המלצות יין לשבת

פרשת וישלח תשפ"ו, בציר מאוחר, שאטו קרסטיר טוקאי

נחזור על מה שעשינו בשבוע שעבר, נתחיל עם סיפור ונחבר אותו אחר כך לפרשת השבוע, אבל הפעם הסיפור יתחבר תחילה להפטרה של השבוע, ואחר כך לפרשה של שבוע שעבר. עד כאן הקדמה.

מעשה היה ביהודי שכמה וכמה קשיים נערמו בחייו, וצרות השתרגו על צווארו. אמנם היה תשוש מכדי להביא פרנסה ברווח, אך לא היה עצלן והשתדל. היה לו סוס זקן רתום לעגלה, וזה עדיין התאים להובלות קטנות, קרובות וקלות. הסוס מת וכסף לסוס חדש לא היה לו. אשתו הקשישה הייתה חולה, ולא היה לו כסף לרופאים ורפואות, והסבתא החביבה נאלצה להיאנח על קשייה הפיזיים וכאביה הבלתי חולפים. מלבד זאת שלוש בנות בוגרות היו לו בבית, בלי נדוניה נכבדה השדכנים לא רצו לשמוע שהן מוכשרות, יראות שמים ויפות. כך יושב הזקן בבית העצוב ומבכה את מר גורלו.

היה לזקן שכן חסיד, שראה את קשייו, ואמר לו: בצד השני של היער גר הרבי שלי, אנשים מציגים באוזניו את צרותיהם, והוא יועץ, מברך ומשתתף בצערם של הפונים. הזקן שלא נמנה על קהל החסידים הפטיר בלגלוג: מה יכול הרבי שלך לעזור לי, הוא יאמר: "ה' יעזור", את זה אני יודע גם בלעדיו. עברו שבועות אחדים ולא היה נראה לעת עתה שה' עזר, על כן פנה החסיד שוב אל שכנו המדוכא בייסורים, ושאל: מדוע אתה מתעקש שלא לבוא אל הרבי שלי. הזקן השיב: אמרתי לך, אני יודע מה הוא ישיב לי, וגם בלעדיו אני יודע שה' יעזור. עוד חודש או חודשים, החסיד ניגש ושאל: האם ה' עזר. הזקן השיב: "לעת עתה עדיין לא".

אל תמתין באפס מעשה לישועת ה', כי אולי היא תבוא, אבל הזמן שלך אוזל. הקשב שכני היקר, מחר אחר תפילת שחרית אני סוחב אותך אל הרבי. אני אצטייד במזון עבורי ועבורך, נצא בבוקר ונגיע לקצה השני של היער, לפנות ערב למנחה וערבית, אחר כך יש אצל הרבי קבלת קהל. הזקן הפטיר בלגלוג: לך לבדך ספר לו עלי. "איני צוחק", השיב החסיד, אני סוחב אותך מחר בבוקר. אכן למחרת התייצב השכן בבית הקשיש עם שקית מזון לשניהם, והחל מאיץ בבעל הבית לצאת לדרך. לזקן לא הייתה התנגדות, בין כך ובין כך אין לו מה לעשות בבית, מלבד לשמוע את האנחות של האישה ובנותיה.

הצמד יצא לדרך, ואכן לעת ערב הגיעו למחוז חפצם. בית כנסת חמים ולבבי קיבל את פניהם, פינה לקפה ועוגיות הייתה שם. אחר ערבית השתרך תור של אנשים להיכנס לרבי, ומיודענו הקשיש ביניהם. הוא ראה שכל אחד יוצא מהרבי במאור פנים, לא הבין על מה ולמה. הגיע תורו, זקן עם פני מלאך מביט בו עיניים שופעות טוב.

האיש החל לספר את צרותיו, תחילה היסס וגמגם. כשראה את הבעת פני הזקן והשתתפותו הכנה, נפתח הסכר, והוא החל לתנות את כל צרותיו, קטנות כגדולות. נזכר בעוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. כשסיים השתררה דממה בת רבע דקה, הרבי המתין לשמוע עוד, והבין שזהו זה. עצם את עיניו, נאנח ואמר: "השם יעזור". הישיש המתין זמן מה כדי לשמוע הבהרות, אך השתררה שתיקה. מידענו הבין שהפגישה נגמרה, יצא בצעדים כושלים ובאכזבה בולטת. שאל את עצמו במרירות: בשביל זה בזבזתי יום שלם, האם לא ידעתי את מה שהוא אמר, איזה טיפש הייתי, למה באתי.

כך חשב לעצמו, עד שהתעורר מהמחשבות כשילד אחד משך בשרוולו ושאל: "רבי יהודי, מדוע אתה עצוב". האיש לא חשב שצריך לספר לילד את גודל הכאב הצורב שלו, כיצד השכן החסיד הוליך אותו שולל, אלא הפטיר: "ילד, הכל בסדר". הילד לא הרפה ושאל: בכל זאת, מה מציק לך. האיש שרצה להתפטר ממנו שאל: "הרבי בפנים זה הסבא שלך"?. "כן"!, השיב הילד. אמר האיש: אני מאוכזב ממנו. "מאוכזב"? אין כזה דבר בעולם, פסק הילד בביטחון. איש בעולם עדיין לא היה מאוכזב ממנו. "כן, כן, ילד", אמר האיש. הסבא שלך אמר לי דברים שאני יודע מאז שהייתי בגילך. מה אמר הסבא, שאל הילד, והאיש סיפר את השתלשלות העניינים. הילד הקשיב בדריכות, ואמר לזקן: חזור לתור, כנס שנית ותשאל אותו: "מה לעשות עד שה' יעזור". "נשמע מעניין", חשב הזקן וחזר לתור. נכנס שוב אל הרבי, והתנצל: כבר הייתי כאן. "כן", השיב הרבי, והחל להרצות באוזני הזקן את כל הצרות ששמע ממנו, הוא לא דילג אפילו אחת. סיים ושאל: ומה בקשתך הנוכחית. אתה אמרת לי: "ה' יעזור", "כבוד הרבי, מה לעשות עד שה' יעזור". הרבי שמע, המתין, ראה שאין עוד שאלות, ואמר: "ה' יעזור עד שה' יעזור".

הזקן המתין להבהרה, כעבור רבע דקה הבין שאין הבהרות, ואז ללא שום גינוני כבוד מקובלים הוא הניף את ידו בתנועה של זלזול מול הרבי, הסתובב בהפגנתיות ופנה לצאת. הרבי עצר בעדו, קרא לו לשבת לידו, פתח חומש בראשית, דפדף לפרשת "ויצא", והחל להקריא לו מה ה' הבטיח ליעקב בחלום הסולם המפורסם. אחר כך החל הרבי להסביר לזקן את ההבדל בינו לבין יעקב: אח שלו חזק ממנו רוצה להרוג אותו, אין לך אח שרוצה להרוג אותך. יעקב נמלט מהבית בחוסר כל, לך יש בית. הוא ישן בלילה בין אבנים, אתה ישן על מיטה רכה. הוא גלגל אבן גדולה מעל ראשו לשמירה מחיות טורפות, אתה אינך ישן בלילה על אבנים תחת כיפת השמים מחוץ לעיר, ולא פוחד מחיות טרף. הוא הגיע ללבן שביקש לעקור את הכל, ונאלץ לישון כל לילה עם נשק מחשש שהדוד יהרוג אותו. את משכורתו החליפו מאה פעמים, כלומר כל שבועיים או שלושה היה הסכם חדש והרעת תנאים. לך זה לא קרה אפילו פעם אחת.

לפתע ה' ניצב עליו, ותראה איזו שורת ברכות מאלפות, כל ברכה מיליארדי דולרים. "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה", כלומר כל ארץ ישראל היא שלך. "ופרצת ימה וקדמה", וכן הלאה והלאה, הרבה ברכות משובחות. "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשיבותיך אל האדמה הזאת". שים לב כיצד זה מסתיים: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (בראשית כח/טו). מה זו התוספת הזו. עכשיו אני אסביר לך. תחילה שהרצת את כל הצרות, הבטחתי שה' יעזור, כלומר כל אחת ואחת מהצרות תמצא את פתרונה הטוב, היעיל והמשובח. אחר כך כששאלת: "מה לעשות עד אז", על כך ישנה הבטחה נפרדת. ייתכן שעד הפתרון הגדול יהיה קשה, אבל מובטח לך שתעבור את הקשיים, תשרוד את הבעיות, ותגיע אל האושר בבריאות איתנה.

משל למה הדבר דומה. הרבי נתן לו משל עם עגלון שנסע עם סוסו מארץ לארץ, אבל בעידן שלנו קל יותר להבין את זה עם נהג משאית שהיה צריך לעבור מדבר גדול. הוא רואה שהדלק כבר נמצא על קו האפס, ושום תחנת דלק אין באופק (לפני עידן הווייז והפלאפון). במשך כמה שעות הוא לא ראה שום מכונית שחולפת מולו, הוא הבין שטעה ובחר לעצמו כביש שכבר אינו בשימוש. כאשר מד הדלק מראה אפס, אפשר לנסוע עוד קילומטרים בודדים, ושם לעצור ולמות. הבין שאין הבדל אם יעצור כאן או ייתן למשאית לנסוע עוד כמה קילומטרים ולהיתקע במקום פחות ידידותי. על כן החליט לעצור היכן שיש צל מצלע של הר, ושם להמתין למלאך המוות.

אכן כך עשה, הגיע למקום מוצל, כיבה את המנוע, והתחיל לומר וידוי. לפתע, הפתעה! אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. אליהו אמר לו: דלק אין לי בשבילך, אבל דע לך מיד אחרי הסיבוב הבא יש תחנת דלק פתוחה, יש לך די דלק כדי להגיע לשם.

זו הייתה ברכתו השנייה של ה' ליעקב: אמנם הבטחתי לך הרים וגבעות, עולם ומלואו, אבל תשאל בצדק: כיצד אגיע אל היעד הנכסף ההוא שבאחרית הימים. על כך ישנה הבטחה נפרדת, תקבל די כוח כדי לשרוד את כל הקשיים. הוא הדין אליך שואל יקר, הבטחתי שהכול יבוא בשלום, ואחר כך הבטחתי שאתה בעצמך תגיע אל השלום ההוא.

עד כאן הסיפור שקשור לפרשה של שבוע שעבר, וכיצד זה מתקשר להפטרה של השבוע ואל היין. הנה סיפור נוסף שגם הוא היה לפני הרבה שנים. יהודי נאלץ לברוח מפני שלטונות פולין שהתנכלו לו בעקבות עלילת שוא. עבר את הגבול, הטלטל בדרכים עם בני משפחתו, הגיעו בדרכם לכפר קטן בהונגריה היה נראה להם שהם די רחוקים מהסכנה. הייתה בו קהילה יהודית, ודוקא בגלל שהכפר קטן אפשר לשרוד בו ללא אישורי אזרחות, ונתקעו שם.

הכסף אזל, רב צדיק וחכם היה בכפר, והעולה החדש פנה אליו בבקשת עצה ומקור פרנסה. הרב אמר לו: לפני שנים רבות היה בפאתי הכפר כרם ענבים ויקב לא כשר. הזקן שטיפל בכרם וביקב נפטר, בניו הגרו לעיר הגדולה, שם מצאו את פרנסתם. אשת הזקן עדיין גרה באחוזה המוזנחת, קנה אותה, היא לא תדרוש סכום רב. ידוע לי שהונגריה היא מעצמה של יין (אכן כך היה בימי קדם וגם כיום עדיין יש לה שם טוב בעולם היין, בפרט באזור טוקאי). עבור יין טוב ישלמו מחיר טוב, ותהיה לך פרנסה.

האיש שאל: אבל רבי, יין טוב יהיה לי בעוד שלוש שנים, ומה אעשה עד אז. ציטט הרב באוזני השואל את הפסוק מההפטרה של השבוע: "אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות" (ירמיהו מט/ט). עכשיו זו עונת הבציר. כרם שאינו מטופח אינו מניב סחורה משובחת, בכל זאת תמצא בו ענבים לרוב. אל תבצור הכל, תשאיר קצת למכור בשוק. כך גם מהתירוש, אל תתסיס הכל, קצת מיץ ענבים מעוקר תשאיר. אך הכל תעשה בצמצום, כדי שהרוב יישאר לך ליין. בעוד חצי שנה כבר תוכל להתחיל למכור יין צעיר, בעוד שנה, אחר שתטפל בכרם, שוב תמכור ענבים ותירוש, וכעבור שלוש שנים תוציא תוצרת שתצדיק את שלוש שנות הצמצום והחסכנות.

זה נקרא: "השם יעזור עד שהשם יעזור".

לאור הסיפור שסיפרנו, על קשיים שנערמו ועל אמונה שלא נכנעת, מתאים להמליץ דווקא על יין שמספר בעצמו סיפור של עמידה, של סבלנות ושל עזרה מלמעלה. ישנם יקבים שעברו דרך קשה עד שהצליחו, אך מטבע הדברים הם אינם אוהבים לספר על הצרות שעברו. לכן הפעם נביט אל מחוזות אחרים, אל הונגריה, אל אזור טוקאי המפורסם.

שם, בין גבעות ירוקות וערפל עדין, נוצר יין מתוק ומיוחד 'שאטו קרסטיר, בציר מאוחר'. המקום עצמו קשור לדמותו של רבי ישעיה שטיינר, המפורסם כ"רבי ישעיה'לה קערעסטירער", שדמותו מלווה את היין באור של קדושה וחסד.

היין נבצר מאוחר כדי לרכז את המתיקות, אך יחד עם המתיקות יש בו חמיצות מאוזנת שמעניקה לו עומק ורעננות. צבעו זהוב, טעמו מזכיר סוכר על מקל, אך עם חמיצות נעימה שמאזנת את החוויה. אחוז האלכוהול עומד על 10% בלבד, כמעט שאינו מורגש, והסיומת המתוקה נשארת בפה לאורך זמן, כמו זיכרון טוב שלא מתפוגג.

מומלץ להגיש אותו מצונן מעט לפני השתייה, כדי להעצים את הרעננות שבו.

כשרות בד"צ העדה החרדית, כדתיא וO.U. המחיר 150 ₪.

ולמי שאוהב את סגנון הטוקאי, יש עוד כמה סוגים מהאזור הזה, כולם מתוקים, כולם מצוינים, וכל אחד מהם מביא חוויה אחרת של מתיקות מאוזנת עם חמיצות עדינה.

לחיים, חג חנוכה מאיר ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת תולדות תשפ"ו, וירטואוז 2021, יקב חמש אבנים

האם צרה היא סיבה שבגללה מתפלל הצדיק? וכשלא תהיה צרה, לא תהיה תפילה? לא! הצרה לא מולידה את התפילה, להפך, התפילה היא העיקר, וכדי שהיא תהיה איכותית, חמה ומעומק הלב, מביא הקב"ה איזשהו רקע מתאים, כפי שאומרים חז"ל: מפני מה היו אבותינו עקרים? (הרי עובדה זו נראית כחריגה מהתכנית), אלא מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילת צדיקים (סוכה יד/א).

כלומר: לא העקרות הביאה את התפילה, אלא התפילה הרצויה היא זו שהביאה את העקרות, שתביא תפילה איכותית. כאשר אדם סובל, לא את הדמעות שלו רוצה הקב"ה, הדמעות הן תוצאה טבעית מהסבל, אבל יחד עם הדמעות, זז גם משהו בלב. הכאב, הסבל, הצער, הבכי והדמעות מרטיטים נימה סמויה בלב, ומניבים החלטות בונות וקבלות טובות. זוהי תכלית הצער.

בפרשת השבוע מסופר על התהליך שקדם ללידת התאומים יעקב ועשו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם... 'ויעתר' יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא, 'ויעתר' לו ה', ותהר רבקה אשתו" (בראשית כג/יט–כא). התבאר שהקב"ה מתאווה לתפילת הצדיקים. הנה ההוכחה: נושא הפרשה הוא העובדה שליצחק ורבקה אין ילדים. אם כן, היה למקרא לומר: "ותהי רבקה עקרה", ורק אחר כך לכתוב: "ויעתר יצחק לה'". אבל המקרא הפך את הסדר והתחיל: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו", ורק אחר כך נאמר: "כי עקרה היא". משמע שהעובדה שרבקה הייתה עקרה אינה הנושא המרכזי של הפרשה, אלא תפילת יצחק היא הנושא המרכזי, אף על פי שהפרשה מבארת את העובדה שתחילה הייתה עקרה, ורק אחר התפילה היא הרתה, והלכה לבקש את ה' וכו'. ניתן להסיק מכאן שהנושא המרכזי הוא אכן "תפילת יצחק". מדוע התפלל? כי אשתו הייתה עקרה.

על הלשון: 'ויעתר', אומרים חז"ל: למה נמשלה תפילת הצדיקים ל'עתר'? (כלי חקלאי ההופך את התבואה), לומר לך: כמו שעתר הופך את התבואה בגורן (כדי לאוורר את החלק הטמון), כך תפילת הצדיקים הופכת מידותיו של הקדוש ברוך הוא לרחמנות, שהייתה נסתרת וטמונה עד עתירת צדיק. כלומר: התפילה לא יצרה דבר חדש שלא היה בעולם. כמו 'עתר' שהופך את ערימת השחת, החלק שהיה טמון הופך להיות מגולה ומאוורר, ואף התפילה עושה כן — היא חושפת רחמים נסתרים.

מי שקורא כל שבוע את המאמר באתר (לא עתר), כבר מבין את ההמשך. אף היין הוא כך, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית. מבחינה פיזית, אנו רואים על תווית היין את הטעמים הנלווים: שזיפים, תפוח, דשא, שוקולד ועוד. אלה אינם תבלינים וחומרי טעם שהוסיפו ביקב. את כל זה הענב הביא איתו מאדמת הכרם. התסיסה חשפה קצת, והרגיעה הארוכה בחבית, ועוד בין כמה שנים בבקבוק, לפני יציאתו לשוק, רגיעה זו בודדה והפרידה בין הטעמים שהיו כבר בהתחלה.

כך זה גם בצד הרוחני של היין. חז"ל אומרים שלא במקרה הגימטרייה של 'יין' היא 'שבעים', מפני שגם 'סוד' הוא שבעים, ובתוך הענב טמון סוד. אבל אם יאכלו אשכול ענבים, או ישתו תירוש (ענבים סחוטים), עדיין לא יגלו שום סוד. התירוש צריך לתסוס, והתסיסה צריכה לשקוע, ואז מגיע הסוד שהוא "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד/טו). כמו בטעמים גם כאן, את הכוהל לא הוסיפו ביקב, זו תוצאה טבעית של תסיסת הענבים. אפילו ביין 'פורט' שמוסיפים כוהל, זה מה שזיקקו מהיין עצמו.

במהלך הכתיבה למאמר השבועי, חיפשתי יין שיספר את הסיפור שעליו דיברנו. סיפור שבו לא מוסיפים טעמים מבחוץ, אלא חושפים את מה שכבר היה טמון בפנים. כמו תפילה של צדיק, כמו רחמים שהיו חבויים, כמו סוד הענב שמבקש להתגלות.

והנה, בדיוק בשבוע שעבר, הגיע אליי הבציר החדש של יין שאני מכיר ואוהב כבר שנים. 'וירטואוז' בציר 2021 מ'יקב חמש אבנים'.

היין הזה הוא לא רק יין, הוא שיעור. הוא חדש כי זה בציר טרי. הוא ישן כי יש לי ממנו מבצירים קודמים, ואני יודע לאן הוא יכול להתפתח.

הכרמים שלו נטועים בתל עזקה שבעמק האלה, מקום שבו דוד פגש את גוליית. מאז ועד היום הרוח שם לא הפסיקה לנשוב. האדמה פורייה, המשקעים נדיבים, והגפנים הוותיקות יודעות לספר סיפור דרך כל ענב.

'וירטואוז' 2021 הוא בלנד של ארבעה זנים 60% קברנה סוביניון, 18% מרלו, 12% פטי ורדו ו10% מלבק. כל זן התיישן בנפרד חמישה עשר חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדשות, ורק אז נוצרה התערובת.

התוצאה היא: יין בצבע אדום עמוק, עם ארומת פירות יער שחורים, נגיעה של עץ אלון, וסיומת ארוכה שממשיכה לדבר גם אחרי שלגמת.

אבל מה שהכי חשוב, זה לא מה שהוסיפו לו, אלא מה שגילו בו. כמו בתפילה של יצחק, כמו בתסיסת הענב, כמו בסוד של היין — העומק היה שם מההתחלה. רק היה צריך להפוך, לעתור, להמתין, ולתת לו לעלות.

אלכוהול:14.5%  כשרות: רבנות מקומית, או יו, הרב דוב לנדאו. מחיר: 260₪.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא — אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ויצא תשפ"ו, מרסלאן 2023, יקב טורא.

הפעם נתחיל עם היין וממנו נגיע לפרשת השבוע. כרם ענבים רענן בצלע ההר, מראה פסטורלי סביב, אשכול צומח לתפארת, משמין, משתזף, מקבל צבע. כך נראה גן עדן. לפתע מגיע בוצר עם מזמרה, זה היה מפחיד, אך האשכול עדיין לא יודע לקראת מה הוא הולך, איזה גהינום ארוך ומייגע מכינים עבורו. האשכול עזב בין רגע את עמדת התצפית הנפלאה שלו, ומושלך לתוך דולב (קופסת פלסטיק ענקית שמרימים במלגזה). הרבה אחים מצטרפים בזה אחר זה, וחיש מהר מתחיל להיות צפוף ומעיק. הדולב מתמלא, טרקטור מרעיש מתקרב, הדולב מתנועע ומתרומם. למזלו של ידידנו האשכול, מקומו היה לצד הדופן, היה בה סדק, הצליח לראות שמעמיסים אותו במשאית עם עוד הרבה קופסאות כאלה. המשאית שועטת ומגיעה לשערי היקב, שם ממתין לו אסון, הוא נשפך לתוך קרשר שמפריד ענבים מהשדרה וקצת שובר אותם. כך מרוסק ועלוב מקונן הענב על מר גורלו, ותוהה האם עדיין יש לו סיכוי לראות ימים יפים. אבל הכול הולך מהר, משם שופכים את הענבים הפצועים לתוך מיכל נירוסטה ענק וקר. לא נעים שם בעליל, ובעיקר העתיד המפחיד, מי יודע להיכן אני מובל, מה רוצים ממני, למה ניתקו אותי מהכרם בו נולדתי. בתוך המיכל מתחילה תסיסה לא נעימה בעליל, מפיצה ריח אופייני דוחה. זה עדיין לא ריח של יין, אלא ריח של יקב בעונת הבציר. אני מתחיל להיפרד מעצמי, זועק הענב בכאב. החרצנים שקעו לתחתית, הקליפות צפות למעלה, ובאמצע הבשר מצטמק והופך להיות תירוש. מידי פעם פועל מכשיר לערבב את הקליפות עם התירוש, והדם שלי נפגש עם הבשר והעור שלי, אבל הבשר מתדלדל, העור מתייבש, והדם, התירוש, מאבד את כל מה שהוא היה, הוא הופך להיות משהו אחר לגמרי. מה רוצים ממני, מתפלא הענב לשעבר, ושואל אם יש אפשרות וסיכוי לדרך חזרה.

כעבור כמה שבועות מפרידים בינינו לנצח. החרצנים והקליפה מושלכים לאשפה, לא אראה אותם לעולם, ואותי שולחים למשהו שנראה כמו בית קברות, חבית עץ אטומה, חושך, קר, ושום דבר לא ברור. האם כך קוברים ענבים, האם בחשכה הזו אצטרך להיות לנצח. כעבור כחצי שנה הגיע דם הענבים למסקנה שכנראה זהו בית קברות של מיץ ענבים. עברה שנה תמימה, וזה כבר היה לו ברור שהוא נמצא בתחנה סופית לנצח, אם כי הוא חש שינויים בעצמו, יותר צלול, יותר ריחני, יותר מעניין, אבל כנראה שכך מתים. כעבור עוד חצי שנה יש הפתעות, לעת עתה הן לרעה. מעבירים אותי לבקבוקי זכוכית. מכניסים כחמש מאות בקבוקים לתוך כלוב מתכת, ושוב מלגזה מניפה אותי למחסן קר, להיות יחד עם עוד כמה עשרות כלובים כאלה. כעבור כמה שבועות אני מבין שזה נראה בית הקברות הסופי שלי. עברה שנה, עברו שנתיים, וכשעברו שלוש שנים הבנתי שזהו זה. כך קוברים ענבים, הם עוברים כזו הרפתקה מטלטלת, ולבסוף נשאר מהם נוזל פקוק בבקבוקים שיעמדו באפס מעשה לנצח נצחים. אבל שוב הפתעה, עוד שלב מיטלטל. מעבירים אותי למסוע, מדביקים תווית, ולארגזים קטנים בני ששה בקבוקים בכל אחד. כמה שנים אשאר כאן, מי יודע.

אבל עתה מתחילות ההרפתקאות לעבור בזו אחר זו. הארגזים נכנסו למחסן, משם למשאית, לחנות, מעבירים אותי למדף מואר, בקבוקים שונים סביב, אנשים, המולה, דיבורים על יין, מתחיל להיות מעניין. אם זו התחנה הסופית שלי לנצח, זה לא יותר גרוע ממה שהיה בכרם שבמרומי ההר. אבל לא, מהר הגיע איש שהצביע עלי, נלקחתי, הוכנסתי לסל, קצת חושך, קצת רעש, לא יודע להיכן מובילים, אבל מהר מאד מצאתי את עצמי באמצע שולחן מפואר עם מפה צחה, כלי אוכל ושתיה סביב, ואני כמו מלך במרכז. כעבור זמן קצר הגיע אבא מבית הכנסת עם ילדיו, שרו ובירכו זה את זה, התפללתי להישאר במצב הזה כל הזמן. אבל כבר הבנתי ששום דבר לא נצחי, תמיד יבוא השלב הבא שאינו פחות מפתיע, ואכן אבא לקח גביע, מזג אותי לתוכו עד הגדות, והקטע שריגש אותי עד דמעות, זו הברכה שאבי המשפחה בירך את ה' עלי. הצטרפתי לברכה שלו, זה באמת ריגש אותי מאד. בני הבית לא הרגישו בשמחה שלי, עשיתי את זה בשקט, אבל עם כל הלב.

עד כאן תיאור אמיתי שכל ענב וענב יכול לספר. מכאן לפרשת השבוע. יצחק ורבקה שולחים את בנם יעקב לחרן, אל לבן אח של רבקה, כדי להימלט מעשיו, ואומרים לו במפורש שיקח משם אשה. הוא כבר יודע מסבא שלו שבנות כנען אינן מתאימות. יש לו עתה שליחות ברורה עם שתי מטרות, לברוח מעשיו לחרן, ולהתחתן שם.

אבל יעקב עשה שינוי מופלג בתכנית, במקום ללכת לחרן הוא הלך לעיר שלם, ירושלים, וישב בבית שם ועבר ארבע עשרה שנים. מה קרה לשליחות. הסיפור עם אשכול הענבים הוא התשובה. יעקב רוצה לבנות את עם ישראל, בשביל זה צריך יין משובח ולא תירוש חיוור. להקים את דורות ההמשך בלי רקע תורני ואנושי יודעים גם החתולים סביב פח האשפה. יעקב ידע שביין ישן נושן ומשובח צריך להשקיע, והוא לקח את התפקיד במלוא הרצינות. זאת אומרת שהוא לא המרה את פי הוריו, אלא עשה נכון בדיוק את מה שצריך לעשות.

יין חדש בסדרת מאונטן הייטס – מרסלאן

'יקב טורא' ממשיך להפתיע, והשנה מציג יין חדש בסדרת מאונטן הייטס. מרסלאן, יין אדום יבש, שהתיישן במשך עשרים ושניים חודשים בחביות עץ אלון, כמו כל חברי הסדרה.

היין בצבע ארגמן עמוק, שמזמין את העין עוד לפני הלגימה. הארומה שלו משלבת פירות סגולים עם נגיעות וניל ותבלינים עדינים. בפה מתגלים טאנינים רכים, טעמים של ליקוריץ וחמוציות, שמעניקים איזון בין מתיקות לרעננות. הסיומת ארוכה ועשירה, כזו שנשארת וממשיכה לספר את הסיפור גם אחרי שהגביע התרוקן. יין שמצליח לשלב עוצמה עם אלגנטיות.

כשרות: רבנות מקומית , O.U, בד"צ בית יוסף והרב באב"ד - טרטיקוב.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

פרשת חיי שרה תשפ"ו, לה אנפור, יקב מאסו אנטיקו

פרשת השבוע פותחת בפטירת שרה אמנו, בהספד, בבכי ובקבורתה. חז"ל אומרים שהמטרה העיקרית של יין היא לנחם אבלים (עירובין סה/א, סנהדרין ע/ב). בנושא זה יש לי סיפור חמוד, אך הוא זקוק להקדמה.

שלמה המלך אומר: "עת לחשות ועת לדבר" (קהלת ג/ז). "לחשות" - לשתוק, כפי שעשה אהרן הכהן כשנפטרו שני בניו (ויקרא י/ג). מספרים חז"ל: אשתו של רבי מנא נפטרה בציפורי. הגיע רבי אבון להראות לו פנים, כלומר: לנחמו. חז"ל מדגישים את התנחומים בלשון "להראות לו פנים", כלומר: להיות מולו בדומיה. האבל שאל את המנחם: מדוע אינך אומר משהו? השיב המנחם: עכשיו זה זמן שתיקה (קהלת רבה ג/ט). כך גם בבראשית רבה, על מה שה' ניחם את יעקב אבינו במות רבקה אשתו – אומרים חז"ל שה' הראה לו פנים (בראשית רבה ח/יג). המנחם צריך רק להציג את עצמו ולהביע איכפתיות.

הנה דוגמה: אל רב חשוב הגיע טלפון בהול באישון לילה, על אישה מהקהילה שמקשה ללדת. רופאי בית החולים דואגים מאוד, כי אינם שומעים את הדופק של העובר. זה היה הריון סבוך, אחר הרבה שנות ציפייה. לזוג אין עוד ילדים. הרב מיד החל להתפלל, אך לא הספיק לעשות זאת זמן רב, כי מיד הגיעה הודעה עצובה שהלידה הסתיימה בכאב לב – העובר אינו חי. הרב התאמץ מאוד לחפש באיזה בית חולים נמצא האב האומלל, ומיד התארגן לנסוע אליו. אשת הרב התפלאה ושאלה: "האם מחר בבוקר האיש המסכן הזה לא יקבל תנחומים?" השיב לה הרב: איני הולך לנחם, אין לי מה לומר לו. גם מחר בבוקר לא יהיה לי מה לומר לו. אני הולך לשבת לידו, כדי שהוא יוכל לשים את ראשו על הכתף שלי ולבכות.

מכאן לסיפור שהיה אצל חבר של אבי שיחי'. החבר מספר כך: בבית הכנסת שלנו מתפלל בעל תשובה שקט ומופנם, בסביבות גיל שישים. ילדיו מפוזרים בעולם. הוא ישב שבעה על אביו, והיה לבדו בבית. אין אחים, אין אחיות, אשתו בעבודה והוא לבד. מכיוון שאיש לא מכיר אותו, גם מבקרים לא הגיעו. מספר החבר: כשגיליתי שהוא כל היום לבד, ואני לא מכיר אותו, לא יודע אם הוא אוהב יין – מטעמי זהירות קניתי בקבוק של יין קליל, מבעבע מתוק, 5% כוהל. האיש שמח בכניסתי. ציפה שאומר משהו. לא היה לי מה לומר, אז שאלתי: בן כמה היה אביך? האם הוא סבל? ועוד כמה שאלות בנאליות כאלה. ותוך כדי כך הוצאתי את הבקבוק. גם כוסות חד פעמיות היו בשקית. לא שאלתי כלום, אלא מזגתי שתי כוסות. הוא התנצל שהוא לא אוהב שום יין, רק מיץ ענבים. אמרתי לו שהיין נברא במיוחד לצורך זה. היה ש"ס בבית, הראיתי לו את זה בפנים. הסכים, בירך ושתה. פטפטנו עוד קצת, ואמרתי לו שמחר אביא יין יותר אמיתי. הוא נענה. אכן, למחרת הבאתי יין יבש, עם כוס יותר גדולה. פטפטנו, הוא לא הרגיש איך נגמרה לו כל הכוס. אבל מצב רוחו השתנה מקצה לקצה. זה היה בשעה ארבע אחר הצהריים. הלכתי והבטחתי לו שאנסה להביא מניין למנחה וערבית בשעה 7:30 (זה היה בקיץ). לא היה קשה לארגן כמה אנשים, והגעתי. זה היה יותר משלוש שעות אחרי היין, ומצב רוחו היה כה משופר, שהוא זרם עם הציבור, פטפט, סיפר, דיבר שוטף ומעניין. מאז כבר עברו כמה שנים, והוא עדיין איש שיחה נעים וחברותי עם כל הסביבה. פרט נוסף: מאז הוא עושה קידוש והבדלה רק על יין, למרות שתחילה הוא לא אהב את זה. הוא עשה זאת מטעמי הכרת הטוב – ליין ששחרר אצלו את מחסומי החברה. אולי בסוף הוא עוד יהיה לקוח קבוע שלי...

המלצת היין השבועית

השבוע ביקרתי באיטליה ביקב ענק, וכשאני כותב "ענק", הכוונה ליקב שמייצר כ־60 מיליון בקבוקים בשנה! (היקב הזה מייצר יותר מכל יקבי ישראל יחד). הקונצרן שייך למשפחת שנק, ומייצר גם מגוון יינות כשרים בכשרות מהודרת: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו־O.U. היינות כוללים מבעבעים קלילים (5–6%), לבנים, רוזה, אדומים קלים וכבדים.

והיום – בחרתי להמליץ על La Anfor – לה אנפור: היין עשוי מענבים שנבצרו ידנית מכרם אורגני, התיישן שנה באמפורות חרס כמו המסורת שם כבר מאות שנים, ועוד חצי שנה בחביות עץ אלון צרפתי. היין מורכב, עשיר, אלגנטי ונעים מאוד לשתייה.

יבואן: חברת "לא-ל", כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית, O.U, המחיר 155 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר