פרשת דברים תשע"ח, מגנום, דאבל מגנום

השנה יוצאת שבת פרשת דברים בתשעה באב ממש.

כל שנה לא מתאים לכתוב משהו על יין לכבוד תשעה באב, אבל על השנה נאמר בהלכה: "מעלה על שלחנו, כסעודת שלמה בשעתו" (תענית כט/ב), על כן הבה נבדוק מה עלה על שלחנו של שלמה. במקרא מסופר שלכבוד חנוכת בית -המקדש, הגיעו הרבה מאד אנשים, גם גויים רבים, ממילא יתכן שהיו שם מיליונים,  ונאמר שם: "ויחלק לכל העם, לכל המון ישראל, למאיש ועד אשה, לאיש חלת לחם אחת,  ואשפר אחד ואשישה אחת"  (ש"ב ו/יט). 'אשישה' זה 40 ליטר יין (פסחים לו/ב: 'גרבא'). הנה המפתח בידינו.

למי שאינו יודע, בקבוק יין הוא שלושת רבעי ליטר, כדי להגיע ל-40 ליטר, צריכים 50 בקבוקי יין!

אבל החוגגים היו שם במשך ארבעה- עשר יום, זה כבר מתחיל לתת תמונה, כי 40 לחלק ל-14, זה פחות משלושה ליטר יין ליום. בזמנם מזגו יין 'מזוג', דהיינו: מעורב בהרבה מים, וכמות הכהל שבו, היתה כמו בבירה עדינה.

לאור כל זאת, עדיין לא ברור, מה נעשה השנה בתשעה באב שחל בשבת, אבל אם אנו יודעים מה עשה שלמה המלך בחנוכת הבית, הרי שיודעים אנו מה יהיה ביום ראשון, כאשר בעזרת ה' נתבשר על הגאולה ובניית בית המקדש השלישי.

במהרה בימינו. אמן.

ישנן עדות שנוהגים לסייד את הבית, בתשעה באב אחר הצהרים, לא בגלל שזה יום חופש, אלא הם עושים זאת "לכבוד המשיח", אם כן יש לי הצעה:

נפתח לשבת דווקא בקבוק גדול, לא משנה מאיזה סוג העיקר שהוא יהיה גדול אולי שלושה ליטר, כדי שיהיה משהו קרוב ל'אשישה' של המלך שלמה, ונשאיר כמות הגונה לכבוד המשיח, כפי שאנו מוזגים יין בליל פסח לכבוד אליהו הנביא. אם היין יעמוד במקרר, או עם פקק וואקום, הוא לא אמור להתקלקל עד שבת הבאה, אבל עוד לפני שבת הבאה יהיה לנו "חמישה- עשר באב", שהוא עוד סיבה טובה לשתות לחיים.

שבת שלום ולחיים

שרגא