2024/11/28     כ"ז חשון התשפ"ה

פרשת קדושים תשפ"ד, שאטונוף דו פאפ.

פרשת קדושים תשפ"ד, שאטונוף דו פאפ 2022
השבוע פרשת 'קדושים'. עוד מלפני בית הספר העממי, אנו יודעים ש'קדוש' זה משהו מאד נעלה ומיוחד, ישנם בודדים בהיסטוריה, שזכו לתואר 'הקדוש'. 'התורה הקדושה', 'הזוהר הקדוש', 'השל"ה הקדוש'.

ישנם גם תאורים על גודל קדושתם של רבים מצדיקי ישראל וחכמיו, צומות וסיגופים, לכן נראה לנו שהקדושה זה משהו בשמים, אבל פרשת השבוע פותחת במילים: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט/ב). לא די לומר לבני ישראל, אלא 'לכל עדת בני ישראל', ללא יוצא מן הכלל. כיוון שהתורה אינה מגזימה, חייבים אנו להניח שהתורה אינה דורשת את הפיסגה הגבוהה של הקדושה, אבל מאידך אינה מוותרת לפחות על ההתחלה שלה, ועל ניסיון לטפס מידי פעם מדרגה קטנה. חיפשתי עבורי ועבורכם משהו בר ביצוע.

התורה מכנה את הנזיר 'קדוש', כי הוא מתנזר, וזה הרעיון של 'קדוש' - מופרש ומובדל (קידושין ב/ב). מאידך נאמר על הנזיר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא" (במדבר ו/יא). שואלים חז"ל: 'במה חטא'? ומשיבים: 'שהזיר עצמו מן היין' (תענית יא/א. נזיר יט/ב). הנזיר מקבל עליו 'ערכת איסורים' שגם יין כלול בה. אך באופן עקרוני רואים ברור, ששתיית יין אינה סתירה לקדושה, להיפך! הינזרות מהיין מצריכה כפרה. זאת אומרת שבקדושה יש להט של חרב המתהפכת, המתנזר מיין הוא קדוש, ומאידך הוא זקוק לכפרה. זה אומר שעם היין עלינו להיות מאוזנים ולהשתמש בו למטרה שהוא נועד. במקור נועד היין להתנסך על גבי המזבח, השלחן שלנו משרת כמזבח (ברכות נה/א), בפרט שלחן השבת. אם נשכיל להתייחס אל היין כאחד ממרכיבי הקרבן, בשתיה מְדוּדָה וּמְתוּנָה, ובהודיה לה', הרי שהיין מקבל תפקיד של מאמן אישי, בפסיעות הראשונות במסלול הקדושה. דווקא בגלל השבריריות שבו, מפני שבחוסר זהירות, הוא 'מורה הדרך' בכיוון ההפוך. זהו הפער בין משתה של גויים לבין משתה של יהודים, במשתאות הגויים מדברים ניבול פה, ומשתה היהודים מתובל בשירי קודש ובדברי תורה, הבדל זה הביא את נס פורים (אסתר רבה ג/ג).

אם כן נודה לה' על כוס יין מלא כברכת ה', לא נבזבז משהו כה עוצמתי לסתם שתיה, וכמובן שחלילה לא יוביל כלפי מטה במדרון, אלא היעד הוא כלפי מעלה, ולא נסטה מהמטרה, גם כאשר נעשה רק צעדים קטנים.
הפעם, אחרי פסח ארוך, יש לי הרבה הצעות מעניינות, ועוד לפני כן אספר תגלית שידעתי כבר מזמן, אבל בפסח ראיתי אותה. היה לי יין יקר, שאמור להתיישן לפחות עשר שנים, פתחתי אותו לכבוד החג, עשיתי זאת כרגיל, שעתיים [בערך לפני האוכל], לקחתי רק קצת, והיין לא היה טעים, כלומר: טעם של יין פשוט, השארתי אותו למחרת, שוב לקחתי קצת, ואכן הוא השתפר, אבל עדיין לא מצדיק את המחיר, המתנתי עוד יום, והוא פתאום נסגר עם טעמים וריחות של גופרית. ביום הרביעי הריחות נעלמו והוא נהיה הרבה יותר טוב, באמת משובח הוא היה רק ביום החמישי לפתיחתו, בשביעי של פסח. כי מה שצריך להתיישן עשר שנים, לא מתחדרר [מתחמצן תוך שעות ספורות], ברור לי שבעוד עשר שנים די יהיה לפתוח אותו שעתיים לפני השתיה, ואז הוא יהיה הרבה יותר טוב, ממה שהוא היה היום כעבור כמעט שבוע.
היין הוא שאטונוף דו פאפ שזה אחד מאיזורי היין הנחשבים ביותר בצרפת, הכרמים שמהם נבצרו הענבים הם כרמים עתיקות. היין הוא בכשרות של העדה החרדית ומחירו 350₪

לחיים ושבת שלום
שיהיה לכולנו קיץ בריא
שרגא - אתר היין הכשר