פרשת ויגש תשפ"א, כרם מירב 2016, יקב בנימינה
הפעם אציג חוק בפריון עבודה. חוק שאינו רלוונטי בשיטת הסרט הנע, שם אם יש כשל באחת התחנות, אזי גם אלה שלפני וגם אלה שאחרי חייבים לשבות. הרב שלמה מילר (דרשן מפורסם) מספר שכילד הוא למד באמריקה, ומבית הספר לקחו אותם לטיול שנתי לראות מפעל של מכוניות (לפני ששים שנים), איני זוכר אם הוא אמר שהיו שם 400 פועלים, או 8000 הרעיון זהה, וזה לא מספיק חשוב כדי לטלפן אליו לשאול, אבל לפני שהתחילה העבודה, בדקו אם כל אחד מתייצב בתחנה שלו, כי אם רק אחד יחסר, כל הסרט הענק הזה ישתבש.
אבל במפעלים קטנים שהם ידניים למחצה, וכולם יודעים לעשות את כל מה שנדרש. נניח שאחד מתעסק בחיתוך וופלים, ושלושה עומדים בצד השני של המכונה, מקבלים את החתיכות ואורזים אותן לקופסה. וופל אחד נשבר לחותך, הוא יכול להשליך אותו לאשפה ולהמשיך לחתוך, אך יכול גם לעצור לרגע, ולחבר את שני החצאים, בזכות הקרם זה נדבק מחדש, ואז חצי דקה אין לשלושה פועלים מה לארוז. האם ישליך או ידביק? יש בכך מחלוקת. באירופה הכלל הוא שלמפעל אסור לייצר פסולת, ובאמריקה השיטה היא "Time is money"-זְמַן שָׁוֶה כֶּסֶף. אם התשלום לפועל שווה יותר מוופל השבור, יש להשליך אותו, ולא להפסיד בגללו כסף. כמובן שאם הנזק גדול, כגון שהמכונה התקלקלה, ויום שלם יערוך לתקן אותה, לא מאפשרים לפועלים להמתין, אלא ממציאים להם פעולה אחרת, להכין קופסאות, לארוז, או לצבוע את המחסן.
המנטליות של אבותינו לא היתה 'טיים איז מאני', אלא אסור לייצר פסולת, לכן למשל יעקב חזר את מעבר יבוק, להביא פכים קטנים, ולא ערך חשבון כמה זה עולה, וכמה אפשר להרוויח כמאבטח בסופר-מרקט במשך הזמן שצריך להביא את הפכים הללו. אלא הולכים ומביאים, לא מסתכלים על השעון ולא על מחיר הפכים. ה' נתן זמן וצריך לעשות בו את התפקיד הנוכחי, ולא לערוך חשבון כמה אפשר להרוויח במקום אחר.
שלא נטעה לחשוב את יעקב לקמצן, לעשיו הוא נתן מתנה ששווה כמה מיליונים (אפשר לערוך חישוב. בראשית פרק ל"ב), לפני שנכנס לארץ ישראל, הוא קבר את כל הכסף והזהב שצבר אצל לבן (בראשית לה/ד). אחר כך כשקנה את חלקו במערת המכפלה מעשיו, הוא שוב ערם בפניו גל של מטבעות זהב.
בפרשת השבוע שולח יוסף עגלות להביא את יעקב מצרימה, ואומר: "וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם, כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא" (בראשית מה/כ). מה הבהילות הזו? מה זה להשליך סתם כלים, כסף, בית, ציוד, בגלל שבמצרים אפשר לקבל חדשים? הרי 'צדיקים, ממונם חביב עליהם יותר מגופם' (סוטה יב/א). מה יקרה אם העגלונים יגיעו שלושה ימים יותר מאוחר, ואפשר לארגן את כל הנכסים בניחותא? השאלה יותר חזקה, בכלים של פעם היה 'שבח בית ההורים' (יבמות סו/ב), שום דבר לא היה המוני, הכל היה עבודת יד, וסיפור משפחתי היה מאחוריו. מה זה להפקיר כסאות, שלחנות, מחצלות ומה לא? הכל עבודת יד של בני המשפחה. על כלים שנמצאים בבית, לא עושים חשבון של מחיר, אלא אורזים באהבה, הרי השתמשו וישתמשו בהם עוד הרבה שנים, צריך לשלם לעגלון יומיים הַמְתָּנָה ולארוז בנחת גם את מה שבשוק יד-2 אפשר להשיג במחיר זול יותר מתשלום העגלונים.
התשובה היא שתקופת רעב זה לא רק מחסור במזון, אלא רעב גורר מגיפות, איבוד שלטון, שוד וצרות. זה נחשב כעת חרום. בכזה מקרה לא עורכים מאזנים, לא חושבים מה שימושי, וּלְמַה יש סנטימנטים, אלבום תמונת יַלְדוּת, סט כלי פורצלן של סבא רבה, שום דבר! הכל הפקר! להזדרז לעלות לעגלות ולברוח ממקום מקולל, נחדש את כלי הבית במצרים, שכעת נמצאת בה הברכה.
ההזדמנות לקפוץ על העגלה הוא 'חלון הזדמנויות קצר', שאסור להתמהמה בו. אבל בחיי היום יום, מפעל המתנהג בחיפזון ובהלה, יכול למצוא אצל רואה החשבון מאזן רווחי, כי התשלום לפועלים שימתינו זה לא שווה את הטיפול במוצר, אבל שלוות הנפש שהמפעל מתנהל נכון, שווה יותר מכסף.
איך זה קשור אלינו? אנחנו עכשיו בעיצומו של חורף, אבל אספר לכם כיצד נראה סוף הקיץ ביקב, נחליף את הדוגמא של חיתוך וופלים, במיון אשכולות הענבים. יין משובח לא נשפך מהמשאית אל הַ'קְרַשֶׁר'-מפריד שידראות, אלא עובר לארגזים, וכל ארגז נשפך בנפרד למסוע ארוך, שמשני צדדיו עומדים אנשים למיין, עליהם להשליך כל אשכול שיש בו יותר מידי ענבים ירוקים, בקלות אפשר לתלוש את הענבים הירוקים, ולאפשר לאשכול להמשיך את המסע, אבל זה אורך זמן, וכאן צריך להתנהג: "וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם", לא בגלל המחיר של שעת פועל, אלא בגלל שהבציר הוא באמצע הקיץ הלוהט, העברת הענבים מהכרם אל היקב אורך זמן, משם להעביר תירוש למיכלים מקוררים, זה זמן יותר חשוב. אם נֹאמַר על שלבים אלה: "כל דקה קובעת", זו אולי גוזמא, אבל "כל שעה קובעת", זה ודאי נכון. חום גבוה גורם שמיץ הענבים יתפרץ בתסיסה פראית, על כן הוא צריך להגיע מהר לטמפרטורה נמוכה, ואם עכשיו יטפלו במשהו צדדי שמפריע, זה לא נזק של עשרים ק"ג ענבים שאפשר להציל, ולא של שעת משכורת לפועל, אלא זו הורדת מפלס היין בכל החבית בת כמה עשרות אלפי ליטר.
לשם כך אני מציע יין שענביו נבחרו בקפידה, יין מ'יקב בנימינה' בסדרה הגבוהה של כרם יחידני יין שזכה במדלית זהב בתחרות אשכול הזהב 2019 "כרם מירב" בלנד של 45% פטיט סירה, 35% מרסלן, 20% שיראז, ששלושתם גדלו בכרם מירב שבהרי גלבוע (בגובה 400 מ'), איזור שבו התגלו גיתות עתיקות.
יין קטיפתי בעל גוף בינוני מתובל ומעניין, חומצה טובה שמלווה בארומות עשבוניות ופירות יבשים בשלים כמו שזיפים, דומדמניות ותאנים, טאנינים רכים וטעם שיורי ארוך ונפלא. אלכוהול:13.5%. המחיר:130₪. כשרות: רבנות מקומית, חח"ס ב"ב .O.U.
לחיים ושבת שלום
שרגא-אתר היין הכשר
