פרשת יתרו תשפ"ו, פורטו, יקב קורדוברו

הנה הפסוק החמישי בפרשת השבוע: "ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים" (שמות יח, ה). לפסוק זה מצמידים חז"ל במדרש את הכנסת האורחים המפוארת של איוב, שהכריז וקיים: "בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח" (איוב לא, לב). וכך אומרים חז"ל: גר שנשא בת ישראל והוליד בת, והלכה הבת ונישאת לכהן וילדה בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול, עומד ומקריב על גבי המזבח. ונמצא הגר מבפנים (בזכות הנכד שלו) ובן לוי מבחוץ (שהרי ללוי אסור לעשות עבודות בבית המקדש). זו אם כן דוגמה לנאמר: "בחוץ לא ילין גר", אלא שיש לו סיכוי להיכנס פנימה ואפילו לקודש הקדשים (שמות רבה כז, ה). הרעיון ברור ויפה ומוכיח עד כמה אין אנו גזענים אלא ענייניים. אל תספר לי מי אתה, רק תספר מה אתה עושה.

זה קשור גם ליין. כבר פעמים אחדות הזכרתי שהתפקיד הבסיסי של יין הוא עבור נסכים למזבח שבבית המקדש, וה' אישר לנו להשתמש בו גם בשולחן שלנו בבית, מפני ששלחנו של יהודי דומה למזבח והבית שלנו הוא בית מקדש. כאמור בפרשת השבוע שלנו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח) בתוך העם ולא רק במקדש. זו הסיבה שהיין מלווה אותנו בכל סעודות המצווה, וזו גם הסיבה שלגוי אסור לגעת ביין, בעוד שבשאר מוצרי המזון לא רק שמותר לו לגעת אלא מותר לו גם להכין (עם פיקוח כמובן). הרעיון הזה מוזכר פעמים רבות בספרי הדרשות של חכמי הדורות, שקושרים אותו לנושאים רבים. גם במדור שלנו זה הוזכר כבר בקשר לכמה נושאים, והפעם אני מבקש להציג את הנושא מתוך רוח דברי המדרש על האפשרות והזכות של גר להיכנס לתוך בית המקדש.

אבל אני מציע את הזכות לבוא אל "בית היין". חז"ל אומרים ש"בית היין" הוא הר סיני ומתן תורה, ואכן בדיוק זה מה שכתוב בפרשה שלנו, שיתרו בא אל משה אל הר האלהים, ומיד אחר כך מתחיל מתן תורה. אבל הפעם נתמקד בבית היין לא של הנמשל אלא של המשל, דהיינו יקב אמיתי.

כידוע לכולנו, שלא רק שומרי תורה ומצוות מייצרים יין, ולא רק יהודים עושים זאת, אלא ברחבי העולם ישנן מעצמות יין. לפני זמן קצר הייתי באיטליה, ביקב שמייצר ארבעים מיליון בקבוקים בשנה. מייצרים שם גם יינות כשרים. בשביל זה צריך להיות משגיח במקום לכל אורך תקופת הבציר, ואחר כך יכול להיות יוצא ובא, בתנאי שרק אצלו יש מפתחות לחדר שבו נמצא היין הכשר, והדלת נעולה עם פלומבה לפעמים יש גם מצלמות. ביקבים של גויים, אם יש להם אפשרות טכנית כגון חדר קטן נפרד בתוך המרתף הגדול, העסק פועל די בקלות. הגוי מבין שליהודי יש איזושהי מגבלה, והוא מחשב את הרווח של מכירת יין בתנאים אלה ומחליט אם כדאי לו או לא. אבל כשמגיעים ליקב של יהודים ישנן לפעמים אי נעימויות. בשנים האחרונות, זה כבר פחות, כי בעלי היקב יודעים שיש תנאים ומגבלות, וכשהם מזמינים הכשר הם כבר יודעים את התנאים. אבל כשמגיע נציג של גוף כשרותי ליקב חדש, ובעל היקב שומע שאחד התנאים הוא שהמפתחות יהיו אצל מישהו מהם, לא אצל בעל הבית וגם לא אצל היינן, זה לפעמים מרגיז: "אני לא יהודי מספיק טוב?" התשובה היא שהוא כן יהודי מספיק טוב. אם הוא לא היה טוב, לא היינו עושים איתו עסקים. אבל המגבלה הדתית דורשת שמחלל שבת בפרהסיה לא יגע ביין בטרם נסגר בפקק כפול. אם בעל היקב ירצה לדעת למה, נזמין אותו לישיבה, ניקח את הספר "אוצר היין" של הרב זקבך שליט"א, ונלמד איתו שורה שורה, סעיף אחר סעיף, ביסודיות. לעת עתה זו הוראה, שאם יסכים לה, יש לו סיכוי טוב להרחיב מאוד את קהל הלקוחות. אני מכיר באופן אישי רופא חילוני למהדרין, שהזמין מאתיים בקבוקי יין עם כשרות מהודרת לחתונת בתו שהיתה בגן אירועים. שאלתיו: למה אתה צריך כשר? הוא השיב: יש לי קרוב משפחה אחד, אולי שניים, שיבואו לחתונה. אני לא רוצה להגיד לו: "מכאן תיקח ומכאן אל תיקח". בעלי היקב יודעים את זה ומוכנים לתנאים.

מכאן לנושא שלנו. אני מגיע לביקור באחד היקבים הללו, פוגש את בעל היקב ואת היינן, מדברים על חזון היקב, על הבשורה המיוחדת, על הצפי לעתיד ועל שיטות עשיית היין וכדומה. וכשמגיעה שעת הטעימה, מהבקבוקים המוכנים אין בעיה, הם בחדר הפגישות. אבל גם בחביות יש דברים מעניינים, ואז גם בעל היקב וגם היינן הראשי מזמינים אצל המשגיח מעט יין בקנקן מחבית 423, 427. שניהם עומדים מאחורי הזכוכית, והאברך ההוא שאין לו צל של מושג ביין, אולי הוא אפילו לא יודע מה זה יין יבש ויין מתוק. כלום כלום כלום. יש לו רישיון על מלגזה והוא יודע לחבר צינור מהמשאבה לחבית או למיכל וכן שאר הדברים הטכניים שצריך לעשות במרתף עד הביקבוק. הוא בפנים והם בחוץ. ממש כמו במדרש על הפרשה. יתרו הגר בפנים והלוי המיוחס בחוץ.

על כן, לכבוד מתן תורה - יין מתוק. אבל לא מהפשוטים, אלא מתיקות שיש בה עניין, לא כזו שמגיעה מסוכר ותוספות, אלא מהפרי ומהאזור שבו הוא נולד.

עמק הדורו בצפון פורטוגל הוא אחד מאזורי היין העתיקים בעולם ומקום הולדתו של יין הפורט. הכרמים שם נטועים על מדרונות תלולים ואדמה עשירה בגרניט וצפחה, באקלים קיצוני ומוגן מרוחות. ושם נולד "פורטו קורדוברו".

יין פורט, אדום מתוק מחוזק מאזור עמק הדורו, פורטוגל, עשוי מהזנים טוריגה נסיונל, טינטה רוריז, טוריגה פרנקה ועוד

אלכוהול: 20% כשרות : הרב זקבך, O.U ובד"צ בית יוסף. והמחיר 120 ש"ח.

זו ההמלצה שלי הפעם. למרות שאיני "חסיד" של יינות מתוקים, אבל לכבוד מתן תורה זה מתאים. הרי הפסוק: "חכו ממתקים וכלו מחמדים" (שיר השירים ה, טז) מדבר על מתן תורה, וחז"ל מחברים זאת לנאמר: "כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני וחיו" (עמוס ה, ד). והמדרש שואל בהערכה: "יש לך חיך מתוק מזה?" (שיר השירים רבה ו, א).

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר