צינה. ביום שישי מוציאים קנקן, כדי לשתותו בשבת.

כשהבית מצורע, צריך להעביר את כל מחסן היין לרחבה שמול הבית, ואחר שלושה שבועות לשפוך הכל בשדה, עדיף לו להציע לכל השכנים לקנות את היין בחצי מחיר, ואם הם יעשו קרטל, הם יאלצו אותו להוזיל את היין ב-90%, ולא תהיה לו לברירה אלא להיכנע. אם שכחנו לרגע שמדובר בקמצן כרוני, הרי שהספקנו כבר לרחם עליו.

אנחנו כבר אחר פסח, מתחילים להרגיש את הקיץ, הרבה דברים מרעננים מציעים מדפי הסופרמרקט, גם בשטח האלכוהול ישנן הצעות מגוונות. הכי פשוט זה יין לבן או רוזה קל, קריר ומבעבע, אלה בעלי אחוז האלכוהול הנמוך, הם כדי להוציא מהמקרר ולשתות, אפשר בין המנות, ואפשר גם בסוף הסעודה. יש גם יינות לבנים עם אחוזי כוהל רגילים, קלילים ונעימים לשתיה. בהם אני מציין שצריך זהירות כפולה, כי במשובחים שבהם, לא מרגישים את הכוהל כלל וכלל, זה ממש כמו לשתות מים טעימים, אבל את הגוף אי אפשר לְשַׁקֵּר, אלא לְשַׁכֵּר, על כן 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' (קהלת ב/יד). "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב/א). כמובן שלא צריך לוותר על היינות האדומים והכבדים, גם לא בימים חמים, יחד עם מנה כבדה של חמין עם בשר ושומן, או כל אוכל דומה, שום דבר לא יכול להשתוות לכוס יין אדום שמציג נוכחות כבדה. יש לי ברוך ה' מבחר הצעות רחב.

והשבוע אמליץ על יין אדום שהוא מצד אחד הוא מרגיש קליל, אבל יחד עם זאת הוא יין מורכב, משובח וטוב.

ליין קוראים "מאסו אנטיקו לה אנפור". זן הענבים הוא פרימיטיבו (יש כאלו שמכירים אותו בשם זינפנדל), היין מגיע מכרם אורגני באיטליה ונבצר בבציר ידני בלבד.

לאחר מכן היין מתבגר שנה באמפורות חרס וחצי שנה בחביות אלון צרפתי.

יין מורכב ועשיר.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו-O.U המחיר: 155₪

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת צו, חג פסח תשפ"ה

ההפטרה של שבת הגדול היא "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת" (מלאכי פרק ג'). בין הפסוקים שם מופיעה הברכה הַמֻּכֶּרֶת לנו: "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". חז"ל מסבירים שהשפתיים יִבְלוּ מלומר: 'דַּי דַּי' (שבת לב/ב). כלומר: מדובר על שפע בלתי נתפס בדמיון, שאפילו בעלי העיניים הגדולות, שאינן יודעות שובע, גם הם יבינו שיש להם כבר די והותר. בעזרת ה' תגיע הזדמנות לבאר נושא זה, אך בעזרת ה' נזכה במהרה לראות זאת בעיניים.

על כל פנים הפסוק הבא מתאר היכן תתבטא הברכה: "וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה, וְלֹא תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה". בדרך כלל 'פרי האדמה' מתכוון לתבואה, אך בהחלט יתכן להכליל בו את שאר צמחי המזון, ואילו בשתיה, לא מוזכרים פירות עסיסיים שאפשר לעשות מהם מיץ, אלא רק הגפן, זו השתיה, אין משהו אחר, המקרא אינו מכיר משקאות נוספים, למרות שיש שבעה משקים המכשירים לקבל טומאה (י"ד שח"ט ד"ם), אלה אינם 'שתיה', אלא נוזלים לצרכים יחודיים.

הנביא צופה יקבים משגשגים, תוצרת משובחת וזולה, ומאידך אזרחים מאופקים, שותים באופן מתון ומבוקר, ואינם מפריזים בשתיה. זהו השילוב המנצח לאיכות חיים של אזרחים השרויים בשמחה ובטובה, כפי שכתוב שם בהמשך: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ", ואכן הנביא מסיים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה'... וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".

ציפיה זו מתאימה לחג הפסח - חג הגאולה.

אנו צריכים להתמקד באקטואליה שלנו, בקשר לשתיה בליל פסח, יש ארבע כוסות, ואנו רוצים להשאר בפוקוס עד סוף ליל הסדר, לשם כך "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קהלת ב/יד), להיות זהיר כבר מההתחלה, בהגיון ושליטה נצליח לשמור לכל אורך הלילה על השמחה שמעניקה שתיה מתונה ומבוקרת.

לחיים, שבת שלום וחג פסח כשר ושמח

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת שמיני תשפ"ה, שיריים של פסח

השבוע מופיעה פרשת 'שתויי יין', דהיינו: מי ששתה רביעית יין, אסור לו להיכנס לבית המקדש. זה משהו כמו שאסור לנהוג, אבל כמובן שהרבה יותר רציני, כי בחוקי הארץ, הנהג פוחד מה'ינשוף' של המשטרה, ולא מעצם הנהיגה בגילופין, ואילו בשתיית כמות יין קטנה, גם לגילופין הרי לא מגיעים, בפרט בזמנם, שהיו מוהלים את היין במים, במבחן ינשוף זה יעבור, אבל בבית המקדש צריכה להיות אוירה יותר רצינית מאשר בחדר ניתוח, בשעת ניתוח מסובך ומסוכן.

במדרש רבה על נושא זה מובא סיפור על איש שיכור, שמכר את כל כלי ביתו כדי לקנות עוד ועוד יין. הבנים הבינו שהמצב נורא, וניסו לגמול אותו מההתמכרות ליין. כשהוא היה שיכור לגמרי, הובילו אותו אל בית הקברות שמחוץ לעיר, והניחוהו במערה חשוכה ושמורה, השאירו לו לחם ומים. בתקווה שאם לא יהיה לו יין כמה ימים, הוא  יתפקח.

בינתיים עבר בקרבת מקום סוחר יין, פחד מהמיסים, החביא חבית יין גדולה באותה מערה שהשיכור ישן בה. הוא התעורר, מצא חבית יין, לא בדק ולא בירר, אלא פתח את הברז אל פיו, לגם כמות הגונה וחזר לישון. כעבור כמה שעות התעורר שוב, שירותים, אוכל, וחזר אל חבית היין, כך העביר כמה ימים בטוב ובנעימים. כאשר באו הבנים לבדוק עד כמה הצליח האבא להיגמל, הם גילו שבמערה יש לו יותר יין ממה שהיה לו בעיר, ואמרו לו: גם במקום הזה הבורא לא הזניח אותך, והחליטו לספק לו יין באופן תדיר (ויקר"ר יב/א).

זה סיפור מוכר, המופיע בדבריהם של דרשנים ופרשנים רבים, וזוויות  מעניינות של אור מציעים חכמי הדורות בסיפור זה. עלינו להתבונן בעצם הסיפור, ולשאול: מדוע חז"ל הביאו סיפור זה דווקא בפרשה העוסקת בגנות היין. הרי זה נשמע כמו שיר הלל לשתיין שיכור כרוני. ההסבר הוא, שלא את הסייעתא דשמיא השלילית מבקשים חז"ל ללמד, אלא את גודל הסייעתא דשמיא שזכאי כל אחד ואחד, שמתמקד בנושא כלשהו באופן מוחלט, אפילו אם זה משהו לא טוב, וכל- שכן שתבוא עזרה מהשמים, למבקשים לעשות דברים טובים, שהרי "מידה טובה היא גדולה וחזקה פי חמש מאות ממידת פורענות" (יומא עו/א. סוטה יא/א. סנהדרין ק/ב). כאן מספרים לנו חז"ל שהמפתח לכל הצלחה, הוא להתמקד במטרה באופן מוחלט, בלי לרצות שום דבר נוסף. כמו השיכור המסכן ההוא, שאפילו את כל כלי הבית הוא מכר, כי הוא רצה רק יין.

זה מסביר תופעה לא ברורה שקיימת בכל העולם, כל לומדי התורה רוצים להיות חכמים, כל אנשי העסקים רוצים להיות עשירים, כל האנשים רוצים להיות בריאים, כל איש רוצה ילדים מחונכים ומוצלחים, ומשתוקק לשלום בית איכותי, וכן שאר רצונות, ולמרבית הפלא חלק גדול מהרצונות, שאיפות ומאוויים אינו מתבצע, אלא כעבור מחצית החיים, נותר רק דמיון כואב, על הזדמנות חיים שהוחמצה.

רבי ישראל מסלנט זצ"ל מציג את הסיבה בדוגמא קצרה: לפנות ערב יבטיח אליהו הנביא ללומד תורה, שאם ילמד בלילה הזה בהתמדה, מחר בבוקר הוא יהיה תלמיד חכם מופלג, כמובן שכזו בשורה מאד משמחת, אבל הבעיה היא שהלומד יגביל את ההבטחה, בתנאי שיספיק גם לישון כמה שעות. (התורה חשובה מאד, אבל גם השינה חשובה). הייתה אשה שהיו לה ילדים מאד צדיקים, חכמים ומוצלחים, שאלו אותה הסובבים: 'במה זכית'? והיא השיבה: "רציתי ילדים טובים". התפלאו השומעים: "הרי כולם רוצים ילדים טובים"! השיבה האמא: "אני לא רציתי עוד משהו, אלא אך ורק ילדים טובים" (הסבתא לבית קופשיץ).

מחנכים של בני נוער ממחישים לצעירים עד כמה חשוב להתמקד, ועושים זאת בצורת משחק. מושיבים קבוצות של ארבעה ארבעה נערים, כל אחד מקבל לידיו דף, ושהם ידונו יחדיו, כיצד הם רואים את עצמם בעוד שלושים שנים, מה הם רוצים לעשות, כיצד להראות, ומה הדרכים לממש את השאיפות הללו.

תחלה מתלהבים הנערים, וכותבים רשימה ארוכה של כל הדברים שחשובים בעיני נער צעיר, למרבית הפלא, הדיונים והוויכוחים בין הארבעה לא מוסיפים דוגמאות, אלא גורמים למחוק עוד ועוד דברים מהרשימה (זו חכמת ההמון) זה שברשימה שלו נותרות יותר משלוש שאיפות, לא יגיע אפילו לאחת מהן ואילו זה שיש לו רק אחת ויחידה, וברור לו שהוא לא יחליף אותה בעוד שנים אחדות, אין שום סיבה שהוא לא יכבוש את המטרה הזו. חז"ל מגדירים זאת שהתורה אינה נמצאת אצל הסוחרים והתגרנים (ערובין נה/א). מפני שאלה הם שתי התמקדויות שונות. כך זה גם בעולם הטכני. לדוגמא: מי שמאד אוהב לשחות, ומאד רוצה להיות עשיר, הוא יצטרך לוותר על אחד מהשנים, שהרי משחייה אפשר לעשות פרנסה ממוצעת, מורה לשחייה, או מציל  בשפת הים. וכדי להתעשר, עליו להשקיע שעות רבות בפגישות עסקים חובקי עולם, את זה לא עושים בבריכה.

הנה זכינו ללקח מאלף דווקא משיכור, שמלבד יין לא ראה כלום. אנו נלגום כוס וחצי, ואת הנותר נשאיר למחר, ובכך נצליח לשלב באופן נבון בין המעלות של היין לבין מגרעותיו, את המעלות נאמץ, ומהמגרעות נתרחק.

השבוע איני ממליץ על יין, כי החמסינים מתחילים, וזה הזמן לגמור מהר את כל היין שנותר לכם מפסח, אלא אם כן יש לכם מקרר יין.

שיהיה לכולנו קיץ בריא

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת ויקרא תשפ"ה, סוגי יינות

כבר הזכרנו במדור זה ובפרשה זו, שקרבן חטאת חשוב וקדוש מקרבן עולה, וממילא צריך להקריב אותו לפני שמקריבים קרבן עולה, אפילו אם הכהן כבר שחט קרבן עולה, ומגיע עכשיו קרבן חטאת, עליו לעזוב את העולה ולטפל בחטאת תחילה, כי החטאת קדושה יותר, ויש כלל: "הקדוש מחברו קודם את חברו" (זבחים ז/ב). קדושת קרבן החטאת נובעת מכוח הכפרה שבו. בשנת תשפ"א התבאר נושא זה על רקע הוויכוח שבין משה רבינו לבצלאל, האם לבנות תחילה את הכלים או את המשכן.

כשאנו ממשיכים לקרוא בפרשת 'ויקרא', אנו מגלים שגם קרבן שלמים נכתב לפני קרבן החטאת, וזה וודאי דורש הסבר, שהרי שלמים הם 'קדשים קלים', ונאכלים לכל אדם, ולא רק לכוהנים, מה פתאום שגם אותם תקדים התורה לחטאת? תשובה אחת לשתי השאלות, חטאת אמנם קדושה יותר, כי היא נועדה לכפר, אבל התורה מבקשת להקדים את הקרבנות שהמקור שלהם הוא בלב אוהב, ולא בלב פוחד מעונשים.

הסבר זה הוא ברור ומובן, לכאן מתאים להוסיף את הקשור למדור שלנו. לקרבן עולה ולשלמים מצטרפים נסכי יין, ואילו בקרבן חטאת אין יין! זאת אומרת שהנסכים אינם מביעים את גודל קדושת הקרבן, אלא את גודל האהבה של ה' אותנו. על כן מתאים להוסיף נסכים רק בקרבנות שמביאים באהבה.

אין לנו כיום בית מקדש, חז"ל אומרים: "כיום שלחנו של  האדם מכפר" (ברכות נה/א). זאת אומרת: כאשר אנו מעלים יין לשלחן השבת, זה אמנם לא 'קדשים', ולא 'קדשים מחוץ לבית המקדש', אבל זו בהחלט תזכורת של אהבה, את היין זכינו לקבל משיירי בית המקדש, לשם מגיע היין בהבעת אהבה, ובאופן זה הוא יעלה גם על השלחן שלנו. הבה נשכיל לעשות זאת בתובנות הנכונות, ונתרגש קמעה מהקשרים האיתנים אל הקב"ה שסעודות השבת והחג מעניקים לנו.

תזכורת חשובה, אין שלושה חדשים עד פסח, יש רק שבוע אחד, עמוס! זה מספיק זמן, בתנאי שמזדרזים. לפני הסדר יש לבטים, איזה יין מתאים, אני בלי נדר ובעזרת ה', מוכן לעזור בהתלבטויות, ובמקביל אני מצרף רשימה כדי לעיין בה:

א _  יין אדום

ב _  יין רוזה

ג _  יין לבן

ו _  יין מופחת כהל

ז _  יין בלי בילסופיט [לרגישים במיוחד בילסופיט גורם לכאב ראש]

ח _  יין קינוח

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח

שרגא – אתר היין הכשר