המלצות יין לשבת

פרשת וארא תשפ"ו, אליקנט בושה, יקב בנימינה

בפרשת וארא יש את ארבע לשונות הגאולה, שלכבודם אנו שותים ארבע כוסות יין בליל הסדר, אבל השנה אני רוצה לדבר דווקא על התאריך.

לפני כן אקדים: אם נערוך משאל "איך אתה מצפה לתחיית המתים, מה תרצה לראות"? נציג שאלה זו לכמה אנשים, ודאי תהיינה תשובות רבות ומגוונות. "אני סקרן לראות את האבות". "מעניין כיצד יגיחו רבבות מתים מקבריהם". או משאלה אישית, אנשים יביעו הצעות מסוגים שונים. אבל כשיציגו שאלה זו מול גל עצמות נפטרים, כגון חבית אפר שהביאו מכבשני אושוויץ, במקרה כזה הרגש יעבוד בטורבו, ולכל אחד תהיה הצעה יותר עוצמתית.

הקב"ה הביא את יחזקאל הנביא ליד בקעה מלאה עצמות של יהודים שבויים שהבבליים ימ"ש הרגו, וה' שאל את הנביא: "בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה"? (יחזקאל לז/ג). כלפי מה הדברים אמורים? בעוד שבועות אחדים אנו אמורים לראות תחיית המתים זוטא בכרם.

הנה העובדות: השבוע, חמישה עשר בינואר. למי שאינו יודע, את הגפנים גוזמים בחורף כשהם בשלכת. התאריך המומלץ הוא בין חמישה עשר בדצמבר לחמישה עשר בינואר. כמובן שאם מקדימים או מאחרים בשבועות אחדים זה לא יהרוג את הגפן, אבל אנו מבקשים להטיב ולא רק לצמצם נזקים. על תרדמת החורף של הגפנים אכתוב בעזרת ה' בהזדמנות. עכשיו אני מבקש רק להציע את התמונה הקודרת של גפן בשלכת לפני הגיזום: הגפן נראה מת, אך לא עטוף בתכריכים נכבדים, אלא ערום, עלוב ומושפל.

אם זה ענבי מאכל שמודלים על כלונסאות (בוסתן ספרדי), התמונה יותר קודרת, כי לענבי מאכל יש הרבה יותר ענפים ועלים, והם גדולים יותר. בעונה זו כל העלים כמושים, חומים, פזורים על הקרקע סביב, ומלמעלה יש מקלות ערומים ועלובים. אם נציע ליד הגפן הזו תמונה כיצד תיראה בעוד ארבעה חודשים, מלאה עלים רעננים המכסים את כל הסוכה או בעוד תשעה חודשים כשהיא קורסת מעומס אשכולות עסיסיים, יאמר כל אחד בפה מלא שזה נראה ממש כמו תחיית המתים. ליבלוב של ניצנים רעננים פורץ לאוויר ומבשר התחדשות מלבלבת ומשמחת לבבות.

ובעוד שבועות אחדים כבר נוכל לטעום את פרי הגפן הצעיר של הבציר האחרון. אלה יינות פירותיים, קלים ונעימים, שאינם מתיישנים בחביות ובקבוקים. בדרך כלל יוצאים לשוק בסביבות חג הפסח, ממש כשהכרם שבו הם צמחו מתחיל כבר להצמיח ענבים חדשים.

השבוע הייתה תערוכת יין. בעמדה של יקב בנימינה היה כד גדול מלא יין וכשמזגו לי לכוס טעמתי יין צעיר שנמצא עדיין באמצע תהליך העשייה שלו. היין עשוי מענבי 'אליקנט בושה'. זהו זן שפותח לפני כמאה שנים בתור תוספת צבע ליינות שחסר להם. בענבי האליקנט בושה הצבע נמצא לא רק בקליפה של הענב אלא גם בבשר הענב עצמו.

הפעם מדובר ביין של 'יקב בנימינה', שעתיד לצאת במסגרת סדרת כרם מירב. היין צעיר מאוד, מבציר 2025, ונמצא עדיין באמצע תהליך הייצור. כבר עכשיו יש בו צבע אדום עז במיוחד וטעמים פירותיים עשירים המזכירים רימון. הוא עתיד להתבגר עוד כמה חודשים בחביות, אך כפי שנראה וכפי שניטעם — יש לו פוטנציאל מצוין.

הענבים גדלים בכרם מירב שברכס הרי גלבוע, אזור שבו התגלו גתות עתיקות המעידות על הכנת יין בתקופות קדומות. הכרם נמצא בגובה של כ־400 מטרים מעל פני הים, על קרקע טרה רוסה מנוקזת מאוד המאפשרת הבשלה אחידה ומהירה של הפרי. האזור היבש יחסית והרוחות החזקות, בשילוב זמירה קפדנית ואוורור נכון, תורמים לקבלת פרי איכותי ויוצא דופן באזור.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ויחי תשפ"ו, טמפריניו קברנה/סירה, יקב בודגה לה לונה

לכבוד תובנות חדשות רצוני לרענן לכם את הזיכרון על מאמר שראה כאן אור לפני שנתיים (ויחי תשפד). הנה המאמר:

בברכת יעקב לראובן הוא אמר: "פחז כמים" (בראשית מט ג ד). באופן פשוט מתבארת המילה כ"פזיזות", כמו: "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט ד), מילה הדומה ל"חפז", "חיפזון" - מהירות (שמות יב יא). אכן כאשר בני ישראל התקרבו לארץ ישראל, עוד בטרם נכנסו, ראו בני ראובן את הצד המזרחי של הירדן, שהוא ירוק ויש בו הרבה מרעה, דבר שלא היה להם במדבר, ומיד התלהבו וביקשו חלק ונחלה בצד הזה של הירדן (במדבר לב ב ג), עוד לפני שראו כיצד נראית הארץ המובטחת בצד המערבי (עקידת יצחק).

בישיבת חברון לפני שני דורות היה המשגיח הגריל חסמן זצ"ל. הוא היה אומר את השיחה השבועית במוצאי שבת, התחיל אותה קצת לפני צאת השבת. בכך הייתה נמשכת השבת עוד שעה תמימה אחר צאת השבת. פעם נכנס לבית המדרש קצת יותר מאוחר, ראה את אחד התלמידים עם סיגריה בפיו, הוא המשיך אל הדרשה ולא העיר מאומה. אחר תפילת ערבית ניגש הרב לבחור ושאל אותו: "מה זה פחז כמים"? הנער לא ידע מה לענות, אבל הרב לא השאיר אותו נבוך זמן רב, אלא אמר לו: גם אני לא יודע בדיוק מה זה. במסכת שבת ישנן כמה הצעות (שבת נה ב). זו לא עבירה מדאורייתא, גם לא עבירה מדרבנן, ואפילו לא שבירת איזשהו מנהג ומסורת, אלא ביקורת דקה על משהו שאין לנו כלים להגדיר אותו. אבל להרגשות יש חושים משלהן. ממילא ברור שראובן לא עשה שום עבירה, אבל הבה ונראה מה הוא הפסיד בגלל זה: גם את הבכורה, גם את הכהונה וגם את המלכות. ממשיך הרב: וגם, תראה כיצד מדברים עליו, כלומר הפסיד הכל. "נער צעיר", המשיך הרב באהבה אבהית, "לעשן לפני ערבית של מוצאי שבת ולפני השיעור, זו אינה עבירה, שהרי כבר יצאה שבת, אבל כנראה שזו אחת הדוגמאות העדינות של פחז כמים, שגורר בעקבותיו אין ספור נזקים" (אמרי דעת).

המאמר של לפני שנתיים ממשיך בתובנות של הנושא, אך לנו די בכך, כיוון שפגשתי יהודי צמא ידע, שאוהב להרחיב אופקים בכל נושא ונושא. הוא ראה את המאמר הזה ואמר לי שהיין הוא "פוחז" בעצמו, וגם גורם לפחזים מסוכנים למי שמגזים בשתייתו. כיצד הוא פוחז בעצמו? למוח יש משטר דיאטה מאוד חמור, הוא ניזון על גלוקוז, הוא לא צריך שום דבר נוסף, ואסור שדברים נוספים יגיעו לשם. כל דבר שמתקבל בברכה בכבד, בלב או בריאות, במוח הוא יחולל נזק. כדי שזה לא יקרה ישנם בכניסה "שוערים" שעוצרים את כל מה שלא צריך להיות שם, אבל הפרודות של הכוהל הן יותר קטנות מגודל השערים. הגלוקוז והכוהל הם שני הדברים היחידים שיש להם כניסה חופשית. לא עלינו, בתאונה או מחלה או דלקת עלולים השערים להיפרץ, ונוירולוגים מצליחים לפעמים לתקן. אבל האלכוהול נכנס דרך שערים נעולים.

המים נקראים "פחז", כי אין בפניהם שערים. כל אוטם גגות יודע שאם יש דליפה צריך לחפש את המקור בגג למעלה, ולא בתקרה, כי אם יסתמו את החור בתקרה המים יחלחלו וימצאו כבר מהיכן לפרוץ. גם לקירות של שכנים שתי קומות מלמטה הם מסוגלים להגיע. אם מעמידים מחסום בערוץ נחל שוטף, המים נערמים ולבסוף יעברו מהצדדים או מלמעלה. אי אפשר לעצור מים, ומסתבר שגם כוהל אי אפשר לעצור. אחר כך כבר אי אפשר גם לעצור את מי שלגם ממנו כמות מופרזת.

אם כן, כל דבר טוב יכול להיות עוד יותר טוב, אבל בתנאי שיהיו לו "שערים", וצריך לזכור שבתוך הגוף הם לא קיימים.

השבת נכריז בעזרת ה' "חזק חזק ונתחזק" על חומש בראשית. נגמור עם סיפורי ההיסטוריה ונתמקד בעזרת ה' אך ורק במה ששייך לעם שלנו. לכבוד זה יש לי שתי הצעות מעניינות של יין טוב:

השבוע חזרו למלאי היינות הספרדיים של יקב "בודקה לה לונה". סדרה זו מתבססת על הזן הספרדי הקלאסי טמפריניו, שמעניק ליין אופי ים תיכוני חם, פירותי ומלא חיים. לצד הטמפריניו מצטרפת בכל שנה תוספת קטנה של זן נוסף, שמעניקה ליין כיוון שונה ואופי ייחודי.

בבציר הקודם קיבלנו בלנד של טמפריניו עם קברנה סוביניון. השנה, נוסף לבלנד הזה, הצטרף בקבוק חדש לסדרה: טמפריניו עם סירה. שני היינות התבגרו שנים עשר חודשים בעץ, וכל אחד מהם מביא איתו פרשנות אחרת לאותו בסיס ספרדי אהוב.

שניהם פירותיים, עסיסיים וידידותיים לשתייה, כמו שטמפריניו יודע לתת. אבל כאן מגיע היופי: הקברנה מושך את היין לכיוון חמצמץ ורענן יותר, בעוד שהסירה מוסיפה מעט חריפות, פלפל שחור ונגיעה של עומק מתובל.

שני היינות מוכנים לשתייה מיידית, כשרים בהשגחת הבד"ץ העדה החרדית, ומחירם ששים שקלים לבקבוק — תמורה מצוינת ליין יומיומי איכותי.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת שמות תשפ"ו, נחל יתיר 2021, יקב יתיר

אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. משפחת יעקב נכנסה למצרים, ויחד עם יוסף ובניו שהיו במצרים היו הם שבעים נפש, אבל בפירוט מוצאים אנו רק שישים ותשע. מסבירים חז"ל: "יוכבד (אמא של משה) נולדה בין החומות" (רש"י בראשית מו טו). כבר שאלתי בעבר: מה הפירוש "להיוולד בין החומות"? אם עובי החומה היה שלושים קילומטר, ואחרי שמשפחת יעקב צעדו כבר שעתיים ועברו עשרה קילומטרים, ולפתע אשת לוי כרעה ללדת – אי אפשר לומר לה: נלך עוד ארבע שעות, נעבור את החומה ונעצור במקום מתאים, מפני שהיא אינה מסוגלת ללכת עוד ארבע שעות. אבל הרי החומה אינה כה עבה; היא אולי מטר, אולי שני מטר. ומדוע שלא נעזור לה לעשות שתי פסיעות כדי להתיישב בנחת בצל החומה ולהתארגן ללידה מסודרת?

אלא ש"בין החומות" זה לא הגדרה גאוגרפית אלא מהותית. להיוולד בין החומות פירושו להיות גם כאן וגם שם. כלומר: לצאת מהקופסה. לקחת את הנכון והנצרך גם מכאן וגם משם. בקיצור, ללדת את משה רבנו, שמוגדר בתורה "איש מצרי" (שמות ב יט), ומאידך "איש האלקים" (דברים לג א). הוא זה שיגבש את משפחת העבריים ויעשה אותם לעם ישראל, כדי להשיבם לארץ ישראל.

הרעיון של "בין החומות" קשור להרבה נושאים. נרות חנוכה מדליקים "בין השמשות" – שתי שמשות: השמש של אתמול והשמש של מחר. אנו תופסים את האמצע, וקושרים עם נרות החנוכה את האתמול עם המחר, ואת נס החשמונאים שהיה פעם עם העתיד שלנו שימשיך לנצח.

בכמה מקומות בתלמוד מסופר שרב אמר דבר־מה "כד ניים ושכיב", כשהיה במצב של חצי ישן (יבמות כד א, בכורות כג ב ועוד). ברגעים אלה אמר רב דברים הקשורים לרזי התורה וסודותיה. זה משהו שהישן לא יכול להגיע אליו, כי הוא לא מגיע לשום מקום, ומי שהוא ער גם כן לא יכול להגיע למקומות כה גבוהים, אלא רק בדמדומים, שבין החומות.

כך היה גם עם יופיו המדהים והמיוחד של רבי יוחנן: אי אפשר לראות באור וגם לא בחושך, אלא רק במצב של "חצי צל" (בבא מציעא פד א). בטור הקבוע שלנו, פרשת ויגש תשע"ט, הבאתי עוד דוגמאות.

יש גם יין שהוא בין החומות, אבל במקרה שלנו זו אינה מעלה. כלפי מה הדברים אמורים? ברחבי תבל יש הרבה מאוד זני גפנים שלא נקלטים היטב אצלנו, אם זה בגלל הרכב אדמה, טמפרטורה, לחות, גובה מעל פני הים וכדומה. אבל לחלק מהם יש אופי מעניין: יש גפנים שמפיקים יין סמיך, יש שצבע היין שלהם עוצמתי מאוד, לחלקם יש ריח פירותי כזה או אחר. ייננים יודעים כיצד לעשות מהדברים הללו בלנדים מעניינים. אך דא עקא, ישנם זנים שאינם מצליחים להביע את מלוא עוצמתם בארצנו.

הפתרון הוא להביא אותם משם. כיצד עושים זאת? בוצרים אותם ועושים את התהליך הראשוני של התסיסה שם, והיין הראשוני הזה מגיע במכליות לארץ. פה בארץ ממשיכים את התהליך, שכולל בלנדים והתיישנות. יינות אלה הם פירות חוץ לארץ שגמר מלאכתם היה בארץ ישראל. זה חשוב לדיני תרומות ומעשרות, אבל בברכה אחרונה לא נאמר עליהם "על הארץ ועל פירותיה", אלא "על הארץ ועל הפירות". זה במקרה של יין שכולו גדל בחו"ל. אבל בתערובות, כשיינות חו"ל משרתים רק כתוספת באחוזים בודדים, הברכה נשארת "על הארץ ועל פירותיה".

לנו יש כיום יינות שנולדו בין החומות: יש בהם את השבח של גידולים בהרים גבוהים ומושלגים, או של גידול בקרקע רוויית מינרלים, משם נקבל את התוספת הרצויה: צבע, סמיכות, ריח וסיומת. ומהגידולים המשובחים של ארץ ישראל נקבל את הבסיס המשובח ואת הברכה המיוחדת "על הארץ ועל פירותיה". זה לא רק שינוי של שתי אותיות; היו במהלך הדורות צדיקים רבים שהידרו דווקא על יין מארץ ישראל, בגלל מעלותיה של ארץ ישראל, שנוסח הברכה הוא החותם שלהם.

לכבוד המאמר, הנה יין שכולו תוצרת ארצנו הקדושה.

לכבוד שבת האחרונה פתחתי נחל יתיר 2021 – יין אדום יבש שמביא איתו את כל העוצמה של הרי דרום יהודה. הענבים נבצרו ממספר חלקות ביער יתיר, בגובה 650 עד 900 מטר. האוויר הקריר, הקרקע הדלה והגובה המרשים מעניקים ליין אופי ישראלי מובהק: מרוכז, אלגנטי ומדויק.

היין התבגר במשך שנה במכלי עץ גדולים (3,800–5,400 ליטר), שמרככים את היין מבלי להשרות טעמי אלון כלל. לאחר מכן בוקבק והושאר ביקב עוד כשנתיים להתבגרות בבקבוק. זהו יין שמוכן לשתייה, אך בהחלט ימשיך להתפתח בחמש עד עשר השנים הקרובות.

צבעו ארגמני עמוק. באף – דובדבן שחור, קאסיס ושקדים קלויים. בפה – פרי עסיסי, טאנין מגורען ומעט מלוח, וסיומת עם מרירות עדינה ונעימה.

כשרות: רבנות מקומית, O.U והרב רובין. המחיר 200 ש"ח 

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ויגש תשפ"ו, קברנה סוביניון 2012, צורי 26

בפרשת השבוע מסופר שיוסף שלח ליעקב "מִטּוּב מִצְרָיִם", פירש רש"י: "יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" (ע"פ מגילה טז/ב). זה תמוה שאנשי ארץ ישראל ישמחו לקבל יינות מִצְרִיִּים, הרי ארץ ישראל מבורכת פי שבעה מ'צוען מצרים', שהיא המקום בעל התנובה המושבחת ביותר במצרים. הגמרא עושה חשבון שפירות ארץ ישראל יותר משובחים מפירות מצרים פי חמש מאות (כתובות קיב/א).

אז מדוע אל תוך יקב משובח מביאים מתנה, יין זול ודליל, מאיזשהו כרם עלוב? מלבד זאת הרי עכשיו מעמיסים את כל בני המשפחה על עגלות לנסוע למצרים, שם כבר יושיבו את יעקב בשולחן מלכים ויעניקו לו את כל מעדני ארץ מצרים. מה פתאום דווקא עכשיו, ודווקא יין? מלבד זאת, לא נראה לנו שיעקב אבינו להוט אחר יינות משובחים, לא זה מה שמדבר אליו. אם יוסף היה שולח לו קונטרס חידושי תורה, זה היה משמח אותו שבעתיים.

ההסבר הוא שהיין הישן מהווה מֶסֶר. הנביא מכנה את מצרים בשם "רהב" (ישעיהו ל/ז), פירש רש"י: "רהב — גסי רוח" (שם). גס רוח זה גאוותן. במסכת בבא בתרא מבואר שיינו של גס הרוח מחמיץ (דף צח/א). זאת אומרת שגאוותן לא יכול להתגאות ביין ישן, רק ביינות טריים מהבציר הנוכחי שעליו לשתותו מהר, בטרם יחמיץ.

עכשיו הכל ברור: יוסף מדווח לאביו שהוא לא נדבק מגסות הרוח של המצרים, והראיה היא מהעובדה שבמזווה שלו יש יין ישן. זה מה שיגרום ליעקב נחת רוח, ולא האיזון, הטאנינים, הסיומת, הגוף העגול ושאר דברי השבח שאנו רואים על תוויות בקבוקי היין.

על פי רוח הדברים, אפשר להציע דוגמה עכשווית ליין ישן ומשובח שמסמל התיישנות מוצלחת וכבוד ליינן ולבעל היקב. יין כזה מעיד על סבלנות, על מסורת ועל יושרה של מי שהשקיעו בו. דוגמה ראויה היא "קברנה סוביניון 2012", מבית "צורי 26", מענבי הגליל העליון. היין התיישן כארבע עשרה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, צבעו אדום כהה, ארומתו מתפרצת של תבלינים לצד פירות יער, עם נגיעות עור ובשר. בפה הוא אלגנטי, עם חומציות מצוינת ומרקם עשיר ונעים. היין מוכן לשתייה מיידית, אך פתיחה ארוכה תיטיב עמו.

אלכוהול: 13%, כשרות: בד"צ העדה החרדית, מחיר: 160 ש"ח.

לעמוד היקב