פרשת לך לך תשע"ח, יקב קסטל, לה וי לבן

אנו נמצאים עתה בשבוע הראשון של חודש מר-חשון, בצירוף שמות הוי-ה ברוך הוא, של חודש זה, הניקוד בברכת "מקדש ישראל וראשי חדשים", הוא הניקוד של "ודבש היום הזה".

לא במקרה נבחר הדבש להיות הסמל של חודש חשון, אלא מפני שמאז ראש חודש אלול, ועד אחר חג הסוכות, היינו שרויים באוירה 'דבש', ובמפורש נאמר: "דבש מצאת אכול דַּיֶּךָּ, פן תשבענו והקאתו" (משלי כה/טז). זאת אומרת שבמשך כל חודש חשון, צריכים אנו לספוג לאט לאט את ה'דבש' הרוחני של חודש הרחמים והשמחה.

מה שנכון בדבש, נכון גם ביין. גם בו אסור להתפרע, ולא להפריז.

בשבוע הבא נראה מה קרה ללוט שראה חבית יין ואיבד את הבלמים. אבל מסתבר שהסיפור של לוט התחיל כבר בפרשת השבוע. כדי להבין כיצד זה קרה, הבה נתחיל עם סיפור.

מי שיש לו  יארצייט, מניח 'תיקון'  בשלחן הכניסה של בית המדרש. היו פעם כמה יארצייטים, ממילא גם היו כמה בקבוקים על השלחן. כמה בטלנים ישבו בניחותא ליד השלחן, ופטפטו על הא ועל דא, ולגמו עוד כוסית ועוד כוסית, עד שהעיניים שלהם הזדגגו. הרבי  עבר, ראה אותם ליד הבקבוקים, ושאל: "כאן זה סדום"? שאלו היושבים: "למה ומדוע"? ציטט הרבי את לוט: "וירא...  כי כולה משקה" (פרשת השבוע). הרבי התכוון בהלצה. אבל מסתבר שלוט הבין כך. ככה הוא ראה את סדום. יתכן שהיו הרבה דברים בסדום העשירה, אבל לוט רואה משקה, הראיה לכך היא בהפרזה שלו, כשהיתה לידו חבית יין במערה (נקרא את זה בשבוע הבא). זה אומר לנו לפתוח בקבוק יין משובח לכבוד שבת, אבל לא לגמור אותו! אלא עם שלושה או ארבעה שותפים.

בשבוע שעבר הייתי באירוע סוף הבציר\קיץ ב"יקב קסטל" היקב שעבר למשכנו החדש לפני למעלה משנה ועושה שם יינות נפלאים אבל אתמקד ביין הלבן "לה וי" La Vie Blanc du Castel

רובו ענבי סוביניון בלאן ושרדונה ויש בו גם קצת גוורצטרמינר. היין רענן ומינראלי. נוח ונעים לשתייה עם מעט ריחות של קלמנטינות ולימון וסיומת נעימה.

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב