המלצות יין לשבת

פרשת ויגש תשפ"ו, קברנה סוביניון 2012, צורי 26

בפרשת השבוע מסופר שיוסף שלח ליעקב "מִטּוּב מִצְרָיִם", פירש רש"י: "יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" (ע"פ מגילה טז/ב). זה תמוה שאנשי ארץ ישראל ישמחו לקבל יינות מִצְרִיִּים, הרי ארץ ישראל מבורכת פי שבעה מ'צוען מצרים', שהיא המקום בעל התנובה המושבחת ביותר במצרים. הגמרא עושה חשבון שפירות ארץ ישראל יותר משובחים מפירות מצרים פי חמש מאות (כתובות קיב/א).

אז מדוע אל תוך יקב משובח מביאים מתנה, יין זול ודליל, מאיזשהו כרם עלוב? מלבד זאת הרי עכשיו מעמיסים את כל בני המשפחה על עגלות לנסוע למצרים, שם כבר יושיבו את יעקב בשולחן מלכים ויעניקו לו את כל מעדני ארץ מצרים. מה פתאום דווקא עכשיו, ודווקא יין? מלבד זאת, לא נראה לנו שיעקב אבינו להוט אחר יינות משובחים, לא זה מה שמדבר אליו. אם יוסף היה שולח לו קונטרס חידושי תורה, זה היה משמח אותו שבעתיים.

ההסבר הוא שהיין הישן מהווה מֶסֶר. הנביא מכנה את מצרים בשם "רהב" (ישעיהו ל/ז), פירש רש"י: "רהב — גסי רוח" (שם). גס רוח זה גאוותן. במסכת בבא בתרא מבואר שיינו של גס הרוח מחמיץ (דף צח/א). זאת אומרת שגאוותן לא יכול להתגאות ביין ישן, רק ביינות טריים מהבציר הנוכחי שעליו לשתותו מהר, בטרם יחמיץ.

עכשיו הכל ברור: יוסף מדווח לאביו שהוא לא נדבק מגסות הרוח של המצרים, והראיה היא מהעובדה שבמזווה שלו יש יין ישן. זה מה שיגרום ליעקב נחת רוח, ולא האיזון, הטאנינים, הסיומת, הגוף העגול ושאר דברי השבח שאנו רואים על תוויות בקבוקי היין.

על פי רוח הדברים, אפשר להציע דוגמה עכשווית ליין ישן ומשובח שמסמל התיישנות מוצלחת וכבוד ליינן ולבעל היקב. יין כזה מעיד על סבלנות, על מסורת ועל יושרה של מי שהשקיעו בו. דוגמה ראויה היא "קברנה סוביניון 2012", מבית "צורי 26", מענבי הגליל העליון. היין התיישן כארבע עשרה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, צבעו אדום כהה, ארומתו מתפרצת של תבלינים לצד פירות יער, עם נגיעות עור ובשר. בפה הוא אלגנטי, עם חומציות מצוינת ומרקם עשיר ונעים. היין מוכן לשתייה מיידית, אך פתיחה ארוכה תיטיב עמו.

אלכוהול: 13%, כשרות: בד"צ העדה החרדית, מחיר: 160 ש"ח.

לעמוד היקב

פרשת וישב תשפ"ו, רזרב 2020-2021, יקב בנימינה

בפרשת השבוע מסופר שיוסף היה במצרים. השליכו אותו לבית הסוהר, זה לא מקום שמישהו יוצא ממנו חי. זה בור עם חולדות שמכרסמות את אצבעות הרגליים, ומי שמת משליכים את גווייתו לנילוס, מאכל לתנינים. בתקופה המדוברת היה המצב עוד יותר גרוע. עוד מעט יום הולדת לפרעה, עושים מפקד, ומוציאים להורג את האסירים המיותרים, בדרך כלל נתינים זרים, חסרי אזרחות.

אלה הרגעים הכי שחורים בחייו של העלוב שבאסירי ארץ מצרים. בדיוק שם, באמצע הלילה, כשבחוץ כבר מכינים את חגיגות יום ההולדת, באפלה הסמיכה הזו, חלמו שר המשקים ושר האופים את החלום המפורסם, שיוסף פתר ויצא למלוך.

חכמינו זכרונם לברכה מנתחים את החלום, ומציעים בו כמה וכמה פתרונות שאינם קשורים לפרעה, למצרים ולכל הרקע שהיה שם, אלא קשורים להיסטוריה של עם ישראל ושל העולם (חולין צב/א). כמובן שכזה חלום עוצמתי לא יכול להיות על עץ אורן, או על שקדיה, וגם לא על קקטוס או פסיפלורה, לא על מים מינרליים, לא על קוקה קולה, ולא על שום דבר אחר בעולם, מלבד כרם, גפן ואשכולות ענבים.

היין שעתיד להיות שם הוא חלק מהיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שכל יושבי גן עדן יזכו בו.

גלות מצרים היא כור ההיתוך של העם היהודי. עוד לפני שהיא החלה, אמר הקב"ה לאברהם אבינו עליה בברית בין הבתרים (בראשית טו), ואכן בדיוק כך התרחש בפועל (סוף 'בראשית' ותחילת 'שמות').

הסמל של אמונתנו בה' הוא: "אנכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ/ב), ולא: "אשר בראתי אותך", או: "אשר בראתי את העולם", מפני שגלות מצרים ויציאת מצרים מהווים נקודת ציון עקרונית במשמעות של עם ישראל בפרט וכל העולם בכלל.

יוסף הצדיק, שהיה סמל הקדושה ושמירת הברית, נבחר להתחיל גלות זו ולהוות את הרקע להמשכה. דווקא הוא נבחר לכך, בגלל היותו יסוד איתן של קדושה, שעליה ניתן לבנות את כל בית ישראל.

עם כניסת יוסף למצרים החל התהליך, ועם כניסתו לבית הסוהר על לא עוול בכפו, אלא בגלל קדושתו המופלגת, כבר שם, בתוך החושך הסמיך ההוא, החל המפנה, שאחר כך יקבל את השם גלות מצרים. בתוך בית הסוהר החלה ההשגחה העליונה להראות לו את חוקי הגלות.

כשיוסף היה בבית הסוהר, שנתיים ושלושה ימים בטרם יצא למלוך, הוא זכה להטות אוזן לתוכנית רבת הוד של ההשגחה. היה זה בשנת ב' אלפים רל"ה לבריאת העולם.

כאשר סיפר לו שר המשקים את חלומו, יוסף פתר לו את החלום, ואכן בעקבות פתרון זה יצא יוסף מבית הסוהר כדי לפתור לפרעה את חלומו. משם עלה לכס המלכות, הציל את העולם מחרפת רעב, הוריד את אביו ואת אחיו למצרים, והחלה הגלות.

באותו הרגע שהגיע המפנה הגורלי, מצא הקב"ה דרך להעביר ליוסף את התמונה הכללית שמתחילה לצמוח זה עתה. הדבר נעשה בקודים של פתרון נבואת חלום, שניתן להיפתר בשבעה אופנים: א. שרי גאים ב. שרי גויים ג. העולם ד. התורה ה. ירושלים ו. מתנות ז. ישראל.

שר המשקים סיפר ליוסף את חלומו ואמר: "בחלומי, והנה גפן לפני. ובגפן שלושה שריגים", זמורות עבות (בראשית מ/ט–י). כלומר, הגפן מתפצל לשלושה ענפים מרכזיים, וזה נראה כאילו שסביב הגזע ישנן שלוש סוכות כרם.

את ענפי הגפן מתאים לכנות שריגים, מלשון 'סורגים', כי הם גמישים ומתפתלים, מאריכים ומסתלסלים לכל כיוון, לאורך ולרוחב. כעבור שנים אחדות הם מתעבים ומתקשים, ואז נראית כל סביבות הגפן כשטח מסורג, שמתאים לחסות בצילו, "איש תחת גפנו" (מלכים א' ה/ה, ראה זכריה ג/י).

בגפן היו הרבה ענפים, אבל הגפן בעצמו היה מפוצל על ידי שלוש זמורות ראשיות, ומהם יצאו שאר כל הענפים, וכיסו את כל שלוש הסוכות הנפרדות, המחוברות לקרקע בגזע משותף.

יוסף אמר לשר המשקים את מה ששר המשקים היה צריך לשמוע, אבל יוסף ידע גם שחלום זה מתכוון אליו, אל כל בני משפחתו בפרט, ואל כל העולם בכלל. יוסף קיבל מסר ברור שכאן ועכשיו מתחילה התוכנית שהקב"ה סיפר עליה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.

שם בגמרא מבארים החכמים את החלום, לא כפי שצריך היה שר המשקים הגוי לשמוע אותו, אלא בשבעת האופנים שאנו צריכים לדעת אותם.

את החלום הזה קיבל שר המשקים בדיוק שתים עשרה שנים ושלושה ימים לפני ירידת יעקב למצרים, שהם תשעים ושתיים וחצי שנים לפני שעמד משה רבנו לפני פרעה בציווי המפורסם: "שלח את עמי" (שמות ה/א).

התאריך של החלום היה בשנת רל"ה. זוהי הגימטרייה של "אין כמוך באלוקים", ושל "ובא לציון גואל". גם חנוכה היא גאולה, ומתאים שפרשת וישב תהיה כל שנה דווקא בחנוכה.

החורף אמנם הגיע השנה באיחור, אבל עכשיו הוא כאן במלוא הדרו. אחרי הקיץ שבו הצענו יינות קלילים ורעננים, הגיע הזמן לעבור למדור החורף – יינות אדומים, מלאי גוף, עם סיומת מודגשת וארוכה שמחממת את הלב.

בימים קרים מתחשק יין כבד ועשיר, כזה שמלווה היטב תבשילים חורפיים, אבל חשוב לזכור: הכול תלוי בטעם האישי ובמאכל שעל השולחן. ישנם יינות כל כך עוצמתיים, עד שטועמים מקצועיים סבורים שהם מתאימים לאזורים הטבולים בשלג עמוק – לאו דווקא לארץ ישראל, שגם כאן לפעמים קצת קר.

לכן אני מציע השבוע שני יינות מאוזנים, מתאימים לחורף שלנו, אבל לא כבדים מדי:

• מרלו 2020 – יקב בנימינה, סדרת רזרב יין אדום עוצמתי, שהתיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך יותר משנה וחצי. אחוז האלכוהול עומד על 14.5%, אך בזכות הבגרות שלו הוא נעים ונגיש לשתייה.
• שיראז 2021 – יקב בנימינה, סדרת רזרב יין אדום עם נוכחות, שהתיישן מעל שנה בחביות עץ צרפתי. אחוז האלכוהול בו 14%, והוא מציע איזון נהדר בין עוצמה לרכות.

שני היינות גדלו בגליל העליון, שניהם מבוגרים (בצירי 2020 ו־2021) ולכן מציעים חוויית שתייה עגולה ומלאה.

מחירים:בציר 2021 – 75 ₪ ובציר 2020 – 85 ₪

הם מתאימים לארוחות חורף משפחתיות, לסעודות שבת, וגם להדלקת נרות חנוכה עם כוס יין שמחממת את הלב.

לחיים, שבת שלום וחנוכה שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת מקץ תשפ"ו, יצחק רם, יקב רמת חברון

כתוב בשולחן ערוך: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב (רמ"א תרע ב). המעשה מופיע בווריאציות שונות במקצת, בכמה מספרי התקופה ההיא. כנראה שהרומאים סיפרו אותו אחרת ממה שהיהודים ידעו. על כל פנים הבסיס הוא אחד. יהודית השקתה בחלב את המפקד אליפורני (אליפורנוס), זה הרדים אותו, היא כרתה את ראשו וחזרה איתו אל מחנה ישראל. ישנו אפילו ספר נפרד בשם יהודית שגם בו יש כמה גרסאות, והוא אינו מוסמך, נמצא ברשימת כתבים חיצוניים.

איני מבקש לגעת בפרטים ההיסטוריים, אלא בעובדה שהיא בחרה דווקא בחלב, למרות שהכול יודעים שיין מרדים יותר מחלב. מדוע שלא תיתן יין? את השאלה הזו אפשר להזיז עוד חמש מאות שנים מוקדם יותר. גם יעל אשת חבר הקיני שביקשה להרוג את סיסרא שר צבא יבין מלך כנען, השקתה אותו בחלב, וכשהוא נרדם, היא תקעה יתד אהלים בתוך הרקה שלו, נעצה חזק, זה עבר את הרקה ממול, ונתקע בקרקע האוהל. כך שאם הוא התעורר ויבקש לקחת נקמה בטרם ימות, כמו שסינואר ימ"ש ניסה לעשות, הוא מקורקע לרצפה ואינו יכול לזוז. גם עליה יש אותה שאלה, למה חלב ולא יין?

לא מצאתי במפרשים מישהו שמציג כזו שאלה, אבל ייתכן שהיין, לפני שהוא מרדים, הוא קצת מעורר, תלוי בכמות. והיא נתנה ספל אבירים, אולי זה ליטר? והחצי שעה עד שהיין יפיל אותו, יכול השיכור המסוכן להפיל הרבה אנשים ולחולל הרבה נזקים. לכן כשצריך לטפל במישהו עם כפפות של משי, דווקא החלב מומלץ, כי היין יכול לעשות שיבושים באמצע.

על כל פנים לנו יש שני חגים שיש להם משקל זהה, חנוכה ופורים. בשני חגים אלה אומרים על הניסים. באחד שותים חלב ובשני יין. שני הדברים הללו הם בגלל שאירע לנו נס. אם היינו יודעים את התאריך שבו קירקעה יעל את סיסרא, אולי גם ביום ההוא היה עניין לאכול עוגת גבינה או משהו משודרג יותר. אני מציין זאת כאן מפני שגבינה הולכת נהדר עם יין. ככל שמדובר בגבינה קשה יותר, מתאים לה יין יותר אדום וכבד.

אחרי שדיברנו במאמר על חלב, גבינה, ועל נשים גדולות שהצילו את ישראל דווקא באמצעות כוס חלב — הגיע הזמן לעבור אל בן־הלוויה הטבעי של הגבינה: היין. ואם כבר יין, אז כזה שמחזיק נוכחות, עומק, ואופי, בדיוק כמו הדמויות שעליהן דיברנו.

הפעם אני רוצה להאיר זרקור על יין מרשים במיוחד:  "יצחק רם" קברנה סוביניון 2023 – יקב רמת חברון.

זהו יין שמצליח לשלב עוצמה עם אלגנטיות, בדיוק כמו הסיפור של חנוכה: גבורה עדינה, אור קטן שמאיר רחוק.

הענבים גדלים בהרי ירושלים, אזור שמעניק לקברנה אופי ייחודי: לילות קרים, ימים בהירים, ואדמה שמדברת יין. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, חלקן חדשות, חלקן ותיקות, מה שמעניק לו עומק, רכות, ושכבות של טעם.

צבע אדום כהה ומבריק, ארומות של פירות אדומים, נגיעות של פלפל ירוק, שוקולד עדין, וחמיצות מאוזנת. סיומת חלקה, ארוכה ונעימה, כזו שמבקשת עוד לגימה.

זהו קברנה שמכבד את הזן, אבל לא מכביד. יין חורפי, אבל לא "סיביר". בדיוק כמו שאמרנו במאמר: יש זמנים ליין כבד, ויש זמנים ליין מאוזן. זה היין של האמצע הנכון.

מומלץ לפתוח את הבקבוק כמה שעות לפני השתייה. היין נפתח, נושם, ומראה את כל היופי שבו.

אלכוהול: 14.5%. כשרות: רבנות מקומית, הרב ווסטהיים, הרב מחפוד, הרב גרובער מאנסי, O.U.

לחיים, שבת שלום וחנוכה שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת וישלח תשפ"ו, בציר מאוחר, שאטו קרסטיר טוקאי

נחזור על מה שעשינו בשבוע שעבר, נתחיל עם סיפור ונחבר אותו אחר כך לפרשת השבוע, אבל הפעם הסיפור יתחבר תחילה להפטרה של השבוע, ואחר כך לפרשה של שבוע שעבר. עד כאן הקדמה.

מעשה היה ביהודי שכמה וכמה קשיים נערמו בחייו, וצרות השתרגו על צווארו. אמנם היה תשוש מכדי להביא פרנסה ברווח, אך לא היה עצלן והשתדל. היה לו סוס זקן רתום לעגלה, וזה עדיין התאים להובלות קטנות, קרובות וקלות. הסוס מת וכסף לסוס חדש לא היה לו. אשתו הקשישה הייתה חולה, ולא היה לו כסף לרופאים ורפואות, והסבתא החביבה נאלצה להיאנח על קשייה הפיזיים וכאביה הבלתי חולפים. מלבד זאת שלוש בנות בוגרות היו לו בבית, בלי נדוניה נכבדה השדכנים לא רצו לשמוע שהן מוכשרות, יראות שמים ויפות. כך יושב הזקן בבית העצוב ומבכה את מר גורלו.

היה לזקן שכן חסיד, שראה את קשייו, ואמר לו: בצד השני של היער גר הרבי שלי, אנשים מציגים באוזניו את צרותיהם, והוא יועץ, מברך ומשתתף בצערם של הפונים. הזקן שלא נמנה על קהל החסידים הפטיר בלגלוג: מה יכול הרבי שלך לעזור לי, הוא יאמר: "ה' יעזור", את זה אני יודע גם בלעדיו. עברו שבועות אחדים ולא היה נראה לעת עתה שה' עזר, על כן פנה החסיד שוב אל שכנו המדוכא בייסורים, ושאל: מדוע אתה מתעקש שלא לבוא אל הרבי שלי. הזקן השיב: אמרתי לך, אני יודע מה הוא ישיב לי, וגם בלעדיו אני יודע שה' יעזור. עוד חודש או חודשים, החסיד ניגש ושאל: האם ה' עזר. הזקן השיב: "לעת עתה עדיין לא".

אל תמתין באפס מעשה לישועת ה', כי אולי היא תבוא, אבל הזמן שלך אוזל. הקשב שכני היקר, מחר אחר תפילת שחרית אני סוחב אותך אל הרבי. אני אצטייד במזון עבורי ועבורך, נצא בבוקר ונגיע לקצה השני של היער, לפנות ערב למנחה וערבית, אחר כך יש אצל הרבי קבלת קהל. הזקן הפטיר בלגלוג: לך לבדך ספר לו עלי. "איני צוחק", השיב החסיד, אני סוחב אותך מחר בבוקר. אכן למחרת התייצב השכן בבית הקשיש עם שקית מזון לשניהם, והחל מאיץ בבעל הבית לצאת לדרך. לזקן לא הייתה התנגדות, בין כך ובין כך אין לו מה לעשות בבית, מלבד לשמוע את האנחות של האישה ובנותיה.

הצמד יצא לדרך, ואכן לעת ערב הגיעו למחוז חפצם. בית כנסת חמים ולבבי קיבל את פניהם, פינה לקפה ועוגיות הייתה שם. אחר ערבית השתרך תור של אנשים להיכנס לרבי, ומיודענו הקשיש ביניהם. הוא ראה שכל אחד יוצא מהרבי במאור פנים, לא הבין על מה ולמה. הגיע תורו, זקן עם פני מלאך מביט בו עיניים שופעות טוב.

האיש החל לספר את צרותיו, תחילה היסס וגמגם. כשראה את הבעת פני הזקן והשתתפותו הכנה, נפתח הסכר, והוא החל לתנות את כל צרותיו, קטנות כגדולות. נזכר בעוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. כשסיים השתררה דממה בת רבע דקה, הרבי המתין לשמוע עוד, והבין שזהו זה. עצם את עיניו, נאנח ואמר: "השם יעזור". הישיש המתין זמן מה כדי לשמוע הבהרות, אך השתררה שתיקה. מידענו הבין שהפגישה נגמרה, יצא בצעדים כושלים ובאכזבה בולטת. שאל את עצמו במרירות: בשביל זה בזבזתי יום שלם, האם לא ידעתי את מה שהוא אמר, איזה טיפש הייתי, למה באתי.

כך חשב לעצמו, עד שהתעורר מהמחשבות כשילד אחד משך בשרוולו ושאל: "רבי יהודי, מדוע אתה עצוב". האיש לא חשב שצריך לספר לילד את גודל הכאב הצורב שלו, כיצד השכן החסיד הוליך אותו שולל, אלא הפטיר: "ילד, הכל בסדר". הילד לא הרפה ושאל: בכל זאת, מה מציק לך. האיש שרצה להתפטר ממנו שאל: "הרבי בפנים זה הסבא שלך"?. "כן"!, השיב הילד. אמר האיש: אני מאוכזב ממנו. "מאוכזב"? אין כזה דבר בעולם, פסק הילד בביטחון. איש בעולם עדיין לא היה מאוכזב ממנו. "כן, כן, ילד", אמר האיש. הסבא שלך אמר לי דברים שאני יודע מאז שהייתי בגילך. מה אמר הסבא, שאל הילד, והאיש סיפר את השתלשלות העניינים. הילד הקשיב בדריכות, ואמר לזקן: חזור לתור, כנס שנית ותשאל אותו: "מה לעשות עד שה' יעזור". "נשמע מעניין", חשב הזקן וחזר לתור. נכנס שוב אל הרבי, והתנצל: כבר הייתי כאן. "כן", השיב הרבי, והחל להרצות באוזני הזקן את כל הצרות ששמע ממנו, הוא לא דילג אפילו אחת. סיים ושאל: ומה בקשתך הנוכחית. אתה אמרת לי: "ה' יעזור", "כבוד הרבי, מה לעשות עד שה' יעזור". הרבי שמע, המתין, ראה שאין עוד שאלות, ואמר: "ה' יעזור עד שה' יעזור".

הזקן המתין להבהרה, כעבור רבע דקה הבין שאין הבהרות, ואז ללא שום גינוני כבוד מקובלים הוא הניף את ידו בתנועה של זלזול מול הרבי, הסתובב בהפגנתיות ופנה לצאת. הרבי עצר בעדו, קרא לו לשבת לידו, פתח חומש בראשית, דפדף לפרשת "ויצא", והחל להקריא לו מה ה' הבטיח ליעקב בחלום הסולם המפורסם. אחר כך החל הרבי להסביר לזקן את ההבדל בינו לבין יעקב: אח שלו חזק ממנו רוצה להרוג אותו, אין לך אח שרוצה להרוג אותך. יעקב נמלט מהבית בחוסר כל, לך יש בית. הוא ישן בלילה בין אבנים, אתה ישן על מיטה רכה. הוא גלגל אבן גדולה מעל ראשו לשמירה מחיות טורפות, אתה אינך ישן בלילה על אבנים תחת כיפת השמים מחוץ לעיר, ולא פוחד מחיות טרף. הוא הגיע ללבן שביקש לעקור את הכל, ונאלץ לישון כל לילה עם נשק מחשש שהדוד יהרוג אותו. את משכורתו החליפו מאה פעמים, כלומר כל שבועיים או שלושה היה הסכם חדש והרעת תנאים. לך זה לא קרה אפילו פעם אחת.

לפתע ה' ניצב עליו, ותראה איזו שורת ברכות מאלפות, כל ברכה מיליארדי דולרים. "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה", כלומר כל ארץ ישראל היא שלך. "ופרצת ימה וקדמה", וכן הלאה והלאה, הרבה ברכות משובחות. "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשיבותיך אל האדמה הזאת". שים לב כיצד זה מסתיים: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (בראשית כח/טו). מה זו התוספת הזו. עכשיו אני אסביר לך. תחילה שהרצת את כל הצרות, הבטחתי שה' יעזור, כלומר כל אחת ואחת מהצרות תמצא את פתרונה הטוב, היעיל והמשובח. אחר כך כששאלת: "מה לעשות עד אז", על כך ישנה הבטחה נפרדת. ייתכן שעד הפתרון הגדול יהיה קשה, אבל מובטח לך שתעבור את הקשיים, תשרוד את הבעיות, ותגיע אל האושר בבריאות איתנה.

משל למה הדבר דומה. הרבי נתן לו משל עם עגלון שנסע עם סוסו מארץ לארץ, אבל בעידן שלנו קל יותר להבין את זה עם נהג משאית שהיה צריך לעבור מדבר גדול. הוא רואה שהדלק כבר נמצא על קו האפס, ושום תחנת דלק אין באופק (לפני עידן הווייז והפלאפון). במשך כמה שעות הוא לא ראה שום מכונית שחולפת מולו, הוא הבין שטעה ובחר לעצמו כביש שכבר אינו בשימוש. כאשר מד הדלק מראה אפס, אפשר לנסוע עוד קילומטרים בודדים, ושם לעצור ולמות. הבין שאין הבדל אם יעצור כאן או ייתן למשאית לנסוע עוד כמה קילומטרים ולהיתקע במקום פחות ידידותי. על כן החליט לעצור היכן שיש צל מצלע של הר, ושם להמתין למלאך המוות.

אכן כך עשה, הגיע למקום מוצל, כיבה את המנוע, והתחיל לומר וידוי. לפתע, הפתעה! אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. אליהו אמר לו: דלק אין לי בשבילך, אבל דע לך מיד אחרי הסיבוב הבא יש תחנת דלק פתוחה, יש לך די דלק כדי להגיע לשם.

זו הייתה ברכתו השנייה של ה' ליעקב: אמנם הבטחתי לך הרים וגבעות, עולם ומלואו, אבל תשאל בצדק: כיצד אגיע אל היעד הנכסף ההוא שבאחרית הימים. על כך ישנה הבטחה נפרדת, תקבל די כוח כדי לשרוד את כל הקשיים. הוא הדין אליך שואל יקר, הבטחתי שהכול יבוא בשלום, ואחר כך הבטחתי שאתה בעצמך תגיע אל השלום ההוא.

עד כאן הסיפור שקשור לפרשה של שבוע שעבר, וכיצד זה מתקשר להפטרה של השבוע ואל היין. הנה סיפור נוסף שגם הוא היה לפני הרבה שנים. יהודי נאלץ לברוח מפני שלטונות פולין שהתנכלו לו בעקבות עלילת שוא. עבר את הגבול, הטלטל בדרכים עם בני משפחתו, הגיעו בדרכם לכפר קטן בהונגריה היה נראה להם שהם די רחוקים מהסכנה. הייתה בו קהילה יהודית, ודוקא בגלל שהכפר קטן אפשר לשרוד בו ללא אישורי אזרחות, ונתקעו שם.

הכסף אזל, רב צדיק וחכם היה בכפר, והעולה החדש פנה אליו בבקשת עצה ומקור פרנסה. הרב אמר לו: לפני שנים רבות היה בפאתי הכפר כרם ענבים ויקב לא כשר. הזקן שטיפל בכרם וביקב נפטר, בניו הגרו לעיר הגדולה, שם מצאו את פרנסתם. אשת הזקן עדיין גרה באחוזה המוזנחת, קנה אותה, היא לא תדרוש סכום רב. ידוע לי שהונגריה היא מעצמה של יין (אכן כך היה בימי קדם וגם כיום עדיין יש לה שם טוב בעולם היין, בפרט באזור טוקאי). עבור יין טוב ישלמו מחיר טוב, ותהיה לך פרנסה.

האיש שאל: אבל רבי, יין טוב יהיה לי בעוד שלוש שנים, ומה אעשה עד אז. ציטט הרב באוזני השואל את הפסוק מההפטרה של השבוע: "אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות" (ירמיהו מט/ט). עכשיו זו עונת הבציר. כרם שאינו מטופח אינו מניב סחורה משובחת, בכל זאת תמצא בו ענבים לרוב. אל תבצור הכל, תשאיר קצת למכור בשוק. כך גם מהתירוש, אל תתסיס הכל, קצת מיץ ענבים מעוקר תשאיר. אך הכל תעשה בצמצום, כדי שהרוב יישאר לך ליין. בעוד חצי שנה כבר תוכל להתחיל למכור יין צעיר, בעוד שנה, אחר שתטפל בכרם, שוב תמכור ענבים ותירוש, וכעבור שלוש שנים תוציא תוצרת שתצדיק את שלוש שנות הצמצום והחסכנות.

זה נקרא: "השם יעזור עד שהשם יעזור".

לאור הסיפור שסיפרנו, על קשיים שנערמו ועל אמונה שלא נכנעת, מתאים להמליץ דווקא על יין שמספר בעצמו סיפור של עמידה, של סבלנות ושל עזרה מלמעלה. ישנם יקבים שעברו דרך קשה עד שהצליחו, אך מטבע הדברים הם אינם אוהבים לספר על הצרות שעברו. לכן הפעם נביט אל מחוזות אחרים, אל הונגריה, אל אזור טוקאי המפורסם.

שם, בין גבעות ירוקות וערפל עדין, נוצר יין מתוק ומיוחד 'שאטו קרסטיר, בציר מאוחר'. המקום עצמו קשור לדמותו של רבי ישעיה שטיינר, המפורסם כ"רבי ישעיה'לה קערעסטירער", שדמותו מלווה את היין באור של קדושה וחסד.

היין נבצר מאוחר כדי לרכז את המתיקות, אך יחד עם המתיקות יש בו חמיצות מאוזנת שמעניקה לו עומק ורעננות. צבעו זהוב, טעמו מזכיר סוכר על מקל, אך עם חמיצות נעימה שמאזנת את החוויה. אחוז האלכוהול עומד על 10% בלבד, כמעט שאינו מורגש, והסיומת המתוקה נשארת בפה לאורך זמן, כמו זיכרון טוב שלא מתפוגג.

מומלץ להגיש אותו מצונן מעט לפני השתייה, כדי להעצים את הרעננות שבו.

כשרות בד"צ העדה החרדית, כדתיא וO.U. המחיר 150 ₪.

ולמי שאוהב את סגנון הטוקאי, יש עוד כמה סוגים מהאזור הזה, כולם מתוקים, כולם מצוינים, וכל אחד מהם מביא חוויה אחרת של מתיקות מאוזנת עם חמיצות עדינה.

לחיים, חג חנוכה מאיר ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב