המלצות יין לשבת

כולנו מכירים את המאמר המפורסם לכבוד חג השבועות: "כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה, קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי, דמשתכחין בצרה דילהון ועסקין בחדוותא דילי". יש בזה כמה שינויי נוסחאות קלים, ברוב הציטוטים מצוין שהמקור הוא בזוהר, יש אומרים זאת בשם הגר"א. אני מבקש להתמקד במילה חדוותא - חדוה, הכתובה כאן ביחס למה שלומדי התורה מתעלמים מקשיי היום יום כדי לעסוק בה. אכן המילה חדוה מופיעה בתנך שלוש פעמים.

א פעם אחת צמוד למילה עוז: "עוז וחדוה במקומו" (דברי הימים א' טז/כז). כלומר: החדוה היא מעוז, מבצר, מקלט.

ב פעם שניה בתיאור כיצד בנו את בית המקדש השני, למרות הקשיים הרבים שהערימו האויבים סביב, העוני והמחסור, עשו הכהנים, הלויים ובני הגלות את חנוכת בית אלקינו זה בחדוה. כלומר: התגברנו. כבשנו. היה קשה והצלחנו (עזרא ו/טז).

ג החדוה מספר שלוש היתה בערב ראש השנה של אותה שנה. אמר נחמיה לשבי ציון העניים: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה היא מעוזכם" (עזרא ח/י). החדוה הזו היא הפעם השלישית. על פסוק זה אומרים חזל שלכבוד עונג יום טוב מותר ללוות כסף גם למי שאינו יודע כיצד יחזיר, כי "חדות ה היא מעוזכם". כדי לקחת כסף מבלי לדעת מהיכן להחזיר, צריך לקחת לפני כן נשימה עמוקה ולהחליט אני הולך על זה. יש לי מעוז, מקלט, ה' הוא המבצר שלי.

זה מסביר מדוע ברשימת הברכות שמאחלים לחתן מציינים ששה סוגים של שמחה: אשר ברא א' - ששון ב' - ושמחה, חתן וכלה ג' - גילה ד' - רינה ה' - דיצה ו' - וחדוה. כיוון שחתן צעיר העומד תחת החופה הוא אמנם בהחלט שמח, אבל יודע היטב שמערכת ארוכה של התמודדויות עומדת בפניו עד שיגיע לשיבה טובה מוקף בנכדים ונינים אוהבים ושמחים. על איזה מקלט הוא מסתמך. זהו המשך הברכה: אהבה אחוה שלום ורעות. את כל מה שאי אפשר לעשות לבד מבטיחה לו הברכה שיחד עם אשתו הם יצלחו את כל הקשיים.

ישנן עוד דוגמאות, אך אחר שהתמונה ברורה אני רוצה לשאול שאלה קשה. כהקדמה למתן תורה מספרת התורה שיתרו חותן משה שמע את כל הניסים שנעשו לבני ישראל "ויחד יתרו על כל הטובה" ליבו התמלא חדוה (שמות יח/ט). כולם מלאי התפעלות מהיושר האמיץ שלו. "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו יד). כולם התהפכו במיטה על הצד השני והמשיכו לישון. איש אחד נכבד עם מעמד וקריירה שמע שיש כזה דבר ולא נותר אדיש אלא מיד עשה כברת דרך ארוכה למדבר לבוא לראות לשמוע ולהצטרף. לא יכול להיות משהו יותר יפה ואציל מזה. היה בדור האחרון אורי זהר ז"ל אחד כזה. והנה באים חזל ותוקעים קוץ בבלון: "ויחד בשרו נעשה חדודין חדודין" (סנהדרין צד/א מובא ברש"י שמות יח/ט). הוא הכיר את מצרים מקרוב, ידע את גודל האימפריה הזו, כמה אוצרות, כמה פפירוסים, כמה חכמה, סיכומים. בתנ"ך ישנו מושג "חכמת מצרים" (מלכים א' ה/י). עד עצם היום הזה מתעמקים מלומדים במה שהם מגלים בפירמידות ובשאר הגנזכים הארכיאולוגיים, וכל זה שקע במצולות. זה נתן ליתרו דקירה בלב. למרבית הפלא בדיוק ברגע הכי יפה שלו חז"ל נזכרים לציין זאת. למה? התשובה היא שלא הצגתי נכון את התמונה. הדקירה הזו היא צל"ש ליתרו. כשאנו שומעים שמצרים שקעה, בבל שקעה, גילגמש, תחפנחס, חמורבי ועוד, כל העבר שקע, כל אחד אינו אלא רבע עמוד בספרי היסטוריה עתיקים. אבל מי שחי בתוך מצרים, ראה נשם והיה שותף, בשבילו זה רומח גדול בתוך הלב. כתוב כאן שאף על פי כן הוא הסכים להזניח את כל מה שהוא ידע ראה השקיע והיה שותף ולנסות דרך חדשה. לכן זה מוגדר ויחד. זה לא הצטער. זה שמח. אבל שמחה של כיבוש. שמחה של אתגר שהצלחתי לכבוש.

אם היינו מסיימים את הדברים במאמר עצמו, היה זה מאמר נאה לחג השבועות.

אך מאחר שבפינה זו אנו עוסקים גם בעולם היין, ראוי להוסיף נקודה נוספת. אמנם יין הוא משל לסודות התורה, אך כאן נעסוק בפשט הפשוט.

יין אינו דומה לשום משקה אחר. מיץ תפוזים, קפה או קולה נעשים לפי מתכון קבוע. ביין אין מתכון. היינן ממתין לראות מה עשה הקיץ בכרם. אמנם ביקב בוחרים את הענבים המשובחים ומעניקים להם תנאים נאותים, אך כל אלו אינם יוצרים את היין אלא רק שומרים עליו שלא יתקלקל. אם בסופו של דבר מתקבל יין שאינו יכול להימכר במחיר ראוי, הרי שהיינן לא רק שלא הרוויח אלא הפסיד. ענבים משובחים עולים כסף, פועלים עולים כסף, והמרתף ממוזג כל הקיץ.

ואז מגיע הרגע שבו פותחים מיכל גדול לאחר שבועות של תסיסה, ומגלים שהיין משובח. באותו רגע מתעוררת בלב היינן תחושה של חדוה. בעונת הבציר הלב היה מלא תקוה וחשש, אך מלבד להמתין ולהתפלל לא היה בידו לעשות דבר. יש ייננים שישנים בתקופה זו בין החביות, לא כדי לפעול אלא כדי לשמוע את נשימת התסיסה העדינה שאינה נשמעת בבית, ועל כן אינם יכולים להרדם בלעדיה.

וכעת המאמר עולה לאוויר, ואתם נזכרים שאין לכם יין מתאים לחג השבועות. הארוחה חלבית, וישנם יינות המתאימים למגוון סוגי גבינות. לפני שאתם באים לשאול, בדקו במטבח אם יהיו גבינות שמנות כגון גבינה צהובה מותכת או גבינות יבשות ומלוחות, או אולי גבינות קלילות. לכל סוג יש יין מתאים. אך אינכם חייבים להסתבך, שכן מה שכל אחד אוהב באופן אישי חשוב יותר מכל חוות דעת מקצועית. אין זו אשליה. כבר אמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין דעותיהם שוות. היינן מציע את הממוצע, אך טעמו האישי של כל אדם הוא הקובע.

על כל פנים יש שפע גדול ברוך ה', וחבל שלא באתם כמה ימים לפני ערב החג. ועוד יש לזכור שחג השבועות צמוד לשבת. מתחילים במה שנותר מן החג, ואם יחסר ראוי שיהיו במזווה לפחות שני בקבוקים נוספים, כמובן לפי גודל השולחן ומספר הסועדים.

ובכל זאת, מי שעדיין לא הספיק להיערך, דלת החנות שלי פתוחה גם בערב החג. אפשר להיכנס בנחת, לשאול, לטעום, ולהצטייד ביין הראוי לכבוד היום הקדוש. יש מבחר גדול, יש יינות המתאימים לכל שולחן ולכל טעם, וכל אחד יוכל למצוא את מה שלבו חפץ בו.

כך תזכו לשמחת חג של תורה וחדוה, מן הכרם של מעלה ומן הכרם של מטה גם יחד.

לחיים, חג שמח שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת בהר בחוקותי תשפ"ו, שרדונה C, יקב קסטל

כל שבוע אני מחפש בפרשת השבוע משהו שיהיה גם מעניין וגם קשור לגפן. בפרשת בחוקתי אני הופך להיות עשיר למשך ששה עשר שבועות, כי במדרש רבה על הפרשה (ויקרא רבה לו/ב) יש לי שש עשרה דרשות על יין. חז"ל פותחים בשאלה: מדוע סדר האבות כתוב הפוך: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר" (ויקרא כו/מב). ומציעים כמה הסברים. חז"ל מציעים הסבר על פי הכתוב: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (תהילים פ/ט‑טז). בפסוק ישנם הרבה דברי שבח, ובכולם מוצאים חכמי המדרש הקבלה לתכונות ולמאורעות של עם ישראל. אין לי עניין להעתיק את שש עשרה הדוגמאות, כי מדרש רבה זה ספר מצוי, וכיום יש בו גם פרשנים לרוב. אבל אני מבקש להביא דוגמה מספר שבע עשרה, שקשורה לתקופה שלנו, בשליש הראשון של האביב.

חז"ל פותחים את המאמר בפסוק: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ", וכמובן שזה עם ישראל שיצא ממצרים. בעונה זו של השנה נמצאת הגפן בשיא פריחתה, הזמורות כבר ארוכות, והפרחים כבר מתחילים לבצבץ. גידול הזמורות בגפנים זה משהו מעורר השתאות. עד לפני חודש היו כל הגזעים גדומים, רדומים ועלובים. עם הופעת האביב, פרץ של חיים בוקע מהגזעים הרדומים, הענפים החדשים צומחים במהירות מדהימה. תוך חודש הם יכולים להגיע לאורך של ארבעה מטר. בלילה הענפים לא צומחים, זאת אומרת שהם מתקדמים בערך ס"מ בכל שעה, הישג מרשים לכל הדעות.

גם עם ישראל עבר בהצלחה כזה מבצע. מאז שמשה רבנו אומר להם: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב/כא) עד שהגיע ליל קרבן הפסח עברו סך הכול ארבעה ימים, ובזמן הזה בני ישראל היו צריכים ללמוד דיני קדשים וטהרות. אחר כך, מאז ועד מתן תורה, הם היו צריכים ללמוד הרבה יסודות עקרוניים בקצב של ארבעים ותשעת ימי ספירת העומר, כדי להיות מוכנים לכזה יום עוצמתי.

הנה דוגמה ל"גפן ממצרים תסיע". למי שיש גפנים בחצר, בפרט הזנים שמשרתים גם לצל, יש לו המחשה יום יומית מה הפירוש "שטייגן". ממילא ישיבה בצל הגפנים יכולה לשרת כספר מוסר הממריץ ומעודד התקדמות.

תזכורת: עוד שבועיים יהיה חג השבועות. יש שאומרים שלכבוד חג השבועות יש העדפה ליין לבן. לא מצאתי לכך מקור מחייב, אבל בהחלט מקובל שיין לבן מלווה היטב ארוחות חלביות.

גם אם זו לא הנחיה הלכתית, זה בהחלט יכול להוסיף לעונג יום טוב. חז"ל אומרים בפירוש שאת החגים מכבדים בבשר ויין, אבל בחג השבועות לא כולם אוכלים בשר, ולכן לפחות היין צריך להתאים לארוחה חלבית. גם זה לא תמיד פשוט, כי יש גבינות קלילות ויש גבינות שמנות וכבדות, אבל יש יינות לבנים שמצליחים ללוות את שני הסוגים. אחד מהם הוא הוא היין הלבן של "יקב קסטל".

C Blanc du Castel הוא יין לבן יבש המופק מ־100 אחוז ענבי שרדונה.

לאחר התסיסה היין מתיישן כשנה על משקעיו בחביות עץ אלון צרפתיות, בסגנון בורגון, מה שמעניק לו עומק, מרקם ורכות. הוא מציג בוקה עשיר וחמאתי, חומציות רעננה וטעם מלא ועגול, עם נגיעות של פרי הדר, פרי טרופי צהוב ושקדים קלויים.

זהו יין מאוזן היטב ובעל סיומת ארוכה ונעימה. היין מגיע לשיאו כארבע שנים לאחר שנת הבציר, וטמפרטורת ההגשה המומלצת היא 12 עד 14 מעלות.

מחירו 150 שקלים. כשרות: כשר למהדרין O.K, רבנות מטה יהודה, בד"ץ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת במדבר תשפ"ו, קברנה פרנק 2024, יקב מדבר

הנה מאמר שהופיע במדור שלנו בשנת תשע"ז

גם שם הפרשה וגם שם החומש הוא "במדבר", שם זה מדבר בעד עצמו. מדבר מדבר. השתיקה הרועמת של המדבר לא רק שהיא נשמעת בלב, אלא היא אפילו מהדהדת ומשאירה בת קול עוד זמן רב אחרי שעוזבים את המדבר. אולי העוצמה הבראשיתית שמעניק המדבר היא הסיבה שאבותינו בחרו לגור דווקא שם.

הנביא מציין את החסדים של ה' עם עמו, ואומר שהוא מצא אותנו "כענבים במדבר" (הושע ט/י). כי למצוא ענבים במדבר זו הפתעה מאוד נעימה, אך בעיקר מעוררת השתאות: הכיצד הגיעו לכאן ענבים? (מפרשים שם).

מאז שהכורמים גילו שענבי המדבר הם מאוד משובחים ליין, הם אמנם מצומקים, וזה אומר שצריך הרבה יותר ענבים עבור ליטר מיץ, אבל התוצאה הנפלאה מוכיחה שהמאמץ היה כדאי. בכך העניקו הייננים של ארץ ישראל משמעות נוספת בפסוק. מעתה הנביא מדבר לא רק על הפתעה, אלא מציין טיב משובח. על היינות המצטיינים מכרמי המדבר יש ועוד יהיו כתבות נפרדות באתר שלי.

מאמר זה הוא מלפני תשע שנים. מאז עברו הרבה ליטרים של יין מדבר ביקבים הרלוונטיים שמייצרים יינות כאלה, וגם אני הספקתי לראות עוד כמה דברים תורניים בקשר למדבר. הנה לשון המדרש בתחילת הפרשה, המנמק מדוע התורה מדגישה שהדיבור אל משה היה במדבר: הסיבה היא "כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה" (במדבר רבה א/ו). כלומר: לא לרדוף אחר גשמיות ולהשתחרר מדעות קדומות.

לאבא שלי היה חבר ז"ל שכתב את סדרת הספרים "טללי אורות". שם הוא מציין שלכן הפתיחה של חומש במדבר צמודה לסיומו של ספר ויקרא: "אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כז/לד).

עם תובנה זו נחזור לתחילת המאמר, שהמדבר מדבר. דיבורים אינם צריכים להיות דווקא בקול. לדוגמה: יהודי נסע לקנדה לשמחה משפחתית. ירד מהמטוס באמצע החורף, באמצע הלילה. הוא ידע שבקנדה קר, הוא יודע מה זה קור, הוא מכיר את החורף בבני ברק. כשיצא מהטרמינל נפגש עם מכת קור של מינוס שלושים וחמש, ובקושי הצליח לחצות את הכביש עד המכונית המחוממת שהמתינה לו בצד השני. הוא אמר שזה קור לא רק מדבר אלא מדבר בקול רם. כלומר: מציג נוכחות ברורה.

אנחנו בארץ ישראל מכירים רק את הקצוות של המדבר, אבל על מדבר סיני כתוב בתורה: "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" (דברים ח/טו). חוקרים ומטיילים מתארים את העוצמה הברורה שהמדבר מקרין. יש על כך מאמרים ושירים לרוב, בכל השפות.

מכאן כבר קל לעבור ליין. גם הוא מדבר. הוא אמנם לא צועק בקול, את זה עושה משפחת המשקאות החריפים: קוניאק, ויסקי, וודקה, ערק וכדומה. יש ביניהם אפילו כאלה שמוסיפים להם טעמים חריפים כדי שהצעקה תהיה בקול יותר גדול. יין טוב אינו דומם, ולא מדבר בלחש, אלא מדבר צלול, ברור, נעים ואלגנטי. צריך להקשיב. בפעמים הראשונות שמתחילים להקשיב ליין, כדאי גם לבדוק בתווית איזה טעמים מצא בו היינן של היקב. תחפשו את הטעם הזה בעצמכם, ומהר מאוד תוותרו על התווית ושירי ההלל הכתובים בה, ותחפשו בעצמכם מה אומר היין.

מאידך, לא צריך להשקיע בזה יותר מדי זמן. זאת עבודה של היינן שזו הפרנסה שלו. הלקוח אוהב היין אינו צריך להשקיע זמן ולשקוע באכילה. מספיק שזה טעים. יש דברים יותר חשובים לדון בהם בשולחן השבת. אבל נזכור שאת הטעמים השמנים שנותרו מהדג, או הבשר או החמין, הטעם של היין יסיר בין רגע, למרות שהטעמים הקודמים היו אגרסיביים, אף על פי כן, במלחמה מסוג זה תהיה ידו על העליונה.

השבוע יש לי המלצה נהדרת במיוחד. בשבת שעברה אחד האורחים הביא לי יין וביקש לשמוע את דעתי. מדובר ביין מסדרת 22 של יקב מדבר, זן קברנה פרנק טהור, בציר 2024. כמו שהמדבר יודע להפתיע, גם היין הזה עושה זאת.

יקב מדבר, הממוקם ברובע האמנים בערד, הוא יקב בוטיק ישראלי שמקדיש את עבודתו ליצירת יינות המתאימים לאקלים המדברי הייחודי. הענבים מגיעים מכרמים גבוהים במיוחד, כ־800 מטר מעל פני הים, מה שמעניק ליין חמיצות טבעית ורעננות שקשה לפספס.

הקברנה פרנק המדברי הוא יין אדום יבש בעל גוף קל עד בינוני, עם אופי פירותי, רענן ועסיסי. ריחות של פירות אדומים כמו דובדבנים ופטל ורמז עדין של עשבוניות מרעננת, פלפל ירוק, טבק, ולעיתים אפילו נגיעה מינרלית שמגיעה מהטרואר המדברי. החמיצות מאוזנת והסיומת נקייה ונעימה.

היין צעיר מאוד ולכן מומלץ לפתוח את הבקבוק כשעה לפני השתייה. האוויר עושה לו טוב, מאפשר לו להיפתח ומוציא ממנו שכבות נוספות של טעם וריח.

12.5% אלכוהול. כשרות: רבנות מקומית והרב דוב לנדאו.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת אמור תשפ"ו, מובדרה מתח גבוה, יקב טוליפ

למאמר של השבוע ישנם שלושה גורמים:

א. בפרשת השבוע יש את כל מועדי ישראל.

ב. בהפטרה של שבוע שעבר נאמר: "הנה ימים באים נאום ה', וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במשך הזרע, והטיפו ההרים עסיס" (עמוס ט/יג). העסיס של ההרים הוא לא תוצרת של חורש וקוצר. חורש וקוצר אלה מלאכות שעושים בתבואה. בהרים נוטעים כרמים, ממילא הנביא מתאר שפע שיצמיחו כרמי ארץ ישראל.

ג. סיפור של אבי שיחיה. אני מתחיל דווקא בסיפור. יש לו חבר או מכר שעושה יין בעצמו, לא למטרת רווח, אלא הוא טוען שזה חסכוני. יש לו משפחה גדולה, ברוך ה', וכולם אוהבים יין, כך שנגמר בקלות בקבוק בכל סעודה בשבת. זאת אומרת שכל שבת ממוצעת, אם אין אורחים, נגמרים שלושה בקבוקי יין. יש חמישים ושתים שבתות בשנה, זאת אומרת כמאה ששים בקבוקים בשנה. בראש חודש לפעמים עושים ברכת המזון על הכוס, אבל אין צורך להחשיב אותו, כי זה רק לפעמים ורק כוס אחת. בליל הסדר כל ארבע הכוסות של כולם זה רק יין, זה אומר עוד כעשרה בקבוקים. עוד שני בקבוקים בכל יום של חול המועד, ושלושה בחג האחרון, זה שלושה עשר בקבוקים. חג סוכות כנל, שלושה ביום הראשון, שלושה ביום האחרון ושנים בכל יום של חול המועד, זה שמונה עשר בקבוקים. חג השבועות שלושה, יומיים ראש השנה זה ששה בקבוקים. לפעמים יש מסיבה כגון יום הולדת לסבא, מפגש משפחתי בלג בעומר וכדומה. באים כל הנשואים, ממוצע של שני אירועים כאלה בשנה. בכל אירוע כזה נפחתים ששה בקבוקים. זה לא הרבה, מדובר על יותר מעשרים מבוגרים. כלומר עוד שנים עשר בשנה. סך הכל כמאתיים ועשרים בקבוקים בשנה.

למדתי לעשות יין, מספר האיש, ויש לי מחסן בנוי בצד צפון של הבית, שחלקו חצוב בצלע ההר, כך שתמיד קריר בו. יש שם תנאים של יקב בלי הוצאות מזגן, למעט כמה שבועות הראשונים של התסיסה, זה ממש באמצע הקיץ החם. איני אוהב את היין בשנים עשר שקלים, תמיד קניתי יין בסביבות מאה שקלים לבקבוק. עשיתי חשבון שזה עולה לי יותר מעשרים אלף שקל בשנה, ואם אעשה יין, אשלם על שלוש מאות קילוגרם ענבים, כאלפיים שקלים כולל הובלה, ומלבד זאת אין לי שום הוצאה.

אני אברך כולל, יכול לחסוך כל שנה יותר הרבה כסף ממה שאני מקבל בכולל, וכל הטיפול ביין הוא לא על חשבון הלימוד, מה גם שהאשה והילדים עוזרים בעונה הבוערת. כך שאני מרוויח כאלפיים שקלים בחודש בלי לעבוד. זה לא הרבה, לא אהיה מיליונר מזה, אבל זה גם סיפוק וגם מתן שכרו בצידו. זה סיפור על אברך תפרן, ששלחן השבת והחג שלו הוא כמו שלחנות העשירים.

את היין של אותו חבר איני מציע, לא טעמתי ממנו והוא גם לא למכירה. אבל יש יין אחר שאני כן מכיר וממליץ עליו מתוך התרשמות אישית בלבד: מורבדרה - Mourvèdre של יקב טוליפ.

מדובר בזן עקשן במיוחד, כזה שפעם נותן תוצאה מצוינת ופעם פחות, ולכן ביקב התעקשו עליו בחזרה, ערבבו בצירים ויצרו ממסך יציב, חי ומדויק.

הענבים ליין הזה גדלו בכרם נטוע על אדמה חולית בגובה פני הים, תנאי גידול שמעניקים ליין אופי ברור ונקי. זה מעניין לראות איך זן כל כך "ביישן" מצליח לספק חוויה מפתיעה ופשוטה.

היין עשוי ממאה אחוז ענבי מובדרה, אדום יבש עם ארומות של פירות יער כהים, נגיעות פרחוניות ותיבול המזכיר פלפל שחור או עשן עדין.

14% אלכוהול ועבר סינון גס בלבד, מה שמשאיר בו מרקם טבעי ולא מעובד מדי.

יקב טוליפ פועל בכפר תקווה ומשלב ייצור יין איכותי עם עשייה חברתית משמעותית, מתוך אמונה שתווית שמים על יין ולא על אנשים.

כדאי לפתוח את הבקבוק כחצי שעה לפני השתייה או להשתמש בדקנטר.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב