נתן בכוס עינו
"יין ושכר אל תשת"
על אחד מחסידי רז'ין, ר' יצחק בר, ידעו הכל כי "יש לו חולשה" ללגימה. יום אחד קראו לו לבוא אל רבו שברז'ין. יצא ר' יצחק בר לדרך ללא שהיות. לאחר הדרך הארוכה, הגיע לבית רבו, נכנס לחדר הרבי ומצפה, בהתרגשות רבה, לשמוע על מה קרא לו הרבי הנערץ לבוא אליו מיד.
הושיט לו רבי ישראל מרוז'ין יד לשלום, הזמינו לשבת, נעל את הדלת, ובאחת התחיל להוכיחו כי אין זה נאה ליהודי כמותו להיות נותן בכוס עינו. הרבי תבע ממנו במפציר לחדול מנוהג נפסד זה.
ישב ר' יצחק בר ושאל: הייתכן? האם לשם כך הרבי היה צריך לשלוח שליח לקרוא לי? ואילו היה אומר הרבי לשליח לומר לי כי כך הורה, וכי לא הייתי שומע לו?
השיב לו על כך רבי ישראל: נאמר בפסוק: "וידבר ה' אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת". נשאלת השאלה: מפני מה נינתו לאהרן כל שאר המצוות בידי שליח, בידי משה, בלשון: " וידבר ה' אל משה", ואילו על מצווה זו של "יין ושכר אל תשת" נצטווה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו? שכן בדברים כגון אלה, כשבאים לצוות על אדם שלא יהיה שותה ומשתכר, לא ראוי לעשות זאת על ידי שליח. דבר זה יש להשמיע באוזנו בצנעה, ביחידות מפה לאוזן. (שם)
"למען שמו באהבה" GOOGLE+
