פרשת בהעלותך תשפ"א, יצחק רם 2016, יקב רמת חברון
ספר שמתמקד בפירוש על פרשת השבוע, מתחיל מהתחלת כל פרשה, ומגיע לסופה, ואילו בספרי הדרשות על הפרשה, נגלה שרוב הדרשות נסובות על שנים שלושה פסוקים הראשונים, לא שאין לחכמים עוד דרשות, אלא כשפותחים את החומש, מתחילים לחפש, ובפסוק הראשון שמוצאים דרשה מתאימה נעצרים בו, אומרים עליו דרשה, ולא ממשיכים הלאה.
פתיחה זו היא התנצלות על שאני מתמקד בפסוק הראשון, יאמינו לי הקוראים, בגלל שידעתי את הכלל הזה, ניסיתי לחפש משהו מההמשך, ולא שאין שום דבר מתאים ליין, אבל לא מצאתי דרשה יותר מתאימה להשבוע.
הנה הרש"י הראשון על הפרשה: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן [את] חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". הרמב"ן תמה על רש"י, שהרי היו לכהן הגדול קרבנות רבים, ומסביר שהפיצוי שה' הבטיח לאהרן הוא 'מנורת בני חשמונאי', כלומר: נרות חנוכה שאנו מדליקים בכל שנה ושנה, זו המתנה שקיבל אהרן הכהן (פירושו לבמדבר שם).
זאת אומרת שאנו מדליקים חנוכיה כל שנה בשליחות אהרן הכהן, יתכן, אבל נראה לי שזה עוד יותר עוצמתי, אנו 'ידא אריכתא' =היד הארוכה של אהרן הכהן, הוא קיבל נחמה: "שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק את המנורה לכל אורך ההיסטוריה". זאת אומרת לא אנו מדליקים, אלא הוא מדליק. הוא קיבל פיצוי נחמה מהודר, שהדלקת מנורת המקדש ממשיכה עד עצם היום הזה.
האם יש לנו היום עוד איזשהו שריד של בית המקדש? לכאורה כן, אמירת הקרבנות שלנו היא "נְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד/ג). כפי שאומרים חז"ל: "העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה" (מנחות קי/א). הבה נמשיך, האם יש עוד משהו? לא משהו 'בכאילו' אלא מוחשי, כפי שהחנוכיה אינה בכאילו. מסתבר שיש, וזה אומר שמהיום אנו צריכים להתייחס לנושא הזה בכובד ראש. היין שאנו שָׂמִים על שלחן השבת והחג, ושאר סעודות המצווה, זה שריד של נסכי הקרבנות שהיו בבית המקדש! זו הסיבה שאנו מתייחסים אל היין בחומרה יתירה, אם גוי נוגע בלחם, חסה או בשר, זה לא מקלקל אותו, ואילו יין כן מתקלקל. הם מנסכים אותו לאליליהם, ואנו מנסכים אותו לכבוד ה' יתברך.
כבר כתבתי פעמים אחדות שישנם יקבים שהיינן מתייחס למרתף היין בחרדת קודש מיסטית, הם רואים שליחות להכין נסכים לבית המקדש, ריח הכוהל המרחף באוויר שייך למלאכים, וכדומה. אולי לא צריך להידבק בכזו אוירה, אבל הבה נתייחס אל האנשים הללו בכבוד הראוי להם, וממילא להתייחס כך גם לתוצרת שהם מביאים לנו. בכלל לא קשה לעשות זאת, בין כך ובין כך אומרים חז"ל: "שלחנו של האדם הוא מזבח כפרה" (ברכות נה/א). רק נזכר בזה רגע קט לפני שאוחזים בגביע הקידוש, ובעזרת ה' שלחן השבת ישתדרג בכמה שלבים כלפי מעלה.
אני פוחד לספר איזה יין טעמתי השבוע, כי בכך אני הופך להיות יועץ לענייני נסכים, תפקיד זה גדול עלי, אז אני רק אספר את ההתרשמות שלי מיין של יקב שעל התווית שלו כתוב "חורבן ביתך לא שכחנו".
יקב רמת חברון מייצר כמה וכמה סוגי יין, אחד מהם הוא "יצחק רם" קברנה סוביניון 2016. הענבים מגיעים מכרמים מובחרים שבהרי ירושלים והיין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון היין עם צבע אדום כהה ריחות של תבלינים ופלפל ירוק בטעמים מרגישים מעט חבית והרבה תבלינים, חמיצות נכונה, יין עם סיומת ארוכה וטובה.
14.5% אלכוהול כשרות: רבנות מקומית, הרב ווסטהיים והרב מחפוד. המחיר: 2016-115₪. 2017-100₪.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
