הנה כבודו העלה לדון בעניין בציר ע״י גוי / אינו שומר שבת . ומה הדין בבציר מכני ⁉
בדעת נוטה אשיבנו בקצרה במקום שראוי להאריך .
בדין בציר ידני:
גוי שבצר ידנית אשכולות שלמים לתוך עריבות והביאם ליקב, אע״פ שממשקל האשכולות נוצר תירוש בעריבה, הענבים מותרים, והנאסר הוא רק לשפוך הענבים לגת (ובזה יש אריכות גדולה למאוד בפוסקים ומחלוקת הרמב״ן הראב״ד וכו׳)
מקור דין זה בתוס׳ במסכ׳ ע״ז נ"ט: ועוד דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות יין נסך אלא כמים בעלמא הוא וכו׳. אך דעת הרשב״ם לאסור , וכדעה זו פסק להיתר באשכול חלק ב' סימן ט"ז וכן בשו״ת מהר״ח אור זרוע סימן קע"ד.
בדין בציר מכני:
אך כעת יש לדון בעניין בציר מכני, בו המכונה בוצרת ע״י תזוזת מוטות סילקון המכים בכרם והענבים יורדים לבדם מהשדרה לתוך מיכל איסוף, ובשל צורת הבציר נוצר תירוש במיכל, ותלוי בזן הענבים ובגורמים נוספים כמות הנוזל אם מעט אם הרבה.
נהג הבוצרת גוי / אינו שומר שבת :
המציאות היא שבחו״ל נהגי הבוצרות אינם בני ברית וכן בארץ הקודש בשמיטה, וחלק גדול מנהגי הבוצרות כאן בארץ אינם שומרי שבת, והנה כבודו העלה עצה שיהיה משגיח על גבי הבוצרת, ולכאורה כבודו מציע זאת מצד הט"ז סק״ט דלא גזרו כחו בכח ישראל מעורב בו וכן פסק הגר״א סקט״ז כפסק השו״ע ועיין בחזו״א יו״ד נ' סק״ג דכל שמקפידים לשתף ישראל יחד עם הגוי מתפרסם האיסור, אך במחילה מכבודו ראשית כל הנ״ל הוא בדין לסייע לגוי דיעבד לשפוך הענבים לגת וכאן כמו שיתבאר בהמשך אין עדיין דין גת וודאי לא בזמן הבציר , ועוד דבדקתי לאורך השנים סוגי בוצרות שונים בארץ ובארץ העמים ואין כל סיוע בזה שהמשגיח מפעיל הכפות או נוסע על הבוצרת דכל מלאכת הבציר לבדה נעשה ע״י הנהג לבדו, ויש כאן רק סיכון חיי המשגיח דאינו מבוטח על גבי מכונה זו דהיא מאושרת רק לנוסע אחד המחזיק ברשיון לבוצרת כזו ולמה לנו להחמיר בדבר שאין לו מקור ?
ולענ״ד הנהיגה ע״י הגוי / אינו שומר שבת מותרת כמו שנתבאר ברמ"א (כא) דכל האיסור הוא רק לדרוך בגת ששם יש חשש המשכה אך דריכה בעריבות אין איסור, ועוד דדעת הרמ״א דמותר לקנות ענבים דרוכות מהגוי, אמנם נחלקו בזה הט״ז והש״ך אם מותר או שחוששים דהגוי המשיכם בגת העבירם לעריבה , אך אם וודאי אין חשש כזה כגון שנעשה מול היהודי המשגיח הדין דמותר ולכן גם כאן יהיה מותר למחלל שבת לנהוג בבוצרת , ושמחתי לראות בקובץ תשובות להגריש״א זצ״ל חלק ג' קי"ז: ולפי זה בנידון דידן שמחללי שבת מפעילים את המכונה הבוצרת את הענבים והם נזרקות לתוך מיכל גדול, אף שוודאי ע״י כח הבצירה נסחטו חלק מהענבים והמיץ נשפך למיכל מ״מ אין זה בגדר גת אלא גרע מעריבות הנ״ל עכ״ל.
וכעת נגיע לדון בעיקר השאלה מי צריך לשפוך הענבים ממכלי הבוצרת למשאית / מכלי ההובלה
בדעת נוטה ולענ״ד פעולה זו צריכה שתהא ע״י המשגיח ונבאר הדברים.
בגמרא בע״ז נ"ט. בעו מיניה מרב כהנא גוי מהו שיוליך ענבים לגת? אמר להו אסור משום לך לך אמרין לנזירא וגו׳, איתיביה רב יימר גוי שהביא ענבים לגת בסלים ובדרדורים אע״פ שהיין מזלף עליהם מותר. אמר ליה הביא קא אמרת אנא ״לכתחלה״ קאמינא.
רואים דזהו לכתחילה ודיעבד מותר .
המה נחלקו בביאור הסוגיה הראשונים. הרשב״ם למד שהנדון בהולכה הוא שמצטבר יין בסלים והשאלה האם נאסר היין הזה או לא, וכתב הרשב"ם שזה ודאי שאין ליתן הענבים לגת דיש יין שנמשך מהענבים ונחשב למגע ולא לזריקה. אך התוס׳ דחו דעת הרשב״ם וכתבו שמדובר שיש בגת עצמו יין וכל הנידון דכיוון שמצינו שזריקה מותרת ביין א״כ הנדון אם כשזורק הענבים לגת נחשב כזריקה ומותר או שנחשב למוזג ואסור שמא יגע ולזה אומרת הגמרא דלכתחילה חוששים שדומה למזיגה אך מצד היין שיש בסלים כמו שביארנו בתחילת הדברים לא חשיב יין להאסר.
הב״י מביא שברשב״א בתורת הבית הביא את הב׳ דעות הנ״ל בשם הראב״ד והרמב״ן.
דעת הראב״ד כרשב״ם שהנדון הוא מצד מה שבסלים דאסור לכתחלה ומותר דיעבד.
ומבאר הראב״ד דזה דמותר בדיעבד לפי שאינו מתכוון לשפוך יין אלא ענבים .
דעת הרמב״ן דהנדון מצד מצד שיש בגת יין והגזירה שמא יגע ביין שבגת, ומהרשב״א בתוה״ב נראה שנטה לפסוק כך.
ידוע לכבודו מה דנפסק בשו״ע עכו"ם שהביא ענבים בסלים ובדרדורים וזרקן לגת שיש בו יין דרוך מותר דיעבד, אעפי שיש בדרדורים יין שזב מהענבים שבהם, וכו׳
מלשון השו"ע דכתב שיש בו יין דרוך משמע דסבר כדעת התוס׳ והרמב״ן דיש יין בגת וכן נתבאר בביאור הגר״א סקט״ז וכן בגליון רעק״א,
אך בש״ך ובט״ז נראה שלמדו דאזיל השו״ע בשיטת הראב״ד .
דכתב הש״ך דמיירי שלא נמשך יין בגת ולא חשיב יין, ובדעת נוטה מה דכתב בשו"ע גת שיש בו יין דרוך כוונת השו"ע שלא נמשך.
וכן בט"ז האריך בביאור השיטות וכתב נפק״מ בין השיטות אם מוליך בכלים לא נקובים למקום שאינו גת, דלראב"ד יש לאסור ולרמב"ן מותר. וכן יש עוד נפק״מ במוליך סלים נקובים לראב"ד לא חוששים ולרמב"ן אסור,
עוד כתב הט״ז לחדש בראב״ד שכתב לפי שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת היין אלא לשפיכת הענבים שהוא מעורב בהן שעדיין לא נדרכו ולא נמשך היין מהם ואין דרך מנסכין כן .
מלשון הראב״ד הזה למד הט״ז שיש כאן ב׳ סברות יחד ע״מ להתיר דיעבד, ראשית שלא יהיה לו כוונה לשפוך יין ועוד שלא יהיה יין גמור, מרן החזו״א בביאור התנאי הראשון שהיות והוא מועט אין לו בזה כוונה אבל בכמות גדולה יש לו בזה כוונה ואסור.
הט״ז חלק בזה על הלבוש דסבר דאם אין כוונה אף בנמשך מותר.
מהט"ז הזה בדעת החזו"א לומדים דאם יש יין מרובה אסור דהוא עושה כוונה , אך יש הסוברים בתנאי הראשון של הט״ז דהכוונה תלויה בזה שהוא רוצה את הענבים ולא את היין ואכ אין הדבר תלוי בכמות.
עכ״פ מבואר שדעת הש״ך והט״ז בשו״ע כראב״ד , עיין בדרכי תשובה שמביא מספר יין המשמח שהעיר על ש"ך וט"ז שהחמירו כראב"ד דבפשטות דעת השו״ע כרמב"ן שאף בנמשך בסלים שרי. ועיין בספר שלחן גבוה מה שביאר בזה .
היוצא מהדברים עד כאן: דלדעת הרמב״ן ותוס׳ רק זורק ענבים לגת שיש בה יין אבל עצם הולכת הענבים בסלים לא נקובים אף שיש בהם יין מותר לכתחילה וכן למדו הגר״א ורעק״א בדעת השו״ע,
ולדעת הראב״ד אף בהולכת ענבים בסלים שאינם נקובים שיש בהם יין אסורה לכתחילה וכך למדו הש״ך והט״ז בדעת השו״ע והט"ז הוסיף שדיעבד אסור כשיש כמות מרובה דאז יש לו עניין בשפיכה עצמה.
הדברים העולים דלדעת הראב״ד נאסר עכ״פ לכתחלה בסלים שאינם נקובים והיות ובדעת הט"ז יש חידוש דין דאם יש הרבה יין יאסר היין אף דיעבד כששופך הסל לגת וה״ה בשפיכת המכולה למשאית שיאסר.
בקובץ עץ חיים באבוב ניסן תש"ע עמוד קט"ו מובא שנשאל הגרי"ש אלישיב זצ"ל ופסק דלכתחילה וודאי אין לעשות שפיכת מיכל הבוצרת ע״י גוי / מחלל שבת , אמנם יש החולקים על הט"ז בדעת הראב״ד ועוד דלדעת הרמב"ן מותר לכתחלה אך פשוט דלכתחילה אין לעשות זאת .
אך אין הדבר מתיישב עם קובץ תשובות להגרי"ש חלק ג' סימן קי"ז. אך נראה לחלק דשם מדובר להפעיל הבוצרת דכבר ביארנו לעייל להקל, אך לשפוך והרבה פעמים יש מיץ רב יש להחמיר ולענ"ד אין סתירה בין תשובות הגרי״ש.
ועוד יש להקפיד על הלחמת הברז שנמצא בחלק מהמשאיות ע"מ שהגוי לא ימזוג לעצמו ונמצא נכנסים לדין ניצוק אם הוא עובד ע״ז וכו׳ ואכמ״ל.
למעשה ידעתי כי יש גופי כשרות רבים המתחילים את הכשרות רק בפתח היקב ובמיוחד בחו״ל אף בבציר מכני, ולימוד זכות דהם פוסקים כדעות המתירות או המתירות דיעבד ולעיתים זה שעת הדחק, אך עצמי עד היום מעולם לא התרתי כזאת ובכל בציר מכני היה לי משגיח ששפך, וזהו נוהל הרבנות דכאן .
החותם לכבודה של תורה
הדוש״ת
בלשה"ר
