המלצות יין לשבת

פרשת ויקרא תשפ"ה, סוגי יינות

כבר הזכרנו במדור זה ובפרשה זו, שקרבן חטאת חשוב וקדוש מקרבן עולה, וממילא צריך להקריב אותו לפני שמקריבים קרבן עולה, אפילו אם הכהן כבר שחט קרבן עולה, ומגיע עכשיו קרבן חטאת, עליו לעזוב את העולה ולטפל בחטאת תחילה, כי החטאת קדושה יותר, ויש כלל: "הקדוש מחברו קודם את חברו" (זבחים ז/ב). קדושת קרבן החטאת נובעת מכוח הכפרה שבו. בשנת תשפ"א התבאר נושא זה על רקע הוויכוח שבין משה רבינו לבצלאל, האם לבנות תחילה את הכלים או את המשכן.

כשאנו ממשיכים לקרוא בפרשת 'ויקרא', אנו מגלים שגם קרבן שלמים נכתב לפני קרבן החטאת, וזה וודאי דורש הסבר, שהרי שלמים הם 'קדשים קלים', ונאכלים לכל אדם, ולא רק לכוהנים, מה פתאום שגם אותם תקדים התורה לחטאת? תשובה אחת לשתי השאלות, חטאת אמנם קדושה יותר, כי היא נועדה לכפר, אבל התורה מבקשת להקדים את הקרבנות שהמקור שלהם הוא בלב אוהב, ולא בלב פוחד מעונשים.

הסבר זה הוא ברור ומובן, לכאן מתאים להוסיף את הקשור למדור שלנו. לקרבן עולה ולשלמים מצטרפים נסכי יין, ואילו בקרבן חטאת אין יין! זאת אומרת שהנסכים אינם מביעים את גודל קדושת הקרבן, אלא את גודל האהבה של ה' אותנו. על כן מתאים להוסיף נסכים רק בקרבנות שמביאים באהבה.

אין לנו כיום בית מקדש, חז"ל אומרים: "כיום שלחנו של  האדם מכפר" (ברכות נה/א). זאת אומרת: כאשר אנו מעלים יין לשלחן השבת, זה אמנם לא 'קדשים', ולא 'קדשים מחוץ לבית המקדש', אבל זו בהחלט תזכורת של אהבה, את היין זכינו לקבל משיירי בית המקדש, לשם מגיע היין בהבעת אהבה, ובאופן זה הוא יעלה גם על השלחן שלנו. הבה נשכיל לעשות זאת בתובנות הנכונות, ונתרגש קמעה מהקשרים האיתנים אל הקב"ה שסעודות השבת והחג מעניקים לנו.

תזכורת חשובה, אין שלושה חדשים עד פסח, יש רק שבוע אחד, עמוס! זה מספיק זמן, בתנאי שמזדרזים. לפני הסדר יש לבטים, איזה יין מתאים, אני בלי נדר ובעזרת ה', מוכן לעזור בהתלבטויות, ובמקביל אני מצרף רשימה כדי לעיין בה:

א _  יין אדום

ב _  יין רוזה

ג _  יין לבן

ו _  יין מופחת כהל

ז _  יין בלי בילסופיט [לרגישים במיוחד בילסופיט גורם לכאב ראש]

ח _  יין קינוח

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת ויקהל - פרה תשפ"ה, הכנה לארבע כוסות

שלמה המלך אומר: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", כלומר: לא ניתן להגיע עד קצה גבול החכמה (רש"י). כמו כן אומר שלמה, כשגיליתי שקשה להגיע אל החכמה, וראיתי שהיא רחוקה ממני, התאמצתי והצלחתי להגיע אל היעד שקבעתי לעצמי (אב"ע). ועוד אומר שלמה שאת חכמת הטבע אפשר לדעת, שהרי הכל נמצא גלוי, רק צריך לחקור, לבדוק וללמוד היטב את הנושא. כך גם חכמת ההיסטוריה, הכל גלוי, ומי שבודק מגיע אל היעד, לא כן חכמת התורה היא 'אין סוף', בה אפשר לחקור ולחקור, להתעמק ולהתעמק עד אין חקר, ומראש אין להציב יעד: 'קצה גבול החכמה', כי אין לה גבול וקצה.

שלמה אמר פסוק זה, כשלמד את חוקי פרה אדומה, שהאפר שלה מטהר את הנטמא בטומאת מת, ואילו האיש שמזה את האפר, הוא בעצמו נטמא (נדה ט/א). שלמה החכם מכל האדם (מ"א ה/יא), לא יכול היה להבין כיצד יכולים המים לעשות שני דברים הפוכים. צמד המילים: 'והיא רחוקה', שווה בגימטריה לצמד המילים 'פרה אדומה' (רבינו בחיי במדבר שם). אם שלמה המלך ביקש להחכים בדיני פרה אדמה, הבה נלך בעקבותיו, וננסה להחכים אף אנו.

בפרשת 'חוקת' כתובים דיני פרה אדמה, וכמו בכל התורה, רש"י מפרש את הפרשה, אבל בשונה משאר המקומות, בסוף הנושא [בפסוק כ"ב], חוזר רש"י שוב להתחלה, ומפרש את הפרשה שוב, על פי דרשתו של רבי משה הדרשן [ישנם מקומות נוספים שרש"י עושה כן], וכה דבריו: 'פרה אדמה' משל לבן של שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו [מנהלי המקום]: תבוא אמו ותקנח את הטינוף. כך [גם כאן] תבוא פרה [אדומה] ותכפר על העגל - עגל הזהב (ע"כ).

(כיום אנו מכירים את הזהב הצהוב, הוא יותר קשיח, אבל בימי קדם אהבו את הזהב האדום, ברבות הימים קראו לו 'זהב פרסי') כלומר: הפרה האדומה מקנחת את הלכלוך של העגל האדום. כיצד היא עושה זאת? במתן תורה הגיעו בני ישראל לדרגה של אדם הראשון קודם החטא, שמלאך המוות לא ישלוט בנו יותר, כנאמר: "אני אמרתי [קויתי] אלהים [מלאכים] אתם, ובני עליון כולכם" (תהילים פב/ו). אבל חטא העגל החזיר את המצב לקדמותו, כפי שכתוב בפסוק הבא: "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהילים פב/ז וברש"י שם). אם לא היה מוות יותר, הרי שלא הייתה טומאת מת בעולם, עגל הזהב החזיר את המוות ואת הטומאה הנגזרת ממנו, על כן צריך להביא את ה'אמא' שלו - הפרה האדומה לטהר את טומאת המת.

דווקא צבע אדום יעשה את המלאכה, כי הוא צבע נועז חזק ועוצמתי, דם אדום מביע חיים וכוח. על עשיו האדמוני נאמר: "עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז/מ), הוא 'אֱדֹם' (בראשית כה/ל). השור והפרה הם סמל העוצמה הפיזית, אותם רותמים למחרשה, זה משהו מקביל לטרקטור כיום, כנאמר: 'רב תבואות בכח שור' (משלי יד/ד). החקלאי מעדיף את הפרה, למרות שהשור יותר חזק, אך על הפרה קל יותר להשתלט. לשרוף את הטרקטור האדום - את העצמה הבולטת הזו עד כלותה, זה לקחת את פסגת הגשמיות ולבטל אותה מכל וכל, וכשמזים זאת על טמא מת, מוחקים לו בכך את העבר שלו, ומאפשרים לו להתחיל את המסלול מחדש, ובמסלול החדש אין טומאה.

לליל הסדר יש להדר לקחת דווקא יין אדום, הסיבה מפתיעה: כדי להזכיר את צבע הדם של הילדים שפרעה הרשע הרג (ט"ז ומג"א או"ח תעב/ט, מובא במשנה ברורה שם). לאור המבואר כאן, יש בכך גם הדגשה, להשתמש דווקא בצבע העז, הנועז והמדגיש עוצמה.

קרוב לפסח אנו קוראים פרשת פרה, הצבע העוצמתי שלה, ידגיש את כוח הטהרה שבה, ואנו מתעתדים להגיע בעזרת ה' טהורים לחג, שנוכל להקריב את קרבן  הפסח בזמנו וכהלכתו.

תזכורת. יש די זמן עד פסח לבחור יין המתאים לארבע כוסות ולכל החג, אבל אם הקונים החביבים יסמכו על כך שיש די זמן, הרי שדווקא בשבוע האחרון הלחוץ, נצטרך להקדיש זמן למה שעכשיו יכולים אנו לעשות בניחותא.

לחיים, פסח כשר ושמח ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת פקודי, תשפ"ה, יקב בלומנטי, מוסקטו רוזה

כבר פעמים אחדות הזכרתי שהתפקיד הבסיסי של יין זה עבור נסכים למזבח שבבית המקדש, וה' אישר לנו להשתמש בו גם בשולחן שלנו בבית, מפני ששולחנו של יהודי דומה למזבח, והבית שלנו הוא בית מקדש. כנאמר: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' (שמות כה/ח) בתוך העם ולא רק במקדש.

זו הסיבה שהיין מלווה אותנו בכל סעודות המצווה, וזו גם הסיבה שלגוי אסור לגעת ביין, בעוד שבשאר מוצרי המזון, לא רק שמותר לו לגעת, אלא מותר לו גם להכין (עם פיקוח). הרעיון הזה מוזכר פעמים רבות בספרי הדרשות של חכמי הדורות, שקושרים את זה לנושאים רבים, אבל תמיד תמהתי האם יש לכך שורש בחז"ל, או שגם ל'תורה שבעל פה', יש תוספת של בעל פה, שנובע מהגיון פשוט ובריא. מישהו שאל את חברו: "כמה זה שבע-עשרה ועוד ארבע-עשרה"? השיב הנשאל: 'שלושים ואחת'! המשיך השואל? יש לך הוכחה מהתורה? השיב הנישאל, יתכן שאם אחשב סיכומים כלשהם בתנ"ך אמצא רמז ברור, אולי שלושים ואחד מלכי כנען? אני מניח שאם אתה שואל, ודאי מצאת סימוכין לכך, אבל לדידי זה מיותר, כי זו תוצאה ברורה, גם אם זה לא כתוב בשום מקום. זו אינה תורה שבעל פה, לזה קוראים: 'אחד ועוד אחד'! הקביעה שהיין שלנו הוא שיירי קודש, מתקבלת על הדעת, אבל זה לא 'אחד ועוד אחד', אלא חידוש.

ראיתי אפילו פעם הסבר לחידוש הזה, שאת בשר הקודש אוכלים הכוהנים, וזה מכפר לבעלים, כי הכוהנים יודעים להתעמק במחשבות גבוהות, וּלְמַצּוֹת מהבשר את כוח הכפרה הטמון בו ('שאיבת ניצוצות' בשפת המקובלים), ומי שאינו כהן אינו מסוגל להגיע לכזו דרגה, אבל ביין יש עוצמה פיזית, שכל אחד יכול לחוש בה, ואת המחשבות הטובות והשמחה שמעניק היין, הוא מתבקש להוביל אל המטרה.

כאמור כל זה שייך לדרשות, אבל השתוקקתי לדעת האם חז"ל רומזים כזה רעיון? השבוע מצאתי את שאהבה נפשי. בפרשת השבוע נאמר: "כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ" (שמות לט/כד). הלשון הכפולה רומזת לדברי חז"ל על הפסוק: "שֵׁם (הנהר) הָאֶחָד (מהנהרות היוצאים מגן עדן) פִּישׁוֹן, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב" (בראשית ב/יא-יב). על פסוק זה אומרים חז"ל: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל בית המקדש, שנאמר: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב". ממשיכים חז"ל שגם בית המקדש נקרא 'טוב' (דברים ג/כה. בר"ר טז/ב). כלומר: דבר טוב משוייך למרכז הטוב. עכשיו כבר לא צריך להיות חכם מופלג, כדי להבין שיין שייך למחלקה אחרת מכל שאר המאכלים והמשקים. אכן גם כשמשה רבינו נולד, נאמר שהוריו ראו 'כי טוב', ואיש לא חשב שתהיה לו רשת משגשגת של חנויות, אלא כפי שההורים בעצמם אמרו: "נולד מושיעם של ישראל". המסלול של הישועה הוא לצאת ממצרים, לקבל את התורה ולבנות את בית המקדש. אכן גם על היין נאמר שהוא 'טוב' (שיה"ש ז/י). מי שלגם כמות נאותה של יין, נאמר 'טוב ליבו ביין' (ש"ב יג/כ. אסתר א/י).

בעזרת ה' כשנעשה קידוש בליל שבת, נזכור שאנו לוגמים משיירי טוב המזבח, וכמובן שההודיה לה' על כך צריכה להיות בהתאם.

תזכורת. השבוע זה פרשת החודש, זאת אומרת שפעמוני פסח כבר מצלצלים. מי שאינו זוכר או אינו יודע, בפסח משתמשים ביותר יין מאשר בשאר ימות השנה, וזה אומר שצריך להצטייד בהתאם, בפרט השנה שליל סדר הוא במוצאי שבת, ובין שבת לפסח לא יהיה מתי לקנות יין, אז במקום להקים אותי באמצע ליל הסדר, לספק יין למי שנגמר לו, נזכור את הנאמר: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קהלת ב/יד), כלומר: מתכנן מראש  את העתיד, ואם תקנו בקבוק אחד או שנים יותר, כשהוא סגור הוא לא יתקלקל, לא בשבוע ולא בחודשיים. אכסון נכון יתן לו כמה שנים להשתבח, וכמה שבועות או חודשים בארון בבית לא יספיקו לקלקל אותו.

יש לי הצעה נחמדה לשבת חמה וגם קצת לליל הסדר (כוס שלישית)

לליל הסדר אתייחס בעזרת ה' בשבוע הבא, העקרונות אמנם כתובים גם במאמרים של שנה שעברה, אבל נכנסו במשך השנה 'שחקנים' חדשים לזירה, השוק קיבל התעוררות ביבוא של יינות מצוינים בהכשר טוב, חלקם כבדים וחלקם קלים יותר שיכולים להתאים נהדר לליל הסדר, כשצריך לשתות 4 כוסות והשתים הראשונות הן על קיבה ריקה.

בלומנטי פריזנטה- blumanti frizzentte
מוסקטו איטלקי איכותי ועדין בתסיסה טבעית, מגיע מפוליה שנמצאת בעקב של המגף שבאיטליה, אחד האיזורים הידועים והוותיקים למוסקטו, מדורג i.g.t בדירוג האיזורי ועשוי מהזנים מוסקט בלאן ומוסקט טראני (על שם מפרץ האיזור), מה שנותן
יין ארומטי מלא בטעמים טרופיים, לקרר, לשתות ולהנות.

אלכוהול:5.5% המחיר 60 ש"ח והכשרות: בד"צ העדה החרדית.

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח

שרגא – אתר היין הכשר

בס"ד פרשת כי תשא תשפ"ה

השבוע פורים, ואכן במאמר שלי יש נהפוכו.

כל שבוע אני מחפש רעיון מהפרשה, שהוא קשור באיזושהי צורה ליין, השבוע מצאתי במדרש דרך הפוכה, מאמר על יין וגפנים, ובאיזושהי צורה הוא קשור לפרשת השבוע. כלומר: לא מוכיחים מהפרשה אל היין, אלא מהיין אל הפרשה. הנה שתי הדוגמאות שחז"ל מציגים אותן בזו אחר זו: משה רבינו לימד סנגוריה על עם ישראל במעשה העגל התפלל ה' ואמר: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות לב/יא). על פסוק זה שואלים חז"ל במדרש: מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרָיִם? [כלומר: מה הקשר? ואיזה לימוד זכות זה?] אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה בּוּר, אָמַר לָאָרִיס: לֵךְ פַּרְנְסָהּ [תטפל בה] וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ כֶּרֶם [משובח], הָלַךְ הֶאָרִיס וּפִרְנֵס את השדה [זיבל והשקה] וּנְטָעָהּ כֶּרֶם, הִגְדִּיל הַכֶּרֶם וְעָשָׂה יַיִן וְהֶחֱמִיץ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהַיַּיִן הֶחֱמִיץ, אָמַר לָאָרִיס: לֵךְ וְקֹץ [תקצץ] אוֹתָה, מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַכֶּרֶם? [האם כדי שהיא] תעשה חֹמֶץ? אָמַר הֶאָרִיס: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, [אל תזדרז להשמיד גפנים צעירים, ראה] כַּמָּה יְצִיאוֹת הוֹצֵאתָ עַל הַכֶּרֶם עַד שֶׁלֹּא עָמַד, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקָצְצוֹ? וְאִם תֹּאמַר בִּשְׁבִיל שֶׁהֶחֱמִיץ יֵינוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא נַעַר לְכָךְ הֶחְמִיץ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יַיִן יָפֶה. [כלומר: הגפנים צעירים, אין להם עדיין שורשים עמוקים, והם לא מצליחים לשרוד את הקיץ החם, שמעניק לענבים את הריכוז הרצוי עבור יין משובח]. כָּךְ כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל את העגל, בִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְכַלּוֹתָם, אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם לֹא מִמִּצְרַים הוֹצֵאתָם? מִמְּקוֹם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְעַכְשָׁו [עדיין] נְעָרִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" (הושע יא/א), הַמְתֵּן מְעַט לָהֶם, וְלֵךְ עִמָּהֶם וְעוֹשִׂים לְפָנֶיךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים, זהו הנאמר: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לב/יב).

הלאה ממשיכים חז"ל עם הגפנים: רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מצטט את הפסוק: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ" (תהילים פ/ט). שואל רבי תנחומא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן? התשובה: כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְּשִׁים שֶׁתַּשְׁבִּיחַ, עוֹקְרִים אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִים אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבַּחַת. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְהוֹדִיעַ [את עם] יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, עֲקָרָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם לַמִּדְבָּר, הצליחו שָׁם, ואף קיבלו את הַתּוֹרָה ואמרו: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד/ז), וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ" (יחזקאל טז/יד).

אם נתמקד לרגע בכרם, הרי שכתוב כאן יסוד שהכורמים יודעים, נטיעת גפן צעירה רצוי להתחיל באדמה סטרילית, לחה חמימה ומאווררת, שם יכו הזמורות שורש. אבל על מצע כזה לא ניתן להניב פרי משובח. הגפנים זקוקים לאדמה יחודית 'טרואר'. לכל זן יודעים הכורמים לבחור עבורו את אופי האדמה המתאים. הנה מגלים אנו שבדיוק כך זה אצל בני אדם, לא שולחים ילדים קטנים לישיבה, ולא משאירים נערים בוגרים אצל הגננת. אלא מתחילים באוירה חמימה, ואחר כך עוברים ל'מדבר', הגפן באדמות טרשים, ואנו בהתמודדויות היום-יומיות. כאן כתוב שביחס לעם שלם, גם כן פועלים חוקים אלה, העם מתחיל את דרכו ברקע מתאים, וכשהוא מבשיל לתפקידו, עליו לעבור לחזית של התמודדויות התואמות את אישיותו, ויובילוהו אל יעדו.

אם דברתי גבוהה גבוהה, הריני יורד מהעץ, כי לכבוד פורים היעד נמצא במרחק נגיעה: "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ראיתי באיזשהו מקום ליקוט של עשרות הסברים על מאמר קצר זה, אני מציע שכל אחד מהקוראים יאמץ הסבר אחד, ויהיה לנו גיוון מעניין של שותי יין בפורים.

הפעם איני מציע מה לשתות, אלא אשאל "מה שתיתם"? כי אנו כבר עמוק בתוך הפורים, אזי נסיים באיחול לבבי לחג פורים שמח

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר