המלצות יין לשבת

פרשת שמות תשפ"ה, דה וונטד זינפנדל, איטליה

שובבי"ם ת"ת

נפתח בהקדמה חביבה, אבי שליט"א מספר שבהיותו ילד, הוא ראה פעם בסוף הסידור 'סליחות לשובבים ת"ת', זה הלחיץ אותו לגלות, שהזקנים החביבים של בית הכנסת, ניצולי שואה שמחלקים סוכריות בשבת, צריכים להתפלל ולבקש מה' סליחה, על הילדים השובבים של ה'ת"ת', דהיינו: ראשי תיבות 'תלמוד תורה', היכן שלמדו ילדי המקום. אנחנו עושים שטויות, והם מסכנים אומרים סליחות בבית הכנסת, עד שמישהו מבוגר הסביר לו שזה ראשי תיבות של שמות שמונה הפרשיות שמתחילות השבוע: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה.

מה זה באמת? החודשים כסלו-טבת הם בין סיום סליחות ה'בה"ב' של אחר חג הסוכות, לבין פרשיות 'שובבי"ם', ובשנה מעוברת גם 'ת"ת'. מה הרעיון לצום ולומר סליחות בשבועות הללו? בשלחן ערוך זה מופיע בנושאי הכלים של סימן תרפ"ה. במפרשים מבואר שהמקור הוא מעשיו של איוב: "וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, וּבֵרְכוּ אֱלֹקִים בִּלְבָבָם, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים" (איוב א/ה). בחגים אוכלים ושותים, וזה זמן מועד לנפילות [מבואר בהמשך]. במפרשים מובאות סיבות נוספות, לסליחות של בה"ב אחר סוכות ואחר פסח, כגון שחשון זה זמן היורה, זה זמן תפילה שהתבואה תצמח, אייר זה זמן הקציר, תפילה שהתבואה תהיה בשלה. או שחילוף עונות השנה עלול לגרום לחולשה ומחלות, והתפילה היא לבריאותנו. המפרשים מביאים עוד סיבות וטעמים.

בקשר לתענית כיום, בשל"ה ובספרי המקובלים כתובים על כך דברים מאוד חשובים, למעשה כתב המשנה ברורה בהלכות 'תעניות' בקשר לתענית של כ' סיון: נראה לי שהתענית של כ' סיון אינו קבוע כל כך, שמתענים בו רק יחידים, וכן תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דינו כשאר תעניתים, ואין דוחין פרשת השבוע בשחרית ולערב קורין 'ויחל' (או"ח תקס"ו ס"ק י').  

הסיבה שנקבע בה"ב דווקא אחר החגים הוא בעקבות דברי הגמרא: 'סקבא דשתא ריגלא' (קידושין פא/א). הנה התרגום: סקבא - רעוע ופצוע, דשתא - של השנה, ריגלא - הרגל. דהיינו: החגים, הם נקודת התורפה החלשה שלנו. שדרך האוכל מצליחה הגשמיות להכניע את הרוחניות, והיצר-הרע מוצא דווקא את סעודות המצווה כהזדמנות פז, לחבר את נפש הסועד אל הגשמיות (אבן שלמה ד/ד). את חגי ישראל הקדושים מצא לו השטן כחזית מוצלחת נוספת. כי השמחה היא משהו רגיש ושברירי, מצד אחד היא נצרכת לעבודת ה', אבל בקלות אפשר להיגרר להפרזה, וזו כבר לא שמחת חג, ואפילו לא שמחת הגוף, אלא שמחה שתוביל לצער. הדוגמא הבולטת לכך היא ליצנות, היא נראית ממש כשמחה, ונעשית לקול צחוק רועם, לִשְׂכור ליצן לשעת ליצנות, עולה פי מאה יותר מאשר לשכור רב לשעת תורה והתעלות. האם ליצן מביא שמחה? 'כת ליצנים' אינם מקבלים את פני השכינה (סוטה מב/ב), בעוד שהשמחים נמצאים בשורה ראשונה של מקבלי השכינה.

על אפשרות הכישלונות בחגים מתפלא החתם סופר זצ"ל ושואל: כיצד יתכן שתהיה שליטה לטומאת היצר הרע, בשמחת ימים קדושים הנעשים לכבוד שמו הגדול? התשובה היא שבחג יש גם את חלק האוכל, השותפות הגשמית היא זו שעלולה לדרדר (ויקרא יט/ג, ראה שם משל לאב ואם). בגלל שקדושת המועדים מאד מרוממת, זה עושה אותה גם מאד רגישה. היכן שאי-אפשר להתרומם, אין בו גם מהיכן ולהיכן ליפול, שהרי "גם את זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז/יד). כל הזדמנות לצמיחה, היא גם סיבה לאפשרות של כישלון, לכן חכם מסוגל להביא תועלת או נזק הרבה יותר מטיפש.

את הדוגמא הפשוטה והברורה יודע כל איש עסקים, העיסקאות המוצלחות הן אלה שיש בהן סיכונים, אפיק השקעה שקט אינו מביא הפתעות, לא לרעה וגם לא לטובה. כך זה גם ב'מועד' שהוא 'התוועדות' עם הקב"ה, צורר בפינות שלו גם אפשרות להתוועדויות אסורות, והעומד היטב בניסיון זוכה להתוועד עם ה' כראוי.

במשך החג אנשים אינם יוצאים לעבודתם, אלא אוכלים, שותים ושמחים, זה אמנם דבר נפלא, אבל אצל הבלתי זהירים, זה עלול להביא להוללות, כי הם אינם משכילים לנווט את שמחת החג אל האפיק הרצוי (העמק דבר ויקרא כב/לב). זה מה שאמר פרעה: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה/ט). כך מופיעה הלכה זו בשלחן ערוך: אדם אוכל ושותה ושמח ברגל, ולא ימשך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר (או"ח תקכט/ג).

בעל הטורים מצביע על סמיכות שתי הפרשיות: "שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני ה' אלקיך... שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (שמות כג/יז-יח). כלומר: בגלל צפיפות האוכלוסין בחגים, יש להעמיד שופטים, שוטרים ופקחים.

בגלל הטעויות האפשריות בחג ומועד, קבעו קדמונינו לערוך תפילה מיוחדת עם סליחות ותענית בכל פעם אחר החג, בימי בשני, חמישי ושני, הנקראים 'בה"ב' כדי לתקן את הטעויות של פריקת עול אפשרית (תוס': 'סקבא'). שאל פעם תלמיד צעיר: "לשם מה צריך את הסליחות הללו? הרי ברוך ה', החגים נראים יפה, לומדים בשעורים קבועים ונמצאים במסגרת טובה". ענה לו רבו: "הסליחות הללו, הן אלה שבנו לנו את המסגרת". בגלל שבימים עברו, היו צדיקים שעשו ימי צום בימים אלה, זה העניק לחג את הרצינות הרצויה. אכן ישנן משפחות, ישיבות ומסגרות, שכיום ממעטים מעט ממאכלים נכבדים בימי 'בה"ב', ומקדישים יותר שעות ללמוד תורה, מוסר, חסידות והשקפה.

הנוגע לעניינו הוא שהיין הוא ה'מחותן' הראשי בשבועות הסליחות והצום שאנו כעת בפתח שלהם. האם אכן היין הוא כל כך רע? התשובה היא שהיין אינו טוב ואינו רע, הוא עוצמתי! האם טנדר עוצמתי בעל שמונה צילנדרים הוא טוב או רע? האם סכין חדה היא טובה או רעה, על שתי השאלות הללו, ועל עוד הרבה כמוהן, התשובה היא 'תלוי מה עושים עם זה. טנדר טוב יכול לשמש כאמבולנס, ויכול לשרת את המחבלים ימ"ש. זו בדיוק גם ההגדרה של יין. כשפותחים בקבוק יין, יש להתבונן בזהירות, באיזו צומת קובעים אותו, ועל מסלול העוצמה הזו אנו ניגרר.

עכשיו אנו לא בחגים, אלא בסליחות על מה שאירע שם, בעל תשובה אמיתי מתקן את מעשיו בדיוק באותו האופן שהוא נכשל (רמב"ם תשובה ב/א). על כן נשחזר את מה שהיה בחג, ניקח לכבוד שבת דווקא יין טוב ומשובח, ומראש נזכור ליעד אותו, כמדרבן לאהבת ה' ולעבודתו.

כבר מתחיל חורף סגרירי, זה זמן ליינות אדומים, הנה הצעה מומלצת, והפעם יין מפתיע מאיטליה.

"דה וונטד זינפנדל" ענבי הזינפנדל (שנקראים גם פרימיטיבו) גדלים בכרמים בסלנטו שבדרום פוליה שבדרום איטליה, הגפנים גילן נע בין 40 ל-50 שנה.

כמחצית מכמות היין מתיישנת 12 חודשים בחביות אלון אמריקאיות.

בהשראת יינות הזינפנדל האמריקאים. יין מרוכז, עם ריחות וטעמים של דובדבנים ופטל בשלים, וניל וקוקוס (שמגיעים מהחביות האמריקאיות). ליין גוף בינוני עם מרקם קטיפתי ואופי עשיר מאוד. יין אלגנטי ומאוזן.

14.5$% אלכוהול. כשרות: בד"ץ אגודת ישראל. והמחיר 60 ₪

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת ויגש תשפ"ה, קברנה פרנק 2021 סדרת גליל, יקב הרי גליל

בפרשת השבוע מסופר, שיוסף שלח ליעקב 'מִטּוּב מִצְרָיִם' (בראשית מה/כג), זה לא יכול להיות כמה ככרות לחם, או משהו אחר פשוט, זו מתנה מיוחדת של מלך, שהתורה מדגישה שהוא טוב בארץ עשירה ומשוכללת.

בדוגמאות של היום, נציג מדינה ידידותית יקבל מתנה את הדגם החדיש והמשוכלל ביותר של מזל"ט תוצרת רפאל. הגמרא אומרת שהכוונה ליין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו (מגילה טז/ב). רש"י על החומש מוסיף שיוסף שלח גם גריסים של פול (ע"פ בר"ר צד/ב).

יעקב אבינו הוא בחיר האבות, מה לו ולתבשילי שף ומאכלי גורמה? כל הצדיקים שאנו קוראים עליהם ושומעים אודותם, לאיש מהם לא חשוב היה מה הוא אוכל. מה פתאום ניסה יוסף לשדרג את התפריט של יעקב לעת זיקנתו? ההסבר הוא, שאצל הצדיקים פועלת רק מחשבה אחת 'הישרדות'! הם רוצים אוכל בריא ומזין. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו אצל חיות היער, הן אינן מחפשות 'טעים' אלא בריא. אנו הדגשנו שכהקדמה להשוואה בין הצדיקים לבין החיות, צריך לכתוב: 'להבדיל אלף אלפי הבדלות', אבל כתבתי את זה כדי להכין לעצמי 'נחיתה רכה' שלא תצרום באזנכם, הנה מה שאומרים חז"ל: מאי דכתיב: "חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ, תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי, אֱלֹקִים" (תהילים סח/יא). אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת, ואיכא דאמרי: שמסרחת ואוכלת, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואם עושה כן, (שאינו מקפיד על מזונו, אלא אוכל מה שמזדמן), הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה בעצמו (ערובין נד/א). כאשר להקת זאבים הצליחה להכריע אנטילופה או זברה, כל אחד מתמקם בעמדה שלו, ומתחיל לנגוס, לא איכפת להם אם זה רגל, או ראש או בטן, אבל כאשר זה שחופר בבטן, מגיע אל הכבד, עוזב כל אחד את העמדה שלו וחוטף נגיסה מהכבד. לא בגלל שזה יותר טעים, אלא יש בזה יותר הרבה כלי דם ושאר יסודות מזון חשובים. אצל זאבים יש רק עקרון של הישרדות. זה הדבר היחיד שחשוב להם.

כך צריך גם הצדיק להתנהג. נושא זה מורחב בספרי המוסר והמחשבה, הכלל קובע: תיאבון לאכילה ותיאבון ללמוד תורה, הם שני דברים שונים בתכלית, לא רק שהם אינם צועדים שלובי-זרוע, אלא הם מנוגדים זה לזה, במפורש ישנה הנחיה: "עד שיתפלל אדם שיכנסו דברי תורה ללבו, יתפלל שלא יכנסו אוכלים ומשקים לתוך מעיו" (תדא"ר י"ג מובא בתוס' כתובות קד/א: 'לא נהנתי').

מכאן נגיע אל משלוח המנות שקיבל יעקב. בגמרא כתוב יין, כולם יודעים שיין בריא ללב, לאחרונה התפרסם מאמר שיין בריא גם לעצמות, והקדשתי לנושא זה את המאמר של שבוע שעבר.  

בגמרא מודגש שהיין היה ישן, זה לא ה'ישן' שאחשוורוש חילק בסעודה, שכל אחד קיבל יין יותר מבוגר ממנו (מגילה יב/א), שם זה היה עניין תחרותי, אבל הרעיון של יין ישן, הוא שהוא יהיה בן שלוש שנים, אין צורך ביותר, זה הזמן שכל השמרים שוקעים, יחד איתם שוקעים גם גרגרי אבק, ושאר דברים בלתי רצויים שהצטרפו אל אשכול הענבים שנסחט והיין כבר נח מספיק זמן בשביל להרגע. כפי שציינתי גם לצעירים אין צורך לאכול או לשתות דברים מיותרים, אך לזקן זה חשוב שבעתיים, על כן דאג יוסף לשלוח ליעקב יין ישן.

כאן מבקש אני לעבור אל הפריט הנוסף; 'גריסים של פול', שאמנם אינו קשור ליין, אבל הוא הגיע אל יעקב בתוך מארז היין. על גריסי הפול הללו אומרים חז"ל שהם מועילים ל'עיקת הלב' (בר"ר צד/ב). קרדיולוג יוכל להציע כמה אפשרויות לתחושה המוגדרת כאן 'עיקת הלב'. 'פול' הוא ממשפחת השעועית, שהיא 'משעשעת את הלב' (תל' ירוש' כלאים א' סוף עמוד ב'). ה'שעשוע' אינו קשור לגן שעשועים, אלא לנושאי בריאות וחוזק. לסיכום, ודאי שכולנו צריכים לאכול בריא, אך זקן שהוא כבר חלש, ייפגע יותר ממאכלים שאינם טובים.

ברוח המאמר הנה יין ישן, בן יותר משלוש שנים:

השבוע נדרשתי לטעום את ה'קברנה פרנק' מסדרת 'גליל' של 'יקב הרי גליל', הבודדים שנשארו בחנויות הם מבציר 2022 שמיטה ואוצר בית דין. בקרוב יגיע היין מבציר 2023.

מה שאני טעמתי זה את הקברנה פרנק מבציר 2021 שהתבגר כשנה בחבית.

הענבים מגיעים מכרם מלכיה שבגליל העליון. הכרם דושן בקומפוסט שנוצר מקפה ממוחזר שהתקבל ממיזם הקיימות של חברת נספרסו.

בעל צבע אדום ארגמן בוהק, ריח של דובדבן אדום, פירות יער בשלים ירקרקות של עשב קצוץ מעט וניל  שמגיע מהעץ אלון של החביות. ליין גוף בינוני וטוב, עם סיומת ארוכה.

אלכוהול 14.5% כשרות: הרב אוירבך, O.K. והמחיר לבציר 2021 - 75₪

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ויחי תשפ"ה, פורט רובי אלמה דו מאר, פורטוגל

בברכת יעקב לבניו הוא מברך את יהודה, ואומר: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן; וּלְבֶן -שִׁנַּיִם, מֵחָלָב" (בראשית מט/יב). אני מבקש להתמקד בצמד המילים: 'חַכְלִילִי עֵינַיִם', כמובן בגלל המילה הבאה: 'מִיַּיִן', ואני מבקש לדעת מה עושה היין לעיניים, הנה קובץ פירושים:

א _ אונקלוס: "יסמקון טורוהי בכרמוהי" - יאדימו ההרים בכרמים.

ב _ תרגום יהונתן: "מה יאין הינון עינוי דמלכא משיחא כחמרא זכיכא" - מה יפים הן עיני מלך המשיח, כמו  יין זך. [מתאים לברכת שבט יהודה, שהרי המשיח יהיה מזרע דוד המלך, בן לשבט יהודה].

ג _  רש"י: לשון אודם כתרגומו וכן: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג/כט) שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין. [לכאורה זה משהו שלילי, ולא ברור כיצד זה השתחל אל רשימת הברכות, יבואר בהמשך].

ד _ אבן עזרא: יִקָּרֵא 'חכלילי עינים' מרוב היין שהוא שותה, כי החכלילות יֵרָאֶה בעין מִשִּׁכְרוּת היין [גם שלילי, כמו ברש"י].

ה _ רד"ק: מרחיב על שני גוונים חיוביים ביין, ומבאר את זה ביחס למשיח.

ו _ רבנו בחיי: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן". גם זה משל לריבוי היין, אמר: שכל אחד ואחד מארץ יהודה יהיה כחול עינים מן היין, והמילה הפוכה ומשפטה כחלילי, והענין, כי כאשר יכחול האדם את עיניו בפוך, כן יכחלו אותם בארץ יהודה ביין.

ז _ רמב"ן: אמרו המפרשים (רש"י, ראב"ע, והרד"ק) שהוא ענין אדמימות, שיתאדמו עיניו מרוב שתית יין, וכמוהו: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג/כט). והנראה בעיני שהוא הפוך, מן: "וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה לַאֲנָשִׁים בָּאִים מִמֶּרְחָק, אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ, כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ, וְעָדִית עֶדִי" (יחזקאל כג/מ), [גם מבלי שנבין את כל הפסוק, ברור שֶׁ'כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ', זה משהו חיובי]. ממשיך הרמב"ן: ונכפלה בו הלמ"ד כמנהג רבים, והוא כעניין מכחול העיניים הידוע ומורגל בדברי רבותינו (כלים פי"ג מ"ב) וכן שמו בערבי "אל כחול", יאמר שהוא כחול העיניים מן היין, כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך שהוא ה"אל כחול", כן יכחול אותם הוא ביין, וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים, כן ילבן אותם בחלב, והמשל לריבוי היין והחלב בארצו, כאשר הזכיר אונקלוס וכן: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם", כמו 'כחלילות', יאמר שעיניו כחולות ביין, ולא יוכל להסתיר שכרותו, או יאמר: "למי חכלילות עינים"; שיצטרך לכחול עיניו תמיד, "למאחרים על היין", כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה, ותימקנה בחוריהן, ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר. יספר הכתוב בגנות היין, ברעות הבאות לו מבחוץ במדנים ובפצעים, ושישמע בביתו אוי ואבוי, ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו חשכת עיניו ותחלואיהם הרבים, וזה פירוש וענין נכון.

ח _ ברשותכם אדלג על עוד ועוד פרשנים, הנה דבריו של ה'גור אריה': מה שפירש רש"י דברי אונקלוס בכתוב הזה שהוא מפרש "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן", שהוא לשון הרים או לשון מעיין [שייך לקטע הקודם]. תמה אני על פה קדוש כמו רש"י, למה נדחק בכל הדחקים שאין בהם צורך כלל, ידוע כי אונקלוס הוא תרגום, בא לפרש כוונת הכתוב, ומפני שהוקשה לו, כי 'חַכְלִילִי' אין זה דבר טוב, אבל הוא רע מאד להיות לאדם "חַכְלִילִי עֵינַיִם"! כמו שאמר הכתוב: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן", הרי הכתוב מגנה אותם! לפיכך תרגם אונקלוס כוונת העניין, שאין הפירוש כלל שיהיה לו חכלילי עיניים, אלא שפירושו על ההרים שיהיו אדומים, כי הכתוב בא להגיד שכל כך יהיה היין רב, עד שיהיה מאדים כל דבר שהיין שם, והיין עיקרו בהרים, וכן הוא ביקבים שבו מקומו, ומשם נוטף היין. וכוונת הכתוב כי המקום אשר יקבל היין, יאדים, ויהיה נוטף מן היקבים מפני הריבוי. ולכך מדמה הכתוב זה אל "חַכְלִילִי עֵינַיִם", כי השותים הרבה יין עיניהם אדומים, וגם עיניהם מוציאים לחות תמיד, לכך אמר 'יסמקון טורוהי יטופון נעווהי', לשון 'נטיפה' מפני שהכתוב המשיל אותו ל"חכלילי עינים".

לסיכום הבה נתמקד בדברי הרמב"ן: בגמרא מופיעה מִשְׁחָה בשם 'כּוּחְלָא' (שבת י/ב ועוד). בזמנם נהגו למרוח את זה בעיניים, או סביב העיניים. משחה זו משמשת הן לבריאות (ביצה כב/א) והן ליופי (כתובות יז/א). וזה גם מעוור (ברכות נח/א: 'כחלינהו'). אנו לא יודעים ממה הייתה עשויה המשחה ההיא, אבל מתוך ספרי מחקר על גלגול שמות, מסתבר שהמילה 'אל-כהל' היא הגיה אירופאית למשחת ה'כחלא' שהערבים יצרו, וקראו לו 'אל-כחל', כמבואר בדברי הרמב"ן, בגלל שלוש סיבות אפשריות, גם זה היה בצבע כחול, גם כי משתמשים בו ב'מכחול', וגם כי היו בה אחוזי כוהל גבוהים, והשימוש בה היה בהתאם לצורך: למהול את הצבע הכחול ב-2% כוהל, זה נשאר צבע בסיסי, למהול אותו ב-4% זה מחטא בעדינות, ולמרוח עם כל 70 אחוזי הכוהל, זה מעוור.

לאור ההתמקדות בכוהל, אני מציין שיינות מחוזקים, יינות 'פורט', או 'יינות קינוח ועוד, הם מתוקים ויש בהם אחוזי כוהל גבוהים, הממוצע הוא 18%, אך יש גם 24%, ויותר.

הנה דוגמא חביבה: פורט חדש שהגיע אלי השבוע. פורט נקרא כך, כי מקורו מעמק הדורו שבפורטוגל ומייצאים אותו מעיר הנמל פורטו.

הפורט שאני ממליץ עליו השבוע נקרא 'אלמה דו מאר'.

זני הענבים שמרכיבים את היין הם זנים מקומיים: טוריגה נסיונאל, טוריגה פרנקה, טינטה רוריז, טינטה קאו, טינטה ברוקה.

הפורט הצעיר והנפוץ ביותר נקרא רובי וככל שהוא מתיישן יותר הוא כבר מקבל שמות אחרים. תהליך יצור פורט קלאסי כולל תסיסה במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה, הוספת כוהל ענבים לחיזוק היין ועצירת התסיסה, התבגרות במכלים.

'אלמה דו מאר' הוא פורט רובי צעיר בעל מתיקות מאוזנת ואופי פירותי עשיר הממלא את הפה בטעמים מרוכזים ומתיקות טבעית מאוזנת.

אלכוהול 18.5%. כשרות: O.U. והמחיר 100₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת מקץ, תשפ"ה, יקב כרמל, 4 וואטס

לשם שינוי אציג הפעם נושא שאיני מבין בו.

הנה לשון הגמרא: אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים. השותה יין חי - עצמותיו שרופים (בלי מֵחַ עצם). (יין) מזוג - עצמותיו סכויין. (נורמלי) (השותה יין) כראוי - עצמותיו משוחים (כאילו מרחו עליהם שמן, כלומר עצמות בריאות ויפות) (נדה כד/ב).

אני מזכיר את  זה כאן, כי באופן דומה מופיע הנושא הזה גם בפתיחה של מדרש רבה על הפרשה שלנו: רבי שמעון בר אבא היה (מלקט עצמות של נפטרים) בשעה שהיה רואה עצמות שחורות, היה אומר: אלו של שותי מים (פושרים.) (עצמות) אדומות אומר: אלו של שותי יין. (עצמות) לבנות (היה אומר:) אלו של שותי מים חמים (בר"ר פט/ב). ישנן כמה מחלות בעצמות, כנראה שהשחור זה מה שנאמר בתלמוד 'שרוף', יתכן שהכוונה לסרטן העצמות (אנצ' הלכתית רפואית).

לפי סדר הכתיבה במדרש כאן, משמע שהמים החמים הם בדרגת בריאות מעל היין. אבל זה הרי מופיע ברשימת דוגמאות של תועלת שאנשים חרוצים מפיקים ממאמץ שהם דואגים לעצמם ולבריאותם. השותה מים פושרים, כפי שהם זורמים נהר, או נשאבים מהבאר, הוא העצלן. לחמם את המים זו כבר חריצות, ולייצר יין זו חריצות מופלגת.

ישנם מחקרים שמצביעים על זה שכוס יין ביום מחזק את העצמות. עצמות זה לא רק סידן, יש בתוכן 'בית חרושת' לכדוריות אדומות, ובית חרושת זקוק להרבה חומרי גלם. קשה לדעת את דעתם של טבעונים, צמחונים ואלטרנטיביים אחרים. הדעה הרווחת בעולם הרפואה העממית הינה לטובת היין, ובפרט ליין אדום. אם כי האלכוהול והסוכר עלולים לגרום לבעיות, אך מי שאינו  מפריז בשתיה, והוא אינו סוכרתי, חצי כוס יין אדום יבש יכולה להיטיב לו. לא מומלץ לעשות זאת באופן קבוע, כי אז קשה יהיה להירדם בלי זה, ובכלל אף פעם לא כדאי להיות מכור באופן שקשה אחר כך להיגמל.

המתעסקים בדיאטה יציעו מינון מומלץ. אני מזכיר את זה כאן באתר שלי, לא בגלל שעברתי לפינת בריאות, אני נותר יציב בפינת היין שלי, אבל זה גם מדרש על פרשת השבוע, וגם מתחיל עכשיו מזג אויר סגרירי, לא נעים לצאת מהבית.

להתפנק עם חצי כוס יין, ואחר כך שינה עמוקה ומבריאה, תקים אותנו בקלות שעה ואף שעתיים לפני תפילת שחרית, ואז נוכל לגלות כמה נעימות שעתיים של לימוד תורה על הבוקר. טלפונים עדיין לא מציקים, השקט הסביבתי משרה שלווה, השינה העמוקה העניקה רוגע. וזו דרך נהדרת להתחיל את היום ברגל ימין.

ברוח המאמר הבה נקבל יין, שבהחלט יכול להתאים ליום של חול, גם בגלל העדינות שלו וגם בגלל המחיר העממי:

ליין קוראים 4 וואטס – הכוונה ל4 חביות עץ אלון גדולות בגודל של 5000 ליטר. היין התבגר בחביות אלו 8 חודשים.

בלנד של כמה זנים ים תיכוניים: מרסלאן, סירה, קלאדוק, קריניאן, ארגמן וטמפריניו.

הטכניקה הייחודית בה השתמשו הייננים בהכנת היין, זאת במטרה להפיק יין רענן, פירותי, עשיר ועסיסי, בדומה ליינות הים תיכוניים של דרום צרפת.

ההתבגרות בחביות הגדולות הוסיפה ליין מורכבות ושמרה על אופיו הפירותי.

13.5% אלכוהול. כשרות: רבנות מקומית, הרב רובין .O.U המחיר 65 ₪ (לעיתים במבצעים, ניתן להשיג אותו במחיר זול יותר)

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב