פרשת יתרו תשפ"ד, לליקסר 2017, יקב לה סיטאדל דה דיאמנט
עשרת הדברים שנאמרו בסיני מפי ה', כתובים פעמיים בתורה, פעם אחת בחומש שמות, בשעה שעם-ישראל עמד למרגלות הר-סיני וקיבל אותם. ופעם שניה בחומש דברים [פרשת ואתחנן] כששיחזר משה רבינו באזני העם את מה שעבר עליהם במשך ארבעים שנות שהותם במדבר, גם על עשרת הדברים חזר משה לפניהם.
כשמשווים את הנאמר בשני המקומות, מגלים שישנם שינויים אחדים, חלקם בשינוי לשון קל, וחלקם מהותיים ממש, ומפרשי המקרא מבארים אותם מזוויות שונות המילה 'טוב' שאינה כתובה בלוחות הראשונים, מבוארת במסכת בבא קמא (דף נד/ב).
בפיוט 'לכה דודי' שאנו אומרים בכניסת שבת, נאמר : 'שמור וזכור בדבור אחד', המקור לזה הוא בגמרא (ר"ה כז/א). אכן בלוחות השניים כתוב 'שמור' ובראשונים 'זכור', (הפייטן הזכיר את 'שמור' קודם, כי קראו לו 'שלמה', והוא חיפש שכל קטע בפיוט יתחיל באות משמו).
ברשותכם אני רוצה להתמקד על שינוי זה. 'זכור' זה בלב, ויותר נכון וטוב לעשות זאת בפה, כגון לעשות קידוש, לברך 'שבת שלום' איש לרעהו ושאר זכירות מסוג זה. 'שמור' זה אי עשיית מלאכה, דהיינו: לשמור את כל דיני השבת. את הלוחות הראשונים ה' כתב, והם ניתנו בקול רעש גדול, וכל העולם שמע על כך. מנהיגי אומות העולם הזדרזו אל בלעם לברר אצלו מה זה, והוא השיב להם: "ה' עוז לעמו יתן" (זבחים קטז/א). בלוחות אלה היה כתוב 'זכור'. בגלל הפומביות שלהם הם נשברו, ואחר כך הוריד משה רבינו לוחות שניים, שהוא כתב אותם בעצמו, ואותם הוריד ביום הכיפורים, כמשהו פנימי רק עבור בני ישראל. בלוחות הללו היה כתוב 'שמור'.
עכשיו כבר ברורה סיבת ההבדל בין הלוחות. תחילה פירסם ה' את המסר הזה לכל יושבי תבל, להם די לדעת על השבת באופן עקרוני, זהו 'זכור'. הלוחות הראשונים לא החזיקו מעמד, בגלל חטא העגל, ואז הוריד משה רבינו את השניים, שהיו מיועדים רק לעם ישראל, והם אכן נדרשים 'לשמור' את השבת, על כל פרטיה, דקדוקיה והלכותיה, בעוד שגוי, לא רק שאינו צריך לשמור שבת, אלא אסור לו לעשות כן (סנהדרין נח/ב).
הסבר זה מבאר עוד כמה שינויים בין הלוחות הראשונים לשניים, אך אני רוצה להתמקד דווקא בנושא השבת, עם הרהורים ומחשבות בקשר ליין, שהם רק תאורטיים, וממילא לא הלכה למעשה.
אם הלוחות הראשונים היו נותרים, הרמה האנושית הכללית אמורה הייתה להיות גבוהה יותר, יש להם עשרת הדברים: מסר אלוקי עבור כל האנושות, ודי להם בכך. כמובן שיתכנו גם גויים רשעים שלא ירצו להתחבר, או להסכים. אבל באופן עקרוני, אמורה הייתה הרמה האנושית להיות יותר רוחנית, וגוי שמאמין בעשרת הדברים, ממילא יודע שיש כזה דבר שנקרא 'שבת', הוא מקיים את ה'זכור', אם הוא יגע ביין, הוא לא יפסול אותו, או יותר פשוט, יין של גויים מאמינים בה' יכול היה להיות כשר, וכל יקבי העולם יכולים היו לעלות על שלחן השבת שלנו. אם לא היו לנו יקבים מצויינים בכשרות מהודרת, יתכן שהיה על מה להצטער. אבל הטועמים המקצועניים ביותר, שבודקים גם יינות של גויים, טוענים בוודאות גמורה, שהיינות של ארץ ישראל עומדים בכבוד, בכל תחרות בין לאומית. אבל מה, בכל אופן, מלבד ההפסד שאין לנו את הלוחות 'מכתב אלקים', גם בשטח היין יכול היה להיות הפסד כלשהו. היינות העממיים והפשוטים של איטליה וצרפת, הם הרבה יותר זולים, כי יש להם שם רבבות דונם של כרמים, גם בעיה זו נפתרה, כי כמה וכמה יקבים גדולים עושים שם גם לַיְּן בכשרות מהודרת ובמחיר שווה לכל נפש.
השבוע לכבוד מתן תורה, לא אציע את העממיים הצרפתיים, אלא מהמשובחים תוצרת הארץ.
לכבוד שבת שעברה פתחתי 'לליקסר 2017' מ'יקב לה סיטאדל דה דיאמנט' נשמע כמו שאטו\יקב צרפתי, אבל היקב נמצא בכפר רות ומייצר יין מענבים שמגיעים מכרמים בארץ ובפרט מהגליל העליון.
לליקסר יוצר פעם אחרונה בשנת 2017 וככזה כמעט ולא נשארו בקבוקים שלו באף מקום. את אחד משרידי הבקבוקים האחרונים (כעשרים) שנשארו אצלי (וכנראה בכלל) פתחתי לכבוד שבת קודש.
על התווית כתוב: קברנה סוביניון כי אכן 85% ממנו הוא קברנה, אבל יש בו גם 15% שיראז שמוסיף תיבלון ומעט חריפות לטעם.
היין התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון שהגיע מיער Allier שבצרפת.
ליין יש ריחות של פירות שחורים בשלים, ווניל וקליה, וגם בפּה הוא נותן את אותם טעמים, אחרי פתיחה ואיוורור של שעתיים היין נפתח והתרכך, יין אלגנטי עם סיומת ארוכה ונעימה.
13.9% אלכוהול. המחיר: 100₪. כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף ובד"צ מהדרין של הרב רובין.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
