פרשת וישלח תשפ"ו, בציר מאוחר, שאטו קרסטיר טוקאי
נחזור על מה שעשינו בשבוע שעבר, נתחיל עם סיפור ונחבר אותו אחר כך לפרשת השבוע, אבל הפעם הסיפור יתחבר תחילה להפטרה של השבוע, ואחר כך לפרשה של שבוע שעבר. עד כאן הקדמה.
מעשה היה ביהודי שכמה וכמה קשיים נערמו בחייו, וצרות השתרגו על צווארו. אמנם היה תשוש מכדי להביא פרנסה ברווח, אך לא היה עצלן והשתדל. היה לו סוס זקן רתום לעגלה, וזה עדיין התאים להובלות קטנות, קרובות וקלות. הסוס מת וכסף לסוס חדש לא היה לו. אשתו הקשישה הייתה חולה, ולא היה לו כסף לרופאים ורפואות, והסבתא החביבה נאלצה להיאנח על קשייה הפיזיים וכאביה הבלתי חולפים. מלבד זאת שלוש בנות בוגרות היו לו בבית, בלי נדוניה נכבדה השדכנים לא רצו לשמוע שהן מוכשרות, יראות שמים ויפות. כך יושב הזקן בבית העצוב ומבכה את מר גורלו.
היה לזקן שכן חסיד, שראה את קשייו, ואמר לו: בצד השני של היער גר הרבי שלי, אנשים מציגים באוזניו את צרותיהם, והוא יועץ, מברך ומשתתף בצערם של הפונים. הזקן שלא נמנה על קהל החסידים הפטיר בלגלוג: מה יכול הרבי שלך לעזור לי, הוא יאמר: "ה' יעזור", את זה אני יודע גם בלעדיו. עברו שבועות אחדים ולא היה נראה לעת עתה שה' עזר, על כן פנה החסיד שוב אל שכנו המדוכא בייסורים, ושאל: מדוע אתה מתעקש שלא לבוא אל הרבי שלי. הזקן השיב: אמרתי לך, אני יודע מה הוא ישיב לי, וגם בלעדיו אני יודע שה' יעזור. עוד חודש או חודשים, החסיד ניגש ושאל: האם ה' עזר. הזקן השיב: "לעת עתה עדיין לא".
אל תמתין באפס מעשה לישועת ה', כי אולי היא תבוא, אבל הזמן שלך אוזל. הקשב שכני היקר, מחר אחר תפילת שחרית אני סוחב אותך אל הרבי. אני אצטייד במזון עבורי ועבורך, נצא בבוקר ונגיע לקצה השני של היער, לפנות ערב למנחה וערבית, אחר כך יש אצל הרבי קבלת קהל. הזקן הפטיר בלגלוג: לך לבדך ספר לו עלי. "איני צוחק", השיב החסיד, אני סוחב אותך מחר בבוקר. אכן למחרת התייצב השכן בבית הקשיש עם שקית מזון לשניהם, והחל מאיץ בבעל הבית לצאת לדרך. לזקן לא הייתה התנגדות, בין כך ובין כך אין לו מה לעשות בבית, מלבד לשמוע את האנחות של האישה ובנותיה.
הצמד יצא לדרך, ואכן לעת ערב הגיעו למחוז חפצם. בית כנסת חמים ולבבי קיבל את פניהם, פינה לקפה ועוגיות הייתה שם. אחר ערבית השתרך תור של אנשים להיכנס לרבי, ומיודענו הקשיש ביניהם. הוא ראה שכל אחד יוצא מהרבי במאור פנים, לא הבין על מה ולמה. הגיע תורו, זקן עם פני מלאך מביט בו עיניים שופעות טוב.
האיש החל לספר את צרותיו, תחילה היסס וגמגם. כשראה את הבעת פני הזקן והשתתפותו הכנה, נפתח הסכר, והוא החל לתנות את כל צרותיו, קטנות כגדולות. נזכר בעוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. כשסיים השתררה דממה בת רבע דקה, הרבי המתין לשמוע עוד, והבין שזהו זה. עצם את עיניו, נאנח ואמר: "השם יעזור". הישיש המתין זמן מה כדי לשמוע הבהרות, אך השתררה שתיקה. מידענו הבין שהפגישה נגמרה, יצא בצעדים כושלים ובאכזבה בולטת. שאל את עצמו במרירות: בשביל זה בזבזתי יום שלם, האם לא ידעתי את מה שהוא אמר, איזה טיפש הייתי, למה באתי.
כך חשב לעצמו, עד שהתעורר מהמחשבות כשילד אחד משך בשרוולו ושאל: "רבי יהודי, מדוע אתה עצוב". האיש לא חשב שצריך לספר לילד את גודל הכאב הצורב שלו, כיצד השכן החסיד הוליך אותו שולל, אלא הפטיר: "ילד, הכל בסדר". הילד לא הרפה ושאל: בכל זאת, מה מציק לך. האיש שרצה להתפטר ממנו שאל: "הרבי בפנים זה הסבא שלך"?. "כן"!, השיב הילד. אמר האיש: אני מאוכזב ממנו. "מאוכזב"? אין כזה דבר בעולם, פסק הילד בביטחון. איש בעולם עדיין לא היה מאוכזב ממנו. "כן, כן, ילד", אמר האיש. הסבא שלך אמר לי דברים שאני יודע מאז שהייתי בגילך. מה אמר הסבא, שאל הילד, והאיש סיפר את השתלשלות העניינים. הילד הקשיב בדריכות, ואמר לזקן: חזור לתור, כנס שנית ותשאל אותו: "מה לעשות עד שה' יעזור". "נשמע מעניין", חשב הזקן וחזר לתור. נכנס שוב אל הרבי, והתנצל: כבר הייתי כאן. "כן", השיב הרבי, והחל להרצות באוזני הזקן את כל הצרות ששמע ממנו, הוא לא דילג אפילו אחת. סיים ושאל: ומה בקשתך הנוכחית. אתה אמרת לי: "ה' יעזור", "כבוד הרבי, מה לעשות עד שה' יעזור". הרבי שמע, המתין, ראה שאין עוד שאלות, ואמר: "ה' יעזור עד שה' יעזור".
הזקן המתין להבהרה, כעבור רבע דקה הבין שאין הבהרות, ואז ללא שום גינוני כבוד מקובלים הוא הניף את ידו בתנועה של זלזול מול הרבי, הסתובב בהפגנתיות ופנה לצאת. הרבי עצר בעדו, קרא לו לשבת לידו, פתח חומש בראשית, דפדף לפרשת "ויצא", והחל להקריא לו מה ה' הבטיח ליעקב בחלום הסולם המפורסם. אחר כך החל הרבי להסביר לזקן את ההבדל בינו לבין יעקב: אח שלו חזק ממנו רוצה להרוג אותו, אין לך אח שרוצה להרוג אותך. יעקב נמלט מהבית בחוסר כל, לך יש בית. הוא ישן בלילה בין אבנים, אתה ישן על מיטה רכה. הוא גלגל אבן גדולה מעל ראשו לשמירה מחיות טורפות, אתה אינך ישן בלילה על אבנים תחת כיפת השמים מחוץ לעיר, ולא פוחד מחיות טרף. הוא הגיע ללבן שביקש לעקור את הכל, ונאלץ לישון כל לילה עם נשק מחשש שהדוד יהרוג אותו. את משכורתו החליפו מאה פעמים, כלומר כל שבועיים או שלושה היה הסכם חדש והרעת תנאים. לך זה לא קרה אפילו פעם אחת.
לפתע ה' ניצב עליו, ותראה איזו שורת ברכות מאלפות, כל ברכה מיליארדי דולרים. "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה", כלומר כל ארץ ישראל היא שלך. "ופרצת ימה וקדמה", וכן הלאה והלאה, הרבה ברכות משובחות. "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשיבותיך אל האדמה הזאת". שים לב כיצד זה מסתיים: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (בראשית כח/טו). מה זו התוספת הזו. עכשיו אני אסביר לך. תחילה שהרצת את כל הצרות, הבטחתי שה' יעזור, כלומר כל אחת ואחת מהצרות תמצא את פתרונה הטוב, היעיל והמשובח. אחר כך כששאלת: "מה לעשות עד אז", על כך ישנה הבטחה נפרדת. ייתכן שעד הפתרון הגדול יהיה קשה, אבל מובטח לך שתעבור את הקשיים, תשרוד את הבעיות, ותגיע אל האושר בבריאות איתנה.
משל למה הדבר דומה. הרבי נתן לו משל עם עגלון שנסע עם סוסו מארץ לארץ, אבל בעידן שלנו קל יותר להבין את זה עם נהג משאית שהיה צריך לעבור מדבר גדול. הוא רואה שהדלק כבר נמצא על קו האפס, ושום תחנת דלק אין באופק (לפני עידן הווייז והפלאפון). במשך כמה שעות הוא לא ראה שום מכונית שחולפת מולו, הוא הבין שטעה ובחר לעצמו כביש שכבר אינו בשימוש. כאשר מד הדלק מראה אפס, אפשר לנסוע עוד קילומטרים בודדים, ושם לעצור ולמות. הבין שאין הבדל אם יעצור כאן או ייתן למשאית לנסוע עוד כמה קילומטרים ולהיתקע במקום פחות ידידותי. על כן החליט לעצור היכן שיש צל מצלע של הר, ושם להמתין למלאך המוות.
אכן כך עשה, הגיע למקום מוצל, כיבה את המנוע, והתחיל לומר וידוי. לפתע, הפתעה! אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. אליהו אמר לו: דלק אין לי בשבילך, אבל דע לך מיד אחרי הסיבוב הבא יש תחנת דלק פתוחה, יש לך די דלק כדי להגיע לשם.
זו הייתה ברכתו השנייה של ה' ליעקב: אמנם הבטחתי לך הרים וגבעות, עולם ומלואו, אבל תשאל בצדק: כיצד אגיע אל היעד הנכסף ההוא שבאחרית הימים. על כך ישנה הבטחה נפרדת, תקבל די כוח כדי לשרוד את כל הקשיים. הוא הדין אליך שואל יקר, הבטחתי שהכול יבוא בשלום, ואחר כך הבטחתי שאתה בעצמך תגיע אל השלום ההוא.
עד כאן הסיפור שקשור לפרשה של שבוע שעבר, וכיצד זה מתקשר להפטרה של השבוע ואל היין. הנה סיפור נוסף שגם הוא היה לפני הרבה שנים. יהודי נאלץ לברוח מפני שלטונות פולין שהתנכלו לו בעקבות עלילת שוא. עבר את הגבול, הטלטל בדרכים עם בני משפחתו, הגיעו בדרכם לכפר קטן בהונגריה היה נראה להם שהם די רחוקים מהסכנה. הייתה בו קהילה יהודית, ודוקא בגלל שהכפר קטן אפשר לשרוד בו ללא אישורי אזרחות, ונתקעו שם.
הכסף אזל, רב צדיק וחכם היה בכפר, והעולה החדש פנה אליו בבקשת עצה ומקור פרנסה. הרב אמר לו: לפני שנים רבות היה בפאתי הכפר כרם ענבים ויקב לא כשר. הזקן שטיפל בכרם וביקב נפטר, בניו הגרו לעיר הגדולה, שם מצאו את פרנסתם. אשת הזקן עדיין גרה באחוזה המוזנחת, קנה אותה, היא לא תדרוש סכום רב. ידוע לי שהונגריה היא מעצמה של יין (אכן כך היה בימי קדם וגם כיום עדיין יש לה שם טוב בעולם היין, בפרט באזור טוקאי). עבור יין טוב ישלמו מחיר טוב, ותהיה לך פרנסה.
האיש שאל: אבל רבי, יין טוב יהיה לי בעוד שלוש שנים, ומה אעשה עד אז. ציטט הרב באוזני השואל את הפסוק מההפטרה של השבוע: "אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות" (ירמיהו מט/ט). עכשיו זו עונת הבציר. כרם שאינו מטופח אינו מניב סחורה משובחת, בכל זאת תמצא בו ענבים לרוב. אל תבצור הכל, תשאיר קצת למכור בשוק. כך גם מהתירוש, אל תתסיס הכל, קצת מיץ ענבים מעוקר תשאיר. אך הכל תעשה בצמצום, כדי שהרוב יישאר לך ליין. בעוד חצי שנה כבר תוכל להתחיל למכור יין צעיר, בעוד שנה, אחר שתטפל בכרם, שוב תמכור ענבים ותירוש, וכעבור שלוש שנים תוציא תוצרת שתצדיק את שלוש שנות הצמצום והחסכנות.
זה נקרא: "השם יעזור עד שהשם יעזור".
לאור הסיפור שסיפרנו, על קשיים שנערמו ועל אמונה שלא נכנעת, מתאים להמליץ דווקא על יין שמספר בעצמו סיפור של עמידה, של סבלנות ושל עזרה מלמעלה. ישנם יקבים שעברו דרך קשה עד שהצליחו, אך מטבע הדברים הם אינם אוהבים לספר על הצרות שעברו. לכן הפעם נביט אל מחוזות אחרים, אל הונגריה, אל אזור טוקאי המפורסם.
שם, בין גבעות ירוקות וערפל עדין, נוצר יין מתוק ומיוחד 'שאטו קרסטיר, בציר מאוחר'. המקום עצמו קשור לדמותו של רבי ישעיה שטיינר, המפורסם כ"רבי ישעיה'לה קערעסטירער", שדמותו מלווה את היין באור של קדושה וחסד.
היין נבצר מאוחר כדי לרכז את המתיקות, אך יחד עם המתיקות יש בו חמיצות מאוזנת שמעניקה לו עומק ורעננות. צבעו זהוב, טעמו מזכיר סוכר על מקל, אך עם חמיצות נעימה שמאזנת את החוויה. אחוז האלכוהול עומד על 10% בלבד, כמעט שאינו מורגש, והסיומת המתוקה נשארת בפה לאורך זמן, כמו זיכרון טוב שלא מתפוגג.
מומלץ להגיש אותו מצונן מעט לפני השתייה, כדי להעצים את הרעננות שבו.
כשרות בד"צ העדה החרדית, כדתיא וO.U. המחיר 150 ₪.
ולמי שאוהב את סגנון הטוקאי, יש עוד כמה סוגים מהאזור הזה, כולם מתוקים, כולם מצוינים, וכל אחד מהם מביא חוויה אחרת של מתיקות מאוזנת עם חמיצות עדינה.
לחיים, חג חנוכה מאיר ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
