פרשת כי תצא תשע"ט, פטי וורדו, יקב הרא"ה
בפרשת השבוע נאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים" (דברים כב/ו). ההסבר לכך פשוט, אִם תשחרר את הָאֵם, היא תטיל עוד ביצים, בעוד שלקיחת הקומפלט זו הכחדה (חינוך תקמ"ה).
משפחה משרכת את רגליה מהגליל לבית המקדש אשר בירושלים, כבר כמה ימים שהם שורדים רק על עשבי-בר וכדו', והנה איילה! רודפים, מכתרים תופסים, ומגלים שהיא מֵנִיקָה, ממילא עופרים צעירים ממתינים בקרבת מקום, מחפשים, מוצאים, ברוך ה'. שוחטים אותה היום ואותם מחרתיים, לא בגלל פיקוח נפש, אלא בגלל חוקי החיים. בכל זאת שונים דיני הציפור, אותה אין לקחת עם ילדיה.
הסיבה לכך היא פנטסטית. כאשר אלישע הנביא הערים על מלך ארם האויב [נסראללה], והצליח להביאו כמו עיוור אל מלך ישראל לשכם, רצה מלך ישראל להניף את חרבו ולכרות לו את ראש הנחש. עצר הנביא בעדו ואמר לו: "אשר שָׁבִיתָ בחרבך וּבְקַשְׁתְּךָ אתה מכה" (מ"ב ו/כב). המאורע הינו יותר מידי רב הוד מכדי לתרגם אותו לדם והרג. כזה דבר צריך לצרוב בתודעה, ולא לעשות מזה ניצחון זמני, ולהמתין לסבב מלחמה נוסף.
זה מה שנאמר גם בשילוח האם. מי שירדוף אחר ציפור, שיאכל אותה, אבל כשהוא רואה אותה רובצת על אפרוחיה, מגוננת עליהם ואינה רוצה לברוח, כאלה רחמי אמא, אסור לתרגם לשניצל בצלחת. זו תמונה קדושה שכל המשפחה הרעבה תמשיך לשרך את רגליה ירושלימה, בלי אוכל אבל עם תובנה מאלפת ומרגשת.
מכאן נעבור אל בית היין. כבר הזכרתי פעמים אחדות את דעתם של הרבה מהעוסקים ביין, "היין הוא משהו אציל", אנו זכאים לשתותו כִּשְׁיָרֵי הנסכים של בית המקדש. גם על אֵדֵי הכהל וריח המלאכים האופף את היקב יש לפייטנים שבניהם דעה מוצקה. בנאמר כאן יש חיזוק לדעה מעניינת זו.
כדי להפוך ענבים מתוקים ליין משובח, אנו לא צריכים לעשות שום דבר. בתוך הענב יש את כל החומרים שהתעשייה הזו זקוקה להם. מחיטה לא יוצא לבד לחם, ומחלב לא יוצאת גבינה. דבש התמרים ושמן הזיתים כבר עצור בתוך הפרי, אבל יין אין בתוך הענב, זה תהליך מעניין שלא אנו עושים אותו, אלא ה' עושה זאת עבורנו. ביקב צריך רק לשמור על ניקיון, וטמפרטורה מתאימה, והיין בֹּא יָבֹא ברינה, ממש 'Do not touch'.
אמנם ביקב תעשיתי מחליפים את השמרים של הענב, בשמרים מלאכותיים, לא מפני שהם הם יותר טובים, טעמים ובריאים, אלא כדי לשלוט ביין, שהוא יהיה כמו בשנים קודמות, בלי יותר מידי הפתעות. היקבים ה'מיסטיים' אינם 'מעיזים' לעשות כן, ולכן התוצאה הסופית היא הפתעה נעימה עבור היינן, וכל הצוות מתרגש בכל שנה מחדש.
יינות כאלה, למרות שהם טעימים, הם אינם מסחריים, דווקא בגלל גִּוּוּן הטעמים המפתיע והמעניין, השמרנים אוהבים לשתות את מה שהם מכירים ורגילים, לכן ברשת הסופרמרקטים לא ניתן למצוא כאלה יינות, אלא רק בחנויות יין, שהמוכר בעצמו גם כן מחובר לרעיון המרגש הזה.
טבעי שלכבוד כזה מאמר אציע הפעם יין מפתיע ומיוחד של "יקב הרא"ה" יין זני מ100% ענבי פטי וורדו (2014) שכמובן תססו על השמרים הטבעיים והתיישנו בחביות עץ אלון כ 14 חודשים.
יין עשיר ופירותי טאנינים עדינים. בעל גוף מלא וצבע נהדר.
המחיר:120 ש"ח
לחיים ושבת שלום
שרגא
