פרשת חיי שרה תשפ"ו, לה אנפור, יקב מאסו אנטיקו

פרשת השבוע פותחת בפטירת שרה אמנו, בהספד, בבכי ובקבורתה. חז"ל אומרים שהמטרה העיקרית של יין היא לנחם אבלים (עירובין סה/א, סנהדרין ע/ב). בנושא זה יש לי סיפור חמוד, אך הוא זקוק להקדמה.

שלמה המלך אומר: "עת לחשות ועת לדבר" (קהלת ג/ז). "לחשות" - לשתוק, כפי שעשה אהרן הכהן כשנפטרו שני בניו (ויקרא י/ג). מספרים חז"ל: אשתו של רבי מנא נפטרה בציפורי. הגיע רבי אבון להראות לו פנים, כלומר: לנחמו. חז"ל מדגישים את התנחומים בלשון "להראות לו פנים", כלומר: להיות מולו בדומיה. האבל שאל את המנחם: מדוע אינך אומר משהו? השיב המנחם: עכשיו זה זמן שתיקה (קהלת רבה ג/ט). כך גם בבראשית רבה, על מה שה' ניחם את יעקב אבינו במות רבקה אשתו – אומרים חז"ל שה' הראה לו פנים (בראשית רבה ח/יג). המנחם צריך רק להציג את עצמו ולהביע איכפתיות.

הנה דוגמה: אל רב חשוב הגיע טלפון בהול באישון לילה, על אישה מהקהילה שמקשה ללדת. רופאי בית החולים דואגים מאוד, כי אינם שומעים את הדופק של העובר. זה היה הריון סבוך, אחר הרבה שנות ציפייה. לזוג אין עוד ילדים. הרב מיד החל להתפלל, אך לא הספיק לעשות זאת זמן רב, כי מיד הגיעה הודעה עצובה שהלידה הסתיימה בכאב לב – העובר אינו חי. הרב התאמץ מאוד לחפש באיזה בית חולים נמצא האב האומלל, ומיד התארגן לנסוע אליו. אשת הרב התפלאה ושאלה: "האם מחר בבוקר האיש המסכן הזה לא יקבל תנחומים?" השיב לה הרב: איני הולך לנחם, אין לי מה לומר לו. גם מחר בבוקר לא יהיה לי מה לומר לו. אני הולך לשבת לידו, כדי שהוא יוכל לשים את ראשו על הכתף שלי ולבכות.

מכאן לסיפור שהיה אצל חבר של אבי שיחי'. החבר מספר כך: בבית הכנסת שלנו מתפלל בעל תשובה שקט ומופנם, בסביבות גיל שישים. ילדיו מפוזרים בעולם. הוא ישב שבעה על אביו, והיה לבדו בבית. אין אחים, אין אחיות, אשתו בעבודה והוא לבד. מכיוון שאיש לא מכיר אותו, גם מבקרים לא הגיעו. מספר החבר: כשגיליתי שהוא כל היום לבד, ואני לא מכיר אותו, לא יודע אם הוא אוהב יין – מטעמי זהירות קניתי בקבוק של יין קליל, מבעבע מתוק, 5% כוהל. האיש שמח בכניסתי. ציפה שאומר משהו. לא היה לי מה לומר, אז שאלתי: בן כמה היה אביך? האם הוא סבל? ועוד כמה שאלות בנאליות כאלה. ותוך כדי כך הוצאתי את הבקבוק. גם כוסות חד פעמיות היו בשקית. לא שאלתי כלום, אלא מזגתי שתי כוסות. הוא התנצל שהוא לא אוהב שום יין, רק מיץ ענבים. אמרתי לו שהיין נברא במיוחד לצורך זה. היה ש"ס בבית, הראיתי לו את זה בפנים. הסכים, בירך ושתה. פטפטנו עוד קצת, ואמרתי לו שמחר אביא יין יותר אמיתי. הוא נענה. אכן, למחרת הבאתי יין יבש, עם כוס יותר גדולה. פטפטנו, הוא לא הרגיש איך נגמרה לו כל הכוס. אבל מצב רוחו השתנה מקצה לקצה. זה היה בשעה ארבע אחר הצהריים. הלכתי והבטחתי לו שאנסה להביא מניין למנחה וערבית בשעה 7:30 (זה היה בקיץ). לא היה קשה לארגן כמה אנשים, והגעתי. זה היה יותר משלוש שעות אחרי היין, ומצב רוחו היה כה משופר, שהוא זרם עם הציבור, פטפט, סיפר, דיבר שוטף ומעניין. מאז כבר עברו כמה שנים, והוא עדיין איש שיחה נעים וחברותי עם כל הסביבה. פרט נוסף: מאז הוא עושה קידוש והבדלה רק על יין, למרות שתחילה הוא לא אהב את זה. הוא עשה זאת מטעמי הכרת הטוב – ליין ששחרר אצלו את מחסומי החברה. אולי בסוף הוא עוד יהיה לקוח קבוע שלי...

המלצת היין השבועית

השבוע ביקרתי באיטליה ביקב ענק, וכשאני כותב "ענק", הכוונה ליקב שמייצר כ־60 מיליון בקבוקים בשנה! (היקב הזה מייצר יותר מכל יקבי ישראל יחד). הקונצרן שייך למשפחת שנק, ומייצר גם מגוון יינות כשרים בכשרות מהודרת: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו־O.U. היינות כוללים מבעבעים קלילים (5–6%), לבנים, רוזה, אדומים קלים וכבדים.

והיום – בחרתי להמליץ על La Anfor – לה אנפור: היין עשוי מענבים שנבצרו ידנית מכרם אורגני, התיישן שנה באמפורות חרס כמו המסורת שם כבר מאות שנים, ועוד חצי שנה בחביות עץ אלון צרפתי. היין מורכב, עשיר, אלגנטי ונעים מאוד לשתייה.

יבואן: חברת "לא-ל", כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית, O.U, המחיר 155 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר