המלצות יין לשבת

פרשת ואתחנן תשפ"ו, קברנה סוביניון לודי, יקב טווין סנס

הפסוק הראשון של הפרשה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר". על המילה לאמר כותב רש"י: זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום הקב"ה: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מציין שתופעה דומה אנו מוצאים גם אצל חוני המעגל, שאמר: איני זז מכאן עד שיירד גשם (תענית כג/א. איילת השחר).

האם מישהו מאיתנו יכול לעמוד בחצר בית הכנסת, קבל עם ועדה, ולהכריז: איני זז מכאן לפני שיהיו לי שלושים מיליון שקלים. הקב"ה יאמר לו שיזמין חברא קדישא שיקחו אותו כשהוא ימות. האם יש מישהו שמעיז להתמודד נגד הקב"ה בכיפוף ידים.

שלוש תשובות:

א הצדיקים יודעים שה' יסכים לבקשות שלהם.

ב אלה בקשות ציבוריות, משה צריך לדעת כיצד להורות לבני ישראל להמשך הדרך מדרש רבה, וחוני המעגל התפלל על כל הרעבים בעקבות הבצורת.

ג לא מדובר על עקשנים שמחליטים איני זז מכאן, אלא על עיקביים, שאם הם מחליטים לעשות משהו חיובי, הם באמת לא ירפו את שהנושא יהיה מושלם. זו אינה הצהרה אני לא זז מכאן, אלא הוא באמת אינו זז משום דבר בטרם ישלים אותו. אחד כזה אינו צריך להמתין עשר שנים או שבועיים עד שתתמלא בקשתו. אם ה' יודע שהוא כזה, הרי שבקשתו תתמלא עוד בטרם יכנס לעיגול שהחליט לא לצאת ממנו. זה נקרא וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע (ישעיהו סה/כד).

אנשים הדבקים במטרה חיובית, ה' עוזר להם תכף ומיד, והם זוכים לסיים את המבצע בזמן קצר יחסית ובקיצורי דרך. בחובות הלבבות כתוב שהנותן את נפשו לדבר מה יזכה להגיע אליו.

למרבית הפלא תכונה זו נכונה גם בנושאים כלליים. ישנם יסודות במתמטיקה, בפיזיקה ובכימיה שבזמן הנחתם זה היה נראה כנבואה, כי עדיין לא היו את המכשירים והמחשב לחקור, לבדוק ולאמת. כגון יחידת המידה קירי בפיזיקה, נקראת על שם מי שגילה אותה מבלי אפשרות להוכיח.

ישנן עוד דוגמאות, ואני רוצה להצביע דווקא על דוגמא בשטח היין.

לואי פסטר נקרא פעם לחקור יקב שייצר גם בירה וגם יין, ושם התחוללו נזקים מסתוריים שפגעו באיכות המשקאות. בעלי היקב לא הבינו את מקור התקלה, וגם פסטר בתחילה התקשה לזהות את הגורם. אך בניגוד למה שסברו אז, פסטר לא ירה בחושך. הוא השתמש במיקרוסקופ, זיהה את המיקרואורגניזמים שגרמו לקלקול, והוכיח שהחיידקים והשמרים הם האויב הבלתי נראה. התגלית הזו הצילה את תעשיית היין בכל האזור, והניחה את היסוד למה שנקרא היום פסטור.

מאז ועד היום, מי שמבקש לייצר יין משובח יודע שאין קיצורי דרך. חובב יין עם השקעה קטנה יכול לחלום על יין איכותי, אבל חלום אינו תחליף לנוכחות. מי שרוצה באמת ליצור יין טוב לא יוצא לטיולים, לא יושב עם חברים ומקווה שהזמן יעשה את שלו. הוא חי את היקב, נושם את החביות, ומקדיש את עצמו לכל שלב בתהליך.

יש כלל אחד שמבדיל בין יינן חובב ליינן אמיתי: אני לא זז מכאן עד שייצא יין משובח. אם זו רק הצהרה רברבנית, ייתכן שזה יצליח וייתכן שלא. אבל אם זו מחויבות אמיתית, כזו שמחזיקה את האדם ביקב במשך שנתיים לפחות ובעונות הקריטיות במיוחד, אז התוצאה כמעט תמיד תהיה יין איכותי. כל יין משובח שאנו פוגשים נולד מתוך אדם שהצהיר כך ופעל כך.

השבוע יחול חמישה עשר באב, יום טוב שמח ומאיר פנים. לכבודו אני מציע יין נעים ומוצלח שפגשתי לאחרונה: 'טווין סאנס לודי קברנה סוביניון'. זהו יין אדום יבש המופק מ 100% קברנה סוביניון שגדל בעמק לודי שבקליפורניה. ליין אופי קלאסי והוא מתאפיין בטעמי דובדבן שחור, קטורת, עץ אלון קלוי ווניל.

כשרות: O.U והרב עקיבא אשר פדווא. המחיר: 85 שקלים.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת מטות מסעי תשפ"ו, אקו 2019, יקב דומיין רוז קמיל

השבת מברכים את חודש מנחם אב, שיהיה לנו לששון ולשמחה, אמן.

כידוע לכולנו, בתשעת הימים לא שותים יין בגלל אבלות על חרבן בית המקדש, למרות שהאבל על אחד משבעת הקרובים שצריך להתאבל עליהם, לא רק שמותר לו לשתות יין, אלא מומלץ לעשות כן, כך אומר שלמה המלך: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (משלי לא/ו). על פסוק זה אומרים חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים" (ערובין סה/א). יש גם הצעה כמה יין לתת לאבלים: "עשר כוסות תקנו חכמים לשתות בבית האבל" (כתובות ח/ב).

ההבדל בין אבל על פטירת קרוב לאבל על חורבן ירושלים הוא שהאבל על צרה אישית חייב לצאת ממעגל הצער, החיים חייבים להמשיך. אמא שכולה שבנה נפטר וטעתה להתאבל עליו ללא הרף על חשבון עוד שבעה ילדים שנותרו בבית, והיא בכתה כל היום בבית הקברות על מצבת הנפטר, רב הונא שלח להודיע לה שהיא עושה טעות חמורה (מו"ק כז/ב). על כן יש לחפש דרך כיצד לפרוץ את מעגל הצער החונק כדי להתחיל את הצעדים הראשונים במרחב המאשר פריחה ומאפשר התחלות חדשות.

לא כן אבלות על חורבן בית המקדש, בית המקדש הרי לא מת, אנו לא רוצים להתייאש ממנו, על כן אנו ממשיכים להיות אבלים כל זמן שאין בית מקדש. אמנם לא ניתן לעמוד כל השנה ברחבת הכותל המערבי ולהכריז "לא נזוז מפה עד שהוא יבנה"! כי אם נעשה כן, הרי שלא יהיה את הדור הבא שאמור להיות בגאולה.

על כן אנו מקדישים שלושה שבועות לכך, ובמשך השנה עושים סימנים קלים, כגון שהחתן שובר כוס ואומר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי (אזכור אותך), אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קלז/ה-ו). משאירים קטע בלתי מסויד בבית, הצדיקים עורכים תיקון חצות וכדומה.

אבל לפחות שבוע אחד אנו מתאבלים ביותר ולא שותים יין כדי שלא לשבור את הצער החוסם. כך ישנם עוד דברים שאין אנו עושים בשלושת השבועות ותשעת הימים, לא קונים בגד או כלי חדש, ובתשעת הימים גם לא אוכלים בשר (או לפחות בשבוע שתשעה באב חל בו לפי דעת הבית יוסף).

אני רוצה להתמקד באיסור אכילת בשר ושתיית יין, הם יותר חמורים לא רק בגלל שהם גורמים לשמחה, אלא בגלל שהם המרכיב העיקרי בקרבנות שאין לנו מאז החורבן. אמנם גם קמח למנחה הוא מרכיב עיקרי, אבל זה אוכל בסיסי, זו לא שמחה לאכול לחם אלא עצבון לא לאכול, ואכן שבעה עשר בתמוז ובתשעה באב אנו לא אוכלים שום דבר.

אין איסור לשתות שאר משקים משכרים, למרות שראוי שלא לעשות כן או לפחות להמעיט, לכאורה בגלל שהיין הוא הנסך של הקרבן ושאר המשקים הכהילים אינם כשרים למזבח. בכל זאת ברור לנו שכדאי להינזר מיין בתשעת הימים בגלל הנאמר: "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד/טו).

מה עם שאר סוגי הכוהל? האם הם אינם משמחים? לכאן מגיעה הפתעה שבגללה הבאתי את כל המאמר. כוהל גורם לפריצת מחסומים במוח, מי שהוא שמח יהיה יותר שמח בעקבות שתיית כוהל, מי שעצוב יהיה יותר עצוב, מי שעצבני יהיה יותר עצבני, בעוד שכל המשקאות הכוהליים משפיעים על המוח דרך האלכוהול עצמו, יין נתפס כמשמח יותר לא בגלל חומר מיוחד בקליפת הענב או בעץ החבית, אלא בגלל אופן השתייה והחוויה שמסביבו.

אמנם בקליפה של הענב יש פנולים וטאנינים, ובעץ החבית יש תרכובות שמוסיפות טעם וריח, אבל מחקרים מראים שהחומרים האלה משפיעים רק על הארומה והמרקם, לא על מצב הרוח. גם יין שנעשה בימי קדם בכלי חרס לא הכיל חומר משמח נוסף.

התחושה שהיין משמח נובעת בעיקר מהאלכוהול ומהאופן שבו שותים אותו: לאט, בנחת, עם ריח, טקסיות ואווירה. השילוב הזה יוצר חוויה שמרגישה יותר חגיגית ונעימה משאר המשקאות הכוהליים.

על כל פנים בעזרת ה', אנו נצא בליל תשעה באב לירושלים עם ארגז יין, לשמוח את הגאולה שכבר קרובה להתגלות במהרה בימינו. אמן. שבוע אחר כך נעשה זאת שוב, כי חז"ל אומרים שלא היו ימים טובים לישראל כמו חמישה עשר באב. זה יהיה בעזרת ה' פחות משבוע אחרי תשעה באב, והלב כבר ירגיש את המעבר מצער לנחמה.

לכבוד חגיגות תשעה באב בחצר בית המקדש, יש להציע דווקא את סוגי היין המתאימים לנסכים. יין אדום וכבד, כזה שמרגיש כמו חלק מהטקס. זה גם עבורנו, כי הוא מצטרף היטב לצלי של קרבן התודה והשלמים בעזרת ה'. לשבוע שאחר כך יתאים משהו קל יותר, שאותו אציע בעזרת ה' בשבוע הבא.

והנה ההצעה ליין שניקח לצרף לסעודת הקרבן. השבוע טעמתי יינות של חברת 'גשם' יבואני יינות איכות מחו"ל. היין מגיע מהגדה הימנית של בורדו מפומרול ונקרא 'אקו' של יקב 'דומיין רוז קמיל'. יינות שמקבלים ציונים גבוהים על כל המבחר שלהם. היין עשוי ממאה אחוז מרלו. הוא התיישן שנה במיכלי בטון, שנה בחביות משומשות ועוד חצי שנה נוספת במיכלי בטון.

באף מריחים הרבה פירות יער, קסיס, לוונדר, זיתים שחורים ואפילו מעט טחב. הגוף בינוני מלא. בפה יש חומציות טובה, שוב זיתים שחורים. יש המפרשים זאת כמינרליות. יש טעמים ירוקים ואדמתיות. זהו יין שהוא קלאסיקה של מרלו מפומרול.

אלכוהול: 13.5%. המחיר: כ350 ש"ח. הכשרות של הרב רוטנברג פריז.

לחיים, לגאולה שלמה ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת דברים תשפ"ו, יין חברים 2023, יקב הרי גליל

גם בשבוע שעבר, פרשת מסעי, וגם השבוע, פרשת דברים, משחזר משה רבינו את המסעות של בני ישראל במדבר, ובמפורש נאמר שהשחזור היה על פי ה', כלומר: לא רק המסע היה על פי ה', אלא בתחנה האחרונה, בערבות מואב, בטרם הכניסה לארץ ישראל, חזר משה רבינו באזני בני ישראל את כל התחנות והמאורעות המרכזיים שאירעו במשך ארבעים השנים, ונאמר במפורש שהשחזור הוא על פי ה'. זאת אומרת שיש עניין גדול וחשוב לשחזר מאורעות.

שתי סיבות חשובות יש בכך. הראשונה: הכרת הטוב, גם תחנה לא מעודדת, העובדה שהיא מאחורינו, זו סיבה להודות, כל שכן בכל תחנה שהיה בה איזשהו רווח, גדול או קטן.

הסיבה השנייה היא הפקת לקחים. חז"ל אומרים: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג/א). ההסבר הפשוט הוא שבאנו מהאפס ואנו חוזרים אל האפס, וצריך לחשוב מה עושים בזמן הזהב שיש לנו בינתיים.

אך יש הסבר נוסף בהנחיה זו, אם תחשב היטב את כל המקומות שהיית בהם, ותיקח משם את הלקחים והמסקנות, ההמשך שאתה הולך אליו יהיה יותר מוצלח.

משהו מעין זה נאמר בתורה: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב/ז), כי מתוך העבר ניתן להפיק לקחים מחכימים לעתיד.

יש לכך השלכות להרבה שטחים בחיים. פרנסה, בית, חינוך ועוד.

הנה דוגמא משטח היין. לפעמים מכניסים לחבית יין שנראה בינוני לחלוטין, וכעבור חמישה עשר חודשים מתגלה הפתעה. יש הפתעות קטנות ויש הפתעות גדולות, כאלה שממש משנות את כל התמונה. זה יכול לקרות גם אחרי שהיין כבר יצא מן החבית, נח לו בשקט שנתיים או שלוש, ואז לפתע מתברר שהוא איננו אותו יין שחשבנו. הוא התקדם, התבגר, התעגל, וכאילו עשה כמה פסיעות קדימה. אם נמחיש זאת בדוגמה מעשית, יין שנמכר בחמישים שקלים לבקבוק יכול להפוך לשווה הרבה יותר.

יינן שמנהל רישום מדויק יכול לשחזר הצלחה כזו, לפחות באופן חלקי. לשם כך הוא חייב לדעת מאיזה כרם נבצרו הענבים, באיזו תקופה, מה היו אחוזי החומצה והסוכר ושאר המרכיבים שנבדקו בענב. אחר כך עליו לדעת כמה זמן תסס היין ובאיזו טמפרטורה. ככל שהשחזור מדויק יותר, כך התוצאות מרנינות יותר.

אמנם יש ייננים שאוהבים דווקא לשנות, מתוך מחשבה שאולי השינוי יביא תוצאות טובות עוד יותר. מי שיש לו די יין ומוכן להמר על כמה חביות יכול להרשות לעצמו זאת. אבל יקבי בוטיק קטנים אינם יכולים להמר על שנת יבול שלמה. חור של שנה אחת עלול להבריח לקוחות, ולכן הם משתדלים לשחזר הצלחות ולא לרדוף אחר הרפתקאות.

לעומת זאת, מי שמייצר יין פראי, כזה שלא מנסה להשתלט על התסיסה אלא נותן לענבים לעשות את העבודה לבדם, חשוף תמיד להפתעות. לפעמים טובות יותר ולפעמים פחות, והכל תלוי במאזן הזכויות שלו ושל לקוחותיו.

השבת, שבת חזון, נפתח פחות בקבוקים, כי את מה שיישאר לא נוכל להשתמש עד אחרי תשעה באב. לשבת נחמו מתאים לפתוח יינות משובחים יותר מאשר לשבת חזון. והנה ההצעה המעניינת של השבוע.

יין 'חברים' 2023 של יקב 'הרי גליל' הוא בלנד מצוין מענבי סירה וקברנה סוביניון. זהו יין בעל אופי מאוזן ופירותי, עם ריחות של פירות שחורים, גוף מורכב ואלגנטי וסיומת ארוכה. תוויות היין נבחרו מתוך לקט תמונות ארכיון שצולמו בתקופת ההתיישבות בגליל העליון.

14.5% אלכוהול. כשרות: רבנות מקומית, הרב אוירבך, O.K. והמחיר 95 ש"ח.

לחיים, לגאולה ונחמה

שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת פינחס תשפ"ו, סירה אוטר 2021, יקב היוצר

בפרשת השבוע מוצאים אנו את כל הקרבנות של מעגל השנה. זה מתחיל בקרבן עולת התמיד שמקריבים מדי יום ביומו, אחר כך קרבן מוסף של שבת. בסוף ההנחיה על כמות הקרבנות מזכירה התורה "על עולת התמיד" (במדבר כח/י). כלומר: קרבן זה הוא לא במקום קרבן התמיד, אלא "מלבד עולת התמיד".

אחר כך קרבן ראש חודש, ואחר כך כל הקרבנות של כל החגים. בחג הסוכות חוזרת ההוראה הזו שבע פעמים, כי כמות הקרבנות משתנה מיום ליום. על כל אחד ואחד מכל קרבנות המוסף בשנה מזכירה התורה בנפרד שהמוסף הזה אינו במקום קרבן התמיד, אלא חוץ ממנו. וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, בלי לדלג אפילו פעם אחת, למרות שהנושא ברור, אבל ההדגשה החוזרת על עצמה נועדה להעצים את גודל החשיבות דווקא של קרבן התמיד.

אכן יש הלכה שכולנו מכירים: "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם". ממילא אין שום קרבן שיכול להיות לפני קרבן התמיד. גם בברכת המזון של שבת אומרים קודם רצה ורק אחר כך יעלה ויבוא.

הסיבה שתדיר קודם היא מאותו שורש ש"כל הקדוש מחברו, קודם את חברו". החשיבות של התדיר היא בגלל העקביות. אכן השבוע חל שבעה עשר בתמוז. חז"ל מספרים שאחד האסונות שאירעו בו זה "בטל קרבן התמיד" (תענית כח ב). אפילו אם דילגו רק יום אחד, זה כבר לא תמיד! עקביות חייבת להיות רציפה. שרשרת שיש בה חור של חוליה אחת אינה שרשרת!

חוק זה חובק זרועות עולם. ראשי הישיבות אומרים שגדולי התורה לדורותיהם לא היו הגאונים אלא המתמידים. אם בנוסף לכך הוא גם גאון, זה ודאי מועיל, אבל המפתח הוא התמדה. רבי עקיבא הבין את זה כשראה טיפות מים מתמידות להכות בסלע.

בתחום האורתודונטיה יודעים להזיז שיניים קדימה או אחורנית במתיחת גומיות דקות ועדינות, אבל שהן ימתחו כמה חודשים, ואת התזוזה נוכל לראות בעיניים. מי שמרכיב משקפיים מגיל צעיר יבחין בקלות בשקעים בגולגולת מעל האוזניים, היכן שידית המשקפיים נאחזת. הלחץ אינו יותר מאשר כמה גרמים, אבל זה נעשה בהתמדה, בלי שינויים ובלי תזוזות.

רבי זליג ראובן בנגיס זצ"ל (רבה של ירושלים לפני כ80 שנים), כשהוא היה צעיר ולמד בישיבה, היה אביו מגיע אליו בכל שבוע ושבוע ובוחן אותו. ראש הישיבה (כנראה הנצי"ב) הסביר לאבא שאם שותלים עץ צעיר, וכל שבוע פותחים את האדמה לראות כיצד צומחים השורשים, זה לא מביא תועלת אלא רק נזק. ההתפתחות צריכה להיות אישית, איטית ותואמת את הגיל ואת היכולות. העיקר שלא תהיינה עצירות, גם לא לצורך מבחנים, אלא רק כאשר מסיימים מסכת או פרק.

אני יכול להביא עוד דוגמאות, אך אם הנושא מובן, אספר לכם שגם ביין זה אותו דבר. מהרגע שמכניסים את הענבים לתסיסה, מותר לפתוח את הברז התחתון לגנוב קצת מהנוזל הלא טעים בעליל, להריח ולהתרשם. אבל התהליך עצמו צריך להיעשות ברוגע, לא לחמם את הדוד כדי לזרז, ולא להקפיא כדי לעצור, אלא לעמוד על קצה האצבעות, להציץ בשקט אל תוך החבית, ולאפשר לתוצרת לפעול בקצב שלה.

כך זה גם אחרי הפרדת הקליפות והגרעינים. עכשיו צריך היין הצעיר לשקוע אל תוך עצמו, לקבל עומק, צבע וטעם. גם כאן מותר להקשיב בשקט, לא לעזור ולא להפריע, לא לזרז ולא להאט. כשהקצב עקבי ואחיד, ולא מתפרצות שום הפתעות, יש את מירב הסיכויים לקבל תוצרת מבורכת שנוכל ליהנות ממנה ולברך את ה' על הארץ ועל פרי הגפן.

לאחרונה נפגשתי ביין שאנשים רבים חולפים על פניו מבלי לתת עליו את הדעת. יין מסדרת אוטר של 'יקב היוצר',  סירה 2021. יש בו משהו שמתגלה רק למי שמוכן לעצור לרגע, להתבונן, ולהקשיב לתהליך הארוך שהוא עבר.

היקב מתאר אותו כיצירה ייחודית. הענבים מגיעים מכרם במדרונות קיבוץ עין דור בגליל, מקום שמעניק ליין צבע אדום ארגמני עז, עם  ניחוחות של תות בר ושזיף, עם רמזים של וניל ועישון, בעל גוף חזק ועוצמתי, חם ומלטף.

היין התיישן עשרים וארבעה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, ועוד שישה חודשים בבקבוק. ההתיישנות הארוכה היא חלק מהרעיון של הסדרה כולה. סדרת אוטר היא יצירה אישית של היינן פיליפ ליכטנשטיין, שניתנה לו האפשרות ליצור ללא מגבלות של אזור גידול, זן ענבים או שיטות עבודה. כמו יוצר שמבקש לתת ביטוי אישי, לא מתוך לחץ ולא מתוך דחיפות, אלא מתוך עקביות ושקט פנימי.

השם אוטר, שפירושו יוצר בצרפתית, מבטא את הקשר הזה בין היינן לבין היין. יש זמן, יש סבלנות, ויש תהליך שמתרחש בקצב שלו. לא לזרז ולא להאט, אלא לאפשר ליין להתפתח כפי שהוא צריך.

כשרות: בד"צ העדה החרדית. המחיר 150 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב