יש להביא דבר צחות הנאמר בשם הגאון ר' אבלי מוילנא, שהיה רגיל לתת כתבי המלצה לצרכי צדקה לכל מי שרק ביקש מעמו. פעם אחת אירע שנתן כתב המלצה לאיזה עני כדי שיוכל להשיא את בנותיו,

וכעבור כמה ימים נמצא אותו עני מוטל שיכור בבית מרזח וכתב ההמלצה שהיה בכיסו התגלגל על הרצפה ואבד ממנו.משהתפכח העני מיינו וגילה שכתב ההמלצה איננו, לא היסס מלשוב לביתו של הגאון הנ"ל, ושב וביקש ממנו המלצה. אמר לו הגאון: עתה מבין אני מדוע מכנים חז"ל את השיכור 'שיכור כלוט', ולכאורה היה ראוי שיאמרו 'שכרותו של נח', שהרי נח קדם ללוט בסדר הדורות. אולם הדבר פשוט ביותר, כי אכן על נח אין טענה כה גדולה מדוע שתה, כי כששתה יין כבר גמר להשיא את בניו ולא היה צריך לפרנסם, אולם לוט כששתה היו עמו שתי בנות שאינן נשואות, וזו כבר עוולה...