'יקב פלם': איך משפחה מקימה פינת גן עדן

פרק א'

 
יקב

יש מקום שקוראים לו "יקב" (מקום עבודה) יש מקום שקוראים לו "בית" יש מעגל נוסף שנקרא "משפחה".
רוב היקבים שאנו אמורים להכיר, הם יקבים מסחריים, כי משהו קטן שעושים במחסן לא מגיע לשוק.
היין שאנו רואים בחנויות, נוצר ביקב שמישהו פתח כייזם או תחביב, והוא בעצמו מנהל אותו, או שהוא משמש ביקב כיינן, אבל היות ואיש אחד לבד לא יכול לעשות את הכל לבד, הוא מכניס שותפים בכל מיני רמות, עסקיים, סוכנים, ידענים וכן פועלים ואנשי מקצוע, שיעזרו לו לתפעל את היקב ולקדם אותו בכל החזיתות שהיקב זקוק להם, בעיקר בהפצה ובמכירות, שזה כנראה המקצוע הכי קשה בכל שטח.
ככה זה בכל עסק, אבל יש גם יקבים משפחתיים שהכל נמצא בתוך המשפחה.
בהתחלה הוא נפתח כמו כל עסק או תחביב, אבל במשך הזמן נשאבו אליו כל בני המשפחה, וגם אלה שהיו להם מקצועות מצליחים בתחום אחר, מגלים את עצמם לפתע עמוק עמוק בתוך היקב, כל אחד מתחומו ומקצועו, לא בגלל ששם מרוויחים יותר כסף, אלא בגלל ששם יש נשמה.

פרק ב'

לעבוד ביקב

כנראה נולדתי עם אהבה ליין, מאז היותי ילד זה היה יותר טעים לי מאשר גלידה. בבית הורי ספגתי קצת הבנה וידע, שלא כל מה שנסחט מענבים כבר נקרא יין.
עוד כשהייתי ילד, אבי קיבל פעם יין תוצרת בית במשלוח מנות, והוא שפך אותו לכיור, אני חושב שהוא אפילו לא טעם אותו לפני כן. כשגדלתי שאלתי אותו מדוע הוא עושה כן. התשובה שלו היתה פשוטה: "ראית פעם איך עושים יין ביקב"? אתה יודע כמה ידע, מכשירים ופעולות צריך כדי לעשות יין פשוט וזול? האם אתה יודע מה כתוב במשניות על תעשיית היין בבית המקדש? מה אתה חושב? קונים ענבים בררה בשוק, מה שנותר אחרי שכל הקונים כבר בדקו, משלמים על שאריות הארגזים בערך שלושה ש"ח לקילו, זה כבר מתחיל לתסוס בדוכן בשוק, מכניסים את זה לחבית פלסטיק מלוכלכת עם 30% סוכר, כדי שזה לא יהפוך לחומץ מגעיל, ואת זה אני צריך לשתות?
כשבגרתי והתחלתי להתעמק יותר בשטח, טעמתי דברים משובחים, הסתובבתי ביקבים, פגשתי ייננים והחלטתי לקחת את הנושא ברצינות. למדתי ב"מכללת אריאל" כיום "אוניברסיטת אריאל".
החברים המבינים הסבירו לי דבר עקרוני, שחוץ מללמוד, להסתובב ביקבים ולטעום יינות מזדמנים, בשביל להבין ולדעת באופן מקצועי, צריך גם ללוות את היין מאז שהוא ענבים ועד שהוא בקבוק משובח.
בשביל זה לא מספיק לסובב כוס יין ולהריח, אלא צריך לעבוד פיזית ביקב, לפחות שנתיים, זהו הזמן המינימאלי של יין טוב ברמה בסיסית.
בדיוק כמו לימודי רפואה, אחר לימוד של כמה שנים, צריך לעשות סטאז׳ בבית חולים.
היו לי כמה אופציות באיזה יקב לעבוד, סמכתי על מבינים שהמליצו לי את הטוב ביותר, והלכתי לעבוד ביקב "פלם" הנמצא בצומת אשתאול בדרך לבית שמש.

פרק ג'

יקב פלם

אבי המשפחה - ישראל פלם למד ייננות בדרום אפריקה לפני חמישים שנה. בשנים אלה עדיין לא היה אף ישראלי שיצא לחו"ל ללמוד ייננות, אבל הוא כפורץ דרך עשה את זה עם אשתו "קמי". שם נולד להם הבכור "גולן" שנולד לתוך עיסקי היין, פשוטו כמשמעו. כשבני הזוג חזרו לארץ, התמנה ישראל ליינן של כרמל מזרחי בראשון לציון, מקום מגוריהם ושימש שם יינן ראשי כשלושים וחמש שנים.
במקביל למד גולן תואר ראשון במכון וייצמן חקלאות, כשאת התואר השני בייננות הוא כבר עשה באיטליה בשנת 1996 ואח"כ עבד ביקבים שם.
בשנת 1998 החליטו גולן ואחיו גלעד לקפוץ למים או בעצם ליין. מתחילים בקטן. הם קנו חמש מאות ק"ג ענבים, והעלו אותם לקומת ביניים בחדר המדרגות של בית הוריהם, שם סחטו אותם לתוך מיכל מפלסטיק.
מסתבר ששם התחילה אגדה מופלאה שאנחנו מכירים היום בשם "יקב פלם".

אחרי כמה שנים של עוד חביות פלסטיק, נירוסטה, עץ, מחסנים וכדומה, הם הבינו שבשביל יין איכותי צריך מקום טוב, ועברו ליער הקדושים שבצומת אשתאול, פינת חמד ירוקה עם מרתף מדהים. שם שתלו גפנים סביב היקב, וכל זה נמצא בלב שמורת טבע של מטעי זיתים, עצי שקדים פורחים ורוד לבן, ובסביבות ט"ו בשבט הכל טובל בצבעים מדהימים.
באמצע ה"גן-עדן" הזה ניצב לתפארת בית כתום/ורוד: "יקב פלם".
שם צמח לתפארת אחד יקבי הבוטיק המוצלחים בארץ.

פרק ד'

יקב כשר

מאחר ולשומרי התורה והמצוות גם מגיע לשתות מהיינות הטובים ביותר, הבינו משפחת פלם שיש כדאיות כלכלית להכשיר את היקב, ולהעניק לו כשרות מהודרת.
הסיבה מאד פשוטה: תארו לעצמכם אירוע גדול של חברה לעובדיה, או שמחה משפחתית גדולה, הרי מתוך המשתתפים הרבים, יש גם אדם דתי אחד או שניים, מטבע הדברים הוא ישתה רק יין כשר. מפיק האירוע לא ירצה להיות נבוך בכאלה מצבים, ולכן מעדיף להביא יין כשר לכל המשתתפים, זו סיבה שהרבה יקבים מבקשים להיות כשרים.
כשמכשירים יקב צריך שמישהו יעשה את זה, לכאן אני הגעתי! או יותר נכון:לכאן הצניח אותי ההכשר של o.k
כך נפגשתי עם היקב המשפחתי הזה,
גולן יינן, גלעד מנהל, האמא קמי אחראית הכספים, האחות גפן אחראית מכירות, האבא ישראל שכבר יצא בנתיים לגמלאות אחרי 35 שנים כיינן ראשי בכרמל מזרחי, הוא המנצח על הסימפוניה המשפחתית המצליחה הזו, במקום יפה ומושקע כל-כך עם יינות טובים כל-כך.

פרק ה'

היין של היקב

למעשה אין צורך להמליץ, כל היינות שם הינם משובחים, ואפילו משובחים מאד. אני לא צריך להעיד על כך, כי מדליות הזהב הרבות שהם מקבלים בתחרויות בין – לאומיות, מעידות על זה הרבה יותר טוב ממה שאני יכול לעשות.
נתחיל מהיין הלבן שנקרא "בלנק". זהו בלנד של סוביניון בלאן ושרדונה פירותי רענן פרשי-טרי חמצמץ קצת יותר ממשהו, אם אוכלים אותו עם דגים לא צריך לימון.
ריח של אשכוליות ואגסים קייצי מאוד, כשהשרדונה כמעט לא מורגש רק מעדן קצת את הירקרקות של הסוביניון 89 ₪.
היין השני הוא קלאסי-שולחני שכשמו כן הוא "קלאסיקו", זה בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, שניהם גדלים בדיוק במקום המתאים ביותר בהרי יהודה (כלשונו של גולן היינן), מתיישן כ-12 חודשים בחביות עץ אלון, יין אלגנטי צבע כהה, ריחות עדינים של החבית ושל פירות אדומים בשלים.
אחריו כלפי מעלה הוא קברנה ה"רזרב" שהתיישן כעשרים חודשים בחבית, יין מעולה לא רק לטעמי, הוא מקבל ציונים גבוהים בכל התחרויות, קוריוז מעניין על הקברנה ריזרב: כשנשיא ארה"ב ברק אובמה הגיע לביקור בארץ, להתארח לארוחת צהריים בבית הנשיא שמעון פרס, זה היין שהגישו עם האוכל. לא אני ולא משפחת פלם המליצו, אלא השף של בית הנשיא בחר זאת בעצמו.

פרק ו'

הכתר של היקב

אחרון אחרון חביב זה ה"נובל", היין המלכותי של יקב פלם, הוא התיישן בחביות במרתפים של היקב כשלושים חודשים. ואחר כך נח בבקבוק עוד שנתיים תמימות.
הנובל הוא בלנד של 80% קברנה מהגליל העליון מהחלקה הכי טובה, וגם ממנה בוחרים את השורה הרצויה, והגפנים הטובים סוג של "עידית דעידית", ועוד עשרים אחוזים שמתחלקים בין מרלו, פטי וורדו וקברנה פרנק, כשכל אחד מהם מעניק בדיוק את מה שהוא יודע ומסוגל, במינון הנכון.
היין עשוי היטב היטב, מאוזן, גם בשילוב של הריחות העמוקים וגם בטעמים המדויקים וגם טעמים שנשארים בחיך, בפה ובגרון. יין מעולה ואפילו אולי אפשר להוסיף שרק עוד שנה שנתיים הוא יהיה עוד יותר מושלם.
זה יין לא זול, אבל אם יש למישהו איזשהו חבר שמצהיר:
"אני לא אוהב יין", עם היין הזה כנראה תצליח לשבור לו את המיתוס הזה.

לעמוד היקב