פרשת במדבר וחג השבועות תשפ"א
בפרשת השבוע אנו מוצאים את ה'דגלים', כלומר: המסגרת המסודרת שבה חנו ונסעו בני ישראל.
כיוון שמיד למחרת השבת, ביום ראשון בערב כבר יהיה חג השבועות, חג מתן התורה, הבה נציג נושא שמתאים לשתי הפרשיות, וכמובן ברוח פינת היין הקבועה שלנו.
אז הנה מאמר חז"ל על פרשת השבוע, דרשה המתמקדת בפסוק: "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיה"ש ב/ד). אומרים חז"ל:
"הביאני אל בית היין", (מתי והיכן?) בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים רבבות (רבבה - 10,000) של מלאכים... והיו כולם עשויים דגלים דגלים... כיון שראו אותם ישראל, שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים, אמרו: הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותם, לכך נאמר: "הביאני אל בית היין", זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ליין. "ודגלו עלי אהבה"... אמר להם הקב"ה: מה נתאויתם? לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם... מיד הודיע הקב"ה אותם (את הדגלים) לישראל ואמר למשה, לך עשה אותם דגלים (קבוצות מוגדרות) כמו שנתאוו (במדב"ר ב/ג).
הרעיון הוא כל כך פשוט, עד שנראה שכאן עלינו לסיימו. הנה יש פרשת השבוע, יש מתן תורה ויש יין. עבור הפינה שלנו לא חסר שום דבר. אבל זה לא נכון, כן חסר משהו, חסר המשהו הכי עקרוני; להבין את הרעיון.
הרעיון של 'דגלים' בקשר למתן תורה הוא ברור, זה כמו חֵילוֹת בצבא, יש ההוגים בתורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, יש המתמקדים בעומק הסוגיות, יש הלומדים 'בקיאות', כדי לעבור על חלקים נרחבים מהתורה הגדולה. יש חסידות, יש מוסר, יש קבלה, רז וסוד, יש שעורכים סיכומים וטבלאות, כמו כן יש אנשי כפיים, המצייתים להוראות רבותיהם, כל אלה הם דגלים דגלים, וגוונים של יופי. אבל היכן היין?
התשובה פשוטה, מסתבר שסוגי יין, טעימות וְסִוּוּגִים אינם המצאה של הדור האחרון. מי שאוכל תחילה פירה תפוחי אדמה, ואחר כך משדרגים לו מנה של תפוחי אדמה מאודים בשמן זית, עם מלח גס, פלפל חריף גרוס, רוזמרין וטימין, זה שידרוג של עשר דרגות, והוא אינו צריך לעשות על זה ברכה 'הטוב והמטיב', כך גם אם יקבל תחילה כמה כנפיים של עוף 'מכובס' שבושלו לצורך המרק, ואחר כך יביאו לפניו אומצה נוטפת של 'נתח הקצבים' עם בזיליקום ורוטב שום, הוא לא יצטרך לעשות על זה ברכת 'הטוב והמטיב', למרות ששדרגו לו את המנה בעשרים דרגות. אבל אם היה לפניו יין רגיל וטוב, והגיע משהו אחר, משודרג בדרגה אחת, יצטרך לעשות עליו ברכה 'הטוב והמטיב'. יש בזה הרבה פרטים וכמה שינויי מנהגים, יש דעות, שכל שינוי של יין מצדיק ברכה, אין יותר טוב ופחות טוב, מפני שעצם השינוי, מערבב בפה ובחיך טעמים, וזה עצמו עושה אותו ליותר טוב.
כיום מסווגים את היינות לפי זני ענבים, גם בזמנם ידעו להבדיל לא רק בין ענבים אדומים ללבנים, שהרי בין שרידי הגפן הארץ ישראלית של תקופת המקרא, אנו מוצאים כמה וכמה זנים מעניינים, ואין שום סיבה להניח שהייננים לא השכילו לטפל ולהתסיס כל אחד בנפרד.
מלבד זאת יש 'יין ישן'. יש 'יין ישן נושן'. יש 'יין מגיתו'. יש 'יין קונדיטון'. 'יין השרוני'. 'יין האיטלקי'. 'יין אדריאני'. 'יין קפריסין'. 'יין המשומר בענביו' (הסבר על כל אחד, במקומות אחרים) גם בריכוז היין ידעו לסווג את היין לפי החוזק, כשביין לשתיה היו מוסיפים 80% מים, ושותים ממנו אפילו עשר כוסות במהלך סעודה ארוכה ומעניינת.
היו שיצאו ל'יום של טעימות', טעמו עוד ועוד יינות, בלי לירוק את הטעימה, כפי שעושים היום, זו הייתה סוג שכרות, שכאילו יש לה לגיטימציה, 'רציתי רק לטעום'. שלמה המלך מותח ביקורת על כזו שתיינות (משלי כג/ל).
אחר שברור לנו שאצל מבינים היו לפחות עשרה סוגי יין במרתף, אנו כבר מבינים גם מה זה 'משתה היין', זה לא כוס ועוד כוס ועוד כוס, אלא תרבות שתיינית, יין זה הולך עם מלוח, זה עם מתוק, זה עם בשר וזה עם גבינה וכן הלאה. לדעת את זה, זה בסדר, לקחת פעם את זה ופעם את זה, זה בסדר, אבל ליישם בארוחת צהרים אחת את כל מה שיודעים, זה כבר לא נכון.
מאמר זה נועד להוכיח שגם היין מורכב מקבוצות ודגלים. כשעושים את זה נכון, דהיינו: מבוקר, במידה, מתון, בסעודת מצוה, מתובל בדברי תורה, זו כבר המחשה אמיתית לדברי המדרש: 'בית היין' הכוונה למתן תורה. 'דגלו עלי' אלו דגלי המדבר.
בשבוע שעבר הבטחתי שהשבוע אסביר למה כדאי דווקא לבן, אז התשובה פשוטה, יין אדום שותים בטמפרטורה של החדר (18 מ"צ), ויין לבן שותים קר (8-10 מ"צ). יין אדום בדרך כלל 'כבד' יותר, ולבן הוא 'קליל'. חג השבועות זה השער של חמשת החודשים החמים שיגיעו לנו בעזרת ה'. ביום חם נעים לשתות יין לבן קר, אבל צריך להיזהר, כי אחוזי הכוהל בו אינם שונים מהאדום, אלא שבלשון הם פחות מורגשים, גם בגלל שהיין קר, וגם בגלל זני הענבים, העשייה והרכב הממסך. אבל את מערכות הסינון של הגוף אי אפשר לשקר, יושבים בנחת מדברים בדברי תורה, ובלי להרגיש נוטלים עוד לגימה עוד לגימונת, ועוד אחת ועוד אחת, ואז יקרו שני דברים: א.לפתע קשה לקום, סחרחורת. ב.יהיה קשה להיות אחר כך ער כל הלילה.
על יינות לבנים\וורודים תוכלו לראות את ההמלצות מהשבועות האחרונים שלי ובכל זאת אוסיף ואכתוב על עוד שני יינות לבנים שטעמתי השבוע.
הראשון לאטור של "יקב נטופה"
100% שנין בלאן, צבע צהוב קש בהיר, ריחות מדהימים של אננס ושזיף צהוב, חומצה עדינה ומתקתקה, גוף בינוני ונעים, יין מושלם לאוכל ובלעדיו.
אלכוהול: 12.5%. התיישן 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בשיטת sur lie. המחיר 90₪ כשרות: בד"ץ העדה החרדית.
והשני קאלדוק מסדרת נחל של "יקב מוני"
קאלדוק הוא זן ענבים שמגיע מדרום צרפת, בעבר עשו ממנו יינות אדומים שלא הביאו בשורה מיוחדת. אבל כעת ביקב מוני עושים ממנו יין רוזה מדהים, מינרלי וחד, גוף טוב, מרירות נעימה, יין קייצי מאוזן וטוב.
12% אלכוהול. המחיר: 60₪ כשרות: בד"ץ מחזיקי הדת, וO.K
לחיים שבת שלום וחג שמח
שרגא – אתר היין הכשר
