2024/02/25     ט"ז אדר א' התשפ"ד

פרשת בשלח שירה תשפ"ד, התססה פראית, יקב סגל.

cs pere17פרשת בשלח שירה תשפ"ד, התססה פראית קברנה סוביניון, יקב סגל

בשבוע שעבר קראנו על מכת בכורות, ה' אמר למשה שזה יהיה 'בחצות', ומשה אמר לפרעה שזה יהיה 'כחצות', משה חשש שאם אחד החרטומים יֵחָשֵׁב את הזמן, ויגלה שזה היה שלוש שניות לפני או אחרי החצות, הוא יאמר שמשה בדאי.

זאת אומרת שעשרים מיליון בכורות מתו תוך ארבע שניות, בפרק זמן של בין שתי שניות לפני חצות, או שתי שניות אחרי חצות, ובשביל טיפשי מצרים, זה תרוץ מספיק, כדי לטמון את הראש בחול, ולומר שזה לא מה'.

לא הייתי מזכיר השבוע את מה שהיה בשבוע שעבר, אלא שמתובנה זו אני רוצה להגיע לקריעת ים - סוף. כשבני ישראל עמדו על שפת הים, והמצרים הגיעו אליהם עם חייליהם, היו בני ישראל נבוכים במצב שאין לו פתרון, חז"ל אומרים על זה משל ליונה שנץ רדף אחריה, הוא עף יותר מהר ממנה, היא התאמצה בכל כוחה, אך המרחק הלך והצטמצם, ממש שניה לפני שהוא נעץ בה את צפרניו החדות, היא ראתה נקיק קטן בסלע, היא קטנה ויכלה להיכנס והנץ יצטרך להשאר בחוץ, היא זינקה פנימה, ובבהלה נוראה היא מגלה בפנים נחש גדול עם עיניים מזרות אימה. זה היה מצב בני ישראל בשפת הים. לבני ישראל הנבוכים היו ודאי כמה וכמה הצעות, אולי נארגן מהר סירות כדי לעבור את המים, אולי נחפור מלמטה, אולי נערוך מלחמה, אולי נברח לאחד הצדדים, אולי נתחבא במערות, אולי נרים דגלי כניעה לבנים. מה היה קורה אם מישהו היה מבקש פגישה עם משה רבינו, ומציע לו לקרוע את הים? היו כולם מתפלאים עליו: "בשביל כזה רעיון הזוי, אִרְגַּנְתָּ פגישה"? את העובדות יודעים כולנו. בני ישראל לא צריכים להיות 'ראש בקיר' כמו המצרים, לא היו להתעסק בפתרונות ולא בספקולציות, אלא אך ורק להרים עיניים לשמים, פתרונות רבים בידי ה'.

זה נכון גם בקשר למה שקורה לנו כיום כאן בארצנו. כשאנו נרים עיניים לשמים, נשמע אחר כך דיווחים יותר מעודדים מהפרשנים הצבאיים למיניהם, שהרי נאמר: "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהילים  קכז/א), אבל אם ה' כן ישמור, הרי שלא שוא שקד השומר, אלא השומרים יצליחו לעשות את מלאכתם ביעילות.

עד כאן זו הקדמה לסיפור שהיה לפני כשלושים שנים בצרפת, ביקב פרטי וקטן, אפילו לא בוטיק, אלא חובבן משפחתי, שעושה כמה מאות ליטר יין בשנה, סך הכל חבית אחת. שנה אחת היין נשאר במיכל התסיסה מעבר למה שנדרש, והראה סימני החמצה ברורים. כמשיח לפי תומו סיפר בעל היקב לרב של בית הכנסת, שהשנה הוא לא יוכל להביא את היין לקידוש והבדלה בבית הכנסת, כי אין לו השנה יין. 'למה'? שאל הרב, והאיש סיפר שהיין לא נראה טוב, הרב שאל אותו: "התפללת  לה' שהכל יהיה בסדר"? היה נראה לאיש שעל כאלה דברים לא 'מבזבזים' תפילה, הרב עדכן אותו שזה לא בזבוז, אלא ממש על כל דבר יש להקדים תפילה. האיש ציית' פתח תהילים ואמר כמה פרקי תהילים, בינתיים היין נהיה עוד יותר גרוע, והוא שאל את עצמו: "בשביל זה התפללתי"? אבל באחד הימים השיעור בבית הכנסת הגיע לסיפור שאצל רב הונא החמיצו ארבע מאות קנקני יין, רב יהודה אמר לרב הונא לבדוק מה לא היה אצלו בסדר, רב הונא תיקן את הדרוש, ואחר כך קרה משהו מופלא, או שהחומץ חזר להיות יין, או שמחיר החומץ נסק לגבהים, והוא הרוויח עליו כמו על יין (ברכות ה/ב), המפרשים מבארים שההבדל בין שתי הדעות, זה האם היה שם נס, שחומץ יחזור להיות יין זה נס. או שזה היה תהליך טבעי, משום מה היה ביקוש רב לחומץ, אולי הגיעו לשוק הרבה מלפפונים וכרוב, וכולם רצו להחמיץ. אמר בעל היקב בליבו: לניסים איני זכאי, אבל אולי אפשר לעשות חומץ משובח מהחבית שלי? בירר את הנושא, למד קצת, והחליט ששמונה מאות ליטר חומץ זה מידי הרבה, שפך ארבע והעביר את ארבע מאות הליטרים הנותרים למיכל מתאים. עם טיפול נכון וטוב, יצא לו חומץ בן יין משובח, שנארז בבקבוקונים קטנים של 100 CC, ונמכר בחצי מחיר של בקבוק יין רגיל. כלומר: מחיר לכל ליטר פי ארבע יותר יקר. האיש לא התעשר, אבל קיבל את מלא התמורה. אין לי פרטים על המקרה, ואיני יודע לבדוק אותו, אבל זה לא חשוב, כי אם הרעיון הוא נכון, אז גם אם זה לא היה כך, הרי שזה בהחלט יכול להיות.

אני בכל אופן איני מציע חומץ, אם כי גם בשטח זה יש הרבה דברים מעניינים, וגם איני מציע יין שמתקרב להיות חומץ, אלא הצעה נחמדה שטעמתי השבוע, ודרך אגב, השבוע טעמתי הרבה, הייתה תחרות מעניינת, שעליה תבוא כתבה נפרדת.  

הנה היין: ל"יקב סגל" יש סדרה שנקראת התססה פראית, יינות הסדרה תוססים רק ע"י השמרים הטבעיים שנמצאים על קליפת הענב, לאחר כמה שנים של בציר השמרים נמצאים גם באוויר היקב.

תסיסה פראית היא בעצם שיטת עשייה בת מאות ואלפי שנים (חלק מעולם ישן) לפני שידעו איך מוסיפים שמרים מתורבתים.

לסיכום:הענבים גדלו בכרם בית נקופה שבהרי ירושלים בגובה של כ-800 מטר, היין שהה כ12 חודשים בחביות עץ אלון שהוסיפו ליין עומק.

היין עשוי טוב, גוף בינוני\קל, טעמים קלים של פירות אדומים ותבלינים, חמיצות עדינה וסיומת נעימה.

היין בוקבק לאחר סינון גס בלבד.

המחיר 65 ₪ כשרות: בד"צ בית יוסף, חחת"ס פ"ת.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב