פרשת בשלח שירה תשפ"א, מירון 2017, יקב הרי גליל
נפתח במילתא דבדיחותא, בפולין ובגליציה אהבו הזקנים לשתות כהל נקי 95%, כמובן שנוטלים ממנו כוסית קטנה, סבא שלי ז"ל היה אומר שזה עושה 'סְטֶערִילִיזַאצְיֵע'. כשרצו שם להזמין חבר לקידוש אחר התפילה, אמרו לו: "אִיךְ הוֹבְּ א-פַינֶעב אִין נַאנְצִיקֶער', תרגום לעברית: "יש לי 95". זו סיבה לעשות גיחה לפני הצ'ונלנט. הם טוענים שזו פתיחה טובה לסעודה. רופאים לא חושבים כך, אבל הזקנים של פעם היו בוגרי האוניברסיטה של החיים.
על כל פנים בפרשת השבוע כתוב שבני ישראל הגיעו למרה ושאלו: "מה נשתה"? משה טיפל בנושא "וימתקו המים". תחילה הם שאלו 'מה' =45 בגימטריה, ומשה סידר: 'המים' =95. מדוע אני מזכיר את זה, כמובן בגלל שזה פרשת השבוע, אבל זה היה הקדמה לסעודה, שמיד אחר כך בני ישראל קיבלו מן משובח. המן היה משובח פי אלף מהבדיחה הטפלה הזו.
בפרשת השבוע נאמר: "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם" (שמות טו/כב). הכוונה שלא למדו תורה שלושה ימים רצופים, וזה מה שעשה את הבלבול. מאז יש לנו את קריאת התורה פעמיים בשבוע, כדי שלא יעברו שלושה ימים רצופים בלי חיבור אל צינורות החמצן (ב"ק פב/א). זה התיקון שאנו עושים היום, אבל כיצד תקן זאת משה רבינו? "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (במדבר שם). המים היו מרים, ומשה השליך לתוכם עץ מר (מכילתא דרבי שמעון, מובא ברמב"ן כאן). עץ מר ממתיק מים מרים, זה 'הפוך על הפוך'. חז"ל מגדירים זאת 'נס בתוך נס'.
איך זה עובד? הנה גמרא מעניינת. בתורה כתוב שצריך לברך אחרי האוכל; "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח/י). כמו כן כתוב בתורה שצריך לברך לפני שלומדים תורה: "כי שם ה' אקרא" (דברים לב/ג). על זה יש בגמרא שני לימודים של קל-וחומר הפוכים. צריך לברך לפני האוכל קל-וחומר ממה שמברכים אחריו. צריך לברך אחר הלימוד, קל-וחומר ממה שמברכים לפניו (ברכות כא/א). את הלימוד אני מציע לכם לראות שם בגמרא, אבל אנו רואים כאן שתי דרשות סותרות, ולא ברור אם ה'לפני' חשוב יותר, או ה'אחרי' חשוב יותר.
התשובה פשוטה, באוכל ה'לפני' חשוב יותר. עובר דרכים שנגמר לו האוכל והמים במדבר לפני שהגיע לפונדק, יודע טוב מאד מה יקרה אם לא יהיה לו נס באמצע הדרך. הוא מתפלל לה' כמו הרבי מברדיטשוב זצ"ל, אבל אחרי שמצא עץ תאנים עסיסיות ומעיין מים זכים, אכל לשובע נפשו, מילא את התרמיל, שתה שטף את פניו, מילא את המימייה, התיישב לנוח בצל העץ, כבר מחפש סיגריה ונרדם. כאן לפעמים הברכה כבר מתחילה לצלוע. מישהו סיפר: "בליל שבת אני הולך לישון בארבע לפנות בוקר", מה אתה עושה עד אז"? שאל החבר. "עד אז אני ישן על השלחן". כך גם ההוא שתחת עץ התאנה, כשהוא התעורר כעבור ארבע שעות, הוא לא זוכר אם לפני שתפסה אותה שינה עמוקה הוא מלמל משהו ברכה אחרונה. צריך רק לצלם אותו, איך התפלל לפני שראה את העץ, ולבקש ממנו שאחר האוכל יעשה לפחות רבע מזה.
אבל בתורה זה בדיוק להיפך. לפני שנכנסים לנושא, זה נראה משעמם, 'תגרי לוד', 'תקפו כהן', 'נכייתא דסורא', 'נסכא דרבי אבא', 'כוורת', 'הילך', 'קלוטה כמי שהונחה דמי', 'רבי חנינא סגן הכהנים', זה בכלל בעברית? אבל אחר שנכנסים לנושא, מסכמים, רואים מה העירו, שאלו והשיבו חכמי הדורות, מחברים את זה לדברים אחרים, זה מתחיל להיות מעניין. על כן בלימוד תורה כתובה דווקא את הברכה הראשונה, להורות שצריך להכניס 'עץ' לא מתוק למים =התורה שגם היא עדיין לא מתוקה, אבל כפי שאומרות האימהות "התאבון בא עם האוכל", ואחר כמה שבועות או חודשים של הרגל, זה כבר מתחיל להיות מתוק.
פינת היין שלנו מספרת שהחוק הזה נכון גם ביין, שהרי היין משול לתורה הקדושה וסודותיה. עכשיו נראה שהמשל והנמשל זהים. ילד שיטעם משקה כהיל, הוא יעקם את שפתיו. גם אם אנו ננסה את ה-95% של הזקנים, נרגיש בחילה, אבל הם לא לוגמים את זה בגלל שהם מזוכיסטים, הם באמת נהנים, כיצד? התרגלו! אז הנה מים מרים שהומתקו.
למעשה כל יין יבש הוא מים מרים שהומתקו. למי שזה עדיין לא מתוק לו, זה בגלל שהוא התחיל עם יינות זולים. לא צריך לעבור ליקרים, אם כי זה לא רע, אבל יין בינוני בסביבות מאה שקל ואף פחות, בהחלט עשוי לשנות את התפיסה.
יש הצע מאד רחב, בשביל להמתיק את המים המרים הללו.
לכבוד שבת שירה שמחלקים לחם לציפורים, אני מציע משהו שטעמתי השבוע, כדי לכן להשתכנע ולהצטרף, יין מירון 2017 מ'יקב הרי גליל'
בלנד בורדו, צבע אדום\סגול כהה ומבריק.
ריח מתקתק ומתחנף פירות שחורים בשלים,
גוף בינוני חומצה נעימה מרירות חלשה וטעים שירותי ארוך.
המחיר: כ 90₪ אלכוהול:15%. כשרות: הרב אוירבך, O.K.
נ.ב. אתמול היה ט"ו בשבט, זה כבר שלושים יום קודם פורים. כבר היו שנים שהפסיקו אותי באמצע קריאת המגילה, כי נזכרו שאין להם דברים טובים לפורים. הזריז עיניו בראשו, יזמין השבוע, ויקבל המלצות חמות לרוב.
שרגא
