פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ג, דרום אדום, יקב יתיר
בהפטרה של השבוע, מופיע היין פעמיים:
1 _ "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע.
2 _ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם" (עמוס ט/יג-יד).
בשני הפסוקים כתובים שני דברים נפרדים. הפסוק הראשון מתאר ברכה מרובה, עד שידי החקלאי תהיינה עמוסות עבודה, ללא 'זמן מת' בין המלאכות. הפסוק השני מתאר יוזמה של האזרחים להתעסק בכרמים וביקבים. אבל יש קשר הדוק בין שני הדברים. קַיֶּמֶת עֵדוּת לִתְנוּבַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְכֹה דְּבָרָיו שֶׁל כַּתָּב צְבָאִי רוֹמָאִי שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לְהַחְרָבַת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי: אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל דְּשֵׁנָה כֻּלָּה, וְאַדְמַת מִרְעֶה, וְגַם עֵצִים שׁוֹנִים צוֹמְחִים בָּהּ, וְעֹשֶׁר תְּנוּבַת הָאָרֶץ מוֹשֵׁךְ גַּם אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מֵאַהֲבַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה. כָּל הָאָרֶץ נִזְרְעָה בִּידֵי יוֹשְׁבֶיהָ, וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אַף חֶבֶל שׁוֹמֵם אֶחָד. בִּגְלַל בִּרְכַּת הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, עָרֵי הַגָּלִיל רַבּוֹת, וַהֲמוֹן הַכְּפָרִים מְלֵאִים אָדָם (מלחמות היהודים ג/ג-2). עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִרְאוֹת בְּבֵרוּר הַ'טַּרָסוֹת' הָרַבּוֹת שֶׁבָּנוּ הַיְּהוּדִים עַל מוֹרָדוֹת הֶהָרִים. אִישׁ לֹא הָיָה מַשְׁקִיעַ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה, אִם הָאֲדָמָה לֹא הָיְתָה מַסְבִּירָה-פָּנִים.
הבה נעבור לפרשה הבאה של שבוע הזה, ונגלה מדוע דווקא היהודים עשו כן. ממש בתחילת פרשת 'קדושים' נאמר כך: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט/ג). כתובים בפסוק זה שלושה דברים שאין ביניהם לכאורה קשר. כבוד הורים. שמירת שבת. יראה מה'. חז"ל שמו לב לכך ומבארים שהכול נושא אחד, כלומר: "אם יאמר לך אביך חלל שבת, אל תשמע בקולו, כי אתה ואביך חייבים בכבוד השם" (יבמות ה/ב, מובא ברש"י כאן).
לכאורה זה פלא, מה פתאום היינו חושבים לציית לאבא שאומר דברים לא נכונים בעליל. האם אשמע בקול אבי, כשיגיד לי שאחד ועוד אחד הם שלוש? התשובה היא שאת ההוראה הזו בעצמה אבי אומר לי, הוא מלמד אותי חומש, והוא מסביר לי שהוא אינו הסמכות העליונה, ואין לי רשות לציית לו לעבור על חוקי התורה. הוא מבוגר, יודע יותר ממני, ומראה לי למי הוא מציית, וגם אני, שלא אציית להוראות שאבי ממציא, אלא למה שה' קובע.
בעברית פשוטה, אבי מלמד אותי להיות עצמאי במחשבה וממילא גם במעשה, וכבר מגיל צעיר אני אמור להבין שעלי להפעיל את השכל והחושים, ולבדוק בכל מקום ובכל מצב, מה נכון ומה טוב ולפעול בהתאם.
אם כן ברור שתכונה זו תמצא את עצמה בכל השטחים, בזמן שהשכנים הנוכריים סביב ארץ ישראל שומרים בדבקות את כל המנהגים הפרימיטיביים של סבי סביהם, היהודים פוקחים עיניים, בודקים מה מתאים לעשות היום, מבלי להתחשב במה שהיה טוב ונכון בדור הקודם, וכשהם מגלים שצלעות ההרים טובים לכרמים, חיש מהר עושים הסבת מקצוע, והנה ההסבר בהפטרה, אם ידיי החקלאי מלאות עבודה מבורכת, מצטרפים רבים למשלוח יד זה, כפי שזה היה בפועל.
מסתבר שמה שהיה הוא שיהיה, לפני מאה שנים כשהחלו עולים לשקם את ארץ ישראל, היה כאן יקב אחד גדול, ואף היו לו קצת כרמים בלתי מקצועיים, ועוד כמה יקבים קטנים, שקנו ענבי מאכל אצל הערבים. מאז שגילו את רזי היין וסודות המקצוע, פורחים יקבים מקצועיים ויקבי בוטיק לרוב, וארץ ישראל גם נמצאת במעמד מכובד בין יצאניות היין לרחבי תבל.
והשבוע טעמתי את היין 'דרום אדום' של 'יקב יתיר'.
DAROM מבית יתיר, מאופיינת ביינות נגישים ומרעננים המבוססים על זנים אהובים ומוכרים, כולם מיוצרים מכרמים נבחרים בטרואר (אזור גידול) הדרומי. הכרמים נהנים מאקלים מדברי יבש וקר בלילה, תנאים היוצרים טרואר ייחודי. זני הענבים הנטועים זוכים לתנאים אידיאליים לגידול ענבי יין, מהם מופקים יינות DAROM שטעמיהם השורשיים והחמים נגישים ומאפשרים לצרכן הישראלי להנות מהדרום במלוא הדרו.
היין מורכב מ- 39% שיראז, 19% מרסלאן, 14% זינפנדל, 11% מרלו, 8% טמפרניו, 5% מורוודרה, 4% ויונייה. הזנים השונים עברו תסיסות קצרות ועדינות, רובם במכלי נירוסטה וחלקם במכלי בטון או מכלי עץ גדולים פתוחים. לאחר מכן התבגרו כ-7 חודשים במכלי בטון ומכלי עץ גדולים (פודרים), כדי ליצור יין רענן ופירותי.
אלכוהול: 13.5%. כשרות: רבנות מקומית והרב רובין.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
