פרשת עקב תשפ"ה, אמיקל ביאנקו, קנטינה דה אורו

פרשת השבוע משופעת בברכות על ארץ ישראל. מופיעה בה ברכת שפע כללי: "וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" (דברים ז/יג). מופיעה בפרשה גם הברכה: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח/ט). כמו כן, הרשימה של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (דברים ח/ח), וגם הביטוי המפורסם: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים יא/ט).

כמובן שהברכות הן כלליות, אבל כיוון שהפינה שלנו ממוקדת בגפנים וביין, תמהתי בליבי למה הכוונה בברכת השפע, האם רק שיצמחו הרבה ענבים משובחים, אבל רק מזן כלשהו המתאים לאקלים הארץ, או שיהיה בארצנו הקדושה גם מגוון זנים?

שאלה זו מתעצמת כיום, כשאנו נחשפים לעוד ועוד זני ענבים שמנפיקים יין שלא הכרנו בעבר. מפורטוגל מגיעים יינות משובחים עם שמות חדשים של גפנים. לאחרונה הגיע "שחקן חדש", יינות מגאורגיה עם הכשר של רבני רוסיה ועוד כשרויות מהארץ. יינות שמפתיעים בצבע, ריח וטעם שונים ומעניינים, ובעיקר שמות של גפנים חדשים לגמרי.

לכאורה, אם בארץ ישראל לא חסר מאומה, צריכה הייתה להיות גם גלריה רחבה של יינות. ואכן, זה בדיוק כך! הנה המדרש על הפסוק: "מִצִּיּוֹן מִכְלַל [הִשְׁתַּכְלֵל] יֹפִי" (תהילים נ/ב): עָמַד שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ עַל מַשְׁתִּיתָהּ [תַּשְׁתִּית] שֶׁל כָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ, רָאָה אֵיזֶה מַשְׁתִּיתָהּ [עֹרֶק] מֻפְנֶה לְשָׁם, וְנָטַע בָּהּ [גִּדּוּלִים שֶׁל הָאָרֶץ הַהִיא], וְכָךְ הָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשָׂה פֵּרוֹת [שֶׁל כָּל אֲרָצוֹת תֵּבֵל] (קהלת רבה ב/ח).

אם נבקש לקבל תמונה על איזה שפע מדובר, הנה מדרש נוסף: עוֹבָדָא הֲוָה בְּאִתְּתָא [אִשָּׁה] שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל הַנַּחְתּוֹם. אָמְרָה לֵיהּ: אַלֵּיף יַת בְּנִי אֻמָּנוּת. אָמַר לָהּ: יֵשֵׁב אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים, וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה [לְמַה טּוֹב כָּל סוּג וְסוּג — 'לֶחֶם' נָכוֹן לַעֲשׂוֹת מִסּוּג זֶה, 'חַלָּה' עָדִיף מִסּוּג זֶה, עוּגוֹת מְתוּקוֹת, מְלוּחוֹת, בָּצֵק עָלִים, פַּשְׁטִידָה, קוּגֶל, קְצִיצוֹת, תַּבְשִׁילֵי בָּצֵק, טִגּוּנִים לְמִינֵיהֶם. כָּל דָּבָר יִהְיֶה יוֹתֵר טָעִים, בָּרִיא וְיָפֶה, אִם הוּא יֵעָשֶׂה בְּקֶמַח הַמְיֻחָד עֲבוּרוֹ].

יָשַׁב אֶצְלוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, וְלִמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה. וְאָמַר לָהּ: יֵשֵׁב אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים אֲחֵרוֹת, וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ אֶלֶף מִינִים בְּחִטָּה. [לכל זן יש גם תת-זן, והנה המשך המדרש]: חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה [מזן] 'מִנִּית'.

סיפור זה היה אחר חורבן בית המקדש. ממשיך המדרש: כאשר רבי יהודה הנשיא שמע זאת, הוא הִתְפַּעֵל וְאָמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּזוֹ טוֹבָה בָּעוֹלָם. ואבותינו שיצאו לגלות אמרו: "נָשִׁיתִי טוֹבָה" — שָׁכַחְנוּ מַה זֶּה חַיִּים טוֹבִים (איכה ג/יז). מדוע? כי יש להם רק אלף סוגי חיטה (קהלת רבה א/כג). כמובן שעל פי יחס זה היו חמשת אלפים סוגי דגים, ועשרת אלפים סוגים וטעמים של בשר. זה שום דבר ביחס למה שהיה לפני החורבן.

אחר ציטוט של כזה קטע מדרש, נדמה לי שאין צורך לנסות ולהסביר על שפע זני הגפנים. לכל חלקת ארץ הייתה את הצמחייה המיוחדת שלה, כפי שזה היום בהר הכרמל, שיש בו כמה וכמה צמחים אנדמיים [שאינם גדלים במקום אחר בעולם].

איני סבור שאנו צריכים להתפלל לגאולה בגלל שפע היין, אבל ודאי שעלינו לזכור גם את הפרטים המעודדים הללו, שהרי עליהם משבחת פרשת השבוע.

בעקבות השרב שפקד אותנו השבוע, אני מביא לכם יין שמצטנן בדיוק בזמן – אמיקאל ביאנקו.

יין לבן ורענן מאזור ונטו שבצפון איטליה, בלנד של זנים לבנים מקומיים שיודעים לעשות שמח בלב ונעים בפה.
זה מסוג היינות שקל לפתוח – וקשה לעצור. כל לגימה מזמינה את הבאה אחריה.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו-O.U והמחיר: 110 ש"ח 

ובדרך כלל אני חותם ב"לחיים", אבל אחר כזה מאמר צריך לכפול את המילה לחיים!

לחיים לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר