המלצות יין לשבת

פרשת משפטים תשפ"ה, לה ברון רזרב, בורדו צרפת

כבר מתחילת השבוע ישבתי ותמהתי כיצד למצוא קשר בין 'משפטים' ליין, לפתע נזכרתי בסיפור מרגש, והנה הוא:

לבעל חנות יין היה משרת חרוץ, עבד קשה, וחסך כסף כדי להקים לעצמו בית, הצליח להגיע לחמישים מטבעות כסף, זה היה בזמנם סכום נכבד (אולי כל מטבע היא אלף ₪ שלנו), לפני שבת הוא החביא אותם בְּיַרְכְּתֵי המרתף, בין חביות היין.

כשהגיע במוצאי שבת לעבודה, הלך לקחת את כספו, וגילה שהוא איננו. הוא זעק זעקה גדולה ומרה, ירדו לטמיון כמה שנות עבודה מאומצת, בעל הבית השתתף בצערו, ניסה לעודד ולנחם, אבל הנער חשד שהנחמה היא מן השפה ולחוץ, כי כנראה שבעל הבית בעצמו שם יד רעה על כספו. בצר לו ניגש אל הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (נפטר לפני מאה וחמישים שנים). וסיפר לו בסוד על החשד שיש לו באדון המעביד.

הרב קרא לבעל החנות, כאילו שיעזור לו לחפש את הגנב, שאל מי יכול היה להכיר את המקום, מי יודע שהנער החביא שם כסף, בעל הבית הצהיר בביטחון שאין לו שום מושג, והוא לא יודע מאומה. הרב הסכים איתו ואמר: ברור לי שיד יהודי לא יכולה להיות במעל, שהרי יהודי ודאי לא יגנוב, ובוודאי לא יחלל שבת בעבור בצע כסף. אין זאת כי אם אחד הערלים מהשכונה עשה זאת, אולי תעזור לי לעלות על עקבותיו? בעל הבית 'זָרַם' עם ההצעה הזו, והחל לחשוב על מי מגויי השכונה אפשר להטיל את האשמה.

הרב נעצר באמצע הדיונים ואמר: אין לי ספק שאתה לא עשית כל רע, ממילא אין מנוס מלהניח שגוי נכנס למרתף היין שלך, וברגע זה קרא לשמש ואמר לו: לך להכריז בבתי הכנסת, שאיש לא יקנה את היין מחנות פלונית, כי יש לגויים כניסה נסתרת למרתף היין.

בעל החנות שמע את הדברים, הבין היטב שכלתה אליו הרעה, יהיה לו עכשיו הפסד רב ועצום, פי חמישים מהכסף שהנער חסך. הוא נאלץ להודות בפני הרב שהוא בעצמו גנב את הכסף. הרב אמר שהוא אינו מאמין, האיש החל לבכות, ואף הסכים להישבע, אך הרב עמד על דעתו, שיהודי לא עושה כאלה דברים, ואתה משקר רק כדי להציל את ממונך. בלית ברירה, עזב בעל החנות את בית הדין, רץ לביתו, הביא את הארנק עם המעות, והמשרת שזיהה את הגניבה, אמר שזהו הארנק שלו.

תזכורת:

השבת מברכים את חודש אדר, אני מתחנן שלא תזכרו בתענית אסתר, או באמצע הפורים, שאתם צריכים יין, יש לי ברוך ה' מבחר גדול ושפע יין, אפשר לעשות שמחת פורים מהודרת, אבל בבקשה 'זריזים מקדימים'. תודה.

הפתעה מעניינת פגשתי השבוע, ואשמח לשתף אתכם: "לה ברון" הוא יין פשוט וטוב, שכבר תקופה ארוכה כשמישהו מחפש יין שולחני זול וטוב וכמובן בכשרות מהודרת אני ממליץ לו עליו.

עכשיו הגיע אחיו הבוגר "לה ברון רזרב" שהתבגר חצי שנה בחביות עץ אלון.

היין מקורו בבורדו שבצרפת, צבע אדום כהה מאוד, ריח נפלא של עוגיות וניל, פירותי ונעים לשתיה.

13.5% אלכוהול. המחיר 60 ₪ כשרות: כדתיא ובד"ץ העדה החרדית.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת בשלח שירה תשפ"ה, היהלום האדום 2012, יקב גת שומרון

השבוע פרשת 'שירה', 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל'. המדרש מחבר מאורע מרגש זה לפסוק: "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" (שיר השירים ב/יב), ואומר על הזמיר שני דברים, גם 'זימרה' - שיר, וגם 'זמירה' - כריתה במזמרה. כי שני הדברים היו באותה העת, עם ישראל שָׁרוּ והמצרים נכרתו (שיהש"ר ב/כט, יב).

מפליא לגלות שלשני דברים כל כך שונים - שירה וכריתה יש שורש משותף -ב 'זמר'. על פי חוקי לשון הקודש לא יתכן שאין ביניהם קשר פנימי ומהותי. הסבר שטחי יציע שמיד אחר הבציר - זמירת הענבים דורכים אותם בגת, וכדי לדרוך היטב היו הבוצרים רוקדים, בתוך הגת, ובקריאות 'הידד' מעודדים לשיר (ישעיהו טז/י). אבל קשר זה נראה קצת קלוש, כי שם מתבצעת הזימרה אחר הזמירה ולא יחדיו. בספרי המקובלים כתוב ש'פסוקי דזמרה' 'מזמרים' את הקוצים מהשושנה העליונה. אין לנו עסק בנסתרות, אבל אנו שומעים באופן ברור ש'מזמרה' ה'זומרת' קוצים, שייכת לזימרה.

ההסבר הוא שזימרה אינה תערובת של קולות, והיא גם אינה קול אחיד ומתמשך, אלא יש בה משהו עולה ויורד, מאיט ומאריך, המלחין 'זומר' - קוצץ את הקולות המיותרים, ומשאיר רק את אלה הנעימים לאוזן ומתאימים לטקסט.

מכאן נגיע אל הגפן. לענף הגפן קוראים 'זמורה' (במדבר יג/כג). האם זה בגלל ש'זומרים' ממנה את אשכול הענבים? ודאי שלא! הרי גם את התפוזים 'זומרים' מהעץ (כי קטיפה ותלישה ביד, תשאיר חלק מהקליפה על העץ, ולתפוז פגום יש חיי מדף מאד קצרים.)

ענף הגפן נקרא כך, בגלל שתי הסיבות! מי שראה את הגפן בתחילת האביב יודע באיזו שירה נפלאה פורצים ממנה ענפים חדשים, שתוך שבועות אחדים מגיעים לאורך שני מטר ויותר. זוהי זימרת הזמורה, שלקראת סוף הקיץ, היא תזמר שוב באשכולות ענבים מתוקים. מאידך נגיע באמצע החורף לכרם, כשהיא בתרדמת שלכת, נגלה את הכורם עם צוות עובדים, מטפלים באופן יסודי בכל גפן וגפן. מה הם עושים שם? אין ענבים בעונה זו! הם מזמרים ממנה את רוב הענפים שבקיץ צמחו עליהם ענבים. כדי שבשנה הבאה שוב יפרצו ענפים חדשים, ויצמיחו אשכולות לתפארת. אם ישאירו את הענפים של שנה שעברה, יצאו הרבה יותר זמורות, והשורש אינו יכול לפרנס כל כך הרבה יבול, ואז יצאו ענבים מצומקים, בלי עסיס, בלי תירוש מתוק, רק קליפות מקומטות וגרעינים.

זאת אומרת שה'זמורה' שזימרה בשעת פריחתה, היא עצמה עוצרת את זימרתה ודורשת את זמירתה.

עכשיו שאנו כבר קרובים לט"ו בשבט, זה סוף הזמן לזמור את הגפן, למרות שהיא עדיין בשלכת, אבל מתחיל כבר לעלות שָׂרָף בעצים (רש"י ר"ה יד/א: 'הואיל'). זְמוֹרָה בלתי זְמוּרָה, לא תצליח לזמר בעוד חודשיים, אך אם הייתה משאירה את מקומה לאחיותיה הצעירות של השנה החדשה, היה הגפן ממשיך לזמר את שירת היין המפוארת שלו.

יש לי יינות חו"ל משובחים, אבל אני סבור שלכבוד ט"ו בשבט, שיהיה לנו בשבוע הבא, מתאים להציע מהיינות המשובחים של ארץ ישראל, הנה יין משובח ששתיתי לאחרונה.

אמנם היין לא זול אבל הוא גם מאוד מתאים לט"ו בשבט.

ליקב 'גת שומרון' יש יין אדום חצי מתוק שנקרא 'היהלום האדום- RED DIAMOND' הענבים ליין הזה נבצרו בבציר ידני כאשר הם במצב הצטמקות וממילא רמת הסוכר גבוהה. (סגנון ריצ'וטו איטלקי). היין התבגר בחביות עץ אלון 60 חודשים (חמש שנים!).

ביין יש ריחות וטעמים של שזיף בשל ודובדבן שחור עם תיבול מתוק, קצת אגוז מוסקט וקקאו. ובהתאמה לאוכל מתאים לקערת פירות ט"ו בשבט.

אלכוהול: 16.3% המחיר 320₪ כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, O.U .

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת יתרו תשפ"ה, סוטרן פורט, יקב רמת נגב

כל שבוע אני מחפש בפרשת השבוע איזשהו רעיון לקשור ליין, השבוע אני פטור מלעשות כן, חז"ל כבר עשו זאת.

על הפסוק: 'הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן' (שיר השירים ב/ד), אומרים חז"ל 'בית היין' זה הר סיני' (שיהש"ר ב/טו). כלומר פרשת השבוע, יתרו - מתן תורה.

עוד מוסיפים חז"ל במדרש, שהכוונה למרתף גדול של יין. המשל פשוט, לא כל ארחי פרחי זכאי להכנס אל תוך היקב, ולהתהלך בין החביות, אלא עליו לעמוד בחוץ ולקנות בקבוק יין. רק לצוות העובדים ואורחים נכבדים מאפשרים לבקר במרתף היין האפלולי הקריר, החשוך, אשר דממה שוררת בו, והוא אפוף סודות, ריח מסתורי באויר, הייננים אומרים שמעט הכהל המתנדף מהחבית, זהו 'מזון המלאכים'. זו סתם המצאה, אולי תאוריה שהגיע מיקבי הגויים. אבל המבקרים במרתף כזה, ושומעים שם את האגדה הזו, קל להאמין בה, כי יש אוירה מיוחדת בבית היין. לשם מזמין היינן רק את אלה שהוא חפץ ביקרם, ועם ישראל מתפאר שהקב"ה הזמין אותנו לשם, כלומר: להר סיני.

חז"ל מגדירים את מתן תורה כ'מרתף גדול' של יין, התורה היא 'מרתף יין' רחב ממדים, יש שם יותר 'יין' - תורה, ממה שיש מים באוקיינוס. היקב הכי גדול בעולם, רכבות משא נכנסות לתוכו, הוא זעיר ביחס לתורה, המשל חיוור ביחס לנמשל. כי ביינות המבחר אינו גדול, אפילו בחנות ענק של גויים, ששם המבחר מכיל גם יקבים לא כשרים, ומהם יש פי אלף יותר, מי שמבין ביין, בשנות יצור, ובזני ענבים, יכול תוך זמן לא רב, לעבור על כל המחלקות, ולהבין מה מכיל שוק היין. כי רק שמות היקבים מתחלפים, אך העקרונות הם אחידים בכל רחבי תבל.

באחד היקבים הגדולים בארץ ניסו להציע את כל סוגי היין שניתן להגיע אליהם, והתוצאה היא 88 סוגים, זה בהחלט נכבד, אבל מה זה ביחס לתורה? כדי לעבור בשטחיות על אוצר הספרים היהודי, לא ללמוד את הספרים, אלא רק לדעת על איזה נושא דן כל ספר, ולאיזו מחלקה לשבץ אותו, זו יכולה להיות עבודה של הרבה שנים, (אפשר להמחיש את זה, בתמונת הפירסומת של 'אוצר החכמה', שבה עומד איש קטן על סולם גבוה, מול ארונות ענק גדושים) הרי גם מאה שנים לא יספיקו לקרוא רק את שמות הספרים, שם המחבר וחצי עמוד בהקדמה, ואחר כך לקטלג כל ספר במקום הנכון. על כן עלי לסיים במשפט של ענווה: נער אחר בר מצוה, משיעור א' ישיבה קטנה, יש לו יותר ידיעות בתורה, ממה שיש לי במחלקת היין. תודה לה' שיש לי גם חברותא ללמוד תורה, ולהיכנס ל'בית היין' האמיתי, ולטעום את הצוף האמיתי של החיים.

מתן תורה היה במדבר, ואני סבור שיהיה נחמד להציע דווקא יין שגדל במדבר, בכרם חלוצה וכרם ניצנה ב'יקב רמת נגב' ממש על גבול מצרים.

היין המומלץ השבוע הוא מתוק בסגנון פורט, וזה גם בגלל ההתאמה לקערת הפירות של ט"ו בשבט.

את הכרמים הראשונים של היקב נטעו ב1997 לפני כ 27 שנים והפורט הזה הוא בלנד של קברנה סוביניון ושיראז.

היין התבגר 36 חודשים בחביות עץ אלון, התרכז וקבל טעמים עמוקים של פרי שחור ובשל, תבלינים, שוקולד וטבק. סיומת ארוכה ומהנה.

18% אלכוהול, בציר 2020 המחיר 120 ₪ כשרות: רבנות אזורית ובד"צ איגוד הרבנים הרב וועסטהיים.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בא תשפ"ה, קריניאן גפנים בוגרות, יקבי כרמל

בפרשת השבוע מקבלים משה ואהרן הוראות על קרבן פסח, הפתיחה לכך היא "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב/ג). בפועל נאמר: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יב/כא). זה נקרא שמשה רבינו מילא את ההוראות, כי כדי להגיע אל כל העדה, יש להפנות את ההוראה לזקנים. אכן כבר בפגישה הראשונה של משה עם ה', כשראה את הסנה בוער, שם ה' אמר לו: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג/טז). אכן בסוף אותה פרשה נאמר: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות ד/כט-לא). על ההשתתפות של הזקנים בהבאת הבשורה, תיגמל אותם הקב"ה, וכשמשה רבינו עלה להר סיני להוריד את התורה, נבחרו שבעים מזקני ישראל ללוותו (שמות כד/א). חז"ל אומרים שהדרך להגיע אל כל עדת ישראל, חייבת לעבור דרך הזקנים (שמו"ר טז/א).

כשאנו רואים את זה בפרשיות השבוע, זה נראה כסיפור פשוט, אבל בזמן שמשה רבינו הגיע עם בשורת הגאולה, הייתה לו אופוזיציה לוחמת, דתן ואבירם היו 'ראליים', ועמדו בראש ההתנגדות, טענו שזקן בן שמונים לא מסוגל לקחת על עצמו כזה מבצע לוגיסטי מורכב, להוביל כמה מיליוני אזרחים במדבר, לא חיילים צעירים, אלא זקנים, נשים וילדים. 80% מעם ישראל הסכימו עם האופוזיציה הזו, ומתו במכת חושך. הדרך להבקיע כזו חומה עקשנית חייבת לעבור דרך הזקנים. שם זה בלי ויכוחים ובלי הוכחות, הסבא והסבתא מדברים באהבה, ומצטטים את הרעיון שאחר כך כתב אותו משה רבינו: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ, וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב/ז). 'יָה-בְּנִי', הישרדות העתיד תתכן רק על ידי קשר אל דורות העבר. אפיזודות קמות ונופלות, חולפות ונעלמות. ההיסטוריה היא אבן היסוד של העתיד.

יש מה להאריך בזה, אבל כידוע לנו, שצריך לחבר את זה אל הגפן, על כן די לנו בהקדמה זו, ונעבור להקדמה אחרת. גָּדְלוֹ הממוצע של שורש העץ, הוא כגודל העץ בעצמו, כמובן שהשורש אינו חייב להיות באותה צורה, אלא הוא משתלח כלפי מטה, בהתאם לתנאי השטח. אבל החוק הוא אחיד, לעץ גדול יש שורשים גדולים! הגפן אינו נראה עץ גדול, כי אין לו גזע איתן, והוא אינו מזדקר לגובה. אבל אם תראו גפני בר מוזנחים שלא גוזמים אותם, ותראו בהם אשכול ענבים יפה, תתחילו ללכת בעקבות הזמורות, לבדוק מהיכן זה מגיע, ותתפלאו לגלות שלפעמים צריך ללכת עשרים מטר ויותר, עד שמגיעים אל הגזע. הגפן יודעת לשלוח שורשים לכאלה מרחקים ועומק. כמובן שכלפי מטה גדל השורש לאט יותר, וזו הסיבה לעמידותם של הגפנים הזקנים, יש להם שורש שמצליח למצוא לחות, גם בחרבוני הקיץ. אמנם לא כל הכורמים מחפשים גפנים זקנים, כי היבול גדול יותר כשהכרם צעיר. אבל ישנם ייננים שיודעים להוציא תוצרת משובחת, דווקא מגפנים בני שלושים שנה ומעלה.

אחר שתי ידיעות אלה הבה ניזכר שהשבוע אנו מתחילים את חודש שבט, שבו מתחיל השרף לעלות באילנות (רש"י ר"ה יד/א: 'הואיל'). בעיצומו של חורף גשום, גם הגפנים הצעירים יודעים לעשות את העבודה, אבל כאשר מבקשים להגיע אל 'כל קהל ישראל', יש גם כאלה שהם קצת 'יבשים', בשביל זה צריך דווקא את הגפן הזקן, ודווקא את 'זקני ישראל', הם אלא שיגבשו את העם, לחטיבה אחת של מקריבי קרבן פסח בהתרגשות, אהבה ותקוות גאולה.

השבוע יש לי הצעה מעניינת, 'קריניאן גפנים בוגרות' של 'יקבי כרמל'.

הגפנים גדלו בכרם ואדי מילק בעמק שפייה בין זכרון יעקב לבת שלמה.

הכרם ניטע בשנת 1976 תשל"ו (כמעט 50 שנה) כל כרם ובפרט קריניאן, ככל שמתבגר, נותן פחות פרי, אך הפרי שמתקבל הוא בעל מורכבות רבה וייחודית.

היין התבגר בחביות עץ כשנה וחצי. צבע אדום אטום וכהה, עושר של ריחות וטעמים, חמוציות, פטל, טבק, תבליני אפייה ,חומציות נעימה, גוף בינוני וסיומת ארוכה ומאוזנת.

אלכוהול: 14%. כשרות: רבנות מקומית, הרב רובין .O.U והמחיר: 120-140 ₪

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב