יקב בנימינה, גוורצטרמינר בציר מאוחר
יש מחלוקת מפורסמת בין רבי שמעון בר יוחאי לבין רבי ישמעאל, האם צריך להפקיר את כל הנכסים וההתעסקויות, כדי להקדיש את כל היום ואת כל החיים רק לתורה, או להתנהג בדרך ממוצעת, להתעסק בפרנסה ולהקדיש את שאר הזמן לתורה.
ההגדרה "להתעסק בפרנסה" היא מאד גמישה, ישנם כאלה שלא די להם כל שעות היממה לצורך כך, אבל בתלמוד מסופר שרבא ביקש מתלמידיו שלא לבוא לבית המדרש בחודש ניסן ובחודש תשרי, כי זו תקופה חקלאית בוערת, כדי שלא להיות טרודים בפרנסה כל השנה (ברכות לה/ב).
בפרשת השבוע כתוב, שאם יש שפע, מתרחבת התקופה החקלאית הבוערת לכמעט חצי שנה.
כך נאמר בברכה: "והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע" (ויקרא כו/ה). הדיש נעשה בשלב שאחר הקצירה. עונת הקציר היא בספירת העומר, ומיד אחר כך מתחילים לדוש. עונת הבציר היא בסוף הקיץ, והזריעה היא בחודש מר-חשוון (תענית ו/א).
כשמתחיל הגשם, כבר אי אפשר לצאת לשדה, אין צורך להתעסק בעוד מלאכה, אלא נשים את פעמינו לבית המדרש, עד אחר הפסח, ובספירת העומר "מהחל חרמש בקמה", חוזרים לעוד חצי שנת עבודה מבורכת.
בציר בתחילת הקיץ הוא רק של ענבי מאכל, ענבי יין צריכים לספוג את השמש של כל הקיץ, זאת אומרת שדשו הרבה תבואה, במשך כל הקיץ הארוך. אחר כך עוד צריך להספיק את כל הבציר, לפני הגשם.
כיום הקצירה והדיש הינם בקומביין, ולבציר יש מכונת ענק בשם 'בוצרת', ממילא נותר הרבה מאד זמן לבית המדרש.
ב"יקב בנימינה" אחד היינות נעשה בבציר מאוחר, "בנימינה גוורצטרמינר בציר מאוחר"
אשכולות הענבים נבצרים רק בסופה של עונת הבציר כאשר הם כבר מצומקים וכמעט ללא נוזלים, ולכן היין מאוד מרוכז ומתוק עם טעמים וארומות עשירים, דבשיים ופרחוניים ורק כ10% אלכוהול.
להגיש קר
המחיר כ75 ₪
לחיים
שבת שלום
שרגא
