פרשת אמור תשע"ט, מורבדרה 2017, יקב גלעד
כל חומש 'ויקרא' שייך לכוהנים, פרשת 'אמור' פותחת במפורש 'אמור אל הכוהנים', ודווקא בה מוצאים אנו פירוט על כל החגים הקשורים לכל עם ישראל. ההסבר הפשטני הוא בגלל שבכל חג יש מוסף, שאותו מקריבים הכוהנים על המזבח, לכן מפורטים החגים בפרשה זו. אבל המתבונן בפרשה יגלה שיש בה הרבה מאד פרטים שאינם קשורים דווקא לכוהנים ולבית המקדש, בעוד שבחומש במדבר, בפרשת פנחס, שם ישנו פירוט ממוקד על קרבנות החגים, ושם פותחת התורה בלשון: 'צו את בני ישראל'.
במקום לפלפל בנושא, הבה נגיע לנקודה. בחגים כולנו כוהנים! אמנם לא לגמרי, אבל גם לא 'לגמרי לא'. קצת תפקידי כהונה מוטלים עלינו, בפרט בימי קדם כשעלו לבית המקדש, על זה נאמר: "כאיש אחד חברים" (שופטים כ/יא), כלומר: כולם נאמנים על הטהרות והקדשים, כמו הכוהנים (חגיגה כו/א). איני יודע לערוך רשימה מדוקדקת לכל הזכויות והחובות הנובעים מהגדרה זו. אבל כולנו יודעים שגם בחגים וגם בקרבנות החגים היה יין לרוב, וזה הקטע שבגללו הגיע המאמר הזה. בכל שבת ושבת מקדשים ומבדילים על היין, כמו כן גם טועמים בין התבשילים, ועוד מזכירים בשבת זו את יין הנסכים של הקרבנות. זהו 'יין ישמח לבב אנוש'. זה גורם לתוצאה מעניינת. השבת היא 'עונג' =שכל, החגים הם 'שמחה' =גוף. כאשר משכילים לשלב בין השנים, זה מביא אותנו לאהוב את אותו נושא שגם הגוף וגם השכל שותפים בו.
לשם כך אין אנו צריכים להמתין לשבת שקוראים בה על החגים, וגם לא לשבת שיש בה גם חג [כמו שהיה לנו ליל סדר השנה]. אלא אנו בעצמנו 'נשמח' בסעודה וביין, 'נתענג' בשירי שבת ודברי תורה, והנה השילוב המנצח.
נ.ב.
אם עוד נותר יין מפסח? לכל מי שאין מקרר ליין, נא להזדרז לגמור, הימים החמים שלנו לא מטיבים עם היין.
אבל אל דאגה יש יין בשפע.
השבוע קבלתי לטעימה יין מענבי "מורבדרה 2017" של יקב בוטיק קטן בשם "יקב גלעד".
בדרך כלל יין מזן זה מתחבר לבלנד הידוע בשם GSM או לתוספת תיבול ביינות מסויימים.
אבל הפעם החליט היינן לעשות את היין זני.
הצבע אדום בהיר או וורוד כהה, הריח התחיל כמו תירוש ואז עבר לתפוחים ירוקים וחבושים שזה כמעט המאפיין הייחודי של היין הזה חמיצות טובה (לא חומצה אלא חמיצות) קצת חבית (12 חודשים) גוף קל עם טעם שיורי בינוני. יין נהדר לאוכל.
המחיר:85 ₪. 12.5% אלכוהול כשרות רבנות מקומית, O.K .
מבציר 2018 יש כשרות של בד"ץ העדה החרדית.
לחיים
שבת שלום
שרגא
