פרשת ראה תשע"ט, מרלו סוד 2017, יקב שילה

'דגן תרוש ויצהר' מופיע פעמים אחדות בתורה. פעמיים בפרשת השבוע. אחד במתנה לעבד משתחרר (טו/יד). השני בחג סוכות (טז/יג), על סוכות כתוב רק 'גורן ויקב', בלי שמן. ברור מדוע התורה דילגה את השמן, כי זה עדיין לא זמן המסיק, שמגיע בדרך כלל קצת אחרי סוכות, לפחות אחר מנה הגונה של גשמים.

אם כן יש לשאול: העבד הרי גם כן משתחרר בראש השנה, שזה עדיין לא עונת השמן, ומדוע אצלו כן כתוב שמן? התשובה פשוטה: אפשר להעניק לו שמן של שנה שעברה. הוא קצת מחומצן, אבל ראוי לשימוש.

מה שנכון בשמן, לא נכון ביין. היין הישן הוא יותר משובח מהתירוש הטרי שזה עתה נכנס לחביות לתסוס, דווקא בגלל זה, כדאי למנוע זאת מהעבדים, שמן הוא יקבל ישן, ואילו יין הוא יקבל כזה שרק עכשיו מתחיל לתסוס, לא ראוי לשתיה, אלא להשאיר בחבית. לא נכון לתת לעבד חבית יין משובח, הוא יגמור אותה בזמן קצר. אין לאפשר לעבדים  לברוח מהמציאות. כי הם יזדרזו לעשות זאת. שעת שיכרות או שינה בעיני עבד היא שעת איכות. קשה יהיה לו לעמוד בפני פיתוי של יין ישן. על כן משחררים אותו עם יין טרי, שצריך עדיין לטפל בו, העבד יצטרך ללמוד להתאפק, להמתין לו שנה או שנתיים, ובכך הוא יטפל בעצמו, ילמד להשתקם ולהתחיל חיים חדשים ברגל ימין. כשיהיה לו בעוד שנתיים יין שהוא בעצמו עשה, הוא יתקמץ לבזבז אותו בזמן קצר. זה כבר יְלַמֵּד אותו גם לבצור או לקנות עוד ענבים ושוב לעשות יין, ולדאוג לעצמו בכל מה שעד כה עשה עבורו האדון.

השבוע טעמתי את היינות של 'יקב שילה' מסדרת 'סוד', זה יין שאסור להראות לעבד, מפני הוא יגמור בין רגע את כל הבקבוק.

אני רוצה לכתוב על הפטי ורדו 2017 שממנו גם לקחתי בקבוק הביתה וטעמתי אותו במשך כמה ימים לראות ולהבין את ההתפתחות שלו.

על הצבע של הזן פטי וורדו אין מה להגיד הצבע הוא כמעט שחור.

היין היה בחביות עץ אלון 18 חודשים, הריח והטעם של פירות שחורים מאוד מתובלים עם הרבה טאנינים שנרגעו עם הימים ובמקומם הגיעו טעמים מתוקים ועדינים. 15% אלכוהול.

כשרות: רבנות מקומית , הרב אלחנן בן נון, O.K, הרב באב"ד,  חוג חת"ס בני ברק.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב