שביעי של פסח תשע"ט, גליל עליון , יקב רקנאטי
חג שמח
למי שמתבונן בשירטוט המסלול של בני ישראל בצאתם ממצרים, רואה בבירור שהם נכנסו לים סוף, בתוך הים עשו סיבוב 180 מעלות, וחזרו לאותו הצד שממנו הם נכנסו, ומצאו את חיל פרעה שהים פלט, ושם נערכה ביזת הים המפורסמת.
אנו צריכים להתפעל מהאמונה הסלעית של בני ישראל במשה רבינו. באמצע הדרך, תוך כדי מנוסה מפוחדת מחיל פרעה ורכבו, נותן משה פקודה: "אחורה פנה"! וכולם מצייתים. שבסוף זה יצא לטובה, זו עובדה, אבל על סמך מה הסכימו בני ישראל לחזור?
את התשובה מספק לנו שלמה המלך בשיר השירים: "הביאני אל בית היין, ודגלו עלי אהבה" (שיה"ש ב/ד). מה זה 'בית היין'? בזמנם, לא נמכר היין בבקבוקים, אלא כל אחד הביא כד מהבית, היינן מזג מהחבית לכלי שהיו בו שַׁנְתות, והקונה שילם בהתאם לכמות שלקח. הקונה לא נכנס פנימה אל חדר חביות היין, הוא רק ראה את החבית הקטנה שממנה ממלאים ללקוחות.
רק אורח מאד נכבד זכה להיכנס אל 'בית היין', למרתף שבו נמצאות חביות היין.
בזמן קריעת ים סוף והמעבר הנהדר בין קירות המים המופלאים, הכריזו בני ישראל בכל הלב: "עוזי וזמרת י-ה, ויהי לי לישועה, זה א-לי ואנוהו, אלקי אבי וארממנהו" (שמות טו/ב). פירוש המילה 'אנוהו', זה 'אני והוא', כלומר: "מה שתבקש". זה נקרא 'להיכנס אל בית היין', וההמשך': 'ודגלו עלי אהבה'.
היום, בשביעי של פסח זה היה.
אמנם שם 'בית היין' הוא מטאפורה, אבל כיום קל לעשות זאת באופן מעשי, כי ברוב היקבים יש 'מרכז מבקרים', המאשר כניסה אל מרתפי היין. כמובן שכאשר הכניסה היא חופשית, לא כל כך מרגישים את ה'פרוטקציה', אבל עדיין כשהכניסה אינה המונית, ולא מבקרים רבים מרעישים בפנים, ניתן לחוש באיזושהי יחודיות, ולעשות קל וחומר, שבתוך ים סוף היתה ההרגשה הזו פי מיליון יותר מרוממת. זה מסביר בהחלט את ההסכמה לכל בקשה ודרישה של משה רבינו.
השבוע השאלה הקבועה 'מה נשתה', אינה כל כך אקטואלית, כי נשתה את כל מה שנשאר מכל השבוע. אבל יש לנו שבת למחרת החג, והשבת היא אמנם מאסף של כל השבוע שעבר, אבל היא גם התחלה לשבוע הבא, וכדאי לעשות איזשהו סימן טוב לכבוד השבוע שיבוא לנו לטובה וברכה.
הפעם אמליץ על יין שולחני טוב במחיר של 55 ש"ח ששווה את מחירו ואפילו יותר, שיראז 2018 של יקב רקנאטי מסדרת גליל עליון, צבע אדום\סגול ריחות של סיגליות ופלפל שחור, גוף קל, יין שמאוד מתאים לאוכל.
לחיים, חג שמח ושבת שלום
שרגא
לעמוד היקב
