המלצות יין לשבת

פרשת וישלח תשפ"ה, יינות ספרדים, יקב ירח

על הגלות הקשה שהייתה לאבותינו במצרים מקדיש דוד המלך כמה פסוקי תוגה כואבים, ומסיים אותם: 'וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה', כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ' (תהילים עח/סה-סו). את הפסוק הזה צריך ללמוד באופן יסודי בחג הפסח, שם הוא מתאים, אני שמתי אצבע על המילים: 'גִּבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן', רש"י מציע שני פירושים: א. 'מתעורר'? ב. 'לשון רינה'. האבן עזרא הבין ש'מתרונן' זה מתחזק, כלומר: מסתער על האתגר ביתר עוז. כך או כך ה'מתרונן' הוא מי שקצת יין מעניק לו מצב רוח, אך עדיין אינו הולם בְּרַכּוֹתָיו ולא מפיל אותו למשכב. אכן בחציו הראשון של הפסוק כתוב: 'כְּיָשֵׁן', כאילו, דומה במקצת לישן. מפני שלא מדובר על שיכור שלגם שלושה בקבוקי יין, או בקבוק קוניאק. כאן מדובר עם מי שהיין העניק לו מצב רוח משחרר, פחות איכפת לו מה שקורה סביב (מסוכן לנהוג בכזה מצב, כי גם לנהג לא כל כך איכפת מי עוד נמצא בכביש).

גם על מצבי שיכרות וגם על מצבי שינה, יש מה להרחיב. לשני הנושאים הללו ישנה התייחסות בהרבה מישורים. לצורך הפינה הקבועה שלנו, עלינו להתמקד בפרשת השבוע. בשני מקומות מופיע בה שיעקב אבינו 'לן'. בפעם הראשונה לפני אירגון המתנה לעשיו הוא 'לן שם בלילה' (בראשית לב/יד), ובפעם השנייה כשהמנחה עברה על פניו, יעקב 'לן במחנה' (בראשית לב/כב). עוד שתי פעמים של שינה היו לו בפרשה של שבוע שעבר: באחת הוא לן בהר המוריה (בראשית כח/יא), ובפעם הנוספת הוא אמר ללבן: 'וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי' (בראשית לא/מ). לא ידוע על עוד מישהו מכל אישי התנ"ך שמסופר עליו שהוא ישן, מלבד אדם הראשון, שה' הפיל עליו תרדמה (בראשית ב/כא), ויונה הנביא שצוות האניה כעסו עליו: 'מה לך נרדם'? (יונה א/ו). או דניאל שרוח הנבואה הביאה אותו לתחושה של תרדמה (דניאל ח/יח).

אפשר עוד להרחיב, אך הנושא ברור ואנו נתקדם, חז"ל קובעים: 'שֵׁנָה הִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה' (ברכות נז/ב). הרעיון של 'אחד בשישים' זה שהוא כבר נותן טעם. זאת אומרת שבשינה יש עיקצוץ קל של מוות. אם כן יש לנו שאלה נוקבת: רק על יעקב נאמר שהוא 'לא מת' (תענית ה/ב). הנה מגלים אנו שהוא היחיד שהשינה מוזכרת עליו פעם אחר פעם. האמנם? התשובה היא ש'תרדמה' היא מוות, כי זו שינה עמוקה (אבן עזרא בראשית ב/כא), אכן שלמה המלך אומר: 'נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ' (משלי י/ה). בעוד ש'לינה' היא שינה קלושה, בית 'מלון' - לינה נועד למנוחה בדרך ארוכה (בזמנם הלכו ברגל), נעצרים לסעודה, יושבים על כיסא ומנמנמים. יעקב היה תמיד בשליטה (קונטרול) הוא לא חש טעם של מוות, גם ברגעי חולשה פיזית, הוא היה במצב אחראי.

רב חשוב מהדורות הקודמים סיפר זיכרונות יַלְדוּת, ואמר שאביהם הצדיק לא הרשה לילדיו להתפלל מנחה מוקדמת בשבת אחר הצהרים, כי אז הולכים לישון בלי חשבון, לא חשוב מתי נתעורר, שהרי יש שש שעות עד צאת השבת, ברור למי שנשכב לישון, שבאיזשהו שלב הוא יתעורר. זה לא נכון לעשות כן. צריך להישכב לישון עם תכנית ברורה, מתי לקום, ומה צריך לעשות אחר כך. לא 'נזרקים' על המיתה, לא 'זורמים' עם שינה עמוקה, לא עושים מהשינה קצת מיתה, אלא ישנים כדי להתרענן ולהחליף כוח. גם אצל היין זה ממש אותו דבר. כוס וחצי יין נועדו להעניק שמחה מפוקסת, הכוס השלישית מתחילה להפיל, ויותר מזה זו כבר תרדמה, שאדם הראשון עבר בה ניתוח. כל שעה כזו היא שעה שרק הגוף חי. כזו שינה זו מחיקה של נתחי חיים.

הנה שתי הצעות של יין שנלגום באופן מבוקר ואחראי,  ונגיע למצב של 'לינה' ולא תרדמה:

השבוע טעמתי יינות שהגיעו לאחרונה מספרד בכשרות המהודרת של הבד"צ העדה החרדית.

היינות עשויים מזן הטמפריניו שהוא הזן שמייצג את ספרד. מקור השם הוא מהמילה 'טֶמְפְּרַנוֹ' שפירושה מוקדם, בגלל ההבשלה המוקדמת של הענבים.

אם נחלק את זני הענבים האדום לשלושה קטגוריות, קל, בינוני וכבד\מלא, ענבי הטמפריניו נמצאים בתחילת החלק השלישי של אלו שמציגים גוף מלא.

הארומות והטעמים המוכרים של זן הטמפריניו הם דובדבן, תאנים, פטל, שזיף וטבק, יחד עם אדמתיות ועץ שזה כבר מגיע מתהליך היישון וההתבגרות בחבית.

ביינות שטעמתי היה מעט קברנה סוביניון שהוסיף קצת מבנה ליין.

היין הראשון נקרא 'מונטנייה' והוא התבגר 10 חודשים בחביות עץ אלון. יין עם טעמים של פירות אדומים טנינים נוכחים יין נפלא מחירו 60 ₪ בלבד.

היין השני נקרא 'בודגה לה לונה' - Bodega La Luna ופירושו בספרדית 'יקב ירח'. ליין יש צבע אדום כהה, גוף בינוני, טעמי דובדבן ופטל טריים, יין נעים וחלק לשתיה, התבגר 12 חודשים בחביות עץ אלון. ומחירו 70 ₪ בלבד.

בשתי היינות יש 13.5% אלכוהול והכשרות כאמור בד"צ העדה החרדית.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת תולדות תשפ"ה, מבעבע פראי, יקב פסגות

בפרשת השבוע מברך יצחק אבינו את יעקב בנו, בין הברכות מופיע גם הצמד הזה: "רֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ". ברור שהמילה 'רוב' מתייחסת לא רק לדגן, אלא גם לתירוש, לחם ויין הם שני מוצרי חקלאות, שמלווים אותנו לכל אורך התנ"ך.

'תירוש' למי שאינו יודע, זה 'מיץ ענבים'. כיום מצאו שיטות שימור ועיקור, ממילא יש בשוק 'תירוש' למכירה. אבל בזמנם את התירוש ראו רק הבוצרים. ההלכה קובעת שהמיץ הזב מהענבים אחר הבציר, נחשב כ'משקה' ביחס לקבלת טומאה, מפני שברגע קציצת אשכול הענבים מהענף, כבר מתחילה תסיסה, כמובן שאת השלבים ההתחלתיים הללו עדיין לא רואים, אבל כשמובילים את הענבים מהכרם ליקב, אם לא עושים זאת בקירור, בתחתית ארגז האשכולות, כבר מבצבצת תסיסה התחלתית. אם יובילו כזה דבר למכירה, יגיע לשוק משקה עכור ומדיף ריח לא נעים. ממילא ה'תירוש' הוא לא דבר שניתן לראותו בשוק, אלא רק אחר שהסתיימה התסיסה, וכל הנוזל הפך ליין, אז ניתן להכניסו לבקבוקים או קנקנים אטומים, ולהציעו למכירה.

חשוב לציין פרט, כדי להסביר בו מאמר חז"ל במדרש על פסוק זה, שם מציעים החכמים כמה פירושים, הסברים ודרשות למילה 'תירוש', שזה 'אגדה', שהכוונה לנשות ישראל הצדיקות, שהכוונה לנסכים של בית המקדש. מילה אחת לפני כן כתוב 'דגן', שם ברור מדוע ישנן במדרש כמה הצעות, כי באמת יש חמשת מיני דגן [חיטה, כוסמת, שעורה, שיפון ושיבולת שועל. אם במקום 'כוסמת' נכתוב 'חוּסֶמֶת', יהיה לנו סימן לזכור ששתי האותיות ח' הם מין חיטה, ושלוש האותיות ש' הם מין שעורה].

הסיבה שהדרשה על התירוש גם היא מתפצלת לכמה סוגים, למרות שאין כמה סוגי תירוש [כיום שעושים יין גם מענבים לבנים, וגם מבדילים בין הזנים, יש סוגי תירוש לרוב], אך בזמנם היו רק ענבי הארץ שמאותם ענבי מאכל יצרו גם יין, ממילא רק תירוש אחד היה, שאינו מדבר כל כך לאוזן השומע, על כן במקביל לסוגי הדגן, הציגו החכמים גם סוגי תירוש, כלומר: דרשות אחדות על התירוש. כי לאיש הפשוט אין אפשרות לפגוש את התירוש, אלא בסחיטת אשכול ענבים בביתו, ולשתות מיד את המיץ הטרי, (סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום (ב"ב צז/ב). וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים ערב/ב). את זה אפשר לעשות ביום שישי ולעשות על זה קידוש בשבת, אבל מי שיסחוט ביום רביעי או חמישי, זה כבר לא יהיה טעים בשבת, כי הבשלת הענבים והבציר הם בעיצומו של קיץ, ומקררים לא היו בזמנם.

לסיכום 'וְרֹב... וְתִירֹשׁ', הָ'רֹב' הוא גם בכמות, גם באיכות, וגם בסוגים, וגם דרשות הנלוות אל התירוש. בכל זה זכינו כשיעקב אבינו לקח את הברכות. הבה ניקח גם לעצמנו טעימה קלה מהברכות, וכשנעשה בשבת קידוש על יין משובח, נזכור שאנו מתחברים לברכה קדומה ואיכותית. לכבודה נצטרך הפעם לבחור דווקא ביין שנעשה מענבי ארץ ישראל.

שבוע שעבר הגיעו לביתי שני בקבוקים חדשים "מיקב פסגות" שני יינות מבעבעים, ולא על ידי הוספת גז אלא עשייה טבעית כמו השמפניות האמיתיות שהתסיסה מתהווה בבקבוק, השוני היחיד הוא זמן שהיית השמרים בתסיסה השנייה שקוצר לחודש ימים בלבד (להבדיל מהשמפניות הידועות שתהליך זה לוקח כמה שנים).

טעמתי את ה'לבנה-פסגות' שעשוי כולו מזן השרדונה שגדל בהרי יהודה.

שמפניה נהדרת, טעמים חדים, ביעבוע וקצף יפים.

באף מריחים את השמרים יחד עם ריחות לימוניים, טעם פירותי של טריות ופריכות. וכמו שכתבתי שמפניה נהדרת. הבעיה היחידה שהיא יותר מתאימה לקיץ, ועדיין אפשר מאוד להנות ממנה בסעודת השבת.

אלכוהול: 12% המחיר 99 ש"ח 

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ויצא תשפ"ה, בלנד 2018, יקב דלתא

פרשת השבוע מספרת על החתונה המפוארת והגדולה שעשה לבן לנישואי לאה בתו עם יעקב, והתורה מכנה את זה בשם 'משתה', ומדגישה: "וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת 'כָּל' אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (בראשית כט/כב). משהו ענק, לכל אנשי העיר. הכוונה ב'משתה' אינה שהוא מזג מים או מיץ תפוזים, אלא יין. במקומות רבים נוספים מופיעה שמחה מכל סוג שהוא כ'משתה'. מדוע? הרי בחתונה יש יותר אוכל משתיה, האוכל גם יותר יקר מהשתיה, שוחטים כבשים, אופים לחמים, מכינים פשטידות, וגם מביאים שתים או שלוש חביות יין. למה הכל נכלל תחת כותרת 'משתה'?

התשובה לכך היא, שבזמנם לא השתמשו עדיין בחומרים משמרים, היין יכול להחזיק מעמד רק בחביות או קנקנים מלאים עד הגדות וסגורים באופן הרמטי. אם פותחים חבית, חייבים לגמור אותה מהר, בקיץ תוך יום או יומיים, ובחורף גם ארבעה ימים יחזיק היין מעמד, אבל לא יותר. לא היו בשוק בקבוקי יין קטנים בגודל של חצי בקבוק (375 מ"ל), כמו שיש היום. גם המשקאות החריפים האחרים לא היו באריזות אישיות, ממילא לא ניתן היה ללגום כוס יין, כך סתם באמצע יום חול, אלא רק כשנפגשת חבורת אנשים לנושא חשוב, דואגים להביא חבית יין, או לפחות קנקן של שנים וחצי ליטר, עבור כל המשתתפים. איש אינו גומר כזה דבר לבדו. לכן היין היה סמל של מפגש חברים שמח. זה היה כל כך בולט וברור, עד שמאז החורבן נקבעה גזירה, שלא לשיר במשתה היין (גיטין ז/א). זה מסביר את ה'מי שברך' שאומרים בשבת אחר קריאת התורה, מברכים את מי שנותן יין לקידוש ולהבדלה. מגיעה לו ברכה מיוחדת, כי אי אפשר לתרום כוס יין, צריך לפתוח חבית, וזו השקעה שמזכה את נדיב הלב בברכה. 

יש מידה הגונה של היגיון לכנות סעודה משמחת בשם 'משתה', כי שתיה מבוקרת ומתונה של יין, אכן מעניקה מצב רוח מרומם, ביינות כיום יש בערך 14% כוהל, אבל בזמנם היו מוזגים את היין ב-70% מים, זאת אומרת שהיין היה בחוזק של בירה חלשה, בסביבות 4% כוהל. יותר משלוש או ארבע כוסות לא נכנסות לבטן, ממילא במשך כל המסיבה שתו אלכוהול בכמות של כוס אחת יין שלנו, וזה ארך כמה שעות, והתלוו אליו מאכלים, ריקודים ודיבורים, כך ששיכורים לא יצאו משם. אכן כיום ממליצים המבינים, לאזן את שתיית היין בשתיית מים, שיהיה לפחות כוס אחת מים כנגד כוס יין, זה גורם לדילול משמעותי בכוהל שחודר לדם ולמוח.

השכרות הייתה מגיפה בארצות אירופה העניות בימי הביניים, כשלמדו לזקק אלכוהול, ולעשות ממנו משקאות של 40% כהל ויותר, במחיר לא גבוה, בעקבות זאת צצו בתי  מרזח בכל פינה, וסביבם היו שְׂרוּעִים שיכורים על הקרקע. על תופעה זו מציינים ספרי הימים ההם תופעה מעניינת, אצל הגויים אין מצוה לשתות יין, ואילו אצל היהודים, היין מלווה את כל סעודות המצווה שלהם, ובכל זאת בין היהודים לא היו שיכורים.

בבתים שלנו כיום כל סעודת שבת היא 'משתה' זוטא, ולאור המאמר יש לסכם באיחול לבבי, לשתות מְבֻקָּר ומתון, לאפשר ליין לעשות באופן חיובי את מה שהוא יודע לעשות.

הנה הצעה על יין מתון ונעים ברוח המאמר:

ליקב 'כמיסה' או בשמו הקודם 'דלתא' יש סדרה של יינות ששהו בחביות 28 חודשים. (עדיין נשארו קצת יינות בשוק מהמיתוג הקודם) והפעם טעמתי את הבלנד 2018 שעשוי ממלבק, פטי וורדו וקברנה פרנק.

יין פירותי ואלגנטי, ריחות וטעמים של פירות אדומים ושחורים, פאי תפוחים, חומצה טובה, החיסרון שבו, שצריך לפתוח את הבקבוק כשעתיים לפני השתיה, אבל צריך לדעת שאפשר להפוך את זה ליתרון... הפתיחה המוקדמת גורמת ליין לתת את מה שיש בו.

אלכוהול: 14%. כשרות: בד"צ העדה החרדית והמחיר 170 ₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת חיי שרה תשפ"ה, קופאז', יקב ברבדו

הנה הפתיחה של פרשת השבוע: 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה; מֵאָה שָׁנָה, וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה'. כל המפרשים עומדים על כפילות המילה ' שָׁנִים', הנה דברי רש"י: לכך נכתב 'שנה' בכל כלל וכלל, לומר לך, שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי (רש"י). פרשנים אחרים מציעים כיוונים נוספים, הצד השווה בכל ההסברים, הפירושים והחידושים, שהיא לקחה את כל השנים שלה כרצף של דבקות במטרה ובהשם. לא היו לה קפיצות, היא לא הייתה פעם כזו ופעם כזו. כבר בגיל שבע היא התחילה להיות רצינית ולהבין שהחיים מציבים מטרות, כשהייתה בת עשרים, היא הייתה יותר חכמה, והמשיכה להשתמש במסקנות הקודמות שלה ושיכללה אותן. כשהגיע לזיקנה מופלגת, הייתה לה מערכת חיים מלוטשת של עבודת חיים רצופה.

אני בטוח שחכמי המחשבה, החסידות והמוסר, יודעים להסביר את החשיבות והיעילות של עבודת ה' רצופה, ולהמחיש באופן שיעודד את שומעי לקחם להתחיל בזו עבודת ה' מופלאה.

ברשות הקוראים אני רוצה להעביר את המסקנה הזו אל היין, מפני שהחכמה משולה ליין. גם ביין זמן התסיסה והשהיה בחבית קרירה, מוסיף טעמים, אך לא קופץ מטעם לטעם. למעשה רוב הטעמים נמצאים במקור, כמעט שום דבר לא נולד בתוך החבית, במרתף חשוך, קריר ולח. אפילו בזמן התסיסה, שהריח עדיין דוחה, ונלווה לתירוש טעמים מרירים, ניתן לחוש באופן ברור את הפירותיות של התוצרת, אך היא כל כך דומיננטית, שבהמשך היא משתלטת על שאר הטעמים, ואכן ביין צעיר, הפירותיות בולטת, ההצעות של יינות צעירים יש הרבה, כי רבים אוהבים דווקא את הטעם הַשְּׁתַלְטָן הזה.

ככל שהיין נינוח ומתבגר בחבית שקטה, הטעמים האגרסיביים שוקעים ומתרככים, אך לא נעלמים, אלא מאפשרים לטעמים וריחות עדינים יותר להציג נוכחות, אבל שום דבר מכל הטעמים הישנים לא פג ולא נעלם (אלא כאשר היין מתקלקל), כך שאצל היין אמנם אין את השנים של שרה, לא מאה שנים, לא עשרים שנה ולא שבע שנים, התסיסה נמדדת בשבועות, השהיה בחבית נמדדת בחודשים, והתיישנות בתוך בקבוק, יכולה להיות בין שנתיים לעשר שנים, תלוי בסוג היין ובאיכותו. על כל פנים כשאנו מקרבים כוס יין לפה ולאף, אנו חשים גם את שבועות התסיסה, גם את חודשי החבית וגם את שנות ההתיישנות, ומשכילים להודות לה' על התוצרת המשובחת שהזמן 'בישל' עבורנו. ברוח המאמר הנה המלצה, שניתן לחוש בהם את השלבים הללו: ליקב 'ברבדו' שנמצא בכרמי יוסף יש יין שנקרא קופאז' (הגדרת המילה בצרפתית היא: פעולת חיתוך, ערבוב נוזלים שונים כשהכוונה ל'מיזוג יינות').

המיזוג הוא של שלושת הזנים כדלהלן: 44% קברנה פרנק, 23% קברנה סוביניון ו33% שיראז. הענבים גדלים בכרמים שסמוכים ליקב. כל זן התבגר והשתבח בחביות אלון בנפרד רובן מעץ צרפתי במשך 12 חודשים עד למיזוג המושלם בין הזנים.

היין עשיר ומלא נוכחות, מורכב מאד ועם זאת רך נגיש ונעים לשתייה.

אלכוהול: 14% המחיר לבציר עדכני כ110₪. כשרות רבנות מקומית, בד"צ איגוד הרבנים.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב