פרשת בלק תשפ"ד, אוניקס, יקב גרוס
"בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע"! לבסוף זה לא נקבע להלכה, כי הפרשה מידי ארוכה, ויש בכך טורח ציבור (ברכות יב/ב). עשו אזנכם כאפרכסת, לא את ברית בין הבתרים, לא את העקדה, ולא את מעמד הר סיני, אלא את דברי בלעם הרשע, את זה נכון לומר באופן קבוע פעמיים בכל יום. מה זה כל כך חשוב? את התשובה לכך מספק רבי אביגדור מילר זצ"ל, שמשה רבינו והנביאים דרשו מְצֻיָּנוּת, הם לא ויתרו על שום קוצו של יוד, מתוך דברי הביקורת החריפים שלהם, יכולים היינו לטעות בחוסר הערכה את בני ישראל. אך האמת אינה כן, מה שהמנהיגים שלנו אומרים לנו, חייב להאמר, כי אוהב שיאמר מחמאות, יוצר אמנם קשר של אהבה, אבל זה לא משכנע, לא מחייב ולא מקדם. על כן צריכים המנהיגים להצליף בשבט פיהם. אם הם יתעסקו במחמאות, אנו 'נעוף על עצמינו' באדישות ושאננות.
מאידך, כדי שאנו נמשיך לצעוד בגב זקוף, ונקיים: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דבה"י-ב יז/ו). אסור לנו לשקוע בהלקאה עצמית ובתדמית ירודה, אנו חייבים לזכור ולשנן את המעלות שלנו, לשם כך עלינו להטות אוזן ולשמוע מה חושבים עלינו דווקא אלה שאינם אוהבים אותנו. השונאים שלנו אינם חשודים להחמיא ולייפות, כשהם נאלצים לומר דברי שבח, הם משתדלים לומר אותם במילים הכי קצרות. אם נלמד היטב את כל דברי השבח של בלעם, נוכל לדעת שהאמת היא פי מאה יותר עוצמתית ומעודדת. את זה נעשה בזהירות, תוך כדי הטיית אוזן לדברי הביקורת של חכמינו. רק זה יקדם אותנו. בעוד שהשוקע בהערכה עצמית, ניסיונו של הזולת לא אמור להחכים אותו, שהרי הוא 'יודע הכל', 'חכמת ההמון' לא בוקעת אל ליבו. מחקרים מעניינים נעשו בשטח זה, בהרבה שטחים, כגון הִתְיַעֲלוּת, שיפור, העצמה, ידיעות כלליות, ועבודת צוות. מי שמכריז את עצמו כידען, ההישגים שלו הינם בשלושים אחוז פחות מִשֶּׁל זה שאינו חושב כך, ופתוח לדעות של אחרים.
לי עצמי יש ניסיון בשטח היין. לעשות יין זה לא קשה, מכניסים ענבים למיכל, ממתינים כמה שבועות של תסיסה, מסלקים את הקליפות והגרעינים, ממתינים עוד כמה שבועות והנה יין אמיתי וכשר לברכה. מי שעושה כך יין, לא תמיד יזכה לסחורה משובחת, ואם בנוסף לכ, אם הענבים הינם מהכרם הפרטית שלו, המצב יותר גרוע, כי אז הוא יהיה בטוח שיש לו יין משובח, בגלל הכלל: "רוצה אדם בקב שלו, מתשעה קבין של חברו" (ב"מ לח/א), אותו ייצרן יין אפילו לא יזמין יינן שיחווה עוד דעה. אלא הוא מכניס לבקבוק, ודורש מאתיים וחמישים שקלים על בקבוק. זה קורה בדרך כלל למי שירש מאביו או סבו, יקב מאולתר במחסן המעופש. הסבא לא היה מומחה בתעשיית היין, אך רצה לעשות יין, בגלל שמועה שביקב מכניסים 90% מים, ואם זה לא כשר לנסכים, הרי שגם לקידוש זה לא כשר [לדעת הרמב"ם], והתימנים לפחות, נוהגים בכל מעשיהם כמו הרמב"ם. על כן ירא השמים שהאמין לשמועה, עשה לבד יין, ולא חשב אם זה טעים או לא, העיקר שזה ודאי יין. הבן או הנכד משתמש בכלים המיושנים הללו, והדבר המודרני היחיד ביקב שלו, זה מדבקות מעוצבות ומרשימות על גבי הבקבוק. לא פעם טעמתי כזו תוצרת, ולפעמים תהיתי אם מותר לעשות על זה ברכה. לא חיוותי את דעתי באזני ה'יינן' ההוא, כי הוא לא הזמין אותי לשמוע, אלא מזג לי כדי להתפאר ב'מיטב' התוצרת. זו דוגמא מדוע אנחנו צריכים שבלעם ישבח אותנו, ולא נעשה זאת לעצמינו לבד, כי עיניו של הזולת פקוחות למצוא פגמים ולהציע שיפורים, ומי שמטה אוזן יצליח להמריא.
בעקבות המאמר הנה הצעה טובה, דווקא מיקב קטן שהאדון שמח לשמוע ביקורת, ובהחלט מרגישים זאת בתוצרת שהנה היא לפניכם.
על היינות של 'יקב גרוס' כבר כתבתי כמה פעמים היינות של יקב גרוס הם מהיינות שאני אוהב לנסות מידי תקופה ולראות ולהנות מההתפתחות היפה של היין.
והפעם חזרתי לאוניקס בציר 2019
צבע אדום טיפה נוטה לנחושת, אף מעולה ושופע, פירותי ופרחוני... גוף בינוני, טאנינים יציבים, חומצה מאוזנת, מתיקות פירותית מעודנת, טיפה מרירות בדיוק כמו שצריך, סיומת ארוכה ונעימה.
כשרות: בד"צ העדה החרדית, המחיר לבציר עדכני: 110 ש"ח.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
