חול המועד סוכות תשפ"א
השנה יש לנו שמחת חג מסוג אחר, יותר איכותית ומתומצתת. אנחנו יושבים בבית בחג הסוכות, ובמקום לטייל בסמטאות העיר העתיקה, בדרך לכותל, אנו מדמיינים לנו את זה, חושבים על השנים שעברו כשהיינו הולכים בחול המועד בעיר העתיקה עם ארבעת המינים ביד, בשביל לקיים זכר למצוות עליה לרגל. כשמתעייפים קצת מתיישבים על איזו אבן באחת הסמטאות בעיר העתיקה עוצמים עיניים כדי לרחף על פני הדמיון, ולדמיון הרי יש חופש, הוא 'בורח' בקלות ארבעת אלפים שנים אחורנית. כך יכולים אנו לדמיין ואף להקשיב את ההמולה שהייתה כאן בימים היפים שלנו. כאשר כל עם ישראל עלו לרגל עם המשפחה המורחבת, סוחבים איתם צאן ובקר לזבחים, הילדים מקפצים בשמחה ובקריאות הידד: "הנה תיכף נראה את בית המקדש, נקריב קרבנות". שמחה זו לא שייכת רק לילדים, אלא שהם קופצים, ולנו קופץ משהו בלב.
יחד עם הבשר צריך תוספת תואמת, עבורה נכנסים לאחת הסמטאות, ולמרבית הפלא נגלה משהו מעניין: 'סימטת היין'! יש משהו כזה. משם לוקחים יין, לא רק לצריכה אישית, אלא כדי למזוג לכל עובר ושב. הלוא אין שמחה אלא בבשר ויין. זה דמיון בתוך דמיון, שהלוא השנה אנחנו מסוגרים בבית, ונזכרים איך היינו יושבים בסמטאות ירושלים ומדמיינים את עליית הרגל.
באחת הסמטאות שבירושלים מתחבאת חנות קטנה שכבר לפני 80 שנה ישב שם יהודי והחליט שבשביל לשתות יין איכותי לא צריך ללכת לקנות בחנות יין, אלא אפשר לייצר לבד. וכך ר' גרשון סטאריק שלפרנסתו עסק בבניית בתים לתפלין (בתים מאכער), והיה איש עם ידי זהב ואוטודידקט, רכש ענבים והכין שנה אחרי שנה יין לצריכה עצמית, עם השנים למד, שיפר והשתכלל בעשיית היין.
זה בכלל לא היה קל לעשות בזמנם יין איכותי, הלא חומר משמר לא היה, בי-סולפיט מאן דכר שמיה, מֵכָלֵי נירוסטה מקוררים, לא ידעו אפילו שזה מועיל, וגם אם היו יודעים, לא היה היכן להשיג או לייצר כאלה דברים.
הכל היה אצל ר' גרשון לימוד עצמי וניסיון של שנים, לעשות יין שייחשף כמה שפחות לחמצן, כך הוא ישמר יותר טוב.
עם השנים השתפרו השיטות והשתמרו במשפחה, כשהנכדים נכנסו לנעליו ה'גדולות' של הסבא, השתדרגו ושדרגו, ומה שנשאר היום זה הכוך הנחמד ששם היה הסבא מייצר את היין. והיינות נקראים על שם הסמטאות העתיקות שעוטפות את האזור.
יש כמה דברים מיוחדים ביינות של יקב חמרא; הפירותיות מודגשת, החבית עדינה, ואחוז האלכוהול היחסית נמוך, לא עובר את ה-13%. אלה היינות שהשוק היום הולך לשם. כבר לא מחפשים את היינות הבומבסטיים עם הרבה טעם חבית ואלכוהול גבוה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היין מהסדרה הגבוהה נקרא 'סמטת השילוח', הוא עשוי מבלנד של 75% מרלו ו-25% קברנה סוביניון. סמטה זו מחברת דורות של יצירת יין משובח. הענבים מגיעים מהגליל העליון שבצפון. היינן טיפל בהם במסירות, עד התוצאה המוצלחת. היין התיישן 12 חודשים בחבית עץ אלון, ולכל אורך הדרך הם קבלו טיפול נהדר. הצבע סגול ואטום עם סיומת אלגנטית וארוכה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הסדרה השנייה היא 'סמטת החצוצרות', סדרה זאת מאופיינת בטעמים וניחוחות פירותיים, גם בסדרה זו מתיישנים היינות 12 חודשים בחביות עץ אלון, ומורכב מבלנד של 40% קברנה קבוע, ואיתו יחד כל שנה זנים אחרים, בהתאם לטיב היבול של אותה שנה, וזאת כדי לאזן את היין ולהגיע לפאזל מושלם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יש להם גם 'סימטת הקרדו', היא מוכרת לנו כאחת הסמטאות החשובות והראשיות שבעיר העתיקה. בסדרה זו יש שני יינות, האחד 100% קברנה סוביניון מהר ברכה שבשומרון, והשני בלנד גם הוא מאזור השומרון 43% קריניאן, 35% מרלו ו22% קברנה סוביניון. יינות סדרה זו מתיישנת 10 חודשים בעץ אלון, זה בדיוק הזמן האופטימלי בשביל לתת לו נגיעה קלה של עץ, אבל עדיין לשמור על הפירותיות הרעננה (בקרוב על המדפים).
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הגענו אל הדובדבן שבקצפת, זה תזקיק יין ששמו המוכר הוא 'ברנדי', עשוי מענבי פרנץ קולומברד. התיישן שנתיים במיכלי נירוסטה לצורך ריכוז וריכוך הטעמים. אכן יש לו ריחות עדינים ופירותיים גוף בינוני וטעם שיירוי ארוך. הברנדי כשר לפסח ובכשרות בד"צ העדה החרדית. לכל השנה זה גם חשוב, אבל לפסח אזכור בלי נדר להזכיר זאת שוב, כי לפסח יש מעט הצעות, של דברים משובחים עם כשרויות מהודרות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היינן והיועץ של היקב מוכר לאלה הקשורים לתעשיית היין, היינן יותם שרון, כך הוא כותב: "מרתק לראות כיצד עשייה מסורתית של יין שעוברת מאב לבנו הולכת ומתעצמת תוך דיוק התהליכים המגוון והקפדה על איכות".
ממשיך וכותב: יקב חמרא מצטרף ליקבי בוטיק, בהם ההשגחה המהודרת היא כמובן על כשרות היין, אך לא פחות מכך על כל מה שנכלל ביין משובח; בחירה נכונה של זנים וכרמים, מועד בציר מדויק, תהליכי תסיסה מבוקרים, יישון בחביות עץ אלון שנבחרו בקפידה ועוד.
כשרות הבד"צ העדה החרדית.
