המלצות יין לשבת

פרשת וירא תשפ"ה, קסיופאה, יקב ננה

בפרשת השבוע מסופר שאשת לוט לא יכולה הייתה להתאפק, לא הצליחה לנתק את עצמה מתרבות סדום, הרגישה את עצמה מחוברת לשם, הסתובבה להביט בערגה וגעגועים על העיר האהובה עליה, ובין רגע היא הפכה לנציב מלח מאובן, כלומר: עד עצם היום הזה, היא עומדת שם על המשמר ומביטה ללא הרף בהררי הגופרית ומלח, שהיו פעם עיר שעשועים ססגונית.

אשת לוט הפכה את ראשה להביט, לא כדי להתמלא בהתפעלות מכילוי הרשעה בעולם, כפי שעשה באותה שעה אברהם אבינו במרחק לא רב משם. גם הוא הביט בעשן המיתמר, ממה שהיה עד לפני רגע עיר חטאים תוססת. באותה שעה שהיא הפכה להיות נציב מלח, אז תיקן הדוד שלה אברהם אבינו, את תפלת שחרית (ברכות כו/ב). כשגברת לוט סובבה את פניה, היה זה בגלל שליבה נחמץ בקרבה על הפאר המשגשג הזה שהופך למאכולת אש, הררי אבק וגושי מלח. כשה' הפך אותה לנציב מלח, זה כאילו הרגעה: "אל תצטערי, לא הכל נעלם, את בעצמך תישארי כמשהו מפליא ומעורר השתאות".

מה שקרה לה נראה כעונש, וממילא עונש לא מידתי, סיבוב קל בראש, לא יכול לגרום לאיבוד החיים, ולהישאר אנדרטה של בזיון לדורי דורות, אבל הסיבוב הקל מוכיח היכן האישיות. הנה המחשה: ראובן תובע את חברו על חוב של אלף זהובים, ומציג שטר מפורש: "שמעון לווה מראובן אלף זהובים". החבר אומר: "השטר בסדר, הוא אינו מזויף, החתימות גם כן בסדר, אבל אני 'יהודה' לא שמעון, אין תעודות אין עדים, הנתבע נפטר מלשלם. אבל ראובן אינו מתכון לוותר, לוקח איתו שני עדים, יוצא איתם למסלול ההליכה של הנתבע, וכשהוא יושב לתומו באחד הספסלים, קורא ראובן בקול: 'שמעון', והנתבע מסתובב לראות מי קרא לו. העדים ראו זאת, והעדות שלהם על כך קבילה בבית הדין, כדי להוציא מהנתבע שמעון את הזהובים. כיצד יתכן שסיבוב קל בראש מחייב כזה סכום עתק? ההסבר פשוט, הסיבוב לא מחייב מאומה, הוא רק מסגיר את האישיות.

החיוב לברך על מצבת-מלח זו, מוזכר בספרי ההלכה (ש"ע או"ח ריח/ה), אבל המכירים כיום את הרי-סדום, מציעים גבעות-מלח אחדות, וישנם נציבים שיש להם דמיון לאדם עם שמלה רחבה, ורואים כאפשרות שאחת מהן היא אשת לוט, ומאחר ואין מסורת מדויקת על הגברת, סביר להניח שאת הברכה נצטרך לעשות ללא שם ומלכות. (מאז שבני ישראל עזבו את ארצם, אחר זמן חורבן בית המקדש השני, אבדו מאיתנו הרבה ידיעות גאוגרפיות, שבזמנם ידעו בברור. מאז שהחלו יהודים לפקד את ארץ ישראל, כבר למעלה מאלף שנים, רבים חפשו את נציב המלח ההוא. בזמנו היו מדריכי התיירים בעיקר כמרים נוצרים, כי רוב הבאים לארץ ישראל, היו נוצרים שהגיעו לכאן בגלל מניעים דתיים. למדריכים לא חשוב היה להראות להם נקודות ציון של התנ"ך, שאינן קשורות לדת שלהם, על כן על אשת לוט הם דלגו, כי כדי להגיע אל מה שהם ידעו, צריך היה לגלוש במורד הר תלול, וכמובן שאחר כך לעלות חזרה, וזה יכול להתאים לקבוצות של נער ספורטיבי, בעוד שבדרך כלל הצלבנים הדתיים, הם אנשי פנסיה, שלקראת סוף חייהם רואים צורך לעשות משהו דתי למען הנשמה. על כן אשת לוט לא 'זכתה' לביקורים. גם בחייה היא לא הייתה מכניסה אורחים. זו הסיבה שיהודים רבים שביקרו בארץ ישראל במאות השנים האחרונות, היו נבוכים מאד בנושא המרתק הזה. גם היום שכל הגבעות שסביב סדום מוגדרות במפה באופן מדויק, עדיין ישנן כמה וכמה הצעות.)

הסיבה שצריך לעשות ברכה, על מאורע פלאי של אשה עלומה, שאין לנו איתה שום קשר, היא בגלל שהמצבה המופלאה הזו מזכירה את כל המאורע, כולל את הכנסת האורחים המופלגת של אברהם אבינו. מצבה זו מעניקה לנו לקח לימודי חשוב, עד כמה צריכים אנו להיזהר מכל קשר עם רשעים, כי לפעמים אפילו קשר של ראיה חטופה, עשוי לחבר את המביט אל הרעה ואל התוצאה שלה (האר עינינו). יתכן שהקב"ה עשה ממנה נציב מלח, במיוחד כדי שהדורות הבאים יראו את הדבר התמוה הזה, ויפיקו את הלקחים הנדרשים, וממילא נופלת השאלה: "מה לנו ולה, כדי לעשות ברכה"? איתה אמנם אין לנו מאומה, אבל הקב"ה הציב אותה שם במיוחד, כדי שנראה ונעשה ברכה.

על כל פנים, בין נציבי המלח, שאולי אחד מהם הוא אכן אשת לוט, ישנם עמודי מלח גדולים מאד, כמה מאות ק"ג מלח יש בכזה גוש מלח. לא סביר להניח שהיא הייתה כל כך גדולה, ממילא צריך לומר שהיא לא הפכה להיות גוש מלח בגודל של אחד על אחד מהמקור, אלא גוש שישתלב בנוף הפראי שסביב. בכל אופן משתוקקים אנו לדעת, מה היה הגודל המקורי של גוש המלח, שאחר כך השתנה, מצד אחד נדבקו בו עוד ועוד פירורי מלח מהאויר, ומצד שני נחסר ממנו מלח, מה שהצאן והבקר מלקקים וגם מה שהגשם והרוח ממיסים [אֵרוֹזְיָה]. ההצעה המתקבלת על הדעת היא, לא שגוש המלח היה בדיוק כמוה, אלא בדיוק כמו כמות המלח שנחסכה לה בגלל קמצנותה, את כל המלח הזה שהיא השאירה ברשותה, הוא שלה, נתן לה אותו הקב"ה לנצח נצחים.

מכאן הבה נעשה פסיעה קדימה ונשאל: 'כמה יין נקבל לעתיד לבוא, בגן עדן, כשהקב"ה ימזוג לצדיקים יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. כוסית? כוס? גביע? חבית לקחת הביתה? סביר להניח שהתשובה היא: מה שאנו נתנו ביד רחבה ובעין טובה, זה היין הפרטי שלנו, ממנו יקבל המרבה והממעיט, בהתאם למה שהוא עשה בעצמו.

אם מדברים על מלח וים המלח, תתפלאו לשמוע שיש יין מענבים הגדלים במדבר באיזור הדרום. יש שם כמה וכמה יקבים, ומה שמעניין זה, שביין מרגישים קצת טעם מלוח - מינרליות מיוחדת לאיזור המדבר, אך כששומעים שזו אינה תוספת מלח, אלא זה מה שהשורשים אספו מהאדמה, זה מעניק ליין פיקנטיות ייחודית.

והשבוע אכתוב על יין של 'יקב ננה' שנמצא דרומה מים המלח.

אדמת הלס בה נטועים הכרמים עשירה במינרלים והגפן נהנית ממשרע טמפרטורות קיצוני בין יום וליל. שילוב של תנאים אלו מעניק לענבים איכות ואופי מדברי מרתק.

קסיופאה Cassiopeia  2018 מורכב מ70% סירה, 20% קברנה סוביניון, 5% פטיט וורדו ו5% פטי סירה. היין התבגר 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות , רובן בחביות חדשות.

היין בצבע סגול עמוק עם ארומות של פירות אדומים וברקע חריפות של פלפל שחור וניל ושוקולד. ביין יש מליחות נעימה, טעמים של שזיף ודובדבנים בשלים יחד עם חמיצות מאוזנת. יין נפלא.

אלכוהול: 14.3% והמחיר כ 140₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת נח תשפ"ה, מרלו 2018, יקב גבעות

בשנה שעברה סיפרתי על מדרש מעניין, הקב"ה ציווה את נח להכניס לתיבה זוגות זוגות, הגיע השקר, ובביקורת הדרכונים לא אישרו לו לעבור, ישנה הנחיה לקבל רק זוגות. נאלץ השקרן למבקש בת זוג ומצא את הגברת 'פחתא' (פחת, קילקול, נזק). השקר מבקש את ידה, והגברת דורשת לדעת מהי הנדוניה, 'חצי מהרווחים שלי', הצהיר השקר. 'לא די לי בכך'! פסקה הגברת בתקיפות. בלית ברירה הסכים: 'הכל'! כל הרווחים שלי עוברים אליך, והשנים נכנסו לתיבה (מדרש תהילים ז': "שנים שנים באו אל נח אל התיבה"). בשנה שעברה הסיפור היה יותר ארוך ויותר דרמטי, עם מסקנות מעניינות. השנה אני מבקש להאיר סיפור זה מזווית אחרת.

השידוך הזה הביא לידי כך, שמעתה 'יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח/כא), ולא כפי שהיה לפני כן: 'יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם' (בראשית ו/ה). הסיבה לכך ברורה, כשהשקר הוא עצמאי, הוא יכול להציג אשליות ודמיונות מפתים, אבל כאשר בת הזוג 'פחתא' שותפה, קל לחשוף את התוצאה העלובה של השקרים ולהימנע מכך, כי מעתה האמת הופכת להיות אינטרס שכדאי לאמץ.

הוא הדין עם פחתא, לפני שהיא הפכה לבת זוגו של השקר, הייתה לה אפשרות לעשות גם נזקי אמת, על ידי הסבת מטרה חשובה לדברים שוליים אך אמיתיים. לדוגמא: מחשב נייד משוכלל, יכול לשמש כמעצור לדלת שלא תיטרק. זו מטרה שרק פחתא מסוגלת להמציא בלי למצמץ, כי בעזרת המחשב, הדלת באמת לא נטרקת. אך בעקבות התובנה שהנזקים כרוכים בשקרים, מבין בר-דעת לבדוק את ההצעות ה'מפתות'.

יש לי דוגמאות מהמקורות, אך אדלג עליהם כדי להציג דוגמא מענף היין. לרסק ענבים עסיסיים ולחשוף אותם לתסיסה, זה לכאורה 'פחתא' גמור, התירוש מאבד את המתיקות, ומדיף ריח לא נעים, אנו עושים זאת, כי אנו דואגים לתסיסה מבוקרת ויודעים להיכן היא מובילה. לפני שהפחתא הייתה גם שקרנית, היא יכלה להציג כמה חשוב לאפשר תסיסה פראית, בלתי מבוקרת, כי שום דבר לא נאבד במרחב, 'חוק שימור החומר', ו'חוק שימור האנרגיה', יוביל את התסיסה לאיזשהו מקום נצרך, הגפת הרקוב יהיה חומר אורגני עשיר לצמחיה של השנה הבאה, הכהל והגזים שהתנדפו באוויר, גם כן יגיעו להיכן שהם צריכים להגיע, וכשזה קורה באופן טבעי, הרי שזה 'הכי טוב בעולם'. איזה משפט טיפשי אך משכנע. מי יודע איזה תאוריות אוויליות נוספות יודעת פחתא להשמיע, וכשזה יהיה  ססגוני, ועטוף בצלופן מרשרש, משתכנעים הפתיים חיש מהר. אבל מאז שהשקר הצטרף לפירסומת, האווילים ממשיכים אמנם להקשיב, אך למזלנו הם המצטרפים היחידים.

כמובן שמאמר זה חובק את כל מערכות תבל, פירסומות ופוליטיקה, אך כשאנו ממוקדים ביין, עלינו לדעת שקיימים בשוק חומרי טעם, אפשר לקחת מים עם צבע, ולהעניק להם את הטעמים של יינות ישנים, בשביל יין יבש מספיק מים ומלח, וליין מתוק צריך גם סוכר. כמובן שיש חוק הונאה שאינו מאפשר זאת, אבל ביקבים פירטיים, עושים יין שני ואף שלישי, על  ידי הוספת הרבה מים וסוכר לקליפות הענבים הסחוטות, ואחר כך צבע ותבלינים. התוצרת המתקבלת היא השידוך של השקר עם פחתא.

בכל יקב שאני מכיר את היינן, אני יודע בוודאי שהוא נרתע מכזה רעיון, כי לעשות יין זה לא ביזנס, אלא אהבה, על כן בעיני היינן צריך היין להיות אמיתי לגמרי לגמרי.

בפרשת השבוע מסופר שנח נטע כרם, ממילא היין היה תוצרת ישראל, על כן אציע השבוע דווקא יין מארץ ישראל.

ליקב גבעות יש את הסדרה הקלסית של היקב "גבעות" שמה.

הפעם בחרתי לספר על המרלו 2018 (במדף היום 2022-היתר מכירה).

כל היינות בסדרה הזו משובחים, יש בהם ריחות וטעמים של פירות שחורים ואדומים, ולאחר התבגרות של 12 חודשים בחביות עץ אלון נוסף להם עומק ותבלינים.

במרלו יש תוספת של 15% פטי וורדו שנותן עוד מורכבות ומבנה לגוף היין.

בל נשכח שהיין הזה כבר התבגר והתרכך עוד 4 שנים בבקבוק בתנאים טובים.

14% אלכוהול. המחיר: לבציר 2018 160₪. כשרות: רבנות מקומית, הרב אונגוואר - ניו יורק, ו- .O.K

לחיים ושבת שלום

שרגא- אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת לך לך תשפ"ה, אסיינס, יקב טפרברג

בפרשת השבוע אנו מוצאים שאנשי סדום היו רעים וחטאים, וה' מחק אותם מעל פני האדמה, זה סיפור ממוזער ממה שהיה בשבוע שעבר, שכל העולם היו רעים, ה' הביא מבול ומחק אותם מעל פני האדמה.

הַנָּבִיא מוֹתֵחַ בִּקֹרֶת עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁלֹּא פִּרְנְסוּ עֲנִיִּים ואומר: 'הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם... יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה' (יחזקאל טז/מט), לַמְרוֹת שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הֵם עָשׂוּ דְּבָרִים הַרְבֵּה חֲמוּרִים ומזעזעים לפני כל קנה מידה, (תאורי זוועה במסכת סנהדרין דפים קט/א-ב). הנביא מצא לנכון לבקר את סדום על שאין שם 'יד אליעזר' ו'עזר מציון', האם על זה אמורה לרעוש הארץ?

כמו כן בפרשה של שבוע שעבר מסופר על המבול, חז"ל במדרש אומרים שהסיבה העיקרית 'להוריד את השלטר', הייתה כי הם לא רצו להתחתן ולהקים משפחות, אלא רק להתהולל ולנהל חיים חסרי עול ושלוחי רסן. גם כאן השאלה: זה אמנם חמור, אבל האם זה מצדיק השמדה טוטאלית?

התשובה בשני המקומות זהה, ההשמדה בין כך ובין כך בוא תבוא, עולם בלי דאגה לעתיד, לא יהיה לו עתיד, אלא שאם הוא יגווע במוות טבעי, אם כל ההוללים ימותו בשלווה על מיטתם, עטופים בסדינים צחורים, איש לא ידע להצביע על חרון אף ה'. אבל כשמתרחשת קטסטרופה, מבינים כולם להרים עיניים לשמים, וליישר קו עם הדרישה של בורא העולם.

באמריקה ישנן אחוזות פאר, שעשירים גרים בהן בשכירות. עשרת אלפים דולר לחודש עבור וועד בית, השכירות פי עשר, לפי גודל הבית. יש שם שני תעריפים, על בית 'עם עתיד' משלמים יותר מאשר לבית 'בלי עתיד'. מה זה 'עתיד'? בית שאין בו משפחות עם ילדים, כי אז אין מי שמלכלך בחדר המדרגות, קוטף עלה של פרח במסדרון וכדומה. הרעיון ברור, אבל הבה נשמע כמה צורמת ההגדרה ההפוכה מהשכל האנושי. על כל פנים ודאי שאם אין דאגה לעתיד, הוא ודאי יהיה גרוע עד כדי דעיכה.

לו הייתה הפינה כאן שיחה מוסרית, הייתי מרחיב בדוגמאות ובדברי עידוד ושמחה על מה שקורה ברחובותינו, ברוך ה' בלי עין רעה. אבל ברשותכם אני מבקש לעבור מכאן אל היין. אם יינן בן ששים או שבעים, מגלה בבציר אחד תירוש מאד משובח, הוא מיד מחליט לפנק אותו ביותר, ולעשות ממנו יין, שוודאי ישמח את הקונה. אבל כזה יין דורש לפעמים טיפול של כמה וכמה שנים. בוויסקי, ישנם חביות ענק, עם אלפי ליטר, שאמורים להתיישן עוד חמישים שנים. גם היינן שמטפל ביין שהוא כבר לא יהיה ביקב כשתבוא הבשורה, וכך גם יצרן הויסקי עושה זאת במוצהר עבור הדורות הבאים, כל אלה הם הסיפור המפורסם של חוני המעגל, שראה סבא זקן נוטע עץ חרוב, ושאל אותו, הרי יהיו פירות רק בעוד שבעים  שנה, והסטטיסטיקה לא מאשרת לך להנות מעמלך. השיב הזקן: אני פגשתי עולם עם חרובים, ואני רוצה שגם ילדי ונכדי יפגשו כזה עולם כזה (תענית כג/א). ישנן דוגמאות רבות בהשקעה שאנו עושים עבור הדורות הבאים, זו תעודת ההישרדות שלנו, לא רק בגלל שחוקי הטבע קובעים כך, אלא בעיקר בגלל שה' דורש כזו אחריות, ובגללה הוא ימשיך להעניק לנו את כל צרכינו.

בגלל כזה מאמר אני צריך להציע יין בן חמש עשרה שנים לפחות, אבל בהתאם לגיל עולה גם המחיר, בכל אופן חיפשתי משהו בן 7 שנים שהמחיר שלו עדיין סביר, והנה אחד כזה:

אפשר למצוא בחנויות 'אסיינס' של 'יקב טפרברג' מבציר 2017 במחיר שפוי לחלוטין.

מה שיש עכשיו בחנויות מבציר 2020 או שנה קודם נמכר ב100₪. 2017 יעלה עוד כמה עשרות שקלים יותר.

סדרת אסיינס לא מיוחצנת מספיק. בסדרה יש 3 יינות יבשים ואחד יין מחוזק.

היבשים הם זניים 1-קברנה סוביניון. 2-מרלו. 3-מלבק.

שלושתם עשויים היטב ולאחר פתיחה של שעה הם מתפרצים בריח ובטעם.

כשרות: בד"צ העדה החרדית, הרבנות מטה יהודה והרב מחפוד.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

חג סוכות תשפ"ה, אוניקס 2020, יקב גרוס

כאשר ילד מתחיל לדבר, מלמדים אותו את הפסוק: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (סוכה מב/א). זה פסוק מפרשת וזאת הברכה. (דברים לג/ד). לכל הגויים יש חוקי חברה, ולנו יש תורה.

התורה עצמה מצווה את הגויים להקים בתי דין ולהעמיד שופטים, זה אחד משבע המצוות של בן נח (סנהדרין נו/א). הקב"ה העניש את אבימלך מלך גרר, על שלא דאג למזון ושתיה להולכי דרכים שבאו מארץ מרחקים (בראשית כ/יא וברש"י שם). אבימלך נענש למרות שסיפור זה היה הרבה לפני מתן תורה, מפני ש'דרך ארץ קדמה לתורה' (ויקר"ר ט/ג).

המצוות שלהם הן שכליות, גם גוי מבין שאם אין איסור לגנוב ולרצוח, לא ניתן לבנות חברה. אבל כשהמצוות הן שכליות, באופן טבעי מעגלים פינות, לא רק בשוחד אלא גם שופט צדק, כי הוא אנושי.

לדוגמא: יש שלט המורה שהנסיעה בכביש זה היא עד מאה קמ"ש, אם רדאר של שוטר יתפוס נוסע על מאה ואחד קמ"ש, הוא יעלים עין, ואם הוא ייגש עם כזו הפללה לבית המשפט, הרי שהשופט ינזוף בשוטר על היותו כזה קטנוני. הוא הדין במכירת דירה כשהסכום הנקוב הוא שלושה מיליון שקלים, ולבסוף שילם הקונה מאה שקלים פחות, המכירה אינה מתבטלת. בתורה זה לא כך, אלא כפי שאומרים חז"ל: בארבעים סאה הוא טובל, ובארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול. כביצה מטמא טומאת אוכלין, ביצה חסר שומשום אינה מטמאת. [בגד בגודל] שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא [שערה] אחת אינו מטמא מדרס" (מנחות קג/ב). כך זה גם בחיי היום יום, עובד שמאחר בדקה, לא נרשם לו איחור. אבל מי שיעשה מלאכה בזמן שקיעת החמה של יום שישי, אם היה אפשר לצמצם, הרי שההבדל בין מותר לבין איסור סקילה הוא פחות משניה אחת. הייתה יולדת ביום שישי לפנות ערב, בעלה ידע שאם הלידה תהיה בשבת זו, הברית תהיה בשבת הבאה, על כן ביקש מהמיילדת, להסתכל בדיוק בשעון, את השעה שיצא ראשו של התינוק. מסתבר שזה היה ממש בשעת האפס. הלך אבי התינוק אל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, הראה לו את לוח השנה, ואת הממצאים של המיילדת, הרב עיין רגעים אחדים, וביקש לברר באיזו קומה נמצא חדר הלידה של אותו בית חולים. כי אם זה בדיוק על השנייה, הרי שכל קומה למעלה, זה עוד מספר שניות נוספות. הסיבה שבתורה הכל בשיא הדייקנות, היא בגלל שזה לא הסכמה חברתית, אלא חוק מוחלט. בדיוק כמו להקליד כתובת לִינְק ארוך של ארבע שורות ארוכות, אסור לפספס אות או נקודה.

עד כאן הכל ברור וידוע, אך יש על כך שאלה, לעתיד לבוא, יְלַמֵּד המשיח את הגויים תורה (ישעיהו ב/ג. ס/ג). בשביל מה? הרי הגויים לא יתחילו להניח תפילין, לשמור שבת ולאכול כשר, איזו תורה הם צריכים ללמוד? מה רע להם בחוקים חברתיים אנושיים שחכמיהם מחליטים? התשובה היא שאכן הם אינם צריכים לדקדק על הגרם, המילימטר ועל השנייה, אבל הם צריכים לדעת שקיימים כאלה חוקים, הם צריכים לדעת ששום דבר לא נמדד בערך ובהכללה. כל גרם, כל מילימטר וכל שניה קובעים! אם יהיו רק שני אנשים על פני כל הגלובוס, והאחד יהרוג את רעהו (קין הרג את הבל אחיו, בראשית ד/ח). לכל גוי ברור שזה רצח מזעזע, אבל כאשר ישנם שמונה מיליארד אנשים בעולם, זה נראה לא כל כך נורא כששומעים על רצח בפאתי תבל.

התורה מלמדת לא כך, בתורה אין הבדל אם זה אחד מתוך שנים או אחד מתוך עשרה מיליארד, כל אחד ואחד הוא שלם. לכן כשמענישים רוצח, אומרים לו שהוא רצח עולם מלא! (סנהדרין לז/א). חז"ל מנמקים את הסיבה ואומרים, שהנה רואים אנו, מקין לבדו, וכן אחר כך מנח לבדו יצא עולם שלם, הרי שכל בודד ובודד הוא עולם שלם.

במדרש רבה על פרשת בראשית יש דוגמא, השמים היו תחילה מים, והקב"ה הקריש אותם, כמו שאנו מקרישים חלב לעשותו גבינה, על ידי שמוסיפים קצת חומר מקריש (בר"ר ד/ז), בזמנם הפיקו אותו מקיבה של בהמות, וזה נקרא מְסוֹ (אנזים הגבנה). אם רוצים להקריש ליטר חלב, מכניסים כפית אחת מְסוֹ, ואם רוצים להקריש עשרה ליטר, גם כן מספיקה כפית אחת, וגם למאה ליטר ולאלף ליטר. כך עשה ה' עם השמים, הכניס כפית אחת חומר הקרשת מים, ואוקיינוס שלם קרש להיות כיפה יציבה מעלינו (בר"ר שם).
אני מזכיר את זה כאן, כי גם ביין זה עובד כך, אם עושים חביונת קטנה של עשרה ליטר תירוש, ללא היגיינה ושמירת ניקיון, ובחוסר זהירות מאפשרים ל'פולשים' בלתי ידידותיים לחדור, החבית תחמיץ. אם זו חבית של מאה ליטר, אין צורך בכמות גדולה יותר של זיהום, וגם לא בחבית של מאה אלף ליטר. שלמה המלך מכנה זאת כך: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ [יתסיס] שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" (קהלת י/א). רגל אחת של זבוב, שדרכה לפני כן באשפה, ואחר כך על השמן שבחבית, יש להשליך לפח לא רק את הרגל של הזבוב, אלא את כל החבית. חוקי היין זהים.

מאוד סימלי שתקופת הבציר והפעילות של היין נעשית דווקא בעשרת ימי תשובה, שזה זמן שבו לומדים אנו להיזהר בכל, ולא להזניח דברים קטנים. הכל יודעים שלימוד התורה וחכמתה נמשלו ליין, ומאמר משובב נפש נקרא 'יינה של תורה'. אם נעשה בזהירות ועירנות את 'יין החכמה', נזכה להיות בעצמינו יין משובח.

חג סוכות ויין יקב גרוס: סיפור החיבור המושלם.

כמידי שנה, חג סוכות וארבעת המינים מתחברים עבורי ליין של 'יקב גרוס', בזכות הקשר בין אתרוגי גרוס ליין המיוצר בו.

האתרוגים והיין דורשים טיפול מסור ומדויק. אם נניח לאתרוגים לגדול ללא הכוונה, הם עלולים להיפגע. אתרוג מהודר הוא כזה שאין בו כתמים או פגמים, אך כדי להשיג אתרוג מהודר באמת, יש להשתמש בייחור מיוחד ולא סתם בענף רגיל.

גם ביין, כדי שהמוצר יהיה איכותי, יש צורך בחומר גלם מצוין (ענבים). לא ניתן פשוט לרכוש קרטונים של ענבים בשוק, יש לקנות מכורם אמין שטיפל בגפנים כראוי.

אם הענבים איכותיים ונבצרו בזמן האופטימלי, תפקידו של היינן הוא לא להרוס את התוצרת אלא לאפשר לה להתפתח, תוך שמירה על כך שלא ייכנסו "פולשים" לתהליך.

היין, כמו גם האתרוגים של גרוס, מיוצרים בתכלית ההידור. לכן, כשמגיע חג הסוכות, אני משתדל לשבת בסוכה עם אתרוג של גרוס ולידו כוס יין מיקב גרוס.

נכון לעכשיו, מדפי החנויות עדיין מלאים בציר 2020, ולכן כדאי להזדרז לרכוש אותו, שכן הוא עתיד להיגמר בקרוב.

בשנה הבאה, בציר 2021, ייתכן שיהיה יין טוב, אך הוא יצטרך זמן התבגרות שיוסיף לו עומק וטעמים. כך, שרק לחג הסוכות תשפ"ו, הוא צפוי להיות היין המומלץ.

לחיים,

חג שמח ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב